ערעור על הכרעה בתביעת חוב של עובדים בכירים

ביחס לנטען לגבי העסקתה של עו"ד נירה דורני, נטען כי מדובר בייצוג חד פעמי שניתן כאשר הוגשה בקשה לפירוק ואחד מהמנהלים סבר כי תצליח לבלום את הליכי הפרוק בגלל שיעבדה בעבר בתפקיד בכיר במשרדי רשם ההקדשות.

יש לזכור, כי הדין הוא כי נטל ההוכחה בהליכי פירוק ובהליכי חידלות פרעון, לרבות בהליכי ערעור על הכרעות חוב של בעל תפקיד, מוטל כולו על התובע (פש"ר (מחוזי ת"א) 552/93 נעמה נוטמן נ' "ד אבירם בורוכוב בתפקידו כמפרק חברת נמון חב' למסחר בע"מ (25.10.2007); בש"א (מחוזי ת"א) 29582/00 אברג'יל מאיר נ' הנאמנת לנכסי מרים מעודד (21.11.2001); פש"ר (מחוזי נצ') 66257-06-19 מפעלי אחים עאמר מרצפות ושיש בע"מ נ' נפתלי נשר,עו"ד (13.02.2020); פר"ק (מחוזי י-ם) 53809-03-19 מדרסת דאר אלמערפה בע"מ נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים (27.01.2021) (להלן: "דאר"); חדל"ת (מחוזי י-ם) 791-04-20 עטאללה אבו עדואן נ' עו"ד עמי פולמן, נאמן זורגניקה בע"מ (10.03.2022)).

בהעדר ראיות נוספות ביחס לתקופה זו, שיוכלו לשפוך אור על שארע לאחר הישיבה, ושעל המערער היה לספקן, צדק המנהל המיוחד שקבע כי לא ניתן לקבוע שבין הצדדים היתקיימו יחסי עובד-מעביד ביחס לתקופה זו. ביחס לתקופה שלאחר מתן צו הפרוק – גם אם הייתי מניח לטובת המערער כי בתקופה זו היתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין העמותות (על אף שגם ביחס לתקופה זו לא סיפק כל ראיה לכך), הרי שיש לדחות את העירעור על הכרעת החוב ביחס לתקופה, מאחר ולא מדובר בחוב מסוג חובות "בני תביעה" כלשונה של פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), החלה בעניינינו, אותם ניתן לתבוע במסגרת תביעת חוב, כפי שיובהר להלן.

...

תקנה 151(ג) לתקסד"א קובעת כי "סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו". סבורני, כי המקרה שלפנינו הוא בדיוק מסוג המקרים אותם ביקש מחוקק המשנה למנוע.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

המערער ישלם למנהל המיוחד הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום של 8,000 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מהיום.

בפברואר 2016, הגיש המבקש, יחד עם בת זוגו (להלן יחד: המערערים), ערעורים על הכרעות הנאמנים בכל אחת מתביעות החוב: ערעור על ההכרעה בתביעת החוב של העובדים הבכירים (להלן: העירעור הראשון); ערעור על ההכרעה בתביעת החוב של רשות המיסים; וערעור על ההכרעה בתביעת החוב שלו עצמו (להלן שני אלה יחד: הערעורים הנוספים).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובות המשיבים לה, ובתגובה להן מטעם המבקש, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה, בהתאם לאמור בסעיף 15 לעיל לעניין גובה הערובה.

בית משפט השלום בחיפה ד' חשוון תשפ"ב, 10 אוקטובר 2021 ת"ט 31903-06-21 ש.אל צפון בע"מ נ' שחאדה תיק חצוני: 507375-02-17 בפני כבוד הרשם הבכיר, בנימין בן סימון תובעת – משיבה ש.אל צפון בע"מ נתבע -מבקש מוסטפא שחאדה פסק דין

כנגד הנתבע הוגשו שלוש תביעות חוב, כולל תביעת התובעת אשר הוותה למעלה מ-80% מהחוב של הנתבע.

לנתבע ניתנה אפשרות לערער על ההכרעה לבית המשפט המחוזי והוא נימנע מעשות כן. ביום 3.8.20 בוטל הליך הפש"ר לנתבע.

לאחר ביטול הליך הפש"ר, התובעת החלה שוב בנקיטת הליכים שונים במסגרת תיק ההוצל"פ. ביום 10.6.21 הנתבע הגיש בקשה לאורכה להתנגדות במסגרת תיק ההוצאה לפועל וזאת, למעלה מ-4 שנים לאחר מסירת אזהרה, לאחר 4 שנים מבקשת צו תשלומים, למעלה מ-3 שנים ממתן צו הכנוס, למעלה משנה וחצי לאחר ההכרעה בתביעת החוב, וכשנה לאחר שבוטל הליך הפש"ר וחודשו הליכי ההוצאה לפועל כנגדו.

במסגרת פנייתה לב"כ התובעת הבהירה המנהלת המיוחדת, כי תביעת החוב אשר התקבלה במשרדי הכונס הרישמי אושרה ועומדת על סך של 379,423 ש"ח. יודגש שלנתבע ניתנה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי ואולם הוא נימנע מעשות כן. משמעות הדבר שהנתבע השלים עם ההחלטה ולמעשה קיבל אותה.

...

המנהלת המיוחדת קבעה לבסוף, כי יש לקבל את תביעת החוב ולדחות את ההתנגדות של הנתבע.

מכל המקובץ, עולה כי הנתבע לא הראה כל הגנה אפשרית והגנתו היא הגנת בדים.

דין בקשת ההתנגדות להידחות.

ביום 27.10.2013 התקבלה תגובת כונס הנכסים הרישמי (להלן: הכנ"ר) לבקשה בה צוין כי לאור העובדה שחלפו שנתיים וחצי מיום הכרעת החוב של המפרק אין באפשרותו להמליץ על עיון מחדש או על דחיית מועד הגשת העירעור על הכרעת החוב.

ביום 19.1.2020 היתקיים דיון בבית המשפט ובמסגרתו הורה בית המשפט (הרשמת הבכירה בר-טל) על העברת ההליך לסדר דין רגיל בבית משפט השלום.

טענה זו סותרת את טענת התובעת בכתב התביעה הראשון שהגישה ביום 22.10.2018 (לבית המשפט לתביעות קטנות) שם (בסע' 3) טענה כך: "עקב סיכוי משפטי קלוש בתיק, סוכם כי שכר הטירחה בתיק יעמוד על 5,400 ₪ (כולל מע"מ) בלבד, אולם במידה ותאושר תביעת החוב ע"י ביהמ"ש, ייחתם הסכם שכ"ט חדש ממנו יקוזזו דמי המקדמה בסך 5,400 ₪ ששולמו בפגישת הייעוץ". דברים אלו מתיישבים עם לשון ההסכם הראשון בו הוגדר הקף השרות כ"הגשת בקשה לתיקון/ערעור על הכרעה בתביעת חוב", עם הסברו של הנתבע 2 בעיניין זה (עמ' 39), עם סכום שכר הטירחה הנמוך (5,000 ₪) ועם העובדה כי התובעת ושלום חתמו על ההסכם השני.

...

אני מקבל בעניין זה את הסברו של הנתבע 2 (עמ' 40 שו' 8) אשר ציין כי הדבר נכלל בהודעה על מנת להדגיש כי במסגרת ההסכמות עם המפרקת גם הורביץ נדרשו לוויתור משמעותי.

רשלנות המסקנה מן המפורט לעיל היא כי לא הוכח נזק שנגרם לתובעת כתוצאה מן ההסכמות אליהם הגיע הנתבע 2 עם המפרקת או בשל מחדלים נטענים אחרים.

סוף דבר התביעה, על כל ראשיה, נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה פר"ק 32678-04-23 רקפות בגבעה בע"מ נ' לביא - מפרק החברה ואח' תיק חצוני: מספר תיק חצוני לפני כבוד השופט הבכיר, ד"ר מנחם רניאל בעיניין חברת דיירי רחוב העצמאות בקריית שמריהו בע"מ (בפרוק) מערערת רקפות בגבעה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד צבי הרשקוביץ ועו"ד יריב שפרונג משיבים 1. עו"ד שמואל לביא - מפרק החברה 2. הכונס הרישמי החלטה

הוא גם בעל 89% ממניות המערערת, הוא הדירקטור היחיד, הוא המצהיר בתביעת החוב של המערערת והחתום הן בשם החברה והן בשם המערערת על הסכם ההלוואה ועל מיסמכי השיעבוד.

אכן, כדברי המפרק, מדובר בשיעבוד נכס ספציפי ולא בערבות, אך לפי הוראות סעיף 12 לחוק המישכון, דינו של בעל הנכס שמושכן כערובה לחיובו של אדם אחר "כדין מי שערב לאותו חיוב, אך אין להפרע מבעל הנכס אלא במימוש המישכון כאמור בחוק זה". וכך נאמר בע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ' יוסף מערבי, סו(2) 345 (2013): "יש לזכור כי "ערבותו" של ממשכן נכס, מוגבלת תמיד לערך הנכס הממושכן, בשונה מערב לסכום בלתי קצוב".

על פי ע"א 3932/21 אלי בוארן נ' כונס נכסים הרישמי (נבו 11.08.2021) - "תפקידו של בית המשפט בדונו בעירעור על הכרעת בעל תפקיד בתביעת חוב מצטמצם לפיקוח ובקרה על אופן ביצוע תפקידו, ולבחינת תקינות הפעולות המתבצעות על ידו. הפיקוח השפוטי על פעולותיו של בעל תפקיד מתאפיין איפוא בריסון ובהתערבות מצומצמת, כאשר לבעל התפקיד מוקנה שיקול דעת רחב בבצוע תפקידו." מסקנתי היא שיש לקבל את עמדת המפרק, שבכל עת נתונה, לא היה בהון העצמי של החברה כדי לכסות את החובות הצפויים מהפעילות העסקית הרגילה של החברה באותה עת, והתקיימה גם החלופה לפיה החברה ממומנת בעיקרה ממימון זר, לפחות עד אפריל 2012, לאחר שכבר החלו תביעות כנגד החברה, והמימון הדרוש ככרית בטחון לכסוי התביעות, עלה ליותר מההון העצמי שהושקע.

...

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור של המערערת.

בזיקה לתעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין אני מחייב את המערער לשלם לקופת הפירוק הוצאות משפט בסך 8,775 ₪.

המזכירות תעביר לקופת הפירוק את הערובה שהופקדה על ידי המערערת, כך שהמערערת תשלם לקופת הפירוק את היתרה מעבר לערובה שהופקדה.