ערעור על החלטת רשם שלא לפטור מאגרה

לגופו של העירעור טען המשיב שתנאי לפטור מתשלום אגרה הוא שההליך מגלה עילה, וההליך שבפני הרשמת לא גילה עילה.

לכן אין זה מוצדק שהרשמת תיקבע ש-"מדובר בהליך חסר סיכוי". גם אם הרשמת תיקבע שההליך אינו מגלה עילה ולכן לא יינתן פטור מאגרה, אפשר שהאגרה תשולם והליך העירעור יישמע, וערכאת העירעור תמצא שיש לקבל את העירעור על החלטת הסיוע המשפטי, אף שהרשמת סברה שהוא אינו מגלה עילה.

...

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור על החלטת הרשמת מיום 10.7.22.

לפיכך, אני דוחה את הערעור.

לפיכך אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.

לאחר שעיינתי בהודעת העירעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות, אף בלא קבלת תשובת המשיבות (לעניין האפשרות לדחות ערעור על החלטת רשם ללא צורך בקיום דיון או במתן תשובה ראו, למשל, החלטת כבוד השופטת ד' דורנר בבש"א 11157/02 מורגנשטיין נ' מלמד (4.3.03); והחלטת כבוד השופט צ' זילברטל בע"ר (מחוזי י-ם) 40347-08-10 גבאי נ' עבדי (1.9.10)).

לאחר שטענות המערערים נבחנו ועל יסוד המסמכים שהוגשו סברה כבוד הרשמת כי אין הצדקה למתן פטור מאגרה.

כפי שנקבע לא אחת, שיקול דעתו של הרשם בהחלטות על פטור מהפקת ערבון הוא רחב, ואין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בשקול דעת זה, אלא במקרים בהם ההחלטה אינה סבירה או מקרים בהם פגם או טעות יסודיים נפלו בשקול הדעת של הערכאה המבררת (רע"א 7659/14 מדינת ישראל נ' רופל (11.2.15), בפיסקה 5; בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.14) בפיסקה 13; בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרישמי בפיסקה 13 להחלטת כבוד השופטת א' פרוקצ'יה (17.10.07)).

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, אף בלא קבלת תשובת המשיבות (לעניין האפשרות לדחות ערעור על החלטת רשם ללא צורך בקיום דיון או במתן תשובה ראו, למשל, החלטת כבוד השופטת ד' דורנר בבש"א 11157/02 מורגנשטיין נ' מלמד (4.3.03); והחלטת כבוד השופט צ' זילברטל בע"ר (מחוזי י-ם) 40347-08-10 גבאי נ' עבדי (1.9.10)).

נוכח האמור, הערעור נדחה.

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה עותר הוא לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הטעמים שמונה המבקש הם בתמצית אלה: דרך ההשגה על החלטה בעיניין פטור מאגרה הוא באמצעות ערעור בזכות, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

ואולם, בטבלה המתייחסת לגבי סכומי הערובה בבית המשפט המחוזי נקבע בפריט 52: סוג הליך סוג תיק סוג עניין סכום ערובה ערעור על החלטת רשם ע"ר ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור דהיינו, צוין מפורשות, שהפטור מהפקדת ערובה בעירעור על החלטת רשם, הוא כאשר המדובר ב"ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר", ואולם, כאמור, בעניינינו המדובר בהשגה על החלטת רשמת בכירה.

...

בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: המבקש, המרצה עונש מאסר בפועל, הגיש ביום 24.5.2020 לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיב מס' 1 (תא"מ (שלום חדרה) 52275-05-20).

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה עותר הוא לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הטעמים שמונה המבקש הם בתמצית אלה: דרך ההשגה על החלטה בעניין פטור מאגרה הוא באמצעות ערעור בזכות, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, מסקנתי היא שאין בידי להיעתר לה. ראשית, דרך סיווג הליך השגה על החלטה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, נדון בהרחבה ב-רע"א 8813-05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006), שם נקבע, כי (שם, בעמ' 815-814): "ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע, יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כ"החלטה אחרת". כפי שפרטנו, פתרון זה מתיישב היטב עם שיקולי יעילות, והוא אף עולה בקנה אחד, ולוּ באופן חלקי, עם השאיפה ליצירת כללים בהירים ופשוטים.

באשר לטענות המבקש כנגד החלטת כב' השופט א' באומגרט מיום 18.2.2021, אציין, כי מותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על ההחלטה הנ"ל. נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

שם, לאחר בחינת: לשון תקנה 135(ב) לתקנות סדרי הדין הכלליות; פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות הקובע פטור מהפקדת ערבון בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר; ולשון ופרשנות הפסיקה לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (התקנות הישנות) – נקבע כי בימ"ש הדן בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר אינו מוסמך לסטות מהפטור הסטאטוטורי מהפקדת ערבון הקבוע בתוספת השלישית.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.

מדובר בעירעור בזכות על החלטת רשמת שלא לפטור מתשלום אגרה, כאשר הגשת העירעור בעיניין זה פטורה מאגרה.

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.