אשוב ואפנה לקביעותיי ביחס להחלטה בסעיף (1) לעיל ביחס לגובה הקנס ההולם, בהנתן כי גם במקרה זה חלפו למעלה מ-15 שנים ממתן ההחלטה;
עתפ"ב 44848-06-21 איזברגה נ' נגב מזרחי (14.7.21) - אליו הפנה ב"כ המאשימה - נדחו ערעור על הכרעת הדין וגזר דין ב-תו"ב 9593-12-17, בו בגין שימוש לעסק לצורך איחסון, בהקף של כ-534 מ"ר, על מקרקעין שיעודם למגורים ושצ"פ - הושתו 100,000 ₪ קנס, 200,000 ₪ התחייבות וצו הריסה דחוי בחצי שנה.
כב' הש' אינפלד קבע כי הגם "שיש לקחת בחשבון הפרה של צו, או המשך בניה, בהקשרים שונים", אולם אלו יעשו "במסגרת השיקולים אם לתת ארכה לבצוע הריסה", כאשר "לא ניתן ולא ראוי להוכיחן כנסיבות מחמירות לבצוע העבירה" באותם מקרים בהם הנאשם לא הורשע בעבירת אי קיום צו (מנהלי או שפוטי).
לא למותר לציין קביעת כב' הש' אינפלד לפיה -
"אגב ייאמר, כי לו צריך היה לקחת בחשבון עבירה נוספת של הפרת צו שפוטי, הרי שמיתחם הקנס היה צריך גבוה ממה שקבע בית משפט השלום, ובעיקר צריך היה להוסיף עונש מאסר בפועל, אשר היה נע בין חודשים ספורים לבצוע בעבודות שירות, לבין חודשים רבים יותר במאסר מאחורי סורג ובריח, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שהיו נקבעות".
* בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 2 של עבודות, אשר חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו;
עפ"א 39991-02-19 יוסף נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה לב הגליל (28.5.19) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין, בו בגין בניית מבנה לשימוש מסחרי בשטח של כ-628 מ"ר - הושתו על המערער קנס בסך 200,000 ₪, ב-40 תשלומים או 8 חודשי מאסר תמורתם, כפל אגרת בניה בסך של 37,680 ₪, 3 חודשי מאסר מותנה, צו הריסה וצו איסור שימוש במבנה שביצועם נדחה ב-3 חודשים;
* בעניינינו מדובר בהקף גדול כימעט פי 2 של עבודות, אשר חלקן בוצעו מבניה קלה והעבודות נהרסו;
עפ"א 13022-01-15 זקור נ' ועדה מקומית עכו (16.7.15) - אליו הפנה ב"כ המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניה בהקף של כ-100 מ"ר ושימוש בשטח בהקף של כ-300 מ"ר לצורך בית עסק המשמש כמסעדה - הושתו 3 חודשי מאסר מותנה, קנס בסך 200,000 ₪, כפל אגרה, התחייבויות וצוים שפוטיים;
* בעניינינו מדובר בהקף בניה הגדול למעלה מפי 11 והקף שימוש הגדול כימעט פי 4, אשר בוצעו על מקרקעין המיועדים למגורים, חלקן מבניה קלה והעבודות נהרסו;
ע"פ 4327/07 קבוץ להב נ' ועדה מחוזית דרום (15.3.09) - אליו הפנה בא כוח המאשימה - נדחה ערעור על גזר הדין בו בגין בניית מספר מבנים יבילים בשטח של כ-700 מ"ר - הושתו קנס בסך 200,000 ₪, לצד התחייבות, צו הריסה ותשלום כפל אגרה;
* בעניינינו מדובר בהקף גדול למעלה מפי 1.5 העבודות והשמוש, אשר נהרסו.
...
בהקשר זה מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי בניה ושימוש ללא היתר, בהיקף נרחב, למטרת מסחר, על מקרקעין שיעודם למגורים בלבד, בשכונת מגורים ולא באזור תעשייה, עלולים לגרום נזק רב לציבור כולו.
העבודות והשימוש היוו סכנה, פגיעה ומטרד לתושבי השכונה, נוכח חניית ומעבר משאיות בתוך שכונת המגורים, עומסי תנועה וחניה, פגיעה במערכות ניקוז ותשתיות ביוב, נזקי רעש ופגיעה באסתטיקה של הנוף העירוני [ראו והשוו קביעות כב' הש' אינפלד ב-פרשת איבגי שצוטטו לעיל];
פעולות נאשם 3 לצמצום הנזקים מביצוע העבירות - מקובלת עליי טענת ההגנה כי יש להתחשב לקולא בכך שנאשם 3 הפסיק השימוש האסור והרס את 2 הסככות, אם כי הדבר נעשה בחלוף כ-4 שנים מתחילת ביצוע העבירות;
הסיבות שהביאו את נאשם 3 לביצוע העבירות - לטענת ההגנה, נאשם 3 שכר המקרקעין לאחר שהובטח לו על ידי נאשם 1 ואחיו כי יפעלו לקבלת אישורים מתאימים לשימוש מסחרי במקרקעין, על אף שבפועל לא פעלו כנדרש וכמוסכם.
בהינתן אמות המידה ואבני הבוחן שפורטו לעיל, לרבות הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם, נסיבות ביצוע העבירות, ובכלל זה אופי ומשך השימוש והמדיניות הנהוגה בפסיקה - אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הוא בין מאסר מותנה לבין מאסר לתקופה שניתן לרצותה בעבודות שירות, קנס בין 150,000 ₪ לבין 900,000 ₪, התחייבות בסכום כפול מגובה הקנס וצו הריסה.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז לחוק העונשין ומשלא מצאתי מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה לחוק העונשין - ראיתי לנכון למקם את נאשם 3 בחלקו התחתון של המתחם ואני גוזרת עליו העונשים הבאים:
3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור כל עבירה על פרק י' ל-חוק התו"ב במשך שלוש שנים מהיום;
קנס בסך 150,000 ₪, או 300 ימי מאסר תמורתו.
