ערעור על החלטת רשמת בכירה בתביעה כספית למכירת ציוד

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בהרצליה (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 18.8.22 בת"א 52536-04-22 לפיה נדחתה בקשת המבקשת – התובעת להטלת עיקול זמני.

כמו כן כמפורט בתצהיר מנהל הכספים של משיבה 1 (איל שורץ), משיבה 1 נימצאת במהלך שינוי אסטרטגיה עסקית ומעבר למכירות און ליין ולכן ניסגרו סניפים בקניונים, אולם משיבה 1 חתמה על הסכם לפתיחת חנויות בתוך רשת המשביר לצרכן והוחל שתוף פעולה עסקי עם רשת אחרת.

החלטת בימ"ש קמא מיום 18.8.22: נקבע כי: "אין חולק כי הנתבעת סגרה סניפים ומכרה את הנכס המקרקעין שעמד לרשותה לצורך איחסנה של הציוד. כמו כן, אין חולק שלתובעת ראיות לכאוריות להוכחת עילת התביעה. כפי שצוין לעיל, אין צורך בשלב זה בראיות כבדות משקל ודי בכך שמעוררות שאלות המצדיקות לידון ולהכריע בעיניינן. איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין לנתבעת ראיות לכאוריות להוכחת התביעה וגם אם קיימות כאלה, הרי שמתייחסות לסכום החוב שלא שולם. אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לשאר רכיבי התביעה". כמו כן, צוין כי יתרות העו"ש בחשבונות השונים של משיבה 1 אינן מכסות את מלוא הסכום הנתבע.

...

החלטת בימ"ש קמא מיום 18.8.22: נקבע כי: "אין חולק כי הנתבעת סגרה סניפים ומכרה את הנכס המקרקעין שעמד לרשותה לצורך אחסנה של הציוד. כמו כן, אין חולק שלתובעת ראיות לכאוריות להוכחת עילת התביעה. כפי שצוין לעיל, אין צורך בשלב זה בראיות כבדות משקל ודי בכך שמעוררות שאלות המצדיקות לדון ולהכריע בעניינן. איני מקבל את טענת הנתבעת כי אין לנתבעת ראיות לכאוריות להוכחת התביעה וגם אם קיימות כאלה, הרי שמתייחסות לסכום החוב שלא שולם. אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה גם ביחס לשאר רכיבי התביעה". כמו כן, צוין כי יתרות העו"ש בחשבונות השונים של משיבה 1 אינן מכסות את מלוא הסכום הנתבע.

לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת ואף לא כי יסוד ההכבדה מתקיים ומכלול הנימוקים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אינם מצדיקים התערבות חריגה של ערכאת הערעור בכל הקשור לסעדים זמניים.

לאור מכלול הנסיבות, לא מצאתי כי בנסיבות העניין החלטת בימ"ש קמא שלא להטיל צו עיקול זמני אינה נכונה ולפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לימים, הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין וביום 16.10.2018 היתקיים דיון בבקשה אשר בסופה החליטה כב' הרשמת הבכירה לדחות את הבקשה.

נקבע כי הנתבעים אישור בפני כב' הרשמת הבכירה את קבלת הכספים ואת העובדה שאינם פורעים את החוב כי אין ביכולתם לעשות כן. בנסיבות אלה, כך נקבע, אין לנתבעים הגנה מפני התביעה ולו בדוחק.

בהמשך, היתקבל גם ערעור דוד ומנחם על פסק הדין כנגדם, וניתנה להם רשות להיתגונן.

לאה טענה בתצהירה התומך בהתנגדות כי: "השטר הנ"ל שולם לחברת דיספליי. לחברה הוחזרו סחורות ונמכר ציוד התובע אשר בדיון בבית משפט השלום בראשון לציון תיק מס' 85060417 שהזיכויים זוכו מהחוב לחברת דיספליי. חשוב לציין שבימים שהתובע לקח את הסחורה והציוד, ביקשתי ממנו לערוך רשימות ולטענתו ברגע שיגיע למחסן ינפיק תעודת זכוי שעד היום טרם הונפקו". בתצהירה העדות הראשית שלה טענה לאה כי בעת שסגרו את העסק, התובע נטל מהנתבעים את כל הציוד שהיה בבית העסק באותה העת.

...

לפיכך, דין ההתנגדות להידחות.

באשר לתביעה כנגד העיזבון, הואיל ואין בסיכומי התובע התייחסות לכך, אלא רק לתביעה כנגד הנתבעים 1-3, הרי שהתביעה נדחית.

התביעה השטרית ההתנגדות נדחית.

בית משפט השלום בחיפה ‏כ"ז אב תש"פ, 17 אוגוסט 2020 תא"מ 58159-12-17 א.ג-עד ייבוא ושיווק בע"מ נ' שדמות תא"מ 47182-02-18 א.ג-עד ייבוא ושיווק בע''מ נ' שדמות תיק חצוני: 5173161017 בפני כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ תובעת א.ג-עד ייבוא ושיווק בע"מ נתבעת אלעד שדמות פסק דין

ביום 12.6.2018 הגיש הנתבע ערעור על ההחלטה לדחות את ההיתנגדות (ע"א 25698-06-18, "העירעור").

תצהירי התובעת עדותו של מר גלעד אייל מר אייל, מנהלה של התובעת, העיד כי בשל עיכוב באספקת גומיות לשוק פריזר אשר נרכש על ידי הנתבע בעיסקה קודמת, בחר הנתבע לעשות "תרגיל עוקץ" ולהסב לתובעת נזקים במסגרת האירועים נשוא הליך זה. ביום 17.10.2017 רכש הנתבע ציוד בשווי של 26,266 ש"ח. הציוד כלל מקפיא עם 14 מגשים, סט גומיות ומגשים המיועדים למקפיא.

אפרט ואסביר את הטעמים שהובילו להכרעה זאת: זכותו של הנתבע לבטל את העסקה תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), תשע"א-2010 ("התקנות") מקנות לצרכן את הזכות לבטל עסקה באופן חד צדדי ללא סיבה ולקבל את כספו בחזרה.

אציין, כי טענות הנתבעת, כי התקנות אינן חלות על השבת המקפיא שכן מדובר "במוצר ספציפי שהוזמן לצורך האדון הספציפי" (עמ' 26, ש' 2-1) נטענו בסיכומים בצורה שאינה מפורטת ואינה ברורה וככל והתובעת סבורה היתה שמדובר במוצר שלא ניתן לבטל לגביו עסקת מכר בהתאם להוראות התקנות היה עליה לפרט את הטיעון ולהסביר מדוע מדובר במוצר חריג.

...

משכך, אני דוחה את התביעה.

לאחר ששקלתי את האופן בו נוהל ההליך, את קיומן של שתי ישיבות הוכחות, ואת התנהלותו של הנתבע כפי שתוארה לעיל ביחס למועד ביטול ההמחאות, החלטתי, על אף דחיית התביעה נגדו, שלא לחייב בהוצאות ואני קובעת, כי כל צד יישא בהוצאותיו (לרבות ההוצאות שנשא כשכר עדים).

בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.12.2018 במסגרת ע"א 25698-06-18 אני קובעת, כי התובעת תחזיר לנתבע את סכום ההמחאה הראשונה ששולם לה (8,775 ש"ח).

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בבת ים (כב' הרשם הבכיר אדי לכנר) מיום 20/10/20 בת.א. 44417-03-20 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים – הנתבעים לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 6/8/20.

ד) פיצוי כספי בשל הפרת יסודית הסכם המכר בסך של 10% מהתמורה סך של 52,084 ₪.

ו) הרס של ציוד ורכוש של התובע בשל הרטיבויות סך של 10,000 ₪.

כמו כן לחייב את הנתבעים 1-4 בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד התובע בצרוף מע"מ. בהחלטה מיום 2/4/20 נמחקו בהסכמה סעדים בגין ניזקי גוף (כתב תביעה מתוקן הוגש).

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש ליתן רשות ערעור.

  בעניין זה יפים הדברים שנכתבו בספרו של כב' השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 12) בעמ' 642-643:             "אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת את הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור, וכאשר מגלה הנתבע – המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשת הביטול.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בבאר שבע בת.א 59948-11-20 מיום 9.4.21, שניתנה על ידי כבוד הרשם הבכיר אורי הדר, אשר דחה הבקשה להטיל עיקול על זכויות המשיבים 1 ו-2 והטיל עיקול בסך 55,000 ש"ח על נכסי המשיב אצל חלק מהמחזיקים, וקבע שעיקולים אצל המחזיקים האחרים מכבידים באופן שאינו מידתי.

העובדות הרלונטיות לבקשה המבקש הגיש תביעה כספית נגד המשיבים בסך של 389,095 ש"ח. עפ"י כתב התביעה המשיבים 1 ו- 2 חבים לו סך של 200,000 ש"ח בגין הלוואות שנטלו ממנו, עבור פתיחת עסק, תוך התחייבות לשלם סך של 5,000 ש"ח מידי חודש בחודשו החל מ-7/19.

להבטחת ההלוואה סוכם גם על שעבוד בדרגה ראשונה לציוד המשיבים בסך 280,000 ש"ח, אך הציוד נמכר ללא הסכמת המבקש, אף כי היה משועבד לו. בנגוד להסכמת הצדדים נימסרו 67 שיקים ע"ס 3,000 ש"ח כל אחד ו- 2 שיקים ע"ס 2,000 ש"ח כל אחד, ובסה"כ 205,000 ש"ח שהם החזר הקרן ללא הריבית וגם השיקים שנמסרו לא כובדו, ונותרה יתרת חוב בסך 216,560 ש"ח בנכוי סך של 21,000 ש"ח ששולם.

...

דיון החלטתי ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולקבלו.

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת הערעור ומורה על הטלת עיקולים על נכסי המשיבים 1 ו -2, אצל המחזיקים, כמפורט בבקשת העיקול עד לסך של 220,000 ש"ח (למעט על כספים בביטוח לאומי - מחזיק 7).