מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על הכרעת דין בעבירה נשוא כתב אישום

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

ערעור על החלטת בית המשפט השלום בעכו (כב' השופטת שושנה פיינסוד-כהן) במסגרת תו"ב 16038-05-14 מיום 3.2.2021 בה נדחתה בקשת המערער לקבלת פיצוי בשל הוצאות משפטו לאחר שזוכה מהאשום שיוחס לו. רקע כללי - המערער, הנאשם קמא (להלן: "המערער"), זוכה בהכרעת דין מנומקת מהאשום קמא שם יוחסה לו עבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר - לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התיכנון והבנייה").
בהמשך, במהלך הדיון קמא לגבי הבקשה, הוסיף המערער וטען כי "נסיבה" נוספת המצדיקה פיצוי הנה העובדה שהעבירה נשוא כתב האישום בוצעה לכאורה במאי 2012 אך כתב האישום הוגש באפריל 2014, והכרעת הדין ניתנה רק בשנת 2017, כך שהמדובר בעינוי דין משמעותי.
...
סבורני כי אף בכך אין כדי להוות נסיבה המצדיקה פיצוי.
טרם סיום אתייחס עוד לטענות המערער לגבי "טיב" הזיכוי, ולכך שלשיטתו יש לקבל את הבקשה גם לאור העובדה כי המדובר כאן ב"זיכוי מלא" ולא בזיכוי "מחמת הספק". בין באי כוחם של הצדדים הוחלפו טענות לגבי מהותו של הזיכוי במקרה זה, ונשמעו טיעונים לגבי שאלו כגון: האם הזיכוי כאן "מלא" או "מחמת הספק", האם זיכוי הנובע מאי-קבלת הודאה של נאשם מחמת פגם בגבייתה עולה כדי "זיכוי מלא", האם כדי לומר שיש זיכוי מלא יש צורך בקביעה פוזיטיבית לגבי היעדר אשמה ועוד.
" סיכום - אשר על כן – הערעור נדחה.

בהליך ערעור פלילי (ע"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

הודעת ערעור מיום 24.12.20 על הכרעת הדין מיום 28.7.20 וגזר הדין של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט דרור קלייטמן), מיום 10.11.20 בתיק ת"פ 15374-06-18.
הכרעת הדין של בית משפט קמא ביום 28.7.2020 ניתנה הכרעת דינו של בית משפט קמא במסגרתה הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
לטענת המערער שגה בית משפט קמא עת הורה על הרשעתו בעבירות נשוא כתב האישום, ויש מקום להורות על זיכויו.
...
" בשלב הראשון, נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשית עליה ממצא עובדתי ;בשלב השני ,נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה אם היא מובילה למסקנה המפלילה ,אשר עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות אשר כל אחת מהן בנפרד אינה מספיקה לצורך הפללה ,אלא רק משקלן המצטבר ; בשלב השלישי ,מועבר הנטל אל הנאשם לספק הסבר חלופי השולל את התזה המפלילה (ראו למשל: ע"פ9327/03 פון וייזל נ 'מדינת ישראל ,פ"ד נט(1 )745 ,754(2004); ע"פ2661/13 יחייב נ ' מדינת ישראל ,פסקאות37-39 (18.2.2014); ע"פ 2602/15אל ענאמי נ 'מדינת ישראל, (22.8.2017 פסקה21). במסגרת השלב השלישי והאחרון ,בית המשפט בוחן את מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסבריו של הנאשם .בהקשר זה נקבע כי אין די בהעלאת הסבר חלופי תיאורטי ודחוק מצד הנאשם, אשר אין לו אחיזה ממשית בחומר הראיות (ע"פ 9038/08 נאשף נ 'מדינת ישראל , (14.4.2010 פסקה14); ע"פ 2697/14 חדאד נ 'מדינת ישראל ,פסקה 75 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) ס.ג'ובראן (6.9.2016), זאת וודאי כאשר ההסבר אינו מתייחס למכלול הראיות במצטבר כי אם תוקף כל ראיה נסיבתית בפני עצמה (ע"פ 8808/14 פחימה נ' מדינת ישראל (פסקה41, 10.1.12017) במסגרת זו ,על בית המשפט גם ליתן דעתו לנסיבות ולעיתוי מתן הגרסה "המזכה "מצד הנאשם (ע"פ 6162/16 דלו נ 'מדינת ישראל , ((4.2.2018), פסקה 50)." באשר לשלב הראשון, קבע בית משפט קמא כי אין חולק שהעירייה הגישה בחודש נובמבר 2015, תביעה אזרחית נגד הנאשם בגין חוב ארנונה בקשר לנכס שהיה בבעלותו ושימש אותו לעסקו.
אשמתו של המערער בעבירות המיוחסות לו הוכחה מעבר לספק סביר, ובמסקנה זו לא מצאנו להתערב.
לא מצאנו להתערב בקביעת מתחם הענישה עצמו ובעונש שנגזר בגדרי המתחם.
סיכומו של דבר –הערעור על הכרעת הדין וכן הערעור על גזר הדין נדחה.

בהליך ערעור פלילי אחר (עפ"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

תמצית נימוקי הודעת העירעור: בהודעת העירעור טוענת המערערת, כי מדובר בהכרעת דין שגויה ויש לבטל זכוי המשיב מן העבירות שיוחסו לו ותחת זאת, להרשיעו במיוחס לו, זאת מאחר והמערערת עמדה בנטל הוכחת אשמתו של המשיב בבצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום מעל לכל ספק סביר.
על מנת להרשיע את המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, לפי סעיף 204, היה על המערערת להוכיח התקיימות אחד התנאים המצוינים בסעיף 208 לחוק ולצורך כך הגישה המערערת לבית משפט קמא נסח רישום מקרקעין (אשר סומן על-ידי בית משפט קמא ת/9) מעיון בנסח רישום מקרקעין המפרט את הבעלים של חלקה 126 בגוש 18566, נשוא הדיון, עולה, כי לחלקה ישנם מספר רב של בעלים בזכויות במקרקעין, כאשר לא ברור אם המערערת ביררה אם לשאר הרשומים כבעלים בזכויות במקרקעין, יש קשר לבניה נשוא הדיון.
...
כן ראו לעניין זה קביעת בית המשפט העליון ברע"פ 5856/15 בשר נ' מדינת ישראל (03.09.2015) בגדרו נקבע כי "שתי הערכאות הקודמות הגיעו למסקנה מנומקת כי עדותו של המפקח מהימנה וכי המקרקעין זוהו כראוי, וזאת מבלי שצורפו תצלומי האוויר כראיה, ואיני מוצא מקום להתערבות בהכרעה זו". ברם, בענייננו הדברים שונים; בית משפט קמא קבע שמע את עדותו של המפקח והתרשם מדבריו והוא קבע, שאין מקום לקבוע על בסיס עדותו כי המקרקעין המתוארים בכתב האישום, בהם ביקר המפקח ביום 24.06.2012 והבחין כי הוקמה בהם עבודות בניה שלא כדין הם הם המקרקעין המתוארים בכתב האישום.
מכאן עולה השאלה אם המערערת הביאה בפני בית משפט קמא בסיס ראייתי, אשר הימנעות המשיב מלהעיד יכולה לחזק? סבורני כי התשובה לכך שלילית.
מסקנה: לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להתערב בהכרעת דינו של בית משפט קמא, זאת מאחר ולא נפלה שגגה תחת ידו של בית משפט קמא בהכרעת דינו.
סוף דבר, הערעור נדחה בזאת.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

לעניין תקינות הרמזורים, הדגישה המשיבה כי בית משפט קמא היתייחס באריכות לעניין זה ולא קיבל את טענת המערער בדבר אי תקינותם לאור מסקנת הבוחן שמצא כי הרמזורים היו תקינים ולאור עדותו של העד בן חורין שמחזקת מסקנה זו ותומכת בה. אשר לגזר הדין סבורה המשיבה כי בית משפט קמא גזר על המערער עונש הולם שמביא בחשבון את נסיבותיו האישיות, עברו התעבורתי הכולל הרשעה בעבירה של היתנהגות הגרומת נזק, סטייה מנתיב נהיגה בחוסר זהירות במסגרת תאונת דרכים, שהתרחשה שלושה חודשים בלבד בטרם הארוע נשוא תיק זה. לפיכך ביקשה המשיבה לדחות את העירעור על שני חלקיו.
דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בפסק הדין, בעדויות שהובאו בפני בית משפט קמא, במוצגים ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את העירעור על הכרעת הדין ולקבל את העירעור על גזר הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש הפסילה בפועל יעמוד על 15 חודשים (תחת 30 חודשים), כמפורט בהמשך.
המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי שקבע כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בקובעו כי: "הואיל ובית משפט קמא ראה להאמין באופן חד משמעי לגירסת הנהגת ברכב המזדה ונהג הרכב שנסע אחריה וקבע בצורה קטגורית כי זו חצתה את הצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתה דלק אור ירוק ומאחר והוכחה תקינות מערכת הרמזורים בצומת, המסקנה המתבקשת היא כי המשיב חצה את הצומת כשברמזור בכיוון נסיעתו היה מופע אדום. זו המסקנה המתחייבת מהתשתית הראייתית שהוצגה. הדבר מוביל להרשעתו של המשיב בעבירות נשוא כתב האישום". בית המשפט המחוזי ציין כי עדות הבוחן שערך פיענוח לתוכנית הרמזורים והאשור מאת חברת מנורה, שלפיו לא התקבלו הודעות על תקלות ברמזור ובהיעדר כל ראיה שתצביע אחרת, היה נכון לקבוע שתקינות מערכת הרמזורים בצומת הוכחה כראוי, תוך שהוא מפנה לפסק הדין בעיניין פלונית שם נקבע כי "בהיעדר איניקציה כלשהיא המורה לכיוון ההפוך, ניתן להניח בעיניין זה 'חזקת תקינות, על בסיס הראיות שהובאו". בקשת רשות העירעור שהגיש הנאשם לבית המשפט העליון על פסק הדין של בית משפט המחוזי נדחתה תוך קביעה כי "לא מצאתי כל פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה לא הוכח כי מערכת הרמזורים לא היתה תקינה על סמך הראיות שהובאו בפניו, זאת בפרט כאשר המבקש נימנע מלהזמין לעדות את מנהל מערך הבקרה של הרמזורים". השאלה הטעונה הכרעה היא : אם המשיבה עמדה בנטל ההוכחה שמקים את חזקת תקינות מערכת הרמזורים? המשיבה הגישה מיסמך שכותרתו "הודעה על תקינות הרמזור בעת התאונה" (מוצג ת/1) שנועד להגשה כתע"צ המעיד על תקינות הרמזורים בצומת בעת התאונה.
...
על אף שאני סבור כי העונש שהושת על המערער הולם את חומרת העבירות בהן הורשע המערער ואינו עונש חמור, הגעתי למסקנה כי יש מקום להתערבות ברכיב הפסילה שהוטל על המערער.
בשקלול הנתונים האמורים, מחד גיסא את מידת הרשלנות שנקבעה ע"י בית משפט קמא שהיתה ברף הבינוני, לצד עונש המאסר בדרך של עבודות שירות שהוטל על המערער ומאידך גיסא, עברו התעבורתי של המערער הכולל גרימת תאונת דרכים לפני שלושה חודשים מהתאונה נשוא תיק זה והפגיעה החמורה בנוסע הנוסף; החלטתי להקל במידה מסוימת בעונש הפסילה שהוטל על המערער ולא מצאתי מקום להתערב ביתר הוראות גזר הדין.
אשר על כן, אני מקבל את הערעור על חומרת הדין באופן חלקי, במובן זה שעונש הפסילה יעמוד על 15 חודשי פסילה בפועל (תחת 30 חודשי פסילה), בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית.

בהליך ערעור פלילי תעבורה (עפ"ת) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

אשר לערעור על הכרעת הדין, טען ב"כ המערער כי בית המשפט קמא שגה כשהרשיע את המערער, וכי יש להורות על זיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע, מהטעמים שיפורטו להלן, אשר כולם הועלו גם בפני בית המשפט קמא.
עוד ציין, כי יש להיתחשב בכך שהעבירה לפי סעיף 66 סיפא לפקודה אינה נאכפת, ואף רשויות החוק אינן מודעות לה; במחדלן של הרשויות בכך שהונפק למערער רשיון בזמן פסילה; בכך שהעבירות נשוא כתב האישום לא נעשו באופן המעיד על מסוכנות בנהיגה, אלא לכל היותר על זילזול בהוראות בית המשפט; בעובדה שהמערער היה עצור כ-9 חודשים, ובנסיבותיו האישיות.
...
אשר לערעור על הכרעת הדין, טען ב"כ המערער כי בית המשפט קמא שגה כשהרשיע את המערער, וכי יש להורות על זיכויו של המערער מכל העבירות שבהן הורשע, מהטעמים שיפורטו להלן, אשר כולם הועלו גם בפני בית המשפט קמא.
ויודגש, גם לו המערער לא היה מואשם בעבירה לפי סעיף 66 לפקודה, הוא היה מורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, שכן מדובר במי שנכח בבית המשפט ושמע שרישיונו נפסל למשך 36 חודשים, ולמרות זאת לא כיבד את החלטת בית המשפט וחזר לנהוג, תוך שהוא מסתמך על רשיון הנהיגה שהוצא לו בטעות (תוך שאף טען בפני השוטרים כי אינו מבין מדוע טוענים כלפיו שהוא נוהג בפסילה שהרי יש לו רשיון).
נוכח כל האמור, הערעור על הכרעת הדין נדחה.
לאור כל האמור, גם הערעור על גזר הדין נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו