ערעור על החלטת רשמת בית המשפט המחוזי בתל אביב בדבר דחיית בקשת רשות להתגונן

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 3.11.21 בת.א. 43322-05-20 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים – התובעים להוצאת בדיקת פוליגראף שצורפה לתצהירו של הנתבע – המשיב.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 3.11.21 ביקש ב"כ המבקשים להוציא את בדיקת הפוליגרף מחומר הראיות, שכן בהליך אזרחי, כאשר אין הסכמה בדבר קבילותה של בדיקת פוליגראף, אין מדובר בראיה קבילה.

בפסקי הדין אליהם הפנה המשיב; למשל: רע"א (חי') 33833-10-13 אלמשלי נ' בן הרוש (3/11/2013) דחתה כב' השופטת קראי גירון בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת שלא להוציא מהתיק חוו"ד פוליגראף וזאת טרם היתקיים דיון בבקשת רשת להיתגונן.

נקבע בבימ"ש מחוזי כי בדיון שיתקיים בבקשת הרשות להגן תנתן היזדמנות לצדדים להעלות טענותיהם "ולאחר מתן החלטה, היה ויהיה עוד צורך לידון בעיניין, יהיה רשאי המבקש לשוב ולהגיש בקשה אשר תיכלול גם הטענות הנטענות בבקשה זו..." בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בביהמ"ש העליון ברע"א 7764/13 אלמשלי נ' בן הרוש (3/12/2013), אך עיון בהחלטת כב' השופט אליקים רובינשטיין בפיסקה ז' מעלה כי גם אם לא קבע מסמרות; אזי הוא סבר שהחלטה מסוג זה הייתה צריכה להנתן מוקדם.

...

דין הערעור להתקבל.

ראה למשל רע"א 368/13 הרשות הפלשתינית נ' אירנה ליטבק נורזיק (23/4/13) שם נקבע בסעיף 12: "...לא ניתן אפוא לקבוע מסמרות, ושופט הערכאה הדיונית נדרש ל"תפירה ידנית" בכל תיק בהתאם למאפיינים הייחודיים של התיק ושל הנפשות הפועלות במסגרתו.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות לערעור והערעור מתקבל.

אמזלג הגיש בקשת רשות להיתגונן אשר נדחתה בהחלטתו של כבוד השופט מור מיום 4.7.2002.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב (במסגרת ע"א 16668-05-13), אשר נדחה ביום 17.8.2014.

בהחלטה מיום 28.6.2022 נדחתה בקשת רשות העירעור תוך שנקבע (מפי כבוד השופט שוהם) כי "שני הצדדים מסכימים לעובדה שהמבנים שהמערערים טוענים שהם יושבים בהם מזה תקופה ארוכה, נמצאים בשטח שאליו מתייחס פסק הדין. המערערים מסכימים בתגובתם כי הם מתגוררים בשטח שסומן על ידי מר טאטור (מומחה רמ"י בתביעת הפינוי- ר"א)" על כן קבע בית המשפט כי "ניתן לפנות כל מי שנימצא בנכס העומד בפנוי, בין אם ניתן נגדו פסק דין לפינוי ובין אם לא ניתן, והעובדה לפיה אדם נמצא או מחזיק בנכס בלי שניתן נגדו פסק פינוי, אינה מונעת כשלעצמה את פינויו". עוד נקבע כי "הפורום המתאים לדיון בטענות המערערים לפיהם הם מחזיקים כדין במקרקעין לגביהם ניתן פסק דין לפינוי, הנו בית המשפט". לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ נדחתה, אך הליכי הפינוי עוכבו על ידי בית המשפט השלום ברמלה עד ליום 19.7.2022 "על מנת לאפשר למערערים לפנות לבית המשפט, ולהעלות את טענותיהם בפני הפורום המוסמך" (סעיף 11 להחלטה האמורה, להלן: "פסק הדין בעירעור על החלטת רשמת ההוצל"פ").

כאמור, מכוח סעיף 65 לחוק ההוצל"פ, כאשר קיים צד שלישי המחזיק במקרקעין שניתן לגביהם צו פינוי, אך הוא אינו בעל דין או מי שהצו הופנה כלפיו, הרי שעליו לעתור לרשם ההוצל"פ לשכנעו כי יש בידו זכות עצמאית להחזיק במקרקעין, שאז יזכה בשהות לעתור לבית המשפט ולשכנע בדבר זכותו.

...

וכאמור בענייננו, במסגרת בירור תביעת הפינוי (המאוחרת להחלטתו של כבוד השופט מור) מצא בית המשפט כי המקרקעין היו ריקים עד לשנת 1996.

מכל האמור עולה, כי לתובעים אין כל זכות שבדין לביטול צו הפינוי ועל כן דין תביעתם להידחות.

משמצאתי כי דין התביעה להידחות, מתייתר הצורך לדון בשאלת מאזן הנוחות או בתום ליבם של התובעים.

השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב"ד: ההליך בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום (כב' הש' עמית יריב בתיק 10908-10-21), מיום 23.10.21, שדחתה את בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטתו מיום 17.10.21 במסגרתה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה על החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 13.9.2021.

בנוסף טענה המבקשת גם לגופה של השמאות שניתנה משום שגגות שנפלו בה, שגגות שהשמאי לא הצליח להגן עליה בחקירתו לפני רשם ההוצאה לפועל.

על החלטת הרשם הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור שנידונה לפני בית משפט השלום במחוז תל אביב (כב' הש' עמית יריב).

עם זאת, שניים מבין שלשת הנימוקים שנתן בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 17.10.21, לדחות את בקשת רשות העירעור שהגישה המבקשת, האחד אינו נכון עובדתית והשני, בין אם נכון ובין אם לא נכון עובדתית, אינו מספיק לדחיית הבקשה (ככל שהתצהיר לא היה מאומת ראוי היה להורות על תקונו ונראה שהדבר נעשה על ידי המבקשת עצמאית גם ללא החלטה).

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו את דעתנו על טענות המבקשת הן בכתב הן על פה, בישיבת יום 26.12.22 אנו מחליטים לתת רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור עצמו ולדחות את הערעור.

לא מצאנובבקשת רשות הערעור שלפנינו התמודדות ראויה, אם בכלל, עם נימוקי רשם ההוצאה לפועל לדחיית הטענה.

לא מצאנו מקום להתערב בכך, בוודאי לא בגלגול שלישי.

סוף דבר אשר על כן ניתנת רשות ערעור, הערעור נדחה והמבקשת תישא בהוצאות המשיבה ושכר טרחת עורך דינה כדי סך של 10,000 ₪.

בבית המשפט העליון רע"א 5543/23 רע"א 5545/23 לפני: כבוד השופט א' שטיין המבקשת: ענת הראל נ ג ד המשיבים: 1. עריית תל אביב 2. חברת שרידן איי אל בע"מ 3. אלכסנדר שירוקין בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (הרשם י' שקד) אשר ניתן ביום 20.6.2023 בע"א 69217-05-23; בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ש' שוחט, ס"נ) אשר ניתן ביום 27.6.2023 בע"ר 27801-06-23 בשם המבקשת: בעצמה החלטה

· רע"א 5545/23: בקשה להתיר למבקשת לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופט ש' שוחט, ס"נ), אשר ניתן ביום 27.6.2023 בע"ר 27801-06-23, ואשר דחה את ערעור המבקשת על החלטת הרשם שקד מיום 8.6.2023 (להלן: החלטת הרשם), שדחתה את בקשתה לפטור אותה מהפקדת הערבון ומתשלום האגרה במסגרת ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23.

ע"א (מחוזי ת"א) 69217-05-23 הוא ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום תל אביב-יפו (השופטת ש' הינדה), אשר ניתנה ביום 7.5.2023 בתא"מ 5826-05-19, ואשר במסגרתה נדונה בקשת המבקשת לבטל את פסק הדין אשר ניתן נגדה באותו תיק בהעדר היתגוננות.

סיכומו של דבר, פסק הדין יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות למשיבה בסך של 5,000 ₪ והפקדת סך של 15,000 ₪ בתיק בית המשפט, בתוך 30 ימים מהיום.

...

ההחלטה ופסק הדין של הרשם שקד, וכן פסק דינו של השופט שוחט, אשר ניתנו בבית המשפט המחוזי – מעוגנים בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינם מעוררים שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על החלטתו של הרשם ועל פסקי דין אלה איננו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות לטובת המשיבים בשתי הבקשות.

אשר על כן, הנני מחייב את המבקשת לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 3,000 ₪.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו ע"ר 3562-12-23 ד.ר. נ' א.ג. 14 ינואר 2024 לפני כבוד השופטת תמר אברהמי מערער ד.ר. משיבה א.ג. פסק דין

לפני ערעור על שתי החלטות שניתנו ע"י כב' השופט א' דפדי (בסמכותו כרשם), בתאריכים 23.11.2023 ו-28.11.2023, בתיק עמ"ש 74443-01-23 (העמ"ש), בהן נדחו בקשות של המערער לתקן את כתב העירעור בעמ"ש. העמ"ש הוא ערעור שהוגש על פסק דין מיום 11.12.2022 שניתן בבית המשפט לעינייני מישפחה בתלה"מ 29516-07-22 (התלה"מ).

כב' הרשם הוסיף: "דחיית הבקשה לא נועדה לאפשר למבקש לבצע מקצה שיפורים והנימוקים שפורטו בהחלטתי שדחתה את בקשת התיקון הראשונה טובים במהותם גם לדחיית בקשה זו, השנייה במספר. גם עתה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת בדבר הגשת בקשת לתיקון בנובמבר 2023 – כ־10 חודשים לאחר הגשת כתב העירעור. הבקשה דנן במהותה מתווכחת עם החלטת בית המשפט ולמעשה מהוה ערעור עליה. כך למשל טענתו של המבקש כי אין מדובר במתן רשות להגיש כתב ערעור חדש אלא בהוספת מספר נימוקים נקודתיים וגו'... בסעיף 14 לבקשה הוא מיפרט 7 נימוקים שהוא מבקש להוסיף בכתב העירעור המתוקן. המבקש אף מודה כי טענת הפסלות (שהועלתה גם בבקשת התיקון הראשונה) מהוה הוספה לכתב העירעור המקורי (סעיף 13). יש לציין שפסקי הדין עליהם מסתמך המבקש בעיניין טענתו זו ניתנו לפני חודשים רבים (ביום 26.1.2023 וביום 1.3.2022) והעובדה שנודע לו עליהם רק לאחרונה (אף מבלי לפרט מתי. ראו הכותרת לסעיף 34) אינה מהוה הצדקה לבצוע תיקון כמבוקש. כפי שצוין בהחלטתי מיום 23.11.2023 בהתנהלות המבקש יש לפגוע באנטרס הוודאות של המשיבה וכי מקצה השיפורים והשינויים מהסוג שמבקש המבקש לבצע פוגעים באנטרס ההסתמכות של המשיבה כי עניינים שנקבעו בבית משפט קמא עליהם המבקש לא ערער או צימצם את טעונו ייפתחו לדיון מחודש". משכך, נדחתה גם הבקשה השנייה.

ניתן לציין כי בעיניין פלונית, לאחר הדברים אליהם היתייחס המערער, נכתב: "במסגרת דיון בבקשה לתיקון כתב ערעור שוקל בית המשפט מיגוון שיקולים ובהם: מידת הכרחיותו של התיקון לצורך תחימת המחלוקת בין הצדדים על מנת לפרוש את מלוא נימוקי העירעור בפני ערכאת העירעור ועל מנת לאפשר לצד שכנגד לדעת מהי חזית המחלוקת ומפני מה עליו להיתגונן; האם התיקון חורג מהמסגרת העובדתית שנדונה והוכחה בפני בית המשפט קמא והאם יהיה בתיקון כדי להאריך שלא לצורך את הדיון, כדי להכביד עליו או לסרבלו; הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב העירעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת העירעור תוך סטייה מעיקרון הוודאות והיציבות הדיונית; האם יוזם העירעור היה מיוצג בעת הגשת כתב העירעור המקורי, אם לאו; האם הבקשה לתיקון כתב העירעור הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת העירעור, או מחוצה לו; השלב הדיוני בהליך שבו הועלתה הבקשה והאם העתרות לה תוביל לעיכוב הדיון או לפגיעה ביעילות הדיונית. עוד שוקל בית המשפט האם דחיית הבקשה תוביל לפגיעה בלתי מידתית בזכות הטיעון של יוזם העירעור, ומנגד, האם העתרות לבקשה תוביל לפגיעה בלתי מוצדקת בזכויות הצד שכנגד או לפגיעה בעקרון השויון הדיוני בין בעלי הדין." מן האמור לעיל עולה כי המערער הפנה לפסיקה הקובעת כי יש לשקול גם את "הסיבה שבעטיה נשוא התיקון לא נכלל מלכתחילה בכתב העירעור המקורי והטעמים שהציג המבקש להצדקת התיקון לאחר הגשת העירעור תוך סטייה מעיקרון הוודאות והיציבות הדיונית". אין איפוא לתמוה על על כך שהרשם היתייחס בהחלטתו לוודאות וליציבות, דבר ששומה עליו לשקול.

...

עם זאת, הבקשה הנוספת נבחנה גם לגופו של עניין ונמצא שאין מקום להיעתר לה. נקבע כי מעיון בבקשה ובנוסח כתב הערעור המתוקן עולה שהמערער חוזר ומבקש למעשה לתקן את אותם עניינים שנדחו בהחלטה מיום 23.11.2023, ונוסח כתב הערעור המתוקן בבקשה השנייה דומה בחלקו הארי לנוסח כתב הערעור המתוקן כפי שצורף לבקשת התיקון הראשונה.

מהלך הדברים לגבי בקשות התיקון בהליך המקביל מלמד למעשה, כי בקשות המערער נשקלות, לעתים נעתרות, לעתים נדחות, וכן מלמד הדבר כי המשיבה אינה מתנגדת בהכרח לכל בקשה ובקשה.

אוסיף כי לאחר עיון בכתב הערעור המתוקן (ובהשוואה בינו לבין כתב הערעור המקורי) מקובלת עלי קביעת הרשם כי יותר מבקשה לתיקון כתב ערעור, דומה הבקשה לעתירה להגשת כתב ערעור חדש.

בד בבד מובהר כי אין בפסק דין זה כדי לגרוע מסמכות המותב שידון בעמ"ש לגופו כדי לקבל כל החלטה, לרבות בעניין גדר טיעוני הצדדים שידונו בעמ"ש. הערעור נדחה.