ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בעניין עזבון זוכה מנוח

הבקשה הראשונה (רע"צ 60062-06-17) נוגעת להחלטה מיום 1.6.17 (הרשמת מיטל דלל-איינשטיין) המורה למזכירות לצמצם יכולת המבקשת/הזוכה להפרע מעזבון המנוח קסלר אליאש ז"ל המעוקל לטובתה עד לסכום של 232,950 ₪ - נכון ליום 22.1.17.

עוד נטען כי המנוח לא היה צד לפסקי הדין הנ"ל ואילו תיק ההוצאה לפועל למימוש שטר החוב ההסטורי לו היה המנוח צד, נועד אך כאמצעי לגביית פסק הדין הנ"ל במסגרת ההוצל"פ. לכן החלטות הרשמת בתיק שטר החוב ההסטורי יכולות, לכל היותר, להגביל את זכות המבקשת להפרע מעזבון המנוח ז"ל לסכום של 232,950 ₪ נכון ליום 22.1.17 שעוקל לטובת המבקשת.

ברם, קיימת אפשרות (שם בעמ' 98(1)): "רק במקרים חריגים - למשל כאשר שתי החלטות שלובות ניתנו במועדים שונים תוך כדי דיון בבקשה אחת - ניתן יהיה לתקוף את ההחלטה הראשונה יחד עם ההחלטה השנייה, אף שלכאורה חלף המועד לגבי ההחלטה הראשונה. כל זאת, כמובן בהנחה שטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה.." ב"כ המבקשת טען בין היתר כי הואיל והרשמת חרגה מסמכותה בהחלטתה מיום 23.4.17 ממילא לא היה מקום לערער עליה אלא רק כאשר נתנה צו ליישום העקרון שקבעה.

...

משלא נעשה כך, וגם אם יקבע כי הרשמת פעלה מתוקף סמכותה, הרי העדר ביסוסה של ההחלטה על הנמקה או עוגן משפטי, מעיד כי יש לקבל את הערעור הראשון ולקבע כי הוראת פסק הדין הנ"ל תיושם כלשונה.

מסקנה זו מביאה בהכרח לקבלת הערעור השני ולבטלות החלטת הרשם מיום 30.7.17 לנוכח הסתמכותו במסגרתה על החלטת הרשמת.

לאור האמור, הערעורים מתקבלים.

לפני בקשת רשות ערעור "בגילגול שלישי" על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופט עמית יריב) מיום 25.8.21 ברער"צ 34911-08-21 ולפיה נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 28.7.21 בתיק הוצל"פ 510693-05-18.

תיק ההוצל"פ ניפתח לצורך מימוש מישכון על נכס של החייב (עיזבון יצחק מיידר ז"ל) על ידי הזוכה – כלל חברה לביטוח בע"מ. המבקשת (להלן גם: "צד ג'") שאף היא בעלת מישכון ,לטענתה, היתנגדה בעבר למינוי המשיבים ככונסי נכסים לנכס.

עיינתי הן בטענות המבקשת, הן בהחלטת כב' הרשם, ולא מצאתי כל טעות המצדיקה היתערבות של ערכאת העירעור, באשר קביעותיו של כב' הרשם מבוססות על החומר שלפניו, הגיוניות וסבירות על פניהן.

הליכי המימוש הסתיימו באופן סופי בהחלטת רשם ההוצל"פ מיום 21.8.21, אז ניתנה הוראה לגזברות ההוצל"פ להעביר יתרת הכספים מתיק ההוצל"פ לחשבון מנהל העזבון לצורך חלוקתם לנושי החייב לפי הוראות הדין וכפוף להחלטת בימ"ש לעינייני מישפחה.

כונסי הנכסים אינם מחזיקים בכספים השייכים למבקשת ויתרת הכספים הועברה לחשבון עיזבון המנוח.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן: א) עסקינן ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר ניתנת במשורה במקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין או כאשר עלול להיגרם למבקש, אם תדחה בקשתו עיוות דין חמור, וראה לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו (3) 123; רע"א 252/15 פטרוטק בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (18.1.15); רע"א 2071/18 עו"ד נתאי נ' הוד סעיף 3 להחלטת כב' השופטת וילנר (20.6.18).

ביקשתי תשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור על מנת לוודא שאין זה המקרה שבו ההחלטה גורמת ל"עיוות דין" המצדיק הידרשות לטענות ונחה דעתי מתשובתם כי אין כך הדבר.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית משפט השלום בירושלים עש"א 24050-05-18 בן יוסף נ' יחזקאל מינק ז"ל(המנוח) בפני כב' השופט גד ארנברג, סגן הנשיא מערער ברוך בן יוסף נ ג ד משיבים עיזבון המנוח יחזקאל מינק ז"ל (המנוח) פסק דין

המערער משיג הן על החלטת כב' הרשם שלא לפסול עצמו והן על החלטתו בענין הסרה חלקית של ההגבלות וטוען כי הוא לא קיבל את החלטתו של כב' השופט גדעוני המורה כי עליו להפקיד סכום של 40,000 ₪ על מנת לעכב הליכים, וכי זו הסיבה היחידה שבגינה הסכום לא הופקד במועד.

גם החלטתו הנוספת של רשם ההוצל"פ לפיה דחה את בקשת הפסילה והשאיר בתוקף את ההחלטה בענין הסרה חלקית של ההגבלות ניתנה כבר ביום 28.2.18 ולפיכך העירעור שהוגש ביום 10.5.18 הוגש איחור אף בהתייחס להחלטה זו. אמנם המערער לא הבהיר בערעורו מתי קיבל החלטה זו אך בהתאם לחזקות שבדין ברור שערעור שמוגש בחלוף למעלה מחודשיים ממתן ההחלטה, מוגש באיחור.

לענין בקשת הפסילה, ברור שהעובדה שהמערער יצג זוכה בתיק הוצל"פ שבקש את פסילת הרשם מלדון בעיניינו ונדחה על ידי כב' הרשם אך בקשתו אושרה בבית המשפט המחוזי, אינה מהוה עילה לכך שכב' הרשם יפסול עצמו מלדון בכל תיק בו בא כוחו של אותו זוכה הנו בעל דין או מייצג מי מבעלי הדין.

...

לפיכך מצד שורת הדין יש לדחות את הערעור וכך אני עושה.

כיוון שהערעור נדחה יש לחייב את המערער בהוצאות המשיב ובשכ"ט עו"ד. המערער ישלם סך של 2,500 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד, יתרת סכום הערובה תוחזר למערער.

ומאידך, יש בהן כדי להקשות על המערער העוסק בעריכת דין ברמה העולה על הנדרש, בשלב זה. אני מורה כי מלבד ההגבלות על יציאה מן הארץ והוצאת או חידוש דרכון שישארו בתוקפן, יבוטלו ההגבלות האחרות.

לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר שי גור, מיום 4.12.16 שניתנה בתיק הוצל"פ 02-05436-14-1.

המערער הוא עיזבונו של הזוכה המנוח, אשר הלך לבית עולמו ביום 15.3.17 (לאחר שהוגש העירעור).

די בכך לטעמי משלושה טעמים: ראשית, הואיל וערכאת העירעור – לרבות זו הדנה בערעורים על החלטות רישמי ההוצאה לפועל לא תתערב עפ"י רוב בקביעות הערכאה דלמטה בכל הנוגע למהימנות עדים.

...

המנוח קיבל את העובדה שהמשיב ישלם לו 6,000 ש"ח בחודש, וזאת כעולה ממכתבו למשיב מיום 4.3.12.

כב' הרשם קבע כי לא הגיוני שהמשיב שילם 21 תשלומים חודשיים בסך של 6,000 ש"ח כל אחד רק כדי לעכב את פתיחת תיק ההוצאה לפועל, והגיע למסקנה כי מטרת התשלומים הייתה בהתאם להסכם לו טוען המשיב.

אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מקבלת את הערעור.

בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו רצ"פ 66540-06-23 נבוק ואח' נ' מנשה ז"ל(המנוח) ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשים: 1. אליהו נבוק 2. יעל גלזר ע"י ב"כ עו"ד דוד בן-חיים המשיבים: 1. עיזבון משה מנשה ז"ל (המנוח) 2. צח מנשה 3. פזית מנשה רוזנצוויג 4. אלי מנשה 5. עופר ברקמן ע"י עו"ד ניר לחמן החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' סג"נ השופט אבי שליו) מיום 18.6.2023 ברער"צ 6914-22-22 לפיו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל חן לוי מיום 16.1.2022 בתיק הוצל"פ 01-06704-88-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

לאחר שהתקיים דיון בבקשה ביום 28.11.21 בנוכחות משיבים 2 ו -3 וב"כ הזוכה, ניתנה החלטה ע"י כב' הרשמת ביום 16.12.21 במסגרתה התבקשה הבהרה מהזוכה של בקשתו, שמתייחסת למסמכים הנוגעים לחלקה 448 בעוד החלקה המעוקלת היא 443 .

הרשמת התרשמה כי בעת הטלת העיקול לא היו למנוח החייב זכויות ואין בקביעתה כדי לקבוע כל ממצא בטענות הזוכה, ככל שיש לו כלפי היורשים או כנגד הקונה או בנוגע לפרשנות הנכונה של ההסכם ביניהם.

ביחס להחלטת הרשמת בנוגע להפחתת הריביות נקבע: "הרשמת פעלה בהתאם לסמכויותיה בסעיף 81 א4 לחוק ההוצאה לפועל ומשהתרשמה כמפורט בסעיף 24 להחלטה כי לא ננקטו הליכים מספקים משך 30 שנה בה היתנהל תיק ההוצל"פ לרבות אי נקיטת הליכים בין השנים 2015 ועד 2019, ובהתאם להלכות הידועות בדבר תיק ההוצל"פ שאינו מהוה תכנית חיסכון (פסק דין אגוזי), קבעה בדין כי יש להפחית 90% מהריביות שנצברו ממועד פיזור תיק האחוד". לא התקבלה טענת ב"כ המבקשים ביחס לפעולת הרשמת בנוגע להסרת משיבים 2 -4 כמסייעים ונקבע כי היתנהלותה בעיניין זה סבירה והיא מוסמכת לפעול כך גם מיוזמתה.

...

אציין כי אני נותנת החלטתי זו כדן יחיד, בהתחשב בכך שלא מצאתי לנכון ליתן רשות לערער וזאת עפ"י ההלכה ברע"א 5797/14 דוד נ' אהרון, סעיפים 12 ו- 15 לפסק דינו של כב' הש' צ' זילברטל (14.5.15).

  בנוסף, שוכנעתי כי דחיית הבקשה לא תגרום עיוות דין ממשי המצדיק מתן רשות ערעור.

טענות המבקשים נדונו ונבחנו ע"י בימ"ש השלום ונדחו באופן מנומק ומשכנע ולא מצאתי כל טעם להתערב בפסק דינו זו. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.