ערעור על החלטת רשמת בית הדין לעבודה שלא למחוק ערעור על הסף

תמצית נימוקי המשיבות ע"ר 32164-04-21 (ערעור על החלטת כבוד הרשמת סימה קרמר) ביום 22.4.21 הגישו המשיבות בקשה למחיקת העירעור משהוגש הוא בחלוף המועד הקובע להגשתו.

אשר למועד הגשת העירעור על החלטת כבוד הרשמת סימה קרמר, במסגרת תיק ערעור שמספרו 32164-04-21, התקנה הרלוואנטית לעניינינו היא תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי- דין) , תשנ"ב – 1991 (להלן - התקנות) הקובעת כי: "ערעור על החלטה אחרת של רשם יוגש לבית הדין האיזורי, תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו, והוראות פרק זה יחולו על ערעור כאמור בשינויים המחויבים." בהתאם לתקנה 125 לתקנות, רשאי בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור מ"טעמים מיוחדים" שירשמו.

אשר למבחן הרלוואנטיות נפסק בע"ע 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים נ' קלרק אבנצ'יק (28.3.2007) על ידי בית הדין הארצי כדלקמן: "שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נידרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות.

...

המערערים חוזרים על הטענה כי העסקת עובדים זרים תביא בהכרח למסקנה כי עיקר עיסוקן של המשיבות הוא בניקיון ותחזוקה.

טרם נעילה נציין כי טענת המערערים כי בהליך אחר אשר התנהל בבת הדין ([סע"ש 20170-09-19), נעתר בית הדין להגשת המסמך אינה מדויקת בלשון המעטה וזאת שעה שבהליך הנזכר לעיל לא התקבלה עמדת הצד שכנגד לחשיפת המסמך לפיכך, הותרה חשיפתו מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, לאחר ששוכנענו כי אין כל בסיס להתערבות בהחלטות הרשמות אשר ניתנו לאחר יישום הדין החל וההלכה הפסוקה,  תוך איזון בין הזכויות המתנגשות ובחינת שאלת רלוונטיות המסמכים המבוקשים, דין הערעור להידחות.

רקע עובדתי ביום 3.5.2022 הגיש המערער ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה, מיום 26.4.2022 (בע"ע 53391-05-21), הדוחה את בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי תל-אביב (סגנית הנשיאה, השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור יעקב אורנשטיין ואיסר באומל; סע"ש 44860-04-15, 54589-05-19, 31424-03-17).

זאת, היות שהמערער טען שידע על הודעת החיוב כבר במועדה אלא שהשובר לא צורף אליה בפועל, ואולם ההודעה על החיוב נשלחה אליו אף בפקס', כשבאישור על משלוח הפקס צוין שהועברו אליו 3 עמודים, שהמערער נימנע מלפרטם ומלהציגם; על המערער היה מוטל להגיש הודעה לתיק בית הדין על מאמציו לשלם את האגרה, כמו גם על הקשיים שנתקל בהם, לכל המאוחר לאחר הודעת המזכירות מיום 16.5.2022, שכזכור ניצפתה על ידו ביום 19.5.2022; סמכות בית הדין לבטל את החלטתו שלו מוטלת בספק שהרי בית הדין אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיו; לא נגרם למערער כל נזק ממחיקת העירעור ולכל היותר עליו להגיש הליך חדש כדבעי חלף הגשת בקשה לביטול ההחלטה; מדובר בהליך סרק.

שכן, בבקשה עותר המערער לבטל החלטה על מחיקת ערעור על החלטה לסלק על הסף ערעור שהוגש על פס"ד עובדתי ומנומק.

כן נטען, כי מדובר בסכום פעוט שאין למחוק את ההליך בגינו.

הלכה היא, כי "סמכותו של בית הדין להורות על ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד מעוגנת בתקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, המאפשרת הגשת בקשה לביטול ההחלטה בתוך 30 יום ממועד המצאת ההחלטה למבקש. מקור סמכות נוסף מצוי בתקנה 105 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, המורה, כי ניתן להגיש בקשה להשבת ערעור שנמחק במעמד צד אחד בתוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין שהורה על מחיקת העירעור" (עניין וילה זיני, בפיסקה 9).

...

השופטת לאה גליקסמן לפניי בקשת המערער לביטול החלטתי מיום 22.5.2022 במסגרתה נמחק ההליך שבכותרת, נוכח מחדלו של המערער מלשלם את האגרה כנדרש עם פתיחת ההליך חרף התראות שניתנו לו בעניין זה (להלן – הבקשה ו-ההחלטה בהתאמה).

אין בידי לקבל את טענת המשיבים שלפיה השובר לתשלום האגרה הועבר למערער אף בפקס', שכן על פי התיעוד של מזכירות בית הדין במערכת נט המשפט השיגור לא צלח.

גם אם ניתן היה לפעול אחרת, כגון פשוט לבקש מהמזכירות שהשובר יישלח אליו שנית, אני סבורה כי משלא נוצרה למשיבים הסתמכות על סופיות ההתדיינות, יש להעדיף את זכות הגישה לערכאות של המערער ולאפשר לו לתקן את מחדלו.

סוף דבר החלטתי מיום 22.5.2022 בדבר אי קבלתו של הערעור לרישום מבוטלת, ומזכירות בית הדין תפתח את התיק מחדש.

בית הדין הארצי לעבודה ע"ר 30945-05-22 ניתן ביום 31 אוגוסט 2022 א. דינאמיקה אחזקות 2002 בע"מ המערערת 1.עיזבון המנוח נביל מסודה ז"ל 2.גוואהר מסודה המשיבים לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופט רועי פוליאק, השופט אילן סופר נציגת ציבור (עובדים) גב' חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר בשם המערערת – עו"ד פבל מורוז; עו"ד רחל עדן בשם המשיבים – עו"ד נביל עתאמנה פסק דין

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה, מיום 5.5.2022 אשר ניתנה במסגרת ע"ע 56370-10-21, בגדרה נדחתה בקשת המערערת, חברת א. דינאמיקה אחזקות 2002 בע"מ (להלן – דינאמיקה), למחיקת העירעור שהגישו המשיבים על הסף בשל האיחור בהגשתו (להלן – ההחלטה).

שלישית, כפי שציינה הרשמת בחינת סכויי ערעור המשיבים, אשר כידוע מהוים "שיקול מרכזי בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי" (ע"ר (ארצי) 21951-01-20 צבי בן פורת - רונן זלאיט (17.2.2021), בפיסקה 30), מטה גם היא את הכף לעבר אי מחיקתו של ערעור המשיבים ומתן ארכה להגשתו.

...

ראשית, אין בידינו לקבל את טענת דינמיקה כאילו המשיבים לא הגישו בקשה חלופית להארכת מועד.

כללו של דבר: בהינתן הליך תלוי ועומד בעל זיקה לערעור שהוגש על ידי המשיבים, ובהינתן שערעור המשיבים מעלה טענות הראויות לבחינת ערכאת הערעור, לא מצאנו מקום להתערב בשיקול דעתה של הרשמת אשר קבעה כי יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור המשיבים.

סוף דבר הערעור נדחה.

תחילה טענה "כלל" כי ההחלטה להתיר משלוח הודעה לצד שלישי, שניתנה על-ידי כבוד הרשם דינה בטלות, מאחר שרשם בית הדין לעבודה אינו מוסמך ליתן החלטה בבקשה למתן היתר למשלוח הודעה לצד ג'.

רביעית, נטען כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, אין להתיר משלוח הודעת צד שלישי "לנתבע שבחר להתפשר עם התובע". עיקר טענות אופרוד בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף אופרוד טענה כי יש למחוק על הסף את הבקשה לסילוק על הסף, מאחר שהיא מהוה עקיפה של הליכי העירעור על ההחלטה המתירה שניתנה על-ידי הרשם.

לכל הפחות נכונים הדברים בנוגע לטענה בדבר העדר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה, שאין הכרח שתעלה במסגרת הליכי ערעור על החלטה המתירה או בתוך המועד לנקיטת הליכי ערעור כאלו.

...

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת, ואנו קובעים כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בהודעה לצד שלישי.

בנסיבות העניין, שקלנו להעביר את ההודעה לצד שלישי לבית משפט שלום, אך לאור אי הבהירות בניסוחה, מצאנו מקום למחיקתה על הסף.

לאור המסקנה אליה הגענו, לא מצאנו טעם לדון בטענות הצדדים ביחס להחלטה המתירה שניתנה על ידי הרשם, וכך גם אין צורך לדון ביתר טענות "כלל", אשר במידת הצורך תועלנה לפני הערכאה המוסמכת, ככל ואופרוד תחליט להגיש תביעה נגדה.

כך, החברה שבה הועסקו העובדים אינה ישראלית; העובדים למעט אחד אינם תושבי ישראל; העבודה לא התבצעה בישראל; החוזה לא נחתם בישראל אלא ברמאללה; רק שני דירקטורים (מתוך ארבעה – חמישה) הם אזרחי ישראל, כאשר יתרתם אינם אזרחי ישראל ותושבי ישראל.

טענות הצדדים בעירעור על החלטת הרשמת הדירקטורים טענו כי הרשמת לא ייחסה חשיבות מספקת לעובדות הבאות, המצדיקות את קבלת בקשתם להפקדת ערובה: העובדים הם תושבי חוץ שמתגוררים ברשות הפלסטינאית ונמנעו ממסירת מען שיאפשר לאתרם, ועל כן קיים חשש שלא יתאפשר לאכוף עליהם את פסקי הדין; העובדים התחמקו מתשלום ההוצאות שנפסקו לחובתם בהליך בבית הדין האיזורי; לעובדים ניתן יומם בבית הדין, ובקשת הדירקטורים הוגשה במסגרת הליך ערעור באופן שמפחית את נטל הראיה המוטל עליהם; סכויי העירעור קלושים, כיוון שתביעות העובדים בבית הדין האיזורי נדחו בהתבסס על תשע עילות סילוק שונות שהתקבלו במלואן; העובדים התנהלו בחוסר תום לב, הסתירו את הגשת העירעור לבית הדין הארצי לעבודה מהדירקטורים, ונמנעו מלנסחו בהתאם לדרישות הדין; הודעת העירעור וסיכומי הטענות מבוססים על תגובה ממוחזרת לבקשה לסילוק על הסף, לא הושקעו בהליך משאבים והוא אינו מצוי בשלב דיוני מיתקדם; אין בין הדירקטורים לבין העובדים פערי כוחות שמאפיינים יחסי עובד-מעסיק, וזאת כיוון שהדירקטורים הם אנשים פרטיים ולא מעסיקיהם של העובדים.

לאחר שהעובדים הגישו סיכומים, ביום 20.4.2023, פעלו הדירקטורים ללא דיחוי והגישו את הבקשה לחיוב העובדים בערובה 2.5.2023; בנסיבות אלה, בהן העובדים לא קידמו את ההליך ולא פעלו בהתאם להחלטות בית הדין, כאשר היו תלויות ועומדות מספר התראות בדבר מחיקה פוטנציאלית, אין זה סביר לצפות מהדירקטורים להשקיע בשלב זה משאבים נוספים ולהגיש בקשה להפקדת ערובה; דחיית הבקשה על יסוד טענת השהוי שלו היו אחראים העובדים משמעותה ש"החוטא יוצא נשכר", שכן השהוי נגרם רק בשל היתנהלות פסולה של העובדים; ההליך אינו מצוי בשלב דיוני מיתקדם ולא הושקעו בו משאבים; קביעת הרשמת בעיניין חשיבות סוגיית "הפורום הנאות" אינה מצדיקה דחיית הבקשה, שכן התביעה סולקה על הסף מחמת עילות רבות נוספות, ומכל מקום אין לברר סוגיה זו על גבם של הדירקטורים שהם אנשים פרטיים; הרשמת היתעלמה מכך שהעובדים הם תושבי חוץ, לא סיפקו כל הסבר להתחמקות מתשלום הוצאות, בשלב העירעור פוחת נטל הראייה המוטל על מבקש הערובה, וסכויי העירעור קלושים.

...

למרות האמור, קבעה הרשמת כי יש לדחות את הבקשה "מן הטעם שהבקשה הוגשה לבית הדין בשיהוי מסוים, בחלוף למעלה מחצי שנה ממועד הגשת הערעור, בחלוף כחודשיים מהמועד בו לטענת המשיבים נודע להם אודות הגשת הערעור ואודות החלטת בית הדין בעניין מועדי הגשת סיכומי הצדדים ומועד הדיון בערעור לפני מותב ... ורק לאחר שהוגשו סיכומי המערערים בערעור. במצב דברים זה פוחתת ההצדקה לחיוב המערערים בהפקדת ערובה. זאת, לנוכח השלב הדיוני המתקדם יחסית בו מצוי הדיון בערעור ובשים לב למשאבים שהושקעו עד כה בטיפול בערעור (ראו: רע"א (עליון) 3462-14 סארי גנאם נ' מדינת ישראל – משרד הבריאות 7.9.2014; בש"א (ארצי) 308/05 יחזקאל רמז – מפעלי אומנות הדפוס ב.מ. 90 בע"מ, 3.5.2005)". לצד זאת ציינה כי נוכח העובדה שדיון לפני מותב נקבע ליום 20.6.2023, "קבלת הבקשה בעת הזו וחיוב המערערים בהפקדת ערובה, עלולים לגרום לדחיית הדיון ללא שהובאה הצדקה מספקת לשיהוי בהגשת הבקשה". לבסוף קבעה כי "לאחר עיון בחומר הקיים בתיק נראה, שהערעור מעלה לדיון סוגיה משפטית בעלת חשיבות בעניין הפורום הנאות ... עניין זה מטה אף הוא את הכף בנסיבות העניין לדחיית הבקשה". על החלטה זו סב הערעור שלפנינו.

לאחר שהעובדים הגישו סיכומים, ביום 20.4.2023, פעלו הדירקטורים ללא דיחוי והגישו את הבקשה לחיוב העובדים בערובה 2.5.2023; בנסיבות אלה, בהן העובדים לא קידמו את ההליך ולא פעלו בהתאם להחלטות בית הדין, כאשר היו תלויות ועומדות מספר התראות בדבר מחיקה פוטנציאלית, אין זה סביר לצפות מהדירקטורים להשקיע בשלב זה משאבים נוספים ולהגיש בקשה להפקדת ערובה; דחיית הבקשה על יסוד טענת השיהוי שלו היו אחראים העובדים משמעותה ש"החוטא יוצא נשכר", שכן השיהוי נגרם רק בשל התנהלות פסולה של העובדים; ההליך אינו מצוי בשלב דיוני מתקדם ולא הושקעו בו משאבים; קביעת הרשמת בעניין חשיבות סוגיית "הפורום הנאות" אינה מצדיקה דחיית הבקשה, שכן התביעה סולקה על הסף מחמת עילות רבות נוספות, ומכל מקום אין לברר סוגיה זו על גבם של הדירקטורים שהם אנשים פרטיים; הרשמת התעלמה מכך שהעובדים הם תושבי חוץ, לא סיפקו כל הסבר להתחמקות מתשלום הוצאות, בשלב הערעור פוחת נטל הראייה המוטל על מבקש הערובה, וסיכויי הערעור קלושים.

העובדים טענו מנגד יש לדחות את הערעור משום ש"הבקשה לחיוב בערובה הוגשה באיחור רב אשר אין ספק כי כבר לפני חודשים הם [הדירקטורים – ל. ג.) היו מודעים להליך .

לא מצאנו כי בנסיבות המקרה עיתוי הגשת הבקשה להפקדת ערובה או סיכויי הערעור מצדיקים הימנעות מחיוב העובדים בהפקדת ערובה.

אשר לשיעור הערובה: בשים לב לאיזון בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותם של הדירקטורים לגבות את הוצאותיהם, מצאנו כי יש מקום לחייב כל אחד מהעובדים בהפקדת ערובה בסך של 3,000 ₪.

סוף דבר: הערעור מתקבל, כך שאנו מחייבים כל אחד מהעובדים להפקיד ערובה בסך של 3,000 ₪.