ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ בביטול פסק דין בהעדר הגנה

תיק ההוצל"פ ניפתח לבצוע פסק דין שניתן לזכות המשיב בהיעדר הגנה בתא"ק (נתניה) 2624/09 ביום 19.10.09 (להלן בהתאמה: "התביעה המקורית" ו-"פסק הדין").

עוד אישר המבקש כי במועד מאוחר יותר – באוגוסט 2020 (ראו נספח י"ג לתשובת המשיב לבקשה) היה מיוצג על ידי ב"כ הנוכחי במסגרת ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ שהגיש המשיב וכי לא מסר לב"כ הנוכחי על טענתו ביחס לזיוף החתימות הנטען הגם שהבין כי מדובר בטענה חמורה (עמ' 3 שורות 32-28).

דא עקא, קיים שיקול נכבד אחד הפועל לזכות המבקש, כאשר מכלול השיקולים ביחס לבקשה זו פועלים במעין מקבילית כוחות, והוא השיקול בדבר – "הנזק שעלול להגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני". בפסיקה נקבע דרך כלל (כאן מתוך רע"א 5741/19 מוסדות בית הכנסת ישיבה וכולל אבן החיים (ע"ר) נ' חוג ידידי המדרשיה בישראל (ע"ר) (11.9.2019) פסקה 8) – "כאשר בית המשפט נידרש להכריע בבקשה למתן סעד זמני, עליו לבחון קיומם של שני תנאים מצטברים: (א) סכויי התביעה להיתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני. בין שני התנאים הללו מיתקיים יחס של מקבילית כוחות, לפיו ככל שסכויי התביעה גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, ולהיפך. עם זאת, מקובל לראות בשקול מאזן הנוחות כבעל מעמד בכורה (ע"א 1881/14 שומרז חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' שמריז, פסקה 12 (13.4.2014); ע"א 5432/16 סמואל נ' אליהו, פסקה 13 (18.1.2017))" עקרונות דומים נקבעו גם ביחס להענקת סעד זמני במסגרת ערעור, הדומה במידת מה לענייננו בו עסקינן בתביעה לביטול פסק דין, לצד הקביעה העקרונית (כאן מתוך ע"א 3783/18 שירלי קאץ נ' יעקב סדן אחזקות והשקעות בע"מ (12.7.2018) פסקה 15) – "כידוע, בעל דין זכאי להנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, לכשעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (ראו עע"מ 3068/17 עריית תל אביב- יפו נ' מיכקשווילי (26.9.2017))." בצדק הפנה ב"כ המבקש גם אל קביעת בית המשפט העליון בע"א 8136/19 אירית נוי לויט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (20.2.2020) פסקה 15, גם שם ביחס לערעור, על פיה – "במסגרת שיקול מאזן הנוחות, כאשר עסקינן במימוש נכס מקרקעין המשמש למגורים, להבדיל מנכס מסחרי, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת מתן הסעד הזמני. זאת, בשל הקושי הניכר שייוצר להשבת המצב לקדמותו, ככל שהפינוי יבוצע אך העירעור יתקבל, וכן בשים לב להשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפנוי אדם מדירת מגוריו (ראו, אחד מיני רבים: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן, פסקה 6 (26.1.2011)). ... לעומת זאת, לא התרשמתי כי עיכוב הליך ההוצל"פ יגרום לחברה נזק שאינו בר-פיצוי, וזאת גם בשים לזמן שחלף מעת שהתגבש המועד לפרעון ההלוואה ועד לנקיטת הליך ההוצל"פ (ראו גם: עניין ששון, פסקה 7)." גם בעניינינו עסקינן בהליכים למימוש נכס בו מתגורר המבקש ואין ספק כי מימוש הנחלה ופינויו של המבקש ממנה טומנים בחובם קושי ניכר ונזק בלתי הפיך עבורו, ואף בדומה לאמור בע"א 8136/19 בין מועד מתן פסק הדין לתחילת נקיטת הליכי ההוצל"פ על ידי המשיב לביצועו חלפו כשש שנים ואף מאז לא אצה לו הדרך טרם שבקש להיתמנות כונס נכסים על הנכס ולממשו.

...

מובן כי אינני קובע ממצא חד משמעי ביחס לטענת הזיוף, זולת את האמירות לעיל הנובעות במפורש מעדות המבקש, אולם כפי שצויין לעיל על בית המשפט לבחון האם קיימות "ראיות מספקות לכאורה" לקיומה של עילת התביעה, ומאחר שהתביעה הנוכחית היא לביטול פסק הדין על יסוד טענות זיוף חתימת המבקש על ידי המשיב ניתן לומר למצער כי חקירתו הקצרה בדיון בבקשה הנוכחית לא תרמה לביסוס היסוד הלכאורי של עילת התביעה, שלא לומר מעבר לכך.

לאור האיזון האמור אני מוצא כי יש מקום להעתר לבקשה וליתן צו מניעה כמבוקש עד להכרעה בהליך העיקרי אך ורק ביחס להליכי מימוש נחלת המבקש כפוף לתנאים שלהלן, אך ללא כל הגבלה על יתר הליכי ההוצל"פ לגביית החוב הפסוק.

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (הרשמת הבכירה אביגיל ון-קרפלד), מיום 5.1.2020, אשר דחה את בקשת המבקשים לבטל את פסק הדין בהעדר הגנה שניתן נגדם ביום 26.11.09 (ת"א 8361/09).

בהחלטתו נימק כך: "... גם אם תאמר שיש ספק לגבי אישור המסירה של כתב התביעה לאור דוגמאות החתימה שהוצגו, וגם לגבי המסירה של פסק הדין בהעדרי תצהירי מוסר וגם החתימה של הנתבע 2 אינה תואמת לדוגמאות החתימה שצורפו, הרי שלגבי מסירת האזהרה אין ספק. אין היתמודדות עם החתימה על האזהרות על ידי טלי לימואי. חשוב מכך, אין פירוט לגבי הנסיבות שבהן נודע לנתבעים על תיק ההוצאה לפועל ומתי. בנוסף, למיטב עיוני, הוגשו בקשות שונות לתיק ההוצאה לפועל במשך השנים דבר המלמד על כך שהנתבעים / המבקשים ידעו על ההליך. הוגש גם ערעור על החלטת רשם בשנת 2012 בפני כב' השופט ארנברג שנזנח אף שהנתבעים היו מיוצגים על ידי עו"ד (18571-12-12). בנסיבות אלה אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים גם אין מקום לביטול מחמת שיקול דעת ביהמ"ש. מזה שנים הנתבעים יודעים על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, שילמו סכומים על חשבון החוב, הגישו בו בקשות שונות ואף ערעור על החלטת הרשם. עיקרון סופיות הדיון אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הבקשה לביטול פסק דין. הבקשה נדחית". על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות העירעור שלפניי.

...

בהחלטתו נימק כך: "... גם אם תאמר שיש ספק לגבי אישור המסירה של כתב התביעה לאור דוגמאות החתימה שהוצגו, וגם לגבי המסירה של פסק הדין בהעדרי תצהירי מוסר וגם החתימה של הנתבע 2 אינה תואמת לדוגמאות החתימה שצורפו, הרי שלגבי מסירת האזהרה אין ספק. אין התמודדות עם החתימה על האזהרות על ידי טלי לימואי. חשוב מכך, אין פירוט לגבי הנסיבות שבהן נודע לנתבעים על תיק ההוצאה לפועל ומתי. בנוסף, למיטב עיוני, הוגשו בקשות שונות לתיק ההוצאה לפועל במשך השנים דבר המלמד על כך שהנתבעים / המבקשים ידעו על ההליך. הוגש גם ערעור על החלטת רשם בשנת 2012 בפני כב' השופט ארנברג שנזנח אף שהנתבעים היו מיוצגים על ידי עו"ד (18571-12-12). בנסיבות אלה אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים גם אין מקום לביטול מחמת שיקול דעת ביהמ"ש. מזה שנים הנתבעים יודעים על קיומו של תיק ההוצאה לפועל, שילמו סכומים על חשבון החוב, הגישו בו בקשות שונות ואף ערעור על החלטת הרשם. עקרון סופיות הדיון אינו יכול לדור בכפיפה אחת עם הבקשה לביטול פסק דין. הבקשה נדחית". על החלטה זו הגישו המבקשים את בקשת רשות הערעור שלפניי.

דיון לאחר שעיינתי בטענות המבקשים, בהחלטת בית משפט קמא ובכתבי הטענות שהוגשו בבית משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בלא צורך בתשובה, כאמור בתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (ועל פי תקנה 138(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018).

לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב - יפו (כב' הרשם הבכיר אריה דורני – דורון) מיום 31.8.21 בתא"ק 1462-07-12 ולפיה נדחתה בקשת המבקש – הנתבע להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 23.6.2013 ונדחתה הבקשה לביטול פסק דין.

הדגישה, כי במשך למעלה משנה וחצי – החל מיום 18.11.19, מעסיקים המבקש ובא כוחו את ראש ההוצל"פ, את בית המשפט המחוזי ואת בית משפט השלום בענייננו (כערכאת ערעור על רשם הוצל"פ), ועכשיו מבוקש ביטול פסק דין משנת 2013 כאשר החלטת רשם ההוצל"פ שלא לסגור את התיק כבר הפכה חלוטה 7 חודשים קודם לכן.

...

כאשר על פני הדברים יש פגם במסירה ונראה כי פסק דין צריך להיות מבוטל מחובת הצדק, אזי אין מנוס מביטול פסק דין גם כאשר יהיה קושי לנהל ההליך לגופו בחלוף שנים, אולם במקרה שלפנינו אין סיבה לקבוע כי היה צריך לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לפיכך, החלטת בית משפט קמא ונימוקיה מקובלים עלי ודין הערעור להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט עמית יריב) מיום 10.11.21 בעש"א 36993-09-21 ולפיה נדחתה בקשת המבקש לבטל פסק דין שניתן ביום 5.11.21 ולפיו נמחק עירעורו.

ביום 22.9.21 הגישו המבקש (להלן גם: "אוריון") ובן דוד אוחיון יעקב לבית משפט השלום ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 2.9.21 בתיק הוצל"פ 01-77122-084 ולפיה נדחתה בקשתם לחייב את המשיב – כונס הנכסים בהתאם להוראות סעיף 58 לחוק ההוצל"פ. בהחלטה מיום 6.10.21 נקבע כי על המערערים להפקיד עירבון בסך 20,000 ₪ לא יאוחר מיום 30.10.21, וכי ככל שיופקד העירבון, כונס הנכסים יהיה רשאי להגיש תצהיר תשובה כפי שנקבע.

ג) במקרה דנן אין מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות לדיון אלא בפסק דין אשר מחק את העירעור כיוון שהמערער לא עמד בתנאי החלטה שיפוטית שניתנה להפקיד עירבון במסגרת העירעור שהגיש.

...

על כן נמחק בדין הערעור.

העובדה שבהליך בבימ"ש המחוזי ניתנה למבקש ארכה בשל מחלת הקורונה אין בה כדי להוביל למסקנה ולפיה החלטתו של מותב אחר בתיק אחר ולפיה לא ניתנה ארכה נוספת היא שגויה.

לסיכום: לאור האמור לעיל נדחית בקשת רשות הערעור.

...