ערעור על החלטת רשמת בדבר צו גילוי ועיון במסמכים

המערער ציין כי הוא מגיש את העירעור על החלטה אחרת של כבוד הרשמת מיום 22.10.21 אשר ניתנה במענה לבקשה לעיון מחדש לפסיקת הוצאות כנגד המערער בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 24.9.21.

בהיתחשב בהשתלשלות ההליך והתנהלות הצדדים בכל הנוגע לבקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, סבורים אנו כי החלטת כבוד הרשמת מצויה במיתחם הסבירות, ואין בה כדי להצדיק התערבותנו.

לקראת סיום נציין כי אנו ערים לטענות המערער בדבר זכותו למתן תשובה במסגרת הבקשה לעיון מחדש, אך אין בכך כדי להשפיע על הכרעתנו, משהערעור הנידרש הנו בגין החלטה שנתקבלה על ידי כבוד הרשמת ביום 24.9.21.

...

נוסף על כך מצאנו להעיר, כי אין בהחלטות שהתקבלו במסגרת בקשות אחרות, כדי להעלות או להוריד ממסקנתנו זו. בבחינת הערעור המונח לפנינו, עלינו להידרש להחלטת הרשמת מושא הערעור, והיא בלבד.

לסיכום, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בהחלטת כבוד הרשמת אשר ניתנה כדין.

סוף דבר לאור כל המקובץ, דין הערעור להידחות.

בבואנו לדיון בעירעור על החלטה אשר עניינה בגילוי מסמכים , יש לבחון את התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 46 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991, הקובעת כדלקמן: "בית הדין או הרשם רשאי ליתן צו למסירת פרטים נוספים, ולבקשת בעל דין אף לגילוי ו/או לעיון במסמכים אם היה סבור שיש צורך בכך, כדי לאפשר דיון יעיל או כדי לחסוך בהוצאות". תכליתה המרכזית של תקנה זו היא להביא לחשיפת האמת ולעשיית צדק בהליך השפוטי, כמו גם לייעול הדיון על ידי נהולו "בקלפים גלויים" כאשר נקודת המוצא היא גילוי מירבי ורחב של המידע הרלבנטי למחלוקת, וזאת תוך עריכת איזון בין הצורך בגילוי לבין אינטרסים אחרים שעשויים להיות מעורבים [ע"ע 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (21.9.2010) ; (בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' עוז (14.5.2008)].

סוף דבר לאור האמור לעיל, לאחר ששוכנענו כי אין כל בסיס להתערבות בהחלטות הרשמות אשר ניתנו לאחר יישום הדין החל וההלכה הפסוקה,  תוך איזון בין הזכויות המתנגשות ובחינת שאלת רלוואנטיות המסמכים המבוקשים, דין העירעור להדחות.

...

המערערים חוזרים על הטענה כי העסקת עובדים זרים תביא בהכרח למסקנה כי עיקר עיסוקן של המשיבות הוא בניקיון ותחזוקה.

טרם נעילה נציין כי טענת המערערים כי בהליך אחר אשר התנהל בבת הדין ([סע"ש 20170-09-19), נעתר בית הדין להגשת המסמך אינה מדויקת בלשון המעטה וזאת שעה שבהליך הנזכר לעיל לא התקבלה עמדת הצד שכנגד לחשיפת המסמך לפיכך, הותרה חשיפתו מבלי שהתקיים דיון לגופו של עניין.

סוף דבר לאור האמור לעיל, לאחר ששוכנענו כי אין כל בסיס להתערבות בהחלטות הרשמות אשר ניתנו לאחר יישום הדין החל וההלכה הפסוקה,  תוך איזון בין הזכויות המתנגשות ובחינת שאלת רלוונטיות המסמכים המבוקשים, דין הערעור להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב פ"ה 16597-05-19 על"ח 29513-12-17 10 נובמבר 2022 לפני: כב' הרשמת עידית צימרמן התובעת: אושרה קנצפולסקי רובינשטיין הנתבעת: מדינת ישראל החלטה

בקשת הגילוי ביום 16.6.21 הגישה התובעת בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

הבקשה כללה 18 פריטים אשר התבקש צו לגילויים, כאשר לענייננו רלבאנטי פריט מס' 2.13 שעניינו: "פירוט (לא שמי) של מלוא הסדרי הפרישה של עובדי הסנגוריה הציבורית (להוציא דירוג מינהלי) שמשולמת להם או לבני משפחותיהם פנסיה תקציבית". המדינה טענה בתגובתה ביחס לפריט זה כי "מדובר בבקשה כוללנית וגורפת של כל גימלאי הסנגוריה הציבורית לדורותיהם! ובכל מקרה הפרוט המבוקש אינו רלבאנטי לתביעה או לתובעת ואין בפירוט המבוקש כל ערך ראייתי אל מול טענות התובעת בכתב התביעה שאינן נוגעות להסדרי פרישה של עובדי סנגוריה אחרים". בתשובת התובעת לתגובת המדינה טענה התובעת כי למיטב ידיעתה יש מספר בודד בלבד של פורשי סנגוריה שפרשו בזכאות לפנסיה תקציבית, והבהירה כי הנתונים נדרשים לצורך הפרכת טענת המדינה לפיה כביכול אין בידיה שיקול דעת בדבר אופן יישום הוראות חוק הגימלאות.

בסעיף 7יג להחלטת כב' השופטת דרוקר מיום 10.10.21 נקבע לעניין זה: "שוכנעתי כי המסמכים המבוקשים רלבאנטיים לתביעה ולתובעת ועל כן ככל שמדובר במספר מצומצם של עובדים ולא עשרות, כפי שטוענת התובעת, על הנתבעים לגלות לה את המידע המבוקש". על אף האמור בהחלטה, המדינה לא העבירה לתובעת מסמכים כלשהם אלא הגישה תצהיר של הגב' עו"ד הדסה אחיטוב, עוזרת משפטית בלישכת היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפיו: "בעיניין סעיף יג בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 10.10.21 – הסדרי הפרישה של עובדים אלו היו בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובהתאם לחוק שירות המדינה [גמלאות] תש"ל – 1970". במענה לתצהיר זה הגישה התובעת "בקשה להורות למדינה לפעול בהתאם להחלטת בית הדין בעיניין גילוי המסמכים הספציפיים" במסגרתה טענה כי הגשת התצהיר האמור מהוה הפרה של החלטת בית הדין שהורתה למדינה למסור לעיונה את המסמכים המבוקשים.

הוסיפה המדינה וטענה במסגרת תגובתה כי בקשת התובעת מהוה ערעור על החלטת בית הדין מיום 29.11.21 שהורתה על המצאת רשימת הפורשים לתקופה של 5 שנים, כי התובעת לא פירטה בבקשה מדוע דרושים לה תנאי הפרישה של סנגורים נוספים וזאת בהנתן העובדה שאין טענת אפליה מול עמיתיה בסנגוריה הציבורית ועל כן מדובר במסע דייג.

...

בסעיף 7יג להחלטת כב' השופטת דרוקר מיום 10.10.21 נקבע לעניין זה: "שוכנעתי כי המסמכים המבוקשים רלבנטיים לתביעה ולתובעת ועל כן ככל שמדובר במספר מצומצם של עובדים ולא עשרות, כפי שטוענת התובעת, על הנתבעים לגלות לה את המידע המבוקש". על אף האמור בהחלטה, המדינה לא העבירה לתובעת מסמכים כלשהם אלא הגישה תצהיר של הגב' עו"ד הדסה אחיטוב, עוזרת משפטית בלשכת היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפיו: "בעניין סעיף יג בהחלטת בית הדין הנכבד מיום 10.10.21 – הסדרי הפרישה של עובדים אלו היו בהתאם לנהוג בשירות המדינה ובהתאם לחוק שירות המדינה [גמלאות] תש"ל – 1970". במענה לתצהיר זה הגישה התובעת "בקשה להורות למדינה לפעול בהתאם להחלטת בית הדין בעניין גילוי המסמכים הספציפיים" במסגרתה טענה כי הגשת התצהיר האמור מהווה הפרה של החלטת בית הדין שהורתה למדינה למסור לעיונה את המסמכים המבוקשים.

בתגובה לבקשה זו טוענת המדינה שהכללים לגבי חיסיון מסמכים פנימיים שוללים בהתאמה גם חקירה נגדית על המסמך, כי המדינה מדברת בקול אחד וכי העובדה שהוגש תצהיר לא מהווה עילה לזמן את נותנת התצהיר לעדות שכן הדיון שנועד לדיון בבקשה הסתיים בלי שבית הדין נעתר לבקשה ואי אפשר לפתוח אותו מחדש.

משהמדינה לא הצביעה על סיבה שבדין שיש בה כדי למנוע את צירוף המסמך ומאחר ויש בו רלבנטיות לתביעה שבנדון ועילותיה הנטענות, אני סבורה שיש להתיר את צירופו.

סוף דבר עד יום 25.12.22 תגיש המדינה תצהיר כאמור בסעיף 24 להחלטתי.

][] בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה י' שפסר) בת"א 42545-09-17 מיום 20.01.2022; במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת, למתן צו לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים.

לשם שלמות התמונה יוער, כי הבקשה שלפניי הוגשה בהתאם לארכה שניתנה למבקשת על-ידי רשמת בית משפט זה ב-בש"א 1895/22.

הבקשה שלפניי לא עומדת באמת מידה זו. הבקשה שהוגשה לבית משפט קמא הייתה מפוזרת ולא ברורה, באופן המעיד על 'ניסיון דיג' ועשיית שימוש בהליכי הגילוי כקרדום לחפור בו. לא בכדי נטען בתגובה לבקשה כי "הבקשה נשוא התגובה דנן הנה כללית וגורפת, טורדנית וקנטרנית, ואין בה דבר עם הסוגיות המצויות במחלוקת בתיק זה, ודומה כי מטרתה היחידה הנה להכביד על המועצה שלא לצורך [...]. ויובהר, הבקשה מבולבלת, אינה ממוקדת כלל, וכוללת בתוכה 11 סעיפים אשר בכל אחד מהם מתבקש הקף מסמכים רחב מאוד. יתרה מכך, המסמכים הנדרשים בבקשה חלקם כלל אינם נדרשו מלכתחילה במסגרת מכתב הדרישה של הנתבעת מיום 25.11.19 ולמעשה מדובר במקצה שיפורים שעורכת כעת הנתבעת על חשבונה של המועצה בחוסר תום לב קצוני" (הדגשה במקור – ח' כ').

...

בתביעתה, המועצה עתרה לכך שהמבקשת תשלם לה כספים בסך של כ-4 מיליון ש"ח בגין דמי זיכיון שנתיים לשנים 2009-2001; אגרות שילוט בגין השנים 2011-2009; חוב לשנים 2014-2011 (כולל); ודמי שימוש ראויים, או דמי זיכיון, בגין שנת 2005.

בהחלטת המותב הקודם שדן בתיק (כבוד השופט א' פורג) שניתנה במהלך הדיון מיום 24.10.2019, נקבע, בנוגע להליך גילוי המסמכים בין הצדדים, כך: "כדי שהסוגיה לא תעלה פעם נוספת, אני מורה לשני הצדדים למסור לצד שכנגד תצהיר גילוי מסמכים ערוך על פי התקנות, מפורט ברמת המסמך הבודד, המתייחס למלוא התקופה במחלוקת, היינו משנת 2001, ואליו יצרפו את מלוא המסמכים מסודרים בקלסרים וממוספרים"; לאחר שניהול ההליך הועבר לטיפולו של סגן הנשיאה, ולאחר שהוחלפו בין הצדדים דרישות ותצהירי גילוי מסמכים, הוגשו בקשות הדדיות למתן צווים לעיון ולגילוי מסמכים ספציפיים (בקשה מספר 39 מטעם המבקשת כאן, ובקשה מספר 42 מטעם המשיבים כאן).

עוד נטען כי טעה בית המשפט המחוזי, "עת לא הורה על היפוך נטל הראיה לאחר ש[המשיבים – ח' כ'] לא מסרו מסמכים בניגוד להסכמה הדיונית והחלטת בימ"ש בנושא גילוי המסמכים". לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, ועיון מעמיק בתיק בית משפט קמא במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה.

בכפוף לאמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת מירי שי; סע"ש 16332-10-22) בגדרה נדחתה בקשת המבקש לפסול את תצהיר המשיב אשר הוגש עובר לעדותו המוקדמת.

ב"כ המבקש סבר כי נפל פגם בתצהיר עליו חתם העובד, ולכן ביקש מרשמת בית הדין, אשר בפניה נערך הדיון, לפסול את תצהיר המשיב ולהוציאו מהתיק שכן "אני לא קורא תאית, אני לא מבין תאית, ואני לא יכול לחקור על השפה התאית. התובע קרא בתאית, חתם על התצהיר, אני לא יודע מה התרגום המופיע בתצהיר. איך אני יכול לחקור ככה?". רשמת בית הדין דחתה את הבקשה בקובעה: "בשים לב לכך שעסקינן בשמיעת עדותו המוקדמת של התובע ובשים לב לסד הזמנים הקצר, איני מוצאת מקום להוציא את תצהיר התובע מהתיק. כמובן, שלנתבע שמורה הזכות להעלות את טענותיו במסגרת הסיכומים והטענה הן לעניין קבילות התצהיר והן לעניין המשקל שיש להעניק לתוכנו תדון על ידי המותב במסגרת פסק הדין". לאחר מתן החלטה זו הודיע ב"כ המבקש כי "בנסיבות הללו אני מודיע לבית הדין שאני לא יכול לחקור על התצהיר ולכן אני אחקור את התובע בשאלות אך לא על התצהיר כיוון שאני לא קורא תאית". ב"כ המשיב הגיב כי "אני מציע, כי התובע יקרא את התאילנדית למתורגמן והמתורגמן יאשר שהתרגום המופיע בעברית הוא הנכון". ובהמשך הגיב המתורגמן כי "אני יכול לנסות, אך לא בטוח שאוכל להיתמודד עם החומר התאילנדי הכתוב, כי החומר בכתוב הוא בשפה ספרותית". לאחר מכן המשיך ב"כ המבקש בחקירה נגדית שלא על התצהיר.

טרם ניתן צו גילוי ועיון במסמכים וטרם ניתן צו להגשת תצהירים.

אציין כי החלטה המקבלת ראיה או עדות, ככלל, אינה נתונה לערעור מיידי מפאת סוגה (ראו סעיף 1(4) סיפא לצוו בית הדין לעבודה (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשע"ח-2018).

סוף דבר – בקשת רשות העירעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

...

שתי הבקשות נדחו, כשההחלטה מיום 4.8.23 הדוחה את הבקשה להוצאת התצהיר נומקה כך: "2. נדחית טענת הנתבע שהתובע הגיש תצהיר לא חתום ולא מאומת. כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 26.6.23 בפתח הדיון הציג ב"כ התובע לבית הדין תצהיר חתום ומאומת. עותק ממנו הוגש לתיק בית הדין ביום 16.7.23.

נדחית טענת הנתבע שמתשובות התובע בחקירה הנגדית עולה כי התצהיר לא הוסבר לו ולא תורגם לו. למקרא עדותו של התובע לא ניתן להסיק שהתובע לא היה מודע לתוכן התצהיר, שאינו מבין את תצהירו או שאינו עומד מאחוריו.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית".

לאחר שעיינתי בבקשה רשות הערעור וצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ללא קבלת עמדת הצד שכנגד.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.