ערעור על הטלת עיצום כספי על סוכנות ביטוח

לפנינו ערעורה של עמית ארבל סוכנות לביטוח 2008 בע"מ (להלן: "המערערת") על החלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים במשרד הכלכלה- מדינת ישראל מיום 3/12/14 (להלן: "המדינה" או "המשיבה"), אשר דחתה את בקשת המערערת להארכת מועד להגשת ערר.

במסגרת הודעה זו, הודיע הממונה למערערת, על הטלת עיצום כספי בסך של 71,480 ₪, לתשלום עד ליום 15/12/2014, בשל הפרת הוראה המנויה בפריט 10 בחלק ג בתוספת השנייה לחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה (תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום).

...

זה המקום לומר, כי לאחר ששקלנו את מכלות טענות הצדדים, בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, שוכנענו כי דין הערעור להידחות, מהטעמים העיקריים הבאים: בנסיבות המקרה שלפנינו, הציגה המשיבה אישור מסירה ממנו עולה בבירור, כי הדרישה לתשלום העיצום הכספי נמסרה למשרדי ב"כ המערערת ביום 30/10/14, זאת כאשר על גבי אישור המסירה מופיע שם/חתימת מקבל הדואר, וכך גם מופיעה חותמת משרדי ב"כ המערערת.

בנסיבות המקרה שלפנינו, לא שוכנענו כי קיימת סיבה סבירה, להגשת הבקשה להארכת מועד באיחור, וכל שכן לא הועלה כל טעם בעל משקל משמעותי, המצדיק זאת.

סוף דבר הערר נדחה.

מכל מקום, ספק אם ניתן לתקוף את ההנחיות בתקיפה עקיפה במסגרת הערר שבפני: "במסגרת העירעור וכאמור, ביקשה המערערת לתקוף בין השאר, את הנהלים המשמשים לקביעת אמות מידה להטלת עיצומים כספיים בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן. בכל הנוגע לנושא זה, דומה כי יש לקבל את טענותיה של המשיבה. כך גם כי אין לומר כי אי פירסום הנהלים בטרם הטלת העיצום הכספי על המערערת, מצדיק את ביטול העיצום הכספי. זאת מן הטעם שאין מדובר בנהלים אשר נקבעו מכוח הוראת חוק, אשר מתנה את האכיפה בקביעת הנהלים. כך גם מן הטעם שאין מדובר בנהלים היוצרים נורמה, אלא כל אשר נקבע בהם נועד להסדיר אמות מידה להפעלת שיקול דעתו של הממונה בעת הטלת העיצומים מכוח חוק הגנת הצרכן ובעיקר בעת הפחתתם בהתקיים נסיבות מסוימות.

בדומה, בהטלת עיצום כספי מתוקף סמכותו לפי סעיף 92א לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 ולפי סעיף 32(ד) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005, לא הטיל הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון יותר מעיצום אחד בגין אותו לקוח, אף כאשר נתגלו באותו מקרה מספר הפרות.

ר' עשא (חי') 61745-07-13 נטו משווקים פיננסים סוכנות ביטוח בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון (22.11.15).

...

ממילא, היא אינה זכאית להפחתה מכח תקנה זו. בעניין זה כבר נקבע כי "קבלת טענות המערערת אשר לא נתמכו בדבר, יביא ללא כל הצדקה, לאיון הנוהל האמור ולריקונו מתוכנו." (שם) לפיכך, אני סבורה שאין מקום להפחתה נוספת, מעבר להפחתה שנקבעה על ידי הממונה בשיעור 20%, על פי ת' 2(1) לתקנות ההפחתה.

סוף דבר המערערת לא יצאה ידי חובתה על פי החוק לסמן מחירים בתליית שלט, לפיו מוצרי המאפה שנמכרים בתפזורת נשקלים בקופה עם האריזה, והצרכן מחויב בגין האריזה.

לפיכך, הערעור מתקבל בחלקו, והעיצום הכספי יופחת ל- 36,000 ₪.

במקרים אלה יחולו על העירעור, כבררת מחדל, תקנות סדר הדין האזרחי המסדירות ערעור אזרחי (זמיר, הסמכות המינהלית, פרק 74 בעמ' 2845, השוו: רע"א 1506/14 נטו משווקים פיננסים סוכנות ביטוח בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (13.7.2014)); עש"א (שלום ת"א) 4316-09-16 עזריאלי אי קומרס בע"מ נ' משרד הכלכלה והתכנון (24.4.2017)).

מכאן שברגיל אין מקום לאפשר שמיעת עדים במסגרת ערעור לבית משפט כללי על החלטה מינהלית, ובכלל זה על הטלת עיצום כספי שנדונה בית משפט שלום.

...

בהחלטה נקבע כי: "לאור אופיו של ההליך כהליך מינהלי, לא מצאתי כי קמה הצדקה להיעתר לבקשה לזימון עדים, תוך שמלוא טענות הצדדים, לרבות טענות המערערת ביחס לאופן קבלת ההחלטה וטענתה בדבר כבילת שיקול הדעת של מקבל ההחלטה, יידונו במסגרת פסק הדין". על החלטה זו נסובה הבקשה שבפני.

לא ניתן אפוא טעם בעל משקל המצדיק להיעתר לבקשה להזמנת העדים.

לפיכך גם מהיבט זה צדק בית המשפט קמא בכך שלא נעתר לבקשה אולם בד בבד קבע כי: "טענות המערערת ביחס לאופן קבלת ההחלטה וטענתה בדבר כבילת שיקול הדעת של מקבל ההחלטה, יידונו במסגרת פסק הדין". לעניין הטענה לגבי העדר הנמקה, הרי שהיקף חובת ההנמקה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה, מאופיין של הטענות בו ומאופיים של המסמכים המוגשים במסגרתו.

נוכח האמור, דין הבקשה להידחות.

ואולם אני מוצאת לבסס את עמדתי על פסיקת ביהמ"ש העליון ברע"א 1506/14 נטו משווקים פיננסים סוכנות ביטוח בע"מ נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (פורסם בנבו, 13.7.2014) (להלן: "עניין נטו") במסגרתו עסק בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור אשר עסקה בשאלה האם יש להחיל את תקנות סד"א בעירעור על החלטה להשית עיצום כספי מכוח סעיף 92א לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 וסעיף 32(ד) לחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכות סליקה פנסיוניים), התשס"ה – 2005.

קבעתי בנוסף כי על הליך זה יחולו סדרי הדין האזרחיים, וכי התקנה הרלוואנטית לפיה תבחן הבקשה היא תקנה 457 לתקנות סד"א. מצאתי כי בענייננו ניתנה למבקשת ההזדמנות לשטוח את טענותיה ולצרף את ראיותיה במסגרת התגובה להודעה, ובית המשפט יכריע בעירעור על פי הראיות שהונחו בפני המשיבה במועד קבלת ההחלטה על השתת העיצום הכספי על המבקשת, ומשכך אין לאפשר למבקשת לצרף בשלב זה ראיות נוספות.

...

סוף דבר, קבעתי כי תקיפת ההחלטות מושא ערעור זה תהיה יסוד השיקולים המנהליים לתקיפת שיקול הדעת המנהלי, על כל המשתמע מכך, עם גמישות מסוימת הנובעת ממהותן של הוראות החוק, ומאחר ועסקינן בהליך ערעור.

קבעתי בנוסף כי על הליך זה יחולו סדרי הדין האזרחיים, וכי התקנה הרלוונטית לפיה תיבחן הבקשה היא תקנה 457 לתקנות סד"א. מצאתי כי בעניינינו ניתנה למבקשת ההזדמנות לשטוח את טענותיה ולצרף את ראיותיה במסגרת התגובה להודעה, ובית המשפט יכריע בערעור על פי הראיות שהונחו בפני המשיבה במועד קבלת ההחלטה על השתת העיצום הכספי על המבקשת, ומשכך אין לאפשר למבקשת לצרף בשלב זה ראיות נוספות.

לאור המקובץ, הבקשה נדחית.

בסעיפים 1-2-3 להחלטתה כותבת הועדה המייעצת: בסעיף 8 להחלטתה מסכמת הועדה המייעצת וכותבת, תוך שהיא מבססת דבריה על טענות ההטעיה מצד המערערים (שם, סעיף 7): "המעשים המיוחסים לסוכן ולסוכנות חמורים. הם עולים כדי הטעה והם גרמו נזק של ממש ללקוחות. הקף התלונות החריג מלמד אף הוא על היתנהלות לא ראויה של הסוכן והסוכנות ומעבר לפגיעה בלקוחות עצמם והתנהלותם כפי שתוארה לעיל פוגעת גם באמון הציבור בסוכני הביטוח. המעשים... בהיקפים המתוארים מצדיקים שלילת רישיון לזמן משמעותי." דיון והכרעה בשלב הנוכחי נדונה בפניי רק בקשתם של המערערים לעכב את כניסתה לתוקף של החלטת המשיבה עד למתן פסק-דין בעירעור.

אני מבקש להדגיש, שהערעור שבפניי אינו מתייחס להחלטה בדבר הטלת עיצום כספי על המערערים (אלא רק להחלטה בדבר ביטול רישיון לתקופה קצובה).

...

עם זאת, אני סבור שלא די במחדל זה כדי להביא לקבלת הבקשה, וזאת בהתחשב בהחלטת הוועדה המייעצת, ובנתונים שהובאו בפניה.

ככל שתלוי ועומד הליך משפטי בגין הטלת העיצום הכספי, נראה לי ראוי, שהצדדים ישקלו, אם הדבר אפשרי לפי הוראות הדין, אם אין מקום להביאו בפני אותו מותב השומע את הערעור הנוכחי.

הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת המשיבה מושא הערעור, נדחית.