ערעור על הכרה בפגיעה בנופש כ"פגיעה בעבודה

השופט אילן סופר לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בחיפה (הנשיא אלכס קוגן ונציגי הציבור מר אברהם בן גיגי ומר מנחם פלג; ב"ל 3473-02-18) אשר דחה את תביעת המערער להכיר בפגיעה שארעה לו תוך כדי טיול טרקטורונים בו הישתתף בזמן נופש משרדי (להלן – הארוע), כפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

...

על כן דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח אשר יישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

בעב"ל 5104-09-16 אסתר אבוקרט - המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 20.6.18 (להלן: "עניין אבוקרט"), עמד בית הדין הארצי על השיקולים ועל אמות המידה העומדים בבסיסה של הבחינה הדו שלבית האמורה, תוך הפנייה לפסיקה הרלוואנטית שעסקה באותו נושא: "נקודת המוצא הנה כי "יש לפרש את סעיף 79 הנ"ל באופן המעניק כסוי בטוחי לא רק לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע מלאכתם בפועל אלא גם לעובדים שנפגעו תוך כדי ביצוע פעילויות 'נילוות לעבודה', כגון השתלמויות ואירועי ספורט ונופש, התפתחה מתוך ההכרה כי בשוק התעסוקה המודרני יחסי עובד ומעסיק משתרעים אל מעבר לשעות ולמסגרות העבודה הרשמיות וחלים גם על פעילויות שאינן קשורות במישרין לעבודה... נמצא כי פעמים רבות יש למעסיק אינטרס בעריכת פעילויות מחוץ לשעות העבודה לאור החשיבות שבפיתוח ההון האנושי ובהעמקת היחסים והקשר בין העובדים לבין עצמם ובינם למקום העבודה. על כן נפסק כי כאשר קיימת זיקה בין פעילויות אלה ובין העבודה יש הצדקה להכיר בתאונות המתרחשות במהלכם כתאונות עבודה..." (מתוך בג"ץ 339/13 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (26.10.14)).

בעיניין אבוקרט, נדחתה טענת התובעת לפיה היא ביקשה ליתן משקל מכריע ובלעדי למיקום היתרחשות התאונה, ונאמרו הדברים הבאים, היפים הם גם לעניינינו:"אשר לטענת המערערת, סבורים אנו כי טענתה גורפת ומוחלטת ואינה עולה בקנה אחד עם הגישה התכליתית שבה נקטו בתי הדין לעבודה בפתוח ההכרה בחבלות הנגרמות במסגרת השתלמויות מקצועיות. נקדים ונציין כי טענה ברוח זו נדחתה בדיון (ארצי) מו/0-85 המל"ל - אבנר זילברמן [פורסם בנבו] (20.1.87), שכן משמעות קבלתה היא יצירת הבדל משמעותי בין עובדים ה"זוכים לביטוח נפגעי עבודה צמוד ומושלם יותר מהביטוח לו זוכה עובד העושה בשליחות מעבידו בעיר אחרת או בחו"ל" (מתוך ענין זילברמן וראו גם ענין אילוז).

כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לו. ניתן היום ב' בשבט, תש"פ ( 28 בינואר 2020) בהיעדר הצדדים.

...

חיזוק לעניין הטענה כי התובע היה ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול, מצאנו בגרסתו של מר נוימן (עליה נרחיב בהמשך).

עדי הנתבע יש לומר, כי עדי הנתבע - מר נוימן ומר מגריסו, הותירו עלינו רושם מהימן ביותר ולכן מצאנו לנכון לקבל את דבריהם בשלמותם וכמקשה אחת.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, וחרף האמור בסיכומי התובע, משלא התקיימה זיקה בין אירוע הנפילה בו נפגע התובע לבין אירוע הטיול בכללותו, הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעתו להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ובהתאם לכך הרינו מורים על דחיית תביעתו לפנינו.

בית הדין האיזורי באר שבע (השופט עדו בן צור ונציגי הציבור מר יוסף פרלוביץ וגב' מרים יעיש; בל 30607-08-20) דחה את תביעת המערער וקבע כי לא היתקיימו התנאים להכרה בפגיעה בעבודה בהתאם להוראות הדין והפסיקה.

לכן, יש לראות את תחילת עבודתו ב- 05:30, גם אם לא שילמו למערער על זמן זה. המשיב תומך טיעוניו בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האיזורי, וטוען שאין מקום כי ערכאות העירעור תתערב בהן.

ברוח זו נפסק בענין סימני עת עובדת בליטוש אבני חן ששיחקה בכדור מחוץ לאולם המפעל ברחוב בו הוא מצוי, במהלך הפסקה נפגעה באצבעה: "אין להרבות דברים על כך שפעולות נופש מסויימות recreational Activities רואים ורואים בימינו לא רק כמתיישבות עם העבודה, אלא אף כחיוניות לעבודה. נאמר פעולות נופש "מסויימות", כי ברור שלעולם עומד מבחן הסבירות; פעולת הנופש צריך שתהא סבירה, ופרט ליוצאים מהכלל - אין דין היתעמלות או משחק ספורטיבי כדין הג'ודו, או ההתאגרפות.

...

בשולי הדברים נציין כי אין בידינו לקבל את טענת המערער לפיה יש לקבל את הערעור גם על יסוד מבחן האלמלא.

לא מצאנו מקום להידרש לטענת המערער, לפיה השופט אשר כתב את פסק הדין, לא היה השופט ששמע את העדויות, ולכן אין לתת משקל עודף להתרשמותו מהעדים.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לפנינו ערעור על החלטת פקיד התביעות מיום 7.10.19 לדחות את תביעת התובע להכיר בפגיעתו הנפשית כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק).

התובע המשיך לעבוד כרגיל לאחר הארוע ואף טס לחו"ל בין המועדים 23.5.17 ועד ליום 28.5.17, טיסה שתוכננה מראש לנופש במסגרת העבודה למלטה.

...

כידוע המומחה אינו משפטן, ואי הבנתו את השימוש במונחים הקשורים למאזן ההסתברויות, בנסיבות תיק זה כאשר קבע שוב ושוב לאורך כל חוות הדעת – כי קיים קשר סיבתי, וקבע זאת באופן פוזיטיבי ברור, כדי לפסול את חוות הדעת כולה ואף לא מצאנו צורך במינוי מומחה נוסף כפי שביקש הנתבע.

לאור כל האמור, אנו מאמצים את חוות דעת המומחה וקובעים כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 16.5.17 למצבו הנפשי של התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בנוגע לימי שישי שבת שלאחר מכן (7-6.12.19) נרשם במכתב - "סוף שבוע (ללא דיווח נוכחות)". במהלך הנופש ארע למערערת ארוע שתואר על ידי בית הדין קמא כך - "ביום שישי 6.12.19, היום השני לנופש, בתה בת השנתיים וחצי (במועד הארוע), עלתה לבמה להכנות למופע כשרונות צעירים. בסוף ההכנות, כשבתה הייתה צריכה לרדת מהבמה, עלתה התובעת לעזור לה לרדת כדי שהיא לא תפול. אך לבסוף, מה שקרה הוא שהתובעת בעצמה נפלה ונפגעה ברגלה". המערערת פונתה לבית חולים "ברזילי" באמצעות אמבולנס שהוזמן על ידי ראש חט"ל. שירות האמבולנס והטיפול במיון מומנו על ידי צה"ל. כמו כן, פגיעתה של המערערת הוכרה על ידי הצבא כפגיעה בתפקיד, במסגרת זאת הימים בהם המערער שהתה במחלה בשל הפגיעה הוכרו כימי מחלה תוך כדי ועקב השרות.

לשון אחרת - גם אם היינו מגיעים למסקנה שהמערערת צלחה את המבחן הראשון, הרי שלא היה בכך כדי להביא להכרה בפגיעתה כפגיעת עבודה היות ולא הוכחה כל זיקה בין הארוע במהלכו היא נפלה, לבין ארוע הנופש.

...

לשון אחרת - גם אם היינו מגיעים למסקנה שהמערערת צלחה את המבחן הראשון, הרי שלא היה בכך כדי להביא להכרה בפגיעתה כפגיעת עבודה היות ולא הוכחה כל זיקה בין האירוע במהלכו היא נפלה, לבין אירוע הנופש.

בשולי הדברים ועל אף שאיננו נדרשים לכך, מצאנו לציין כי יש לדחות את טענת המשיב בנוגע לאופן קרות האירוע.

סוף דבר - אין מנוס אלא לדחות את הערעור.