ערעור על החלטת רשם הוצל"פ לחייב צד ג' בתשלום חוב

לפניי הודעת ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני מיום 11/2/20 בתיק מס' 523266-11-17.

כך בפסיקת בית המשפט העליון בע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך ואח', פ"ד מג(2) 864, בעמ' 870: "נטל השיכנוע בהליכי חיוב על-פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל הוא על המבקש (המשיב בעניינינו), שעותר לפי סעיף זה לראש ההוצאה לפועל לחייב את הצד השלישי (הוא המערער בעניינינו) בתשלום החוב הפסוק, כאשר אותו צד שלישי לא מילא אחר הצוו למסירת המעוקלים ולא העבירם אל המוציא לפועל. אולם לאחר שהובאו הראיות הללו (והן בגדר עובדות מוסכמות בעניינינו) מוטל על הצד השלישי נטל השיכנוע להוכחת 'הצדק סביר', שמנע ממנו את העברת הנכס המעוקל של המוציא לפועל. חובת שיכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי, הטוען טענה משפטית התומכת בעמדתו או המבססת אותה, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית, הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע, כי זו אכן מתקיימת". פרק ב' - המערער לא הוכיח כי המשיבה חבה כספים לחייבת ב'1 - עדות המשיבה ביום 26/2/19 היתקיים דיון לפני כב' רשמת ההוצל"פ מיטל דלל-איינשטיין, שבו המשיבה ייצגה את עצמה.

החיוב בהוצאות בהחלטת כב' רשם ההוצאה לפועל הופחת מ- 20,000 ₪ לסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. המערער יוסיף וישלם למשיבה הוצאות שכ"ט עו"ד בגין הליך העירעור בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תעביר למשיבה את הפקדון שהופקד על ידי המערער בקופת בית המשפט בסך של 5,000 ₪, על חשבון תשלום ההוצאות.

...

פסיקת בית המשפט העליון בעניין ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך ואח', שנזכר לעיל, דנה בשאלה מהו "הצדק סביר" (בעמ' 875): "המחוקק לא מצא לנכון להגדיר 'הצדק סביר' מהו, והשופט בר-אופיר בספרו הנ"ל, בעמ' 158, מוצא, 'כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו'. הוא מוסיף עם זאת, כי נקיטת המונח 'סביר' -'מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל באותן נסבות שבהן פעל הצד השלישי'. השקפה זו אכן מקובלת עלי". בענייננו, לא מתקבלת על הדעת האפשרות שהמשיבה תעביר לתיק ההוצאה לפועל סך של 50,000 ₪ עבור החייבת, מקום שבו היא מנהלת נגדה בבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסכום גבוה בהרבה.

בנסיבות העניין, אני מורה על תיקון רכיב ההוצאות לסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

במסגרת ערעור שהוגש על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעיניין, בתיק רע"צ 5749-12-16 הגיעו הצדדים בדיון מיום 19/12/16 להסכמה לפיה החייב ידאג להחתים את אבו קישק על התחייבות לשלם 8,333 ₪ לחודש, וכל עוד ישלם אבו קישק את התחייבותו, החייב לא ישלם את צו התשלומים בסך של 3,000 ₪.

לטענת המערערת משבחר המשיב שלא לערער על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עיסאם חאייק הפכה זו להחלטה חלוטה, והיה על בית משפט קמא לדחות את בקשת המשיב לסילוק ההיתנגדות על הסף, גם מטעם זה. עוד טענה המערערת כי אין בחוק ההוצל"פ כל הוראה שמסמיכה את ראש ההוצל"פ לצרף צד ג' לתיק הוצל"פ קיים כחייב נוסף, וכי סעיפים 46 ו-48 לחוק ההוצל"פ נוגעים לצד ג' שהתעלם מעיקול ואלה קובעים כי ניתן לחייב את אותו צד ג' בחוב הפסוק ולא לצרפו לתיק.

...

בנסיבות המקרה הנדון סבורים אנו כי לא נפל פגם בהחלטת בית משפט קמא שקבל את בקשת המשיב לסילוק התנגדות המערערת על הסף והורה על מחיקתה.

לאור האמור, משלא עלה בידי המערערת להצביע על פגם שנפל בהחלטת בית משפט קמא, ומשהחליטה המערערת לחזור בה מן הערעור שהגישה כנגד החלטת כב' רשמת ההוצל"פ על צירופה כחייבת מכוח סעיפים 46 ו-48 לחוק ההוצל"פ, אין מנוס מדחיית הערעור.

סוף דבר סיכומו של דבר, דין הערעור להידחות.

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ אסף אבני אשר דחה את בקשת המערער ולא ביטל את ההגבלות שהוטלו עליו וזאת על אף שההליכים בתיק ההוצל"פ עוכבו לפי החלטת בית המשפט לאחר שהמערער הפקיד סכום של 40,000 ₪.

המערער, שטען שלא קיבל את ההחלטה המורה עליו להמציא התחייבות, ערבות צד ג' והפקדה, ביקש מבית משפט להאריך לו את המועד לבצוע האמור.

כמו כן כב' הרשם הציע למערער לשקול פניה להליכי פשיטת רגל עקב מצבת חובותיו בתיק זה ובתיקי הוצל"פ נוספים המתנהלים נגדו ולהמציא צו כנוס או להסביר תוך 20 יום מה המניעה לעשות כן. החלטה זו ניתנה ביום 7.12.18.

חייב שלא מוכיח את יכולתו ולא מביא בפני רשם ההוצל"פ את כל המידע והמסמכים הדרושים לשם הוכחת יכולתו רואים אותו כחייב המישתמט מתשלום חובותיו (סעיף 7ג לחוק ההוצל"פ).

...

לפיכך מצד שורת הדין יש לדחות את הערעור וכך אני עושה.

כיוון שהערעור נדחה יש לחייב את המערער בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד. המערער ישלם סך של 2,500 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד, יתרת סכום הערובה תוחזר למערער.

ומאידך, יש בהן כדי להקשות על המערער העוסק בעריכת דין ברמה העולה על הנדרש, בשלב זה. אני מורה כי מלבד ההגבלות על יציאה מן הארץ והוצאת או חידוש דרכון שישארו בתוקפן, יבוטלו ההגבלות האחרות.

בית משפט השלום בחיפה רער"צ 7322-03-22 סבאח נ' חנא תיק חצוני: 5086250321 בפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון מבקשים גדעון סבאח משיבים חנא עיסא שם צד ג' ללא שם של חסוי פסק דין

לפני ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, הגב' שירלי ברק ביחס לטענת "פרעתי" (להלן:" ההחלטה נשוא העירעור") אשר ניתנה בתיק הוצאה לפועל מס' 508625-03-21 (להלן:" תיק ההוצל"פ").

לטענת המערער, רשמת ההוצאה לפועל שגתה בכך שלא יישמה בהחלטתה את עקרונות הפסיקה והחקיקה לעניין איחור בתשלום חוב ולעניין התנאים הנוספים שנקבעו בפסה"ד. באשר לדרישה של אי חניית רכב המערער בצמוד לבניין המגורים- טען היחיד כי הפרה זו לא הוכחה וכי הטענה הועלתה כנגדו בחוסר תום לב ובשיהוי קצוני.

בהתאם, עתר המערער לקבל את העירעור, לבטל את ההחלטה נשוא העירעור ולהורות על סגירת תיק ההוצל"פ, תוך חיוב המשיב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. המשיב טען כי נקבעו בפסק הדין נושא תיק ההוצאה לפועל תנאים מצטברים למתן סעד מן הצדק.

הרשמת הנכבדה בחנה היטב טענות הצדדים לעניין זה ולאחר ששמעה חקירת החייב בפניה, קבעה כי לא עלה בידי החייב לסתור את טענת הזוכה ולפיה לא שולמו מלוא התשלומים הנקובים בפסק הדין עד ליום 25/7/20.

...

לטענת המערער, בפסק הדין מיום 25/6/20 בת"א (שלום-חי') 18448-07-18 (להלן: "פסה"ד") נקבע כי בשל תחלואיו של המערער וגילו, אין להיעתר לסעד הפינוי לו עתר המשיב, אלא יש להעניק לו סעד מן הצדק, בהתאם לחוק הגנת הדייר, בכפוף לתנאים שפורטו בפסה"ד (להלן:" התנאים").

לטענתו, תמונות אשר צולמו בידי אחרים לבקשת המשיב, הן עדויות שמועה ולא ניתן לבסס מהן מסקנה כי המערער חנה בניגוד לקבוע בפסה"ד. המערער הוסיף וטען כי רשמת ההוצאה לפועל שגתה כאשר דחתה את טענתו לפיה המשיב לא פנה לביצוע פסה"ד בסמוך לביצוע ההפרה ורק לאחר 8 חודשים ממתן פסה"ד, כאשר ההפרות כבר רופאו וכי לא התייחסה לכך שהמשיב "ישן על זכויותיו" ולמרות זו העניקה לו סעדים.

פועל יוצא מכך הוא כי יש לדחות את ערעורו של החייב וכך אני מורה.

סוף דבר, הערעור נדחה במלואו.

בפני ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ מיום 24.8.20 בתיק הוצל"פ שמספרו 20-06204-03-9 (להלן: "ההחלטה").

טענות הצדדים: טענות המערער בקציר האומר מתחלקות ל-3: טענתו הראשונה מתייחסת לכך שב-22/6/20 לאחר שהמשיב לא הגיש תגובה, שנדרשה ע"י רשמת ההוצל"פ, ניתנה החלטה אשר קיבלה את כל טענותיו וחייבה את המשיב בסך של 73,023 ₪.

השופט ד. בר-אופיר, בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" (מהדורה חמישית) עמ' 477-478 מתייחס למונח זכות עתידה: "המונח זכות עתידה פרושו זכות שהתגבשותה בעתיד ודאית היא, בין בתאריך קבוע ובין בקרות ארוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפירעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות, או זכות העתידה לקום וביום מותו של פלוני, או כל חוב במסגרת חוזה קיים שזמן פירעונו טרם הגיע" בע"א 2247/00 אופיר טורס נ' נציגות הבית המשותף , תק-מח 2002(2), 403, נקבע: "בסעיף 1 לחוק כוללת הגדרת נכס גם - "זכות קיימת או עתידה" ומטעם זה יש לפרש את המונח "נכסי החייב הנמצאים בידי צד שלישי" על פי סעיף 44(א) הנ"ל ככולל זכויות עתידיות.

כיוון שכך היה על רשמת ההוצל"פ להדרש בהחלטתה לשאלה- האם הכספים שהועברו הנם בגין זכויות הנובעות מחוזים משנת 2012, ככל שהתשובה לכך חיובית, היה מקום כי צד ג' ידווח עליהם מיד עם קבלת העיקול הראשון וככל שלא עשה כן, היה מקום לחייבו לשלמם לזוכה.

...

לאור האמור אני מורה כדלקמן: ביחס לסכומים שהועברו לידי גב' תמר אלילוב בניגוד לצו העיקול אני מקבלת את הערעור ומחייבת את המשיב לשלם למערער הסכומים כדלקמן: סך של 7,400 מיום 12/4/13, סך של 4,000 ₪ מיום 2/4/13, סך של 7,000 ₪ מיום 17/5/13, כל סכום ישולם בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום העברתו לחייב כמפורט ועד ליום התשלום בפועל.

ביחס ליתר הסכומים אשר הרשמת קבעה כי אינם נכללים בתקופה בה הוטל העיקול, אני מורה על השבת ההחלטה לרשמת ההוצל"פ על מנת שתבחן עובדתית האם מדובר בסכומים שנבעו מהחוזים בשנת 2012 ותידרש בשנית לשאלת חיוב המשיב בהם, תוך התייחסות, כאמור, למועד התגבשות זכויות אלה.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור ודנתי בערעור לגופו, לא מצאתי להתייחס לטענות בדבר סמכות הרשמת לבטל את החלטתה מה-22/6/20 בהתאם להוראות תקנה 126א'.