ערעור על החלטת רשם על סגירת תיק ההוצל"פ

כאמור ולמען הסר ספק, סגירת תיק ההוצל"פ נעשתה מטעם אחד של העידר יכולת לבצע את פסק הדין: ת"א 18860-06-09 : התובע אשר מיאן לקבל את החלטת רשם ההוצאה לפועל על סגירת תיק ההוצל"פ הגיש ערעור על החלטת הרשם –ת"א 18860-06-09 ביום 22.11.09 דחה כב' הש' ערן נווה (כתוארו אז) את העירעור וקבע: "עיינתי היטב בהחלטתו של כב' הרשם קבאני. הרשם קבאני הבהיר שחרף עדותו של עו"ד וקים בבית משפט בעכו בעבר, אין אפשרות לקבוע האם למעשה בוטל החוב לגמרי או שמא לא.

...

אני דוחה את התביעה ביחס לכל סכום שהוא מעבר לסך של 15,000 ₪ שהיה על הנתבע לשלם בהתאם להסכם הפשרה עד ליום 4.11.2002 וממועד זה ואילך ישולם הסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בפועל עד לתשלום בפועל והכול בהתאם להוראות הביצוע שלהלן שהם תנאי יסודי לגביית החוב או חלק ממנו: התובע יפתח תיק הוצל"פ על סך של 15,000 ₪ כנגד הנתבע נכון ליום 4.11.2004.

לכן, מששקלתי את התנהלות התובע לאורך השנים ואת התנהלות הנתבע אני סבור שיש לחייב את הנתבע בהוצאות מופחתות .

על כן, אני מחייב את הנתבע בהוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 31.1.2016 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט) ברע"א 14264-07-15, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו מיום 29.6.2015 של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת ח' קיציס) ברע"צ 45077-11-14, אשר דחה את בקשת רשות העירעור שהגישה המבקשת 1 על החלטתה מיום 26.10.2014 של לישכת ההוצאה לפועל בנתניה (כב' הרשמת א' אידר ינון; להלן: הרשמת) בתיק מס' 16-14078-02-1 (להלן: תיק ההוצל"פ).

בצד זאת הורתה הרשמת על סגירת תיק ההוצל"פ, וזאת מהטעם שהסדר הפשרה "הפקיע" למעשה את תוקף החיוב שעומד ביסודו.

...

על-יסוד קביעה זו מצא בית המשפט המחוזי שלא עומדת לקליר זכות להצטרף לבקשת רשות הערעור שנדונה בפניו.

משכך הם פני הדברים, נמצא כי לא עומדת לאף אחת מן המבקשות זכות להגיש את בקשת רשות הערעור שבפנַי, ודינה להידחות ולו מטעם זה בלבד.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

) לעניין זה ראו גם החלטת כבוד השופטת איידורפר בעיניין רע"צ 33091-01-15, שהוא ערעור התובעת על החלטת רשם ההוצל"פ שלא לסגור את תיק ההוצל"פ שניפתח על ידי הבנק למימוש הנכס, ולאחר שהערעור נמחק בהסכמת הצדדים, דן בית המשפט בסוגיית ההוצאות, וציין הדברים הבאים: "....מטיעוני הצדדים עולה כי כונס הנכסים מטעם המערערת הבהיר לאורך כל הדרך, כי החוב למשיב [הבנק- ע.ר.], כבעל משכנתא מדרגה ראשונה, יפרע מתמורת המכר, בהתאם להוראות כל דין, ומשכך נראה כי לא היה צורך בהגשת בקשה למינוי כונס נכסים נוסף מטעם המשיב".(מוצג 21 לתגובת התובעת) אף מהחלטת בית המשפט המפנה לטענות ב"כ התובעת בפניה עולה, כי התובעת לא העלתה כל טיעון התוקף את המשכנתא הראשונה.

...

בנוסף לכל האמור, אני מקבלת את טענתו של הבנק, כי יש בתביעה הנדונה, כדי להשפיע על צדדים שלישיים, הם הלווים, שכן ככל שתתקבל תביעת התובעת יהיה בכך כדי להשפיע על הלווים אשר לכאורה יידרשו לשלם החוב בגין המשכנתא לבנק.

באשר לבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, אזי ונוכח החלטתי לעיל, הדיון בבקשה התייתר.

התובעת תשלם הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪.

זאת ועוד: כפי שטענה ב.ס.ט עצמה בבקשה שבפני, היא הגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בקשת רשות לערער על פסק הדין בעירעור על רשם ההוצאה לפועל, אשר תלויה ועומדת (תיק 53370-06-19).

ראוי לציין גם כן: כאמור, בפסק הדין בעירעור שהגישה ב.ס.ט על החלטת רשם ההוצאה לפועל, ציין בית משפט השלום בתל אביב כי בקשת ב.ס.ט לסגירת תיק ההוצל"פ לא נדונה לגופה, וכי היא יכולה להגיש לרשם ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי" תוך העלאת טענות בענין סגירת התיק או בקשה נפרדת לסגירת התיק.

...

הבקשה נדחית.

בענין שכר טרחת עורך דין: מצד אחד, ב.ס.ט הועילה להסכים לסכם ללא צורך בדיון על-פה. מצד שני, מקובלת עלי טענת לבן לפיה יש להתחשב בפסיקת הוצאות התנהגותה הדיונית של ב.ס.ט כמפורט לעיל.

הנני קובע כי המבקשים, אגודת ב.ס.ט – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ומר מרדכי פליבה (אשר צורף כמבקש בבקשה למקרה ש-ב.ס.ט תחויב בהוצאות ועל מנת לחסוך הכרעה בבקשה לחייב את ב.ס.ט בהפקדת ערובה), יחד ולחוד, ישלמו למשיבה שכר טרחת עורך דין בסך של 13,000 ₪.

לפיכך הורתה הרשמת על סגירת תיק ההוצל"פ. על החלטת כב' הרשמת הגישו החברה והמבקשת 3 בקשת רשות ערעור אשר נדונה בתיק 45077-11-14.

...

ככל שכך הוא, היה באפשרות המבקשת 3 לכלול גם נימוק זה בהליך בבית המשפט המחוזי, וככל שהוא נטען, ממילא נדחה הערעור וההחלטה שניתנה במסגרתו הינה חלוטה.

בבקשה שבפני יש משום ניסיון לעקוף החלטה חלוטה זו. לאור כל האמור, אינני מוצאת כי המבקשת 3 וממילא גם המבקשים 1-2 הראו "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הבקשה שבפני.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד נדחית.