ערעור על החמרה במצב ברך בוועדה רפואית

במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין ולפיה עניינו של המערער הוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש את החלטה בדבר ניכוי מצב קודם לאחר שתעיין ותתן דעתה להחלטת קצין התגמולים מיום 22.12.1996 שקבעה למערער נכות בשיעור 1% בגין מצב לאחר חבלה בברך שמאל ללא הגבלה בתיפקוד וכן לבדיקת MRI ברך שמאל מיום 14.4.1998.

הוועדה לא הבהירה האם הממצאים הנוספים מלמדים על החמרה במצב הברך של המערער וככל שכך מדוע אין לייחס את ההחמרה לתאונת העבודה מיום 20.11.2013.

...

לכל האמור לעיל אין הועדה משנה את קביעתה.

גם ד"ר דוד פרץ אורטופד רושם ביום 25.8.98 "חשד לקרע". ככל שהוועדה סבורה שהפענוח MRI מיום 6.5.98 לגבי בדיקת ה MRI שבוצעה למערער ביום 14.4.98 אינו מדוייק שכן בפענוח נרשם חשד לקרע במיניסקוס ואילו הוועדה סבורה שהמדובר בקרע במיניסקוס עליה לנמק החלטתה כיצד היא מגיעה למסקנה זו. כלום המפענח מבית חולים רמבם היה מציין בפענוח חשד לקרע במיניסקוס בעוד שהיה מדובר בקרע במיניסקוס? מעבר לכך, לאחר אותה תאונת עבודה שארעה למערער ביום 20.11.13 כתוצאה ממנה הוא נחבל בברך שמאל בוצעה בדיקת MRI נוספת מיום 3.9.15.

לאחר שעיינתי בפסק הדין המחזיר, בפרוטוקול הועדה ובממצאי בדיקות ה – MRI נשוא פסק הדין המחזיר, מיום 6.5.1998 ומיום 3.9.2015, שהוגשו על ידי ב"כ המערער במהלך הדיון, שוכנעתי כי יש מקום לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב חדש שתדון בערר מראשיתו מהנימוקים המפורטים להלן.

הפגימה שהוכרה היא "חבלה ברך ימין". לאחר שהוגשה תביעה לקביעת דרגת נכות נקבעו למערער על-ידי ועדה רפואית לעררים ביום 2.12.14 נכויות זמניות לתקופה שמיום 13.4.14 – 31.12.14.

בפסק-הדין נקבע כי קיימת סתירה לכאורה בין קביעת הועדה הרפואית לעררים שקבעה נכות זמנית ביום 2.12.14 ואף קבעה כי הפגיעה החמירה את מצב הברך, לבין קביעת הועדה הרפואית לעררים מיום 12.3.15, ולכן, נוכח מסקנות סותרות אלה, יש מקום שהועדה תנמק מדוע לא ייקבע שהתאונה הנדונה גרמה להחמרה במצב ברך ימין של המערער באופן שחייב ניתוח החלפת מפרק הברך ובאופן שמגביל את התיפקוד (סעיף 8 לפסק הדין).

...

הוועדה מיום 12.3.15 סיכמה כי "אין קשר בין השינויים השחיקתיים הקשים בברך לבין התאונה הנדונה, ואלה שינויים הקיימים ונוצרו במשך שנים, ובכך גם אינה קושרת את הניתוח שעבר לתאונה הנדונה". לסיכום קבעה הוועדה כי לא נותרה נכות בעקבות הפגיעה.

אין מנוס מהמסקנה כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין המחזיר ככתבו וכלשונו.

יש באמור כדי להצדיק את התערבות בית הדין ולחייב קיום דיון נוסף של ועדה רפואית לעררים בשאלה זו. לאור האמור לעיל – הערעור מתקבל בזאת.

המערער הלין על החמרה במצב ברכו הימנית והציג אישור על החמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מיום 5.6.16.

הועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן: "התביעה הוגשה ב-10.7.16, כל המסמכים שהוגשו לא נמצאים במערכת. החמרת מצב עפ"י תקנה 36, שרופא קופ"ח מאשר. רופאת המחוז ד"ר לובוב מנהלת מחוז דרום, יושבת בועדות של ביטוח לאומי אישרה את החמרת מצב, ע"פ ממצאים רפואיים בדיקות, צלומי רנטגן. היום לא מסוגל לעבוד בגינון שזה המיקצוע המרכזי שלי בחיים. יכולתי להרויח הרבה כסף במידה והייתי ממשיך לעבוד. נמצא באובדן כושר עבודה מלא ובאובדן כושר הישתכרות מלא. מקבל נכות עבודה בגין ברך ימין 977 ₪ נטו והשלמת הכנסה של 1,037 ₪. בנכות כללית מקבל 100% מבקש מהוועדה להמליץ על מיצוי זכויות. הביטוח לאומי סימן אותי למטרה. בנושא תקנה 15א'. עברתי ועדה לצירוף נכויות עברתי את הסף של 50%, אמנם נדחתי שם אבל עברתי את הסף. יש להפעיל תקנה 15 במקרה שתהיה החמרה. מבקש מהועדה להפעיל סעיף 35(1) ד'. מבקש להכיר בי בזה ולקבוע לי נכות בגין ברך ימין לפי סעיף זה להכיר בהחמרה של ברך שמאל גם ד"ר אלכסנדר ברוסקין שמונה מטעם בית הדין שינה את הגרסה שלו בחמש חו"ד. החמירו השינויים הניוניים יש הגבלה בתנועה יש כאבים חזקים מאוד". הועדה איבחנה כי למערער "כאבים בברך ימין" וסיכמה כדלקמן: "הועדה היתכנסה ע"פ פסק דין מתאריך 14.4.19 ופועלת לפיו. הוועדה שמעה את טיעוני התובע בקשב רב. הוועדה עיינה באישור החמרת מצב מד"ר פישמן מתאריך 5.6.16 שמפנה לביקור 20.4.16 – בי"ח ברזילי ולביקור מ-25.5.16 ד"ר גולודניצקי אורטופד. הוועדה מציינת שעל פי הבדיקה הקלינית שנערכה בבי"ח ברזילי מ-20.4.16 אין החמרה במצבו של התובע. בבי"ח הומלץ על טפול שמרני, אך מופיע רישום שהתובע מעוניין לשקול טפול ניתוחי והוסבר לו על ידי ד"ר קולטונוב שמדובר בניתוח לאיכות חיים ולא ניתוח להצלת חייו ולא בטוח שהניתוח יפתור את בעיית הכאבים בברך לאור כאבי הגב. הוועדה שבה ועיינה במימצאי הבדיקה הקלינית שנערכה ב-27.9.17 ומציינת שנכותו בשיעור 20% לפי סעיף 35(1)ג' ולא חלה החמרה מצבו. הוועדה משאירה על כנה את החלטתה מתאריך 27.6.18". עניינו של המערער הוחזר לועדה על מנת שתתייחס לאישור הרפואי שניתן על ידי ד"ר לובוב פישמן ביום 5.6.16, למסמך הרפואי מבית החולים ברזילי מיום 20.4.16 ולמכתב הרופא האורתופד מיום 25.5.16 שאליהם מפנה ד"ר לובוב באישור ההחמרה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

לאור כל האמור, מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה וכי יש להשיב את עניינו של המערער לבחינה נוספת.

המערער הגיש תביעה להחמרת מצב בגין הליקוי בברך ימין; וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% בגין ברך ימין.

לגבי הטענה נגד גובה הסכומים הרי יש להעלותה בפני פקיד תביעות ולא במסגרת הליך זה. המסגרת הנורמאטיבית סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 קובע כי בית הדין מוסמך לידון בעירעור על החלטות ועדה רפואית (נפגעי עבודה) בשאלה משפטית בלבד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר אשר על כן, דין הערעור להידחות.

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 10.7.20 שדחתה את הערר שהגישה המערערת באשר לפגימות בכתף שמאל ובברכיים (להלן –החלטת הועדה).

על החלטה זו הגישה המערערת ערר וביום 10.7.20 היתכנסה הועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה ושמעה את תלונות המערערת ובא כוחה: "נפגעת איבה 18/3/14 בזמן אזעקה רצה למרחב מוגן ונפלה פעמיים, מוכר פגיעה נפשית, כתף שמאל ובירכיים, הועדה הכירה 5% נפשית ו-5% נקע בעצם הבריח. הגשנו החמרת מצב בנושא האורתופדי, סובלת מאוד מהברכיים הפרעה שהתחילה מאז התאונה, גם כתף שמאל ושתי הבירכיים מצבה מתאים למרות הגיל הרבה מעבר למה שנקבע. אין לי יום אין לי לילה, לא עוזר לי לא מדבקות, לא כדורים צריכה עזרה בכל דבר, לא היו לי כאבים לפני התאונה, הייתי עצמאית הייתי כמו "סוס" לפני התאונה".

...

אחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור האמור לעיל ומשלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.