מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על הכרעת דין בעבירת אי ציות לאור אדום ברמזור

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2020 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

לפני ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין של בית משפט השלום לתעבורה בעכו (כב' השופט יעקוב בכר) שניתן בגדרי בת"ד 4207-05-15 ,אשר הרשיע את המערער בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור אי ציות לרמזור אדום – עבירה לפי תקנה 22(א) ל תקנות התעבורה, תשכ"א-1961(להלן: 'תקנות התעבורה'), נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); היתנהגות הגורמת נזק, לפי סעיף 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
...
בית המשפט גזר דינו של המערער וקבע כי אינו יכול להיעתר לבקשת הסניגור מקום שמדובר בתאונה שעניינה אי ציות לרמזור, הוא דן את המערער לתשלום קנס בסך 1,800 ₪, פסל את המערער מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, עוד נפסל המערער מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים והתנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה. טיעוני הצדדים במסגרת הערעור שבפני; בערעור שבפני טוען המערער כי שגה בית המשפט עת קבע כי המערער נסע ברמזור אדום, מאחר ולא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך כי מופע אור אדום היה בכיוון נסיעתו של המערער.
סבורני כי די בראיות שהוגשו בהליך בבית משפט קמא על מנת לקבוע כי מערכת הרמזורים בצומת פעלה בצורה תקינה.
המסקנה המתבקשת שהמשיבה הרימה את הנטל להוכיח את תקינותה של מערכת הרמזורים בהיותה מכשיר אלקטרוני והוכיחה כי למערכת הרמזורים נערכת בדיקה תקופתית של אחת לחודש באופן יזום, הוכיחה שנערך רישום של תקלות במערכת הרמזורים ואולם לפי הרישומים לא נרשמו כל תקלות בעת התאונה.
סוף דבר - הערעור נדחה על שני חלקיו, עיכוב הביצוע מבוטל ועל המערער להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט קמא עד ולא יאוחר מיום 7.12.20 שעה 12:00.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בהקשר זה היתייחס חברי לכך, שפרט לשתי העבירות בהן הורשע המערער, הוא לא ביצע עבירת תעבורה נוספת, כגון עבירת מהירות, אי ציות לאור אדום ברמזור או לתמרור עצור.
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את העירעור, לאחר שהמערער חזר בו מהערעור על הכרעת הדין; העמיד את המיתחם על 9 עד 24 חודשי מאסר בפועל, ואת עונשו של המערער על 9 חודשי מאסר בפועל, זאת בעיקר נוכח היתנהלותה של המנוחה, אשר ככל הנראה דעתה הוסחה בעת החציה, עקב שיחה בטלפון; ואישר את קביעת בית המשפט לתעבורה כי מדובר ברשלנות "בינונית הנוטה אף לגבוהה", תוך שציין את הדברים הבאים, היפים גם לענייננו: "אנו ערים לכך כי עובר לתאונה, נסע המערער [המבקש] במהירות נמוכה במיוחד, 6-5 ק"מ, אך אין בכך כדי לפטור אותו מחובותיו כלפי הולכי הרגל החוצים את הכביש, במיוחד כשמדובר במעבר חציה ובאור ירוק. הרשלנות התבטאה גם בכך שלא הבחין במנוחה שעמדה על אי התנועה לפני שירדה למעבר החציה לכיוון נסיעתו של המערער [המבקש]. כך או כך, מדובר ברשלנות משמעותית. לא זו רמת הנהיגה המצופה מכל אדם, על אחת כמה וכמה נהג אוטובוס מקצועי, כזה שנוהג בקוו שבו הוא מכיר את תואי התנועה על בוריו, שהרי הוא נוהג באותו מקום מדי יום ביומו. נזכיר שוב, כי שדה הראיה היה פתוח ולא הייתה כל סיבה שהמערער [המבקש] לא יבחין במנוחה על אי התנועה. וכפי שאמרנו, גם אם הבחין בה רק במעבר החציה המרוחק, עדין התרשל בכך שלא הבחין בה בהמשך". בית המשפט העליון דחה את הבקשה לרשות ערעור, תוך שחזר על ההלכה שנקבעה בעיניין אלמוג, אישר את הקביעה שהרשלנות בדרגה שבין בינונית לגבוהה, "שכן המבקש יכול היה למנוע בנקל את התאונה, לוּ הבחין מבעוד מועד במנוחה, כפי שהיה מצופה ממנו, וזאת בעיקר משעסקינן בנהג אוטובוס מקצועי, המכיר את תואי הדרך וכאשר שדה הראייה שלו היה פתוח, ולפיכך לא הייתה כל סיבה שהמבקש לא יבחין במנוחה". עוד אפנה לרע"פ 5112/16 כהן נ' מדינת ישראל (4.7.16)‏‏, בו נדון עניינו של נהג שהורשע לאחר שמיעת הראיות בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לאחר שדרס קשיש שחצה במעבר חציה הנמצא ביציאה ממעגל תנועה, כשנסע במהירות של כ-20 קמ"ש. בית המשפט לתעבורה קבע, כי אין מדובר בתאונה בלתי נמנעת, לאור שדה הראיה המלא שאפשר למערער עצירה בזמן, לו היה מבחין במנוח; קבע כי רף הרשלנות בינוני; העמיד את מיתחם העונש ההולם על 7 עד 20 חודשי מאסר; ולאחר ששקל את עברו התעבורתי הכמעט נקי (הכולל 2 הרשעות בלבד) ואת נסיבותיו האישיות, הטיל עליו 9 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.
...
הקביעה ששיקולי ההרתעה אינם צריכים להילקח בחשבון בקביעת מתחם העונש ההולם היא נכונה, אולם בקביעת מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבותיה, על בית המשפט להתייחס בין היתר לערך החברתי שנפגע ולמידת הפגיעה בו, ובסופו של דבר על העונש להלום את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ואת מידת אשמו של הנאשם.
על יסוד הנחה זו הוא צועד צעד נוסף קדימה ואומר ש- "אם בשל מידת אשם מופחתת או נמוכה המחוקק נכון היה לקבוע עונשים מרביים מקלים יותר מאלו שהיו מקובלים בעניינם של ממיתים שביצעו את עבירות ההמתה מתוך מחשבה פלילית, נראה כי בעניינם של אלו שביצעו את העבירות שלא מתוך מחשבה פלילית, כי אם מתוך רשלנות, מקל וחומר שנכון יהיה לתת ביטוי גבוה יותר למידת האשם המופחתת". בכל הכבוד, נראה לי שההנחה שבבסיס המסקנה, שגויה, וממילא גם המסקנה חסרת תוקף.
בשוקלי את נסיבות התאונה; את מידת רשלנותו של המערער; את העובדה שהמערער עצר במקום מיד ועשה כל שיכל כדי לסייע למנוחה; את השיהוי בהגשת כתב האישום ואת פרק הזמן שעבר מהתאונה ועד היום; את עברו התעבורתי של המערער, הכולל גם הרשעה אחת בגרימת תאונת דרכים מלפני כ-20 שנה; את נתוני המערער ונסיבותיו האישיות והמשפחתיות; את הפגיעה שתיגרם למערער ולמשפחתו מהמאסר; ואת מדיניות הענישה הנוהגת; נראה לי שיש לקבוע את עונשו של המערער למאסר מאחורי סורג ובריח, אולם לתקופה קצרה יותר מזו שנקבעה לו, ולקצר את תקופת שלילת רישיון הנהיגה שלו.

בהליך רע"פ (רע"פ) שהוגש בשנת 2019 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 3112-04-18 מיום 20.3.2019, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז) בת"ד 2191-09-15, מיום 20.11.2017 ומיום 19.2.2018, למעט ביטול המאסר בפועל (בעבודות שירות) שנגזר עליו.
רקע והליכים קודמים המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בכתב אישום המייחס לו עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: התקנות); עבירה של היתנהגות הגורמת נזק, לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות; עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה); ועבירה של גרימת חבלה של ממש, לפי סעיף 38(3) לפקודה.
...
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת נ' בכור) בעפ"ת 3112-04-18 מיום 20.3.2019, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (כב' השופטת ר' רז) בת"ד 2191-09-15, מיום 20.11.2017 ומיום 19.2.2018, למעט ביטול המאסר בפועל (בעבודות שירות) שנגזר עליו.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
לאחר שעיינתי במסד הראיות עליו התבססה הרשעתו של המבקש, מקובלת עלי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה: "בנסיבות אלה, לא מצאתי כי קיים צורך בחיזוק ראייתי לטענה בדבר תקינות הרמזורים. ואולם, אעיר כי טוב היה לו המשיבה הייתה מציגה תע"צ או דו"ח רישום תקלות לעת האירוע, לעניין תקינות הרמזורים.
הבקשה נדחית אפוא.

בהליך רשות ערעור פלילי (רע"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט העמית א' יעקב) בעפ"ת 18017-01-18 מיום 20.11.2019, בגדריו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו של בית משפט השלום לתעבורה פתח תקווה (כב' השופט א' בועז) בתת"ע 1426-11-15.
רקע והליכים קודמים המבקש הורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בבצוע עבירה של אי-ציות לאור אדום ברמזור, לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעיניינו לבית המשפט המחוזי וטען כי טרם הוכחה אמינות מערכת המצלמות מסוג א-3, כעולה מעניין בדראן, ומשכך אין להסתמך על מערכת זו להרשעה גם בעבירות שעניינן מעבר ברמזור באור אדום.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הבקשה אינה עומדת באמות המידה האמורות שכן הטענות המנויות בגדרה נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ולא שוכנעתי כי נגרם לו עיוות דין או אי-צדק חמור המצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".
הבקשה נדחית אפוא.

בהליך רשות ערעור פלילי (רע"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר בן-יוסף) בעפ"ת 25299-10-15, מתאריך 03.12.2015, בגדריו נדחה עירעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' פראג לבוא) ב-ת"ד 392-09-14, מתאריך 09.09.2015.
רקע עובדתי כנגד המבקש הוגש כתב אישום אשר ייחס לו את העבירות הבאות: אי ציות לאור אדום ברמזור (עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, התשנ"א-1961); ונהיגה בקלות ראש (עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) ביחד עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה).
...
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ר בן-יוסף) בעפ"ת 25299-10-15, מתאריך 03.12.2015, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (כב' השופטת נ' פראג לבוא) ב-ת"ד 392-09-14, מתאריך 09.09.2015.
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור שלפני ובחומר שצורף לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.
לאחר שבחנתי את הבקשה שלפני, על נספחיה, נחה דעתי כי הבקשה אינה נמנית על אותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור, ודי בכך על מנת לדחותה.
לנוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו