ערעור על היתר להגשת תביעה לפי חוק ההטבה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ע"נ 22983-12-19 רז נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום לפני ועדת ערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959 כבוד סגן הנשיא עמית יריב – יו"ר ד"ר אילנה נירנברג (עו"ד) – חברה עו"ד צפורת בלאושטיין - חברה המערער: אהרון רז ע"י ב"כ עו"ד תמר סיון ורינת גולד-גזית המשיב: קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עו"ד אריאל אררט, פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי) פסק דין

ודוקו: הליכי הכרה לפני קצין התגמולים אורכים זמן רב. כך בדרך כלל, וכך במיוחד כאשר טרם ההכרה נידרש הנכה לערער על החלטות קצין התגמולים.

הנחת המוצא שנקבעה בעיניין לופו גורסת, שיש להתיר תשלומים רטרואקטיביים כאשר התמשכות ההליך הביאה לעיכוב בהכרה השאלה העומדת לפנינו כעת היא האם יש להפחית את התשלומים שקבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי מן הסכום הכולל שהמערער זכאי לו לאחר אישור זכאותו מכוח חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק הנכים"), קרי גם מתשלום ההטבות המגיעות למערער מכוח ההוראות הפנימיות של משרד הבטחון, ושאותן קיזז קצין התגמולים, בחישובים שעשה, או שמא יש להפחית מסך התשלומים שקבל המערער מן המוסד לביטוח לאומי רק את התשלומים המנויים מפורשות בסעיף 36א (1) לחוק הנכים.

(1) בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, לא יחולו עליו הוראות חוק זה; בלי לגרוע מהוראות סעיפים 32 ו-32א, יראו נכה כמי שבחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי לעניין פסקה זו, אם לא הגיש תביעה לפי חוק זה בתוך שלוש שנים מיום שהגיש תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי; הגיש אדם תביעה לפי חוק זה בתוך התקופה האמורה והוכר כנכה, ישולמו לו, בהתאם להוראות סעיף 18, תגמול לפי סעיפים 4, 4א או 5 וכן תוספת לתגמול לפי סעיפים 7א, 7ב או 7ג, הכל לפי העניין, בנכוי תשלומים ששולמו לו לפי חוק הביטוח הלאומי מיום שהגיש תביעה לפי חוק זה ועד ליום שהוכר כנכה; בפיסקה זו, "תביעה" – לרבות בקשה לפי סעיף 35;"

...

סעיף 36א (1) קובע אפוא שני צדדים ל"תרגיל" המתמטי שיש לבצע, שלמען הבהירות, נציג אותו כמשוואה אלגברית בסיסית למדי: (A+B) – C=D במשוואה זו: A – התגמול לפי סעיפים 4, 4א או 5 לחוק הנכים (להלן: "תגמול בסיסי"); B – התגמול לפי סעיפים 7א, 7ב או 7ג לחוק הנכים, המתייחסים לתוספות ספציפיות המשולמות (תוספת לנכה שהגיע לגיל פרישה, תוספת למימון צרכים מיוחדים או תוספת לנכה שהגיע לגיל 55); C – כל התשלומים ששולמו לנכה לפי חוק הביטוח הלאומי, עד ליום שהוכר כנכה מכוח חוק הנכים; D – סכום התשלום הרטרואקטיבי שהנכה זכאי לקבל עם הכרתו כנכה מכוח החוק ובהתאם להוראות סעיף 18 לחוק.

מצאנו בפרקטיקה הקיימת, כפי שבאה לידי ביטוי גם בעניינו של המערער שלפנינו, חוסר הגינות כלפי הנכה, ונבאר.

אשר על כן, הערעור מתקבל במובן זה שאנו קובעים כי על המשיב לערוך חישוב מחדש של הסכומים המגיעים למערער, לפי המתווה הקבוע בסעיף 36א (1)לחוק ובאופן שניכוי תשלומי המלל ,יעשה רק מהסכום שאותו זכאי לקבל המערער מכוח סעיפים 4, 4א, 5, 7א, 7ב או 7ג לחוק וכפי הנוסחה הקבועה בסעיף 36א (1) לחוק.

רקע המבקש, יליד 1961, הגיש תביעה לפי חוק הפלת"ד, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה ממעורבותו בתאונת דרכים שאירעה ביום 19.04.17 (להלן: "התאונה").

משכך טוען, כי עניינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם יש להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה, בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. לטענתו, בעל דין המבקש להביא ראיות לסתור אינו נידרש להוכיח בהכרח שחלה החמרה או הטבה במצבו, אלא די בכך שיוכיח כי חל שינוי מהותי במצבו, או למצער שקיים פוטנציאל אמיתי וממשי לכך.

עוד טוענת, כי מאז קביעת וועדת המל"ל בחודש 07/2018 ועד היום חלפו 3.5 שנים ועדיין, המבקש לא מצא לנכון להגיש ערעור על קביעתה זו ואף לא הגיש תביעה להחמרת מצבו, בזיקה לתאונה נשוא כתב התביעה.

...

הפסיקה מחלקת את הטעמים להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור לשני סוגים: האחד, טעמים משפטיים, קרי, פגמים מהותיים, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שנפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין.

התוצאה לאור כל האמור, התובע לא הצביע על פגם מהותי שנפל בקביעת הוועדה, לא הוכיח החמרת מצב, או כי ישנה הצדקה למתן היתר להבאת ראיות לסתור.

לפיכך, הבקשה נדחית.

עילות התביעה הנטענות כללו עוולות שונות לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, והתקנות שהותקנו מכוחו; הפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12(א) ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ("חוק החוזים"); הטעה לפי סעיף 15 לחוק החוזים; התעשרות שלא כדין; ותרמית.

המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 8336/17).

הסעיף קובע, כי "בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהיתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין". סעיף 19(ג)(2) לחוק קובע רשימה של שיקולים אשר על בית המשפט להיתחשב בהם בהחלטתו האם לאשר את הפשרה.

הינה כי כן, במסגרת אישור הסכם פשרה יש לבחון שתי שאלות עיקריות: האם הבקשה לאישור הסכם הפשרה עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית (ככל שהיא טרם אושרה) והאם סיום הליך בהסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכריע בו. בעניינינו, התובענה הייצוגית נגד המשיבות אמנם לא אושרה, אולם היא אושרה על ידי בית המשפט העליון בעיניינן של המשיבות 3-1.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין סבורני שיש לאשרו, וזאת ממספר טעמים: ראשית, אין ודאות כי בסופו של ההליך היה מוכח הנזק והיה נפסק סעד כספי; שנית, הגם שמדובר בסעד פחות "איכותי" מסעד כספי, אין מדובר ב"פשרת קופונים" בה נפסקת הטבה המותנית ברכישה של מוצר אחר, אלא ניתנת תרומה שאינה תלויה בדבר (ואף הוסכם כי סוג המוצרים והכמויות שייתרמו יתואמו עם הגופים שיקבלו אותם); שלישית, לפי החישוב שנערך על ידי המשיבות, המגובה בתצהיר מנומק ומפורט, הנזק המקסימלי לקבוצה עומד על 190,000 ש"ח. על סמך הנחה זו, שווי התרומה לציבור גבוה יותר מפי שניים מסכום הנזק (הגם ששווי זה מתייחס למחיר לצרכן ולא לעלות למשיבות); רביעית, יש להביא בחשבון את טענת המשיבות, שלא נסתרה, כי כעניין שבמדיניות הן נהגו לפי השיטה המיטיבה עם הלקוח, וכאשר הדבר לא נעשה מדובר בטעות אנוש; חמישית, יש להביא בחשבון כגורם לקולה גם את העובדה שהקביעה לפיה היתנהלות המשיבות עלתה כדי עוולה יש בה משום חידוש משפטי.

...

זאת, שכן בנקודות הרלוונטיות לעניין זה אין הבדל של ממש בין המשיבות דנא למשיבות האחרות, למעט טענת המשיבות דנא כי אצלן אין מדובר במדיניות שיטתית, טענה שבנסיבות העניין אין בה כדי לגרוע מהמסקנה כי בקשת האישור עומדת לכאורה בתנאים לאישור תובענה ייצוגית, כנדרש לפי סעיף 19 לחוק.

סוף דבר לאור האמור מצאתי לאשר את הסדר הפשרה ואני נותן לו תוקף של פסק דין.

אני מקבל את המלצת הצדדים בעניין הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי חוק תובענות ייצוגיות.

ערעור על פסק דין זה נדחה לאחר שהמערערת חזרה בה מהערעור בהמלצת בית משפט (ע"א 4688/19 בן סימון נ' פלאפון תיקשורת בע"מ, פורסם בנבו, 24.6.20).

עוד נטען בהקשר זה, כי בתביעה אחרת שמנוהלת כנגד פרטנר היא הציעה במסגרת הסדר פשרה (שהוגש לאישור בית המשפט ביום 9.5.23 וטרם אושר) הטבה חלופית שהציבור החרדי ומי שאינו בעל גישה לאינטרנט יוכל לנצל - ת"צ 44501-10-17 בן דוד נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ (להלן: "עניין בן דוד").

המשיבות הוסיפו וטענו, כי המאגר של הרשות להגנת הצרכן החל לפעול ביום 1.1.23, ובכל מקרה פרטנר נוטלת על עצמה במסגרת הסדר הפשרה התחייבויות נוספות על ההסדרה הקיימת בחוק הגנת הצרכן, ובכלל זאת ניהול רשימת do not call והעברתה למשווקים, חידוד הנחיות למשווקים, חסימה אוטומאטית של המספרים הנ"ל. במסגרת סיכומיו, ציין המתנגד, כי הוא פנה אל הרשות להגנת הצרכן בבקשה לפי חוק חופש מידע וקיבל את הנתונים הבאים: נכון ליום 18.6.23 נרשמו למאגר "אל תתקשרו אליי" 362,907 מספרי טלפון; נכון ליום 6.6.23 הוגשו 2,351 תלונות (החל מיום 22.1.23).

ובהמשך, מפי השופטת ברון: "היתנגדות המערערים להסדר הפשרה מיתמקדת בחסרונות הגלומים בהסדר זה מבחינת חברי הקבוצה – ואכן חיסרונות ישנם. הצדק עם המערערים כי בהתאם להסדר הפשרה שאושר, חלק משמעותי מחברי הקבוצה אינו זכאי להטבה מהוט מובייל...; וייתכן שכם בקרב הזכאים להטבה, יהיו חברי קבוצה שלא ינצלו אותה או שהיא תהיה חסרת ערך מבחינתם. אלא שהתמקדות בחסרונות אלה, ובהם בלבד, חוטאת לתכליתו של מוסד הפשרה בהליך ייצוגי... נועד לאפשר לחברי הקבוצה 'לקנות' את הסיכון בכרוך מבחינתם בהמשך ההיתדיינות, תוך קבלת סעד מהיר וודאי" (סעיף 11 לפסק דינה של השופטת ברון).

...

לגופו של עניין הוסיפו וטענו המשיבות, כי יש לדחות את בקשת האישור לגופה מהטעמים הבאים: (1) אין יסוד לטענה להפרת חובה חקוקה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת שאינו רלוונטי ואינו אוסר כל פניות טלפוניות ממשווקים כמתואר בבקשת האישור, וממילא הוא לא הופר; (2) העילה להפרת סעיף 12(א) לחוק הפרטיות מהווה עילה עקיפה, ובכל מקרה אינה רלוונטית שכן הסעיף לא נועד להגן מפניות מסחריות לגיטימיות בהן אין חדירה לחייו האישיים של הפרט או פגיעה בצנעת חייו; (3) ככל שהעילה לפי סעיף 30 לחוק התקשורת אינה עומדת, כך גם העילות הנוספות בדבר חוסר תום לב ורשלנות הנסמכות עילה.

באשר לטענת המתנגד לפיה העובדה שהמשיך לקבל שיחות מטרידות עד לשנת 2018 מלמדת על הסדרה בלתי אפקטיבית – אין בידי לקבל טענה זו, שכן לא טען כי כיום, או למעשה מאז אמצע 2018, הוא מקבל שיחות שיווק מטרידות מהמשיבות.

אשר למשך ניצול ההטבה אני מאשרת משך ניצול ההטבה למשך 60 ימים, כפי שהתבקש בהסדר, כאשר ההטבה תינתן לכל לקוח שיפנה לממשה בתקופה זו, גם אם שווי ההטבה יעלה על מכסת ההטבה ועל השווי של 400,000 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, בהתאם ובכפוף לתיקונים כמפורט לעיל.

עקרי הסדר הפשרה וההליכים בעקבות הבקשה לאשרו במסגרת הסדר הפשרה אליו הגיעו, הסכימו הצדדים כי יינתן על ידי המשיבה פיצוי ללקוחות בסך כולל של 1,027,281 ₪, שיחולק באופן הבא: המשיבה תעניק הנחה בסך של 4.914 כולל מע"מ לחודש לכל רכב, וזאת מבלי לגרוע מזכותו של כל לקוח לקבל ממנה הנחה או הטבה אחרת בגין העסקה.

עוד הסכימו הצדדים, כי אם יוגש ערעור על פסק הדין, שאינו נוגע רק לשכר הטירחה והגמול, יוחזרו הסכומים ששולמו לחשבון נאמנות שינוהל על ידי ב"כ המשיבה.

בין הגורמים הרשאים להגיש היתנגדות נכללים לא רק חברי הקבוצה, אלא גם "אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה", "רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לעניין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית" ו-"ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור" (ראו ע"א 7809/12 חאזן נ' קלאב הוטל אינטרנשיונלס (א.ק.ה) (31/12/2013); דנ"מ 5519/15 הנ"ל, פסקה 45; רע"א 1644/15 הנ"ל; רע"א 582/20 תלרז נ' שופרסל בע"מ (25/7/2021)).

...

בהתאם להסכמת הצדדים, אני מורה כי הגמול וכן 70% משכר הטרחה ישולמו למבקשת ולבאי כוחה בתוך 30 ימים מהיום.

אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום לפטור מתשלום האגרה.

סוף דבר לאור כל האמור, אני מאשר את הסדר הפשרה בכפוף לתיקונים שלעיל בעניין שכר הטרחה כפי שפורטו בפסקה 41 לעיל ונותן לו תוקף של פסק דין.