ערעור על הכרה בתביעת חוב בהליך פשיטת רגל

השופטת ע' ברון: ערעור זה מופנה כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 25.4.2016 (השופט ע' כהן), שניתן במסגרת הליך פשיטת רגל המתנהל בעיניינו של המערער (להלן גם: החייב) בתיק פש"ר 24117-04-11.

בגדרי העירעור, משיג המערער על כך שהנאמנת ובית המשפט בעקבותיה הכירו בתביעת חוב של הנושה בסך 500,000 ש"ח (קרן) בעוד לטענתו לא היה מקום להכיר בחוב כלל.

...

סופו של דבר נקבע כי תביעת החוב של הנושה מאושרת בסכום של 555,781 ש"ח. משערעור המערער התקבל רק בחלקו, הגיש את הערעור דנן.

לדידם אין ממש באיזה מטענות המערער; לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי; ודין הערעור להידחות.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם שהונחו לפנינו ומשהוספנו והטינו אוזן לטיעוני הצדדים בעל-פה, אין בידינו להיעתר לערעור.

סופו של דבר, הערעור נדחה.

קבלת עמדת המערער והכנ"ר משמעותה פגיעה בעקרון יסוד זה. התקופה להגשת דרישת החזר מס עיסקאות נתתי דעתי לעמדת המערער והכנ"ר באשר לקושי שעלול להתעורר לאור תקנה 24א לתקנות מע"מ, לפיה רשאי הספק-נושה לידרוש במשך שלוש שנים ממועד הוצאת החשבונית את החזר מס העיסקאות, כשבמניין זה לא יבוא "פרק הזמן שבין יום הגשת תביעת חוב במסגרת הליכי פירוק או פשיטת רגל לבין יום מתן אישור המפרק או הנאמן לחלוקת דיבידנד סופי למבקש", קרי עם אישור הסדר הנושים.

ואולם, במועד הגשת תביעת החוב על ידי מע"מ, המידע אינו נמצא ברשות מע"מ, למצער לא במלואו, ועל כן הטלת חובה על המערער להגיש את תביעת החוב בצרוף אסמכתות הנה דרישה בלתי-מעשית וכזו שלא ניתן לעמוד בה. לכן, נדחית טענת הנאמנים בסוגיה זו. אוסיף ואומר, כי ככלל, במסגרת הסדר הנושים טוב אם ייקבע שעל ספקים-נושים להגיש לנאמנים את הבקשה לקבלת האישור להכרה בחוב אבוד תוך 3 חודשים מיום אישור ההסדר, שכן אחרת ייחשבו כמי שויתרו על זכותם לקבל החזר על מס העיסקאות ששלמו ביתר.

...

לאור כל האמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות, מוצע לגורמים הרגולטוריים לשקול הסדר חלופי זה, אשר לשיטתי מייצג טוב יותר את מצב העניינים בנסיבות מעין אלו, ובשל כך מהווה הסדר הוגן וצודק יותר, או כל הסדר אחר אשר יביא בחשבון את האינטרסים והאיזונים דלעיל.

סוף דבר דין טענת המערער באשר לסוגיית צירוף האסמכתאות לתביעת החוב להתקבל.

נדחית טענת המערער באשר להפרדה בין החזר מס העסקאות לנושים-ספקים לקבלת הדיבידנד בגין מס התשומות.

כן ציין הנאמן, כי ממילא החוב למערערת אינו בר הפטר וכי היא תוכל להפרע מהחייב לאחר שיסתיימו הליכי פשיטת הרגל.

הנאמן הביע נכונות לאשר את תביעת החוב בדין נדחה, כך שאם יוותרו כספים בקופת פשיטת הרגל לאחר חלוקה לכל הנושים אשר תביעות החוב שלהם אושרו, תוכל גם המערערת לקבלת דיבידנד וכך הנושים האחרים לא ייפגעו.

הנאמן חזר על הצעתו לשקול את האפשרות להכיר בתביעת החוב בדין נדחה.

אמנם, כינתה המערערת על הסיבה לאי הגשת תביעת החוב במועד כ"טעות משרדית" אך נראה כי נכון יהיה לראות את הטעות כאי הבנה בין המערערת לבין בא כוחה, כאשר המערערת סברה כי תביעת החוב תוגש על ידי בא כוחה ואילו האחרון סבר שהמערערת תגישה בעצמה.

...

אשר לטענה כי יש לדחות את הערעור שכן המערערת אינה מאפשרת את מימוש נכס המקרקעין המשותף, אני סבור שהמקום לדון בכך אינו במסגרת הערעור דנא אלא במסגרת בקשה מתאימה שתוגש על ידי המנהל המיוחד, במסגרת הליך פשיטת הרגל, כחלק ממימוש נכסיו של החייב.

מכל המקובץ, באתי למסקנה שיש לאפשר למערערת להוכיח בפני הנאמן את חובותיו של החייב כלפיה.

הערעור מתקבל.

כמו כן נטען לעצמאות ההכרה בתביעת חוב במסגרת הליך פשיטת הרגל.

בין אם במסגרת ההליך בבית משפט השלום; בתשובה לתביעת החוב של משיבה; בעירעור על הכרעת הנאמן בתביעת החוב ובין אם במסגרת הבקשה הקודמת לעיון חוזר.

...

" גם ערעור שהגיש התובע על החלטה זו נדחה לגופם של דברים תוך שנקבע, על ידי בית המשפט העליון (רע"א 8875/18, הליך מס' 11 לעיל) כי אין במסמכים הללו כדי להביא לביטול פסק הדין ולמשפט חוזר: " ביטולו של פסק דין חלוט, קל וחומר מקום שבו בפסק דין מוסכם עסקינן אינו דבר של מה בכך. מכאן, כי על הטוען לביטול פסק חלוט מחמת גילוין של ראיות חדשות מוטל נטל כבד מאוד... על רקע האמור, אינני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה לא הניח המבקש תשתית ראייתית לכך שלא ניתן היה להשיג את הראיות בשקידה סבירה. כזכור, היו אלה נספחים בהליך הבוררות שהתנהל עובר להגשת התביעה מושא פסק הדין. התביעה הוגשה זמן קצר לאחר היווצרותן של אותן ראיות "חדשות". בית המשפט ציין גם, למעלה מן הצורך, תהיות בקשר לאותן ראיות חדשות.

אין בפי התובע שום טענה שאם תתקבל יהיה בה כדי להועיל לו ודין הבקשה להתקבל.

אני מוצאת להוסיף כי התובע, המבקש מבית המשפט סעד מן הצדק, ראוי היה שיבוא ב"קלפים פתוחים" ובצירוף כל המסמכים הקיימים למשל, בתיק הבוררות, ולא שבריר החלטה פה ורסיס הסכם שם, משלא עשה כן התובע ובחר לצרף ב"פינצטה" את שצירף, חזקה כי לו היה מצרף את כל תיק הבוררות, למשל, היה הדבר פועל לחובתו (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י  מז2 עמ' 605), ואין לי אלא לצטט את כב' השופט רובינשטיין מצטט את כב' השופט סולברג בעניין אחר: "דעת לנבון נקל, כי סופיות הדיון איננה 'לעומתית' לצדק. התדיינות שאינה פוסקת, היא- היא היוצרת עיוות, מבוכה ועוול. דרך הכלל היא, כי סופיות הדיון משרתת את הצדק. היוצא מן הכלל הוא, מצב שבו סופיות הדיון גורעת מן הצדק" (ת.א. (ירושלים) 4582/03 ידיעות תקשורת בע"מ נ' פרופ' משה צימרמן (24.2.04) והציטוט מתוך רע"א 194/07 בני פור נ' מ.מ. פרדס חנה כרכור (6.3.07)) לסיכום: הבקשה לסילוק התביעה על הסף מתקבלת והתביעה לביטול פסק הדין בע"א 52255-11-11 נדחית.

במענה לכך קבע כב' השופט אורינוב כי בהמשך לרער"צ 46159-03-21, כל טענה לגבי הקטנת החוב יש להפנות לרשמת ההוצל"פ. מישפחת מצרי פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשת רשות ערעור על כך שלא נקבע שיש לקזז את התשלום ששילמה חברת הביטוח (רע"א 58283-07-21 מצרי נ' דרעיה).

במסגרת הליכי פשיטת הרגל הוכרה תביעת חוב של הנתבע כלפי חיים מהצרי בסך 788,349 ₪ (ראו מכתבו של מנהל המיוחד, עו"ד אלדד שגב מיום 11.12.16).

...

שקלתי אם לא נכון היה לחייב את הצדדים בהוצאות לאוצר המדינה בגין התנהלות זו, אולם בסופו של דבר, ומאחר שלצערי גם הליך זה לא מסיים את הפרשיה, מצאתי לנכון שלא לעשות זאת הפעם, אולם ככל שהצדדים לא ישכילו לסיים ההליכים, יש לבחון זאת בהליכים הבאים (שעוד יבואו).

לסיכום:- גובה החוב של משפחת מצרי הינו בסך 1,135,900 ₪ נכון ליום 7.6.15 (ס' 73).

הואיל ומינוי עו"ד מקונן צוקרמן לכונסת נכסים נעשתה על סמך הצגת גובה חוב לא נכון מטעם הנתבע, ולאחר שהנתבע לא דיווח על הכספים שקיבל (הגם שקיבל אותם בטרם היא ייצגה אותו) הנני קובע כי דין תביעת פירוק השיתוף להימחק וכי יש לבטל את המינוי שלה ככונסת נכסים.