המדובר בעירעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת דרמוני-יזדי) מיום 16.8.23.
המשיב בתגובתו תמך בקביעה זו, ציין כי המערער מרויח "שכר סביר ביותר" שעמד בששת החודשים הראשונים של שנת 2023 על 14,500 ש"ח לחודש, וכן כי מעיון באתרים הרלבאנטיים באנטרנט עולה כי "מחיר ממוצע לדירת 3 חדרים באותה שכונה הוא 3,500 ש"ח לחודש". עוד נאמר, כי למערער תיק הוצאה לפועל נוסף (אף הוא חוב מזונות לביטוח הלאומי) בו יתרת החוב עומדת על כ-406,000 ש"ח ונטען, כי "רצונו של המערער להותיר את צו התשלומים על סך 500 ש"ח לצד צו תשלומים דומה בתיק השני מביא למסקנה כי למערער אין נכונות לסיים את חובו אי פעם. הרי קיים 560,000 ש"ח חוב! כשהפירעון הוא 1,000 ש"ח אנו נדרשים ל-560 חודשים כלומר 46 שנים!".
צודק המערער בכך ששכרו נטו - וביסוד הדברים הוא הרלבנטי לתשלום שכר דירה ולתשלום חובות - עמד בששת החודשים הראשונים של שנת 2023 על כ-9,000 ש"ח (המשיב לכאורה היתייחס לשכר ברוטו כולל גילום שווי רכב).
ככלל, במקרים בהם מצבו של החייב לא מאפשר את סילוק החוב כולו בתקופות שנקבעו - שלוש שנים (חוב שאינו עולה על 100,000 ש"ח), ארבע שנים (חוב העולה על 100,000 ש"ח) ואפשרות של שלוש שנים נוספות מעבר לתקופות אלה - מופנה החייב להליכי חידלות פרעון (ראו סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל) באופן אשר ככלל מונע, ומכל מקום מצמצם מאוד, אפשרות של פריסת תשלומים לאורך שנים רבות מאוד.
...
ואולם, בשים לב לנסיבות האישיות, לכך שדמי השכירות עומדים על 4,700 ש"ח לחודש (ולא על 5,000 ש"ח כפי שהניחה כבוד הרשמת) להיקף הסכום שיתפנה (בשים לב לטענות המשיב לגבי דמי השכירות הראויים לדירה קטנה יותר אף אם נקבל לגופן) סבורני כי ניתן היה להטות את כף גם לצד שכנגד.
כאמור, בתיק הנוסף ניתן צו תשלומים של 700 ש"ח. מעבר לשאלת האחידות (בפרט בשים לב לכך שבתיק הנוסף החוב יותר מכפול) סבורני כי גם לגופם של דברים יש לקבוע סכום דומה גם בתיק הנוכחי, ולפיכך יעמוד צו התשלומים החל מחודש דצמבר על 700 ש"ח. אכן משמעות הדבר היא, שהחוב יסולק בתוך כמעט עשרים שנה, ואולם משמעות הצו בתיק הקשור (לגביו המשיב לא הגיש ערעור) היא שהחוב יסולק בתוך כמעט חמישים שנה.
עם זאת, וכפי שניתן לראות, אינני סבור שיש מקום לקבל את בקשת המערער להעמיד את צו התשלומים על כ-300 ש"ח. סבורני, שההחלטה להעמיד את צו התשלומים עד לחודש דצמבר על 500 ש"ח היא סבירה, כי צו התשלומים בתיק הנוסף (700 ש"ח לחודש) סביר אף הוא, וכי גם העמדת הצו בתיק זה על 700 ש"ח תאפשר קיום סביר למערער תוך שהסכום החודשי הוא פרופורציונלי בכל זאת להיקף החוב (ומכל מקום יוזכר, כי גם אם החלטה זו אינה מחייבת את המערער - נורמטיבית או מעשית - להחליף את מקום מגוריו לדירה זולה יותר עדיין אפשרות זאת פתוחה בפניו).
סוף דבר, דומני כי בשים לב לכך שעמדת המשיב מתבססת גם על התייחסות לשכר ברוטו (שאכן אינו הנתון הדומיננטי לשאלת יכולת התשלומים), לכך שהחלטת כבוד הרשמת יוצאת מנקודת הנחה ששכר הדירה המשולם כיום הוא 5,000 ש"ח (ולא 4,700 ש"ח) כך שהיקף החיסכון כתוצאה מהחלפת דירה יהיה משמעותי פחות, ולכך שהחלטת כבוד הרשמת מתבססת גם על אי-התייחסות (מצד המערער עצמו) לצו התשלומים שניתן בתיק הקשור, כמו גם בשים לב לגילו של המבקש, נסיבותיו והיקף הכנסותיו והוצאותיו יש לקבל את הערעור באופן האמור.
אינני סבור אפוא שיש מקום בשלב זה להיעתר לרכיב זה של הערעור.
