זהו ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת דקלה קליין) מיום 30.3.2020 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 503704-11-19, אשר בו קיבלה טענת "פרעתי" שהגישה המשיבה, והורתה על סגירת תיק ההוצאה לפועל תוך חיוב המערער בהוצאות.
המערער ניהל הליך משפטי בתביעת ניזקי רכוש (תביעות רכב) מול המשיבה, וזכה (תא"מ 9641-02-18).
משכך, הגישה המשיבה בקשה בטענת "פרעתי".
המערער טען בתשובתו לבקשה כי:
"[...] העיקול אינו חל על הכספים אשר מגיעים לב"כ הזוכה כשכר טירחת עו"ד ואגרה, שכן כספים אלה כלל אינם שייכים לזוכה, אלא נפסקו ע"י בית המשפט לטובת בא כוחו של הזוכה, אשר טרם קיבל את התשלום בגין טירחתו ובגין האגרה אשר שולמה על ידו לבית המשפט" (סעיף 7 לתשובה לבקשה בטענת "פרעתי")
כב' הרשמת קיבלה את הבקשה בטענת "פרעתי", וקבעה, בין היתר כי:
"אין ממש בטענה כי שכ"ט ואגרה שייכים לב"כ הזוכה. לפי פסק הדין מושא תיק זה, יש לשלמם לתובע, קרי, לזוכה, ולפיכך צו העיקול חל עליהם" (סעיף 13 להחלטה בטענת "פרעתי").
רוצה לומר: אילו ביקש המערער לפטור עצמו מתשלום שכר הטירחה וההוצאות – היה הסכם שכר הטירחה חל. בעניינינו, מבקש המערער להחיל את הכלל האמור על זכויותיו של צד שלישי (נושה-בעל עיקול) – ואני מתקשה לראות מדוע זה יש להעדיף את זכותו החוזית של עורך הדין על זכותו המעין-קניינית של המעקל.
...
מסקנה משפטית זו נובעת מפורשות מפסיקת בית המשפט העליון, הקובע כי:
"שכר טרחת עורך דין, כמו הוצאות משפט אחרות, נפסקות טובת בעל הדין והן שייכות לו ולא לעורך הדין" (ע"א 541/63 רכס נ' הרצברג, פ"ד יח (2) 120, 128).
על כן, אני סבור שכל עוד פסק בית המשפט הוצאות ושכר טרחה לטובת המערער – ולא במישרין לטובת בא-כוחו, הכספים כשירים לעיקול, ואסור היה למשיבה להעבירם למערער.
הערעור נדחה אפוא.