ערעור על החלטת רשם שלא לאפשר פריסת עירבון בערעור

לפני ערעור על החלטת כב' השופטת ר' ערקובי (בסמכותה כרשמת) מיום 21.1.2024 בתיק בר"ע 2146-01-24, בה נדחתה בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון (ההחלטה).

כב' הרשמת לא הכריעה בשאלה אם החלטה הדוחה בקשה למתן ארכה להגשת תביעה שכנגד באה תחת כנפיו של צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תנתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (הצוו), באופן שאינו מאפשר כלל הגשת בקשה לרשות ערעור, הגם שציינה כי נראה שהבר"ע אינה מתיישבת עם תכליות הצוו.

יוזכר כי על המבקש פטור בשל העידר יכולת כלכלית מוטלת חובה לפרוס תמונת מצב מלאה אשר תעיד כי אין בידיו כל אפשרות לגייס את הסכום הדרוש ואינו יכול להסתייע בסביבה הקרובה לשם העמדתו (בש"א 3166/12 אשכנזי נ' בנק לאומי למשכנתאות (6.9.2012); בש"א 5838/12 אדרי נ' פקיד השומה (4.9.2012)), כאשר בסוגיית ערבון, הסביבה הקרובה חורגת מהמעגל הקרוב הנזכר בתקנות בעיניין אגרות (בשג"ץ 6411/11 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); בש"א 6411/11, ע"א 3477/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב (7.10.2011)).

...

בסופו של דבר ולאחר שכבר הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, הגיש המערער כתב הגנה בחודש יוני 2018 ועתר לארכה להגשת תביעה שכנגד.

סוף דבר, הערעור נדחה.

פתח דבר ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מלכה עווידה עזאם, מיום 17/08/2020, בתיק הוצל"פ מספר 518026-08-20 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), אשר דחתה בקשת המבקש להפחתת צו התשלומים, היתנתה ביטול עיקול משכורת בתשלום צו החיוב הראשון, והתנתה ביטול ההגבלה שהוטלה על רישיון הנהיגה של המבקש בעמידה בצו התשלומים משך 4 חודשים או לחילופין לתשלום חד פעמי השווה ל- 4 צוי תשלומים בתיק ההוצל"פ בנוסף לצוו החיוב החודשי.

ביטול עיקול משכורת: עם תשלום צו החיוב הראשון יבוטל עיקול המשכורת ביטול הגבלת חייב מקבל מהחזיק או מחדש רישיון נהיגה: התיק ניפתח ביום 16.08.2020 יתרת החוב בתיק עומדת על כ- 35,921 ₪, עד כה שולם הערבון בלבד.

כך שבאמצעות ההגבלות האמורות חל ייעול בגביית חובות והדבר נעשה תוך היתחשבות ביכולתם הכלכלית של החייבים בדרך של פריסת חובם.

התכלית השנייה, הינה הגנה על זכויות היסוד של חייבים, אשר מצבם הכלכלי איננו מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד כבוד האדם וחרותו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובחנתי נימוקי הבקשה על צרופותיה, ראיתי ליתן רשות ערעור, ולדון בבקשה כבערעור.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, דין הבקשה להתקבל חלקית.

הנני מורה על ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה של המבקש, אך זאת בכפוף לתשלום כל סכום שבפיגור, בהתאם לצו התשלומים החודשיים, אם קיים.

ביום 8.5.22, משלא ניתן היה לקבוע כי ההחלטה על הפקדת הערבון נימסרה למערערת, בוטלה מחיקת ערעורה.

ביום 16.5.22 קבעה כב' הרשמת נויבירט כי הבקשה הוגשה בשיהוי ודינה להדחות גם לגופה, מאותם טעמים שצוינו בהחלטות הקודמות ובהיתחשב בפרק הזמן המשמעותי שחלף מהגשת העירעור, שאפשר למערערת להתארגן לצורך הפקדת העירבון.

נטען שב"כ המשיבים מבקש לחסום את דרכה לערכאות והסתיר את העיקול שהטיל על משכורתה וחשבונה, וכי בית המשפט היתעלם מכך בהחלטותיו, כמו גם מהבקשה שהגישה המערערת ללישכת ההוצאה לפועל לעיכוב הליכים ופריסת החוב שם לתשלומים.

המערערת לא ביססה בראיות הולמות את טענתה לחיסרון כיס בעצמה, שלא מאפשרת לעמוד בתשלומי האגרה והערבון.

...

ביום 16.5.22 קבעה כב' הרשמת נויבירט כי הבקשה הוגשה בשיהוי ודינה להידחות גם לגופה, מאותם טעמים שצוינו בהחלטות הקודמות ובהתחשב בפרק הזמן המשמעותי שחלף מהגשת הערעור, שאפשר למערערת להתארגן לצורך הפקדת הערבון.

דיון לאחר שבחנתי את טענות המערערת ואת המסמכים שלפניי ושהוגשו בהליך הערעור, אני מוצא לדחות את הערעור ללא צורך בתשובה.

לפני ערעור על החלטות כב' השופט י' שקד (בסמכותו כרשם) מהתאריכים 20.9.2023, 21.9.2023 ו-28.9.2023 שניתנו בע"א 11353-09-23.

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת הערבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להיעתר לבקשה. אם יתקבל העירעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה ועירבון למרות חלוף המועד, העירעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא איפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

טענת התובע בכתב התביעה היא "כי הסכם ההלוואה שנחתם עמו ואשר להבטחתו שועבדה דירתו הוא חוזה פסול, משנחתם בידיעת מנהל סניף הבנק שתלוש המשכורת שהתובע הציג מזויף ופיקטיבי וכי התובע מובטל וללא הכנסה פרט לגימלה מביטוח לאומי. התובע טוען כי הסכם ההלוואה הוא חוזה לא חוקי ומנוגד לחוק השליחות ולחוקי הבנקאות, וכי בא כוח הבנק וכונס הנכסים רימו את בתי המשפט בהליכים קודמים משלא גילו שמנהל סניף הבנק ביצע עבירה. במכתב נילווה מלין התובע על כך שלא התאפשר לו בהליכים קודמים שנקט בעיניין להביא ראיות, כי כונס הנכסים עתר לדחייה תביעה קודמת שהוא הגיש מחמת היתיישנות ועל כך שטענתו התקבלה על ידי בית המשפט, הוא עותר לרחמי בית המשפט ומתאר מצב כלכלי, אישי ונפשי חמור בו הוא שרוי בעקבות ההליכים נגדו" (סע' 2 לפסק הדין).

על מי שמבקש פטור בשל העידר יכולת כלכלית מוטלת חובה לפרוס תמונת מצב מלאה לגבי חוסר היכולת אשר תעיד כי אין בידיו כל אפשרות לגייס את הסכום הדרוש ואינו יכול להסתייע בסביבה הקרובה לשם העמדתו (בש"א 3166/12 אשכנזי נ' בנק לאומי למשכנתאות (6.9.2012); בש"א 5838/12 אדרי נ' פקיד השומה (4.9.2012)), כאשר בסוגיית ערבון, הסביבה הקרובה חורגת מהמעגל הקרוב הנזכר בתקנות בענין אגרות (בשג"ץ 6411/11 גורנשטיין נ' כנסת ישראל (21.7.2014); בש"א 6411/11, ע"א 3477/11 שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב (7.10.2011)).

...

בהחלטה מיום 21.9.2023, שניתנה על גבי "בקשה להפחתת התשלומים עבור תשלום האגרה ועבור הפקדת העירבון", נקבע: "הבקשה כבר הוכרעה". בהחלטה מיום 28.9.2023 שניתנה על גבי "בקשה לעיכוב ביצוע סגירת התיק על מנת להגיש ערעור על ההחלטה האחרונה שניתנה בתיק", נקבע: "אין מקום להעתר לבקשה. אם יתקבל הערעור ישוב ההליך על כנו. עתה, כאשר לא הופקדו אגרה וערבון למרות חלוף המועד, הערעור נמחק". ההחלטה מיום 20.9.2023 היא אפוא ההחלטה המרכזית לענייננו (ותכונה להלן גם: ההחלטה).

כעולה מפסק הדין, התביעה בבית משפט השלום הוגשה על ידי התובע כנגד המשיב 1 (הבנק), ובה "מבקש התובע לבטל את תיק ההוצאה לפועל שנפתח נגדו על ידי הבנק ואת ביטול הסכם ההלוואה (אותו מכנה התובע "הסכם המשכנתא") בינו לבין הבנק, מכוחו ננקטים נגד התובע הליכי הוצאה לפועל והוא פונה מביתו" (סע' 1 לפסק הדין).

הבנק דחה את טענות התובע וטען שיש לדחות את התביעה בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין לפי שהטענות המועלות בכתב התביעה הועלו על ידי התובע בעבר בהליכים רבים קודמים.

על רקע האמור נדחתה הבקשה, כאשר "לפנים משורת הדין" לא הוטלו הוצאות בעניינה.

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

בשל נסיבותיו האישיות של המערער ולפנים משורת הדין מצאתי לנכון שלא לעשות כן במקרה הקונקרטי, אולם תשומת לב המערער מופנית להשלכות האפשריות של ניסוחים מסוג זה. סוף דבר – דין הערעור להידחות.

לפני ערעור על החלטת כב' השופטת ר' ערקובי (בסמכותה כרשמת) מיום 14.4.2024 בע"א 46799-03-24 (הע"א), בה נדחתה בקשת המערער לפטור אותו מהפקדת ערבון.

בהחלטה צוין, בין השאר, כי "המבקש לא צירף נושאים מהותיים, ראשית חסרים [ב]פרטים באשר לבני מישפחה ו/או קרובים שמהם ניתן לקבל סיוע לתשלום ערובה, חסרים פרטים בנוגע לנכסים שיש למבקש, והמבקש למעשה עותר כעת לאפשר לו להשלים את הדרוש במקום שמלוא המסמכים יומצאו עם הגשת הבקשה". עוד צוין בהחלטה כי פסק הדין של בית המשפט קמא נראה על פניו "מבוסס על אדנים משפטיים ועסקינן בתובע שהגיש מספר רב של תובענות כנגד המשיבים, וכי ההכרעות שניתנו בפסק הדין מושא ההליך כבר נדונו עד שהוכרעו על ידי ביהמ"ש העליון". כב' הרשמת סברה כי "על פניו סכויי העירעור אינם גבוהים ולאור הקף ההליכים שננקטו בין הצדדים אין מקום לאפשר מקצה שיפורים לבקשה" וזו נדחתה.

לא זו בלבד שהתיעוד שהביא המערער כתימוכין לבקשה אינו קרוב, אף לא בדוחק, לפריסת תמונת מצב מלאה, אלא שאפילו מתוך חומר המועט שהוגש ניתן ללמוד על קיומו הלכאורי של נכס (לאור קיומה של משכנתא) ועל כרטיסי "מסטרקארד" ו"אמריקן אקספרס", אשר ביום 10.3.2024 חויבו בסכומים המגיעים לכ-10,000 ₪.

...

די שאחד התנאים אינו מתקיים כדי שדין הבקשה יהיה להדחות.

די באמור על מנת להגיע למסקנה כי המערער לא הרים את הנטל המוטל עליו לשכנע כי אין בידו אפשרות לגייס את הסכום הדרוש, ואין הצדקה להתערבות בשיקול דעתה של כב' הרשמת בעניין העירבון.

הערעור נדחה.