לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת ליבר לוין מיום 08.01.18, בה נדחתה בקשת המערערים להורות למשיב להפקיד ערובה לכסוי הוצאותיהם, במידה ותביעתו תדחה (להלן – "החלטת הרשמת").
מר חדד פירט בכתב התביעה מעשים נוספים שארעו לכאורה במהלך תקופת העבודה, לרבות מקרה קונקריטי שאירע לדבריו במהלך חודש מאי 2016, שעה ששהה במחסן וסידר אותו, לבקשת מנהל התפעול של החברה, אז "הגיח הנתבע 1 והחל לגעת בתובע, ירד על ברכיו והחל לפתוח את רוכסנו של התובע. להפתעתו הרבה של התובע, הסתובב מיד והדף את הנתבע 1 מעליו, והחל להיתלהם" (סעיף 18 לכתב התביעה).
יצוין, כי ביום 03.04.17 הגישו ב"כ התובע הודעה, אליה צורפה החלטת בית המשפט הדן בתיק פשיטת הרגל [פש"ר 21816-08-16 (מחוזי מרכז)], ואשר לפיה הותר למר חדד לנהל את התביעה דנן בכפוף לתנאי, לפיו לא יושתו על קופת הכנוס הוצאות במידה והתביעה תדחה.
לא נעלמה מעיניי טענת מר חדד בסעיף 22 לכתב התביעה מטעמו, שם טען, כי עובדי החברה היו ערים להתעללותו של מר הרפז בו, אך סרבו להתערב, ככל הנראה בשל החשש לפרנסתם, אלא שגם בטענה זו, שלא גובתה בפרטים קונקריטיים כלשהם, אין כדי ללמוד, ולו בדוחק, כי העניין אי פעם הובא לידיעת מי מינהלי המערערת או נציגיה המוסמכים, ואלה החליטו לטמון את ראשם בחול ולא לפעול בהתאם לחובות המוטלות על מעסיק שעה שנודע לו על אודות מעשה הטרדה מינית לכאורה.
...
בנוגע לטענות על אודות הטרדה מינית לכאורה, מר חדד מעולם "לא טען ולו בחצי מילה שהוטרד מינית, ולא בכדי. אם אכן היתה עומדת למשיב טענה של הטרדה מינית, ברי כי היה מעלה אותה כבר בשלב זה. העובדה שבכל פרסומיו המשמיצים לא טען המשיב כי הוטרד מינית, מוכיחה למעלה מכל ספק כי מדובר בטענות שווא שקריות, שהנן כולן גיבובי דברים שנועדו לנקום במערערים ולהטרידם, וכי דין תביעתו של המשיב להידחות" (סעיף 3 להודעת הערעור).
באשר לסעד המתאים בנסיבות העניין, סבורני כי לאור מצבו הכלכלי של התובע, אין להקשות עליו על דרך חיובו להפקיד ערובה כספית להבטחת הוצאותיה של המערערת-הנתבעת.
יחד עם זאת, אין לאפשר לו לגרור אותה להליך ארוך ויקר, שבסופו, ככל שהתביעה כנגדה תידחה, וכאמור לעיל, לעת הזו, בשים לב לאופן בו נוסח כתב התביעה, סבורני כי הסיכויים לכך גבוהים, היא תזכה בהוצאות ותעמוד בפני שוקת שבורה בבואה לגבות אותם.
לפיכך, ניתנת לתובע האפשרות להודיע בתוך 7 ימים ממועד קבלת החלטתי זו, האם בדעתו לבקש את תיקונו של כתב התביעה, בהתייחס לטענות המופנות כלפי המערערת, אם לאו.
