ערעור על החלטת רשמת בדבר דחיית בקשת פטור מאגרה

בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 8.3.2022 (עת"ם 1663-01-22, השופט א' סלע).

להשלמת התמונה יצוין כי בצד בקשת רשות העירעור, המבקש הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה אף בבית משפט זה. בקשה זו התקבלה בחלקה ביום 10.4.2022 בהחלטה שבה צוין כי הדבר נעשה כדי למנוע "מעגל שוטה" דיוני.

אמת מידה זו חלה אף בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעירעור על החלטת הרשם באותה ערכאה (ראו: רע"א 4857/19 Saskin נ' עו"ד גיסין – בעל התפקיד לחברת אורבנקופ אינק, פסקה 7 (22.12.2019); רע"א 933/20 ‏פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (1.4.2020)) בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

במסגרת בקשת האישור עתר המערער למתן פטור מאגרה ובקשתו-זו נדחתה ביום 28.7.2020 על-ידי רשמת בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' גלר, בסמכותה כרשמת; להלן: החלטת הרשמת בבקשה לפטור מאגרה).

המשיבים 1, 5, 7, 9, 12 ו-14, מצדם, מחזיקים בדיעה כי המערער אינו רשאי לכלול בערעורו על פסק-הדין הסופי את טענותיו בנושא האגרה (שנידונו והוכרעו בהחלטת הרשמת בבקשה לפטור מאגרה ובפסק-הדין בעירעור על החלטת הרשמת).

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת העירעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעיניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בעירעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

...

בסופו של דבר ולאחר התערבות בא כוחו, שוחרר סכום הקצבה לידי המערער אך בגין העיכוב בשחרור הכספים הוגשה בקשת האישור אשר בגדרה עתר המערער לחייב למעשה את הבנקים המשיבים בתשלום פיצוי בסך כולל של מאות מיליוני שקלים חדשים.

לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים כי המערער מיצה את זכות הערעור בנושא האגרה עת ערער על החלטת הרשמת בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ומשכך אין לאפשר לו לערער פעם נוספת בזכות על אותה החלטה, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי שמחק את בקשת האישור בשל אי-תשלום האגרה.

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בערעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי המערער רשאי להשיג במסגרת ע"א 8325/20 גם על ההכרעה בנושא הפטור מאגרה.

בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהערעור מתמקד למעשה בסוגיית אי-תשלום האגרה בבית המשפט המחוזי ובהינתן הגישה המקלה הנוהגת ככלל ביחס לחיובו של תובע ייצוגי בהוצאות משפט (למשל, ע"א 7928/12 אי.אר.אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 32 (22.1.2015); ע"א 2053/18 ואכים נ' שופרסל בע"מ (29.7.2018)), סבורני כי האיזון הראוי מצוי במתן פטור מתשלום האגרה ובהעמדת שיעור העירבון על סכום מתון יחסית של 10,000 ש"ח. סוף דבר (א) המערער רשאי להגיש עד ליום 5.9.2021 כתב ערעור מתוקן בגדר ע"א 8325/20, כמפורט לעיל.

בענייננו, קבוע אחרת בתקנה 120(ז) בתקנות ההוצל"פ, המתייחסת ספציפית לערעורים על החלטות רשם הוצל"פ, ומסמיכה את בימ"ש הדן בעירעור על החלטות רשם הוצל"פ לחייב את המערער להפקיד ערובה, ולשונה (הדגשה שלי – ע'ב'ג'): בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם העירעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 6.3.23 (כב' השופטת לורן אקוקה בע"ר 21504-01-23) שהורה למבקש להפקיד ערובה בסך 3,000 ₪ בתוך 7 ימים להבטחת הוצאות המשיבים בעירעור שהגיש על החלטת רשמת ביהמ"ש קמא מיום 25.12.22, שדחתה את בקשתו לעיון מחדש בהחלטה שדחתה את בקשתו לפטור מתשלום אגרה.

במקרה דנן, שעה שהערעור שהוגש לביהמ"ש קמא הוא על דחיית בקשתו לפטור מאגרה, יפים דברי י' רוזן-צבי בספרו הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (מהדורה שנייה, 2023) בעמ' 530 שציין כי: "כאשר ההליך הערעורי העקרי קשור קשר הדוק לעצם יכולתו הכלכלית של בעל הדין, הנטייה תהיה לבחון בגמישות את בקשת הפטור, לרבות התנאי בדבר סכויי העירעור, כדי "להמנע ממעגל קסמים" שיפגע קשות בזכות הגישה לערכאות של מיעוטי יכולת, שהרי חיוב בערבון כתנאי לערעור עלול לסכל את זכות העירעור של מערערים נעדרי יכולת כלכלית".

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

לפני ערעור על החלטת כב' השופטת ר' ערקובי (בסמכותה כרשמת) מיום 21.2.2024 בעש"א 25745-02-24, בה נדחתה בקשת המערערת לפטור מתשלום אגרה בגין ערעור על החלטה של הסיוע המשפטי.

בסיכומו של דבר נדחתה הבקשה לפטור מאגרה על בסיס ההערכה כי "סכויי העירעור קלושים". על החלטה זו הוגש העירעור שלפני.

...

[1: תשובת הסיוע המשפטי לערעור שלפני לא כללה טענה לגבי מועד הגשת העש"א (ולגבי היחס בין ההחלטה מיום 8.2.2023 לבין המכתב מיום 10.1.2024) ומשכך לא מצאתי לתת משקל לסוגיה זו.] בשים לב לרף הנמוך לקיומה של עילה בשאלת פטור מתשלום אגרה סבורני כי אין לחסום את דרכה של המערערת בשל דלותה הבלתי מוכחשת וכאשר היא נפגעה באופן ממשי מהתקיפה, לעתור לכך שהחלטת הסיוע המשפטי תבחן על ידי ערכאת ערעור.

משכך, פטור מאגרה לא ינתן להשגה על סוגיה זו. סוף דבר: ניתן למערערת פטור מתשלום אגרה בעש"א, כאשר לעניין זה העש"א נוגעת רק לפנייה לסיוע המשפטי בעניין התביעה מול מקדונלד'ס (אליה מתייחס המכתב מיום 10.1.2024).

אם כוונת המערערת היא לכלול בערעור נושאים נוספים, היה דין הערעור להידחות (ומשכך, ככל שלא תשולם אגרה, יש לראות רכיבים כאלה בעש"א כמחוקים).