ערעור על החלת תורת התוצאה היחסית בצו הריסה מינהלי

הטענה המרכזית והעיקרית של המערער הנה, כי לא ניתן לאפשר מצב שבו המשיבה "מוותרת" על חלק מצו הריסה וחוזרת בה מהצו באופן חלקי.

בהקשר הספציפי של החלת דוקטרינה "הבטלות היחסית" או "התוצאה היחסית" על האקט המינהלי הכרוך בהוצאת צוי הריסה - אפנה עוד לרע"פ 5387/16 עבד אלראזק נ' מדינת ישראל - יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (19.09.2016), שם נפלו פגמים בתהליך הוצאת צו הריסה מנהלי, שכן לא פורטו בתצהיר של המפקח מועדי הביקורים בשטח, ולא ניתן היה לדעת אם המדובר בבניה שהושלמה או בניה "טרייה", ולמרות זאת נפסק כי אין מקום לבטל את צו ההריסה, לאמור: "בתצהירי המהנדס והמפקח אכן נפלו פגמים שיש להצטער עליהם, שהרי על המשיב להקפיד ולדייק בעריכת פרטי התצהירים, שמא תצא תקלה תחת ידיו ... יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו כל טענותיו של המבקש כדבעי בידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר מצא כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, מושא המבנה, וקבע כי היתקיימו התנאים הנדרשים בחוק לצורך הוצאתו. בנסיבות אלו – לא מצאתי כי עניינית יש מקום ליתן רשות ערעור, שהרי אכן תורת "התוצאה היחסית" מצדיקה את התוצאה.

...

עמדתי היא, כי הנתונים בתיק הנוכחי מחייבים את אותה המסקנה, דהיינו כי אין מקום להורות על ביטול הצו למרות הפגמים בתהליך הוצאתו הכרוכים בכך שהגורם אשר חתם על הצו סבר כי המדובר בשטח רב מאשר השטח בפועל (ואף סבר שהמדובר בעבודות "טריות" בהתייחס לגדר ולשלט).

" בדומה, ברע"פ 9553/04 שבאנה נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (10.11.2004) התברר מקרה בו נפלו בצו ההריסה פגמים עקב אי ציון המיקום של המבנה הרלבנטי, ובית המשפט קבע כי: "אכן, בצו ההריסה נפלו פגמים. על כך יש להצטער ולא למותר להדגיש כי צו הריסה מנהלי יש לו השלכות מהותיות על קניינו של הפרט, ועל כן צריכה הרשות להקפיד הקפדה יתירה על קיום הוראות החוק ככתבן וכן לדקדק ולדייק בזיהוי המבנה המיועד להריסה ובתיאור פרטיו, שמא תצא תקלה תחת ידיה וייהרס המבנה הלא נכון. יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו הטענות שהעלתה המבקשת באופן ממצה על ידי הערכאות דלמטה אשר מצאו כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה ...". עוד אפנה לרע"פ 9242/16 מרזוק נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז צפון (08.05.2018), אשר ניתן לאחרונה, שם הטענה הייתה שנפל פגם בהוצאת צו הריסה מינהלי בשל שמי שחתם על התצהיר התומך לא היה מוסמך לחתום על תצהירים שכאלו, וכך נפסק: "אין חולק כי המבנה מושא הצו נבנה ללא היתר, וכי המבקש הוא בעליו. מבקש לא חלק על נכונות האמור בתצהיר ועל כך שהתנאים להוצאת צו ההריסה התקיימו. בנסיבות אלה, גם אם נפל פגם בתצהיר על בסיסו הוצא הצו – ואיני קובע כך – אין מדובר בפגם מהותי, ולאור תורת הבטלות היחסית אין מקום לבטל את צו ההריסה (ראו והשוו לרע"פ 9686/10 סלאמי נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה דרום (2.1.2011); רע"פ 5387/16 אלראזק נ' מדינת ישראל - יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, בפסקה 19 (‏19.9.2016) ...; רע"פ 6032/13 ‏ אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (‏19.1.2014)). מידת התערבותו של בית המשפט בהוצאת צווי הריסה מינהליים היא צרה ומוגבלת לפגמים חמורים העלולים להביא בסופו של דבר לבטלות צו ההריסה (רע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' חג' יחיא, פסקה 25 (‏14.6.2015) ... לא כך בענייננו. זה המקום להזכיר כי צו הריסה מינהלי נותן בידי הרשות סמכות להרוס בניה בלתי חוקית בהליך משפטי מהיר, והוא מהווה כלי מהיר ואפקטיבי במלחמה בבניה הבלתי חוקית. תכליתו של צו ההריסה המינהלי היא מניעה וסילוק של בניה בלתי חוקית על אתר כדי שלא לאפשר קיבוע של "עובדות בשטח" (רע"פ 5584/03‏ פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 577, 590 (2004); רע"פ 8720/09 אבו רנה נ' ראש עיריית חיפה ויו"ר הועדה המקומית (1.11.2009) .

לגבי הטענה בדבר אכיפה סלקטיבית - הרי שאף טענה זו נדחתה ע"י בימ"ש קמא, אגב הקביעה לפיה לא הוכחו היסודות הנדרשים, ושוב, עסקינן בקביעה עובדתית שלא מצאתי כל מקום להתערב בה. סיכום - מהמקובץ עולה כי אני מורה על דחיית הערעור וצו ההריסה נותר על כנו.

תמצית טיעוני הצדדים בדיון: במעמד הדיון אשר היתקיים בפניי ביום 07.01.2019,חזר ב"כ המערער על האמור בהודעת העירעור והוסיף וטען, למען הגילוי הנאות, כי לאחרונה ניתן פסק דין בעפ"א 41970-11-18 דיאב נ' הוועדה המחוזית לתיכנון ובנייה מחוז צפון (15.12.2018) (להלן: "עניין דיאב") בגדריו נדחתה טענת המערער (שם) ונקבע כי הפגם שנפל בתצהיר – אי פירוט בדבר העידר האיכלוס, אינו מהוה פגם חמור אשר בשלו יש להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי.

החלת תורת הבטלות היחסית על מקרה נתון מחייבת "היתחשבות מיוחדת" בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובכלל זה, באופי הפגם שנפל, מידת חומרתו, השפעת תוצאות הפגם על כלל הגורמים המעורבים וכן הנזק או העוול שהסבה ההפרה לנפגע מן הפעולה, ומידת הפגיעה באנטרס הצבורי במידה ותבוטל ההחלטה (בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האיזורי מחוז תל-אביב, פסקה 43 (16.07.2009); רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637 (2000).

יש לשקול את האינטס הצבורי שייפגע, על-ידי הנצחת בנייה בלתי חוקית של ביניין בלתי מאוכלס (אין מחלוקת כי המבנה ניבנה שלא כדין) בהקשר זה מצאתי להפנות למספר פסקי דין של בית המשפט העליון אשר בגדרם נקבע כי על-אף שנפל פגם בהליך הוצאת צו ההריסה המינהלי, אין בפגמים שנפלו באותם מקרים כדי להצדיק את ביטול הצוו מעקרו וזאת לאור תורת הבטלות היחסית.

...

וכדבריו של בית המשפט העליון, "לא שוכנעתי כי מתעורר חשש לעיוות דין שנגרם למבקש: אין חולק כי לא קיים היתר בניה לגבי המבנה, ועל כן בנייתו אינה כדין, ואחת היא אם מדובר במבנה המשתרע על 60 מ"ר או על 35 מ"ר. אשר לפגמים שנפלו בהליך הוצאת הצו, אני סבור כי באיזון שערך בית משפט השלום בין השיקולים הצריכים לעניין, כמו גם בתוצאה שאליה הגיע בהחלטתו, לפיה ביצוע הצו – ככל שהוא נוגע למבנה – נדחה בששה חודשים על-מנת ליתן למבקש שהות להשגת היתרים למבנה (ובכך לפעול למימושו של "אופק תכנוני" שכלל לא הובאו ראיות לקיומו), לא נפל פגם אשר עשוי להצדיק מתן רשות ערעור".

לסיכום, מצאתי כי אין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא באשר לתוקף הצו ולפיכך, הערעור נדחה בזאת.

ככל שלא יקיים המערער את צו ההריסה בעצמו, ומשנדחה הערעור וכך גם הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה שהגיש המערער, תוכל המשיבה לבצע את הצו לפי הוראות סעיף 222 לחוק, דהיינו תוך 60 ימים מיום 28.02.2019.

לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ג'מיל נאסר) בתיק בצה"מ 35269-07-18 מיום 09.12.2018, בגדרה נדחתה בקשת המערער להורות על ביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא על-ידי המשיבה ביום 20.06.2018 בקשר לעבודה האסורה, שעל-פי הנטען, בוצעה ללא היתר במקרקעין הידועים כגוש 18828, חלקה 38, 40 סמוך ליישוב ראמה (להלן: "צו ההריסה המינהלי").

מעבר לנדרש יצוין, כי אף אם אקבל את טיעוני המערער באשר לפגם הנטען באשר לעניין ההתייעצות, הרי אין בכך, בנסיבות העניין, כדי להביא לבטלות צו ההריסה המינהלי וזאת על רקע תורת הבטלות היחסית.

החלת תורת הבטלות היחסית על מקרה נתון מחייבת "היתחשבות מיוחדת" בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובכלל זה, באופי הפגם שנפל, מידת חומרתו, השפעת תוצאות הפגם על כלל הגורמים המעורבים וכן הנזק או העוול שהסבה ההפרה לנפגע מן הפעולה, ומידת הפגיעה באנטרס הצבורי במידה ותבוטל ההחלטה (בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האיזורי מחוז תל-אביב, פסקה 43 (16.07.2009); רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 637 (2000)).

...

מכל מקום, סבורני כי לא נפל פגם באי חקירת הגורם המייעץ, שכן כעולה מהמסמכים שהונחו בפניי נראה, כי בפני נותן הצו והגורם המייעץ עמדה התמונה העובדתית במלואה ולפיה העבודות נשוא צו ההריסה בוצעו שלא כדין, וזאת מעבר לעובדה כי הנתונים הובאו בפני בית משפט קמא באמצעות המפקח (ראו והשוו: רע"פ 3733/08 גומעה נ' יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה בירושלים (02.11.2008)).

ראו לעניין זה הדברים שנקבעו ברע"פ 6032/13 אהרן נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה טבריה (19.01.2014): "כידוע, צו הריסה מנהלי, המוצא מכוח סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, הוא אקט מנהלי, ולא אקט עונשי. לפיכך, וכפי שקבעו גם הערכאות הקודמות, עומדת למשיב חזקת התקינות המנהלית, היינו חזקה כי פעולתו המנהלית נעשתה כדין. על המבקש לסתור חזקה זו, מוטל הנטל להוכיח את דבר קיומו של הפגם שנפל, לטענתו, בהתנהלותה של הרשות המנהלית". שנית, סבורני כי אין בעובדה שהגורם שייעץ לנותן הצו הוא אותם גורם המייצג בבקשה לביטול הצו, כדי להעיד על ניגוד עניינים המצדיק להורות על ביטול הצו.

נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין אין מקום להתערב במסקנת בית משפט קמא באשר לתוקף הצו, ועל כן דין הערעור להידחות.

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס) מיום 11.03.2018, בתיק בב"נ 2327-02-18, בגדרה דחה בית משפט קמא את בקשת המערער לביטול צו הריסה וצו איסור שימוש מינהלי שהוצא על-ידי המשיבה ביום 25.01.2018 בקשר לעבודות ולשימושים המתבצעים במקרקעין היודעים כחלקה 90 בגוש 18567 מאדמות טמרה (להלן: "ההחלטה").

לא כל פגם משפטי שנפל בפעולה מסוימת גורר בהכרח לבטלות הפעולה מעיקרה, אלא ניתנו בידי בתי המשפט אמצעים להפריד במקרים מתאימים בין הפגם שנפל לבין תוצאותיו, כאשר החלת תורת הבטלות היחסית על מקרה נתון מחייבת "היתחשבות מיוחדת" בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ובכלל זה, באופי הפגם שנפל, מידת חומרתו, והשפעת תוצאות הפגם על כלל הגורמים המעורבים (בג"ץ 1555/05 לוי נ' בית הדין הרבני האיזורי מחוז תל-אביב, פסקה 43 (16.07.2009) (להלן: "עניין לוי") וכן ראו: רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל פ"ד נד(3) 637 (2000)).

...

מסקנתי היא שהעדר התייצבות המערער לדיון בפני בית משפט קמא, לא פגעה בזכות הטיעון שלו ועל כן היא, כשלעצמה, אינה מצדיקה ביטול ההחלטה.

סוף דבר, לא נפל פגם בדיון אשר התנהל בפני בית משפט קמא, אשר יורד לשורשו של עניין ומצדיק ביטולו של ההליך.

הערעור נדחה אפוא.

וכך נקבע ברע"פ 6484/18 הוועדה המקומית לתיכנון ובניה תל אביב יפו נ' פרטוש (2019), פסקה 10 – "צו הריסה מנהלי הוא כלי אכיפה שנועד לתת "מענה מעשי, מהיר, יעיל, ומרתיע לבנייה הבלתי חוקית, וכך יוכל לסייע לרשויות – ולמערכת שילטון החוק כולה – לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי חוקית ... צו זה יועד, מעקרו, לתגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה תוך שמירה על שילטון החוק בכלל ועל דיני התיכנון והבנייה בפרט" וכדי למנוע הווצרותן של עובדות מוגמרות בשטח .

בנוסף, משהוכח בפניי כי במאי 2020 טרם הסתיימה העבודה, הרי שלא חל שהוי בהוצאת הצוו וזאת בשים לב למועדי הבקורת של המפקח במקום והתרשמותו העצמאית מהבנייה הנעשית בשטח.

וכך הדברים ברע"פ 5387/16 עבד אלראזק נ' מדינת ישראל – יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובניה ירושלים (2016) פסקה 19 – "בתצהירי המהנדס והמפקח אכן נפלו פגמים שיש להצטער עליהם, שהרי על המשיב להקפיד ולדייק בעריכת פרטי התצהירים, שמא תצא תקלה תחת ידיו ... יחד עם זאת, במקרה דנן נבחנו כל טענותיו של המבקש כדבעי בידי בית המשפט המחוזי הנכבד, אשר מצא כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, מושא המבנה, וקבע כי היתקיימו התנאים הנדרשים בחוק לצורך הוצאתו. בנסיבות אלו – לא מצאתי כי עניינית יש מקום ליתן רשות ערעור, שהרי אכן תורת "התוצאה היחסית" מצדיקה את התוצאה".

...

לפיכך, בהסתמך על עדותו של המפקח ולאחר שאף עיינתי בתמונות ובדו"חות הביקורת מיום 14.5.20 ומיום 26.5.20 אני קובעת כי נכון למועד ביצוע הביקורות לא הסתיימה העבודה מושא הצו ובמקום כפי שהעיד המפקח היה אתר בנייה פעיל.

לאור האמור, הבקשה לביטול הצו נדחית והצו מאושר לביצוע.