ערעור על החלטת רשם הוצל"פ בדבר פרעון חוב

פתח דבר מונחת בפני בקשת רשות ערעור, שהגישה המבקשת על החלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ כלנית שפירא-ברגמן מיום 9.12.19 (להלן – ההחלטה).

המבקשת מצידה טענה, כי אין לכב' רשמת ההוצל"פ סמכות עניינית לידון בבקשת החייבים, היות שמדובר בטענה בדבר פרעון החוב בטרם נימסרה האזהרה בתיק ההוצל"פ לחייבים.

...

סבורני, כי אין מדובר בחלוקת סמכות מהותית.

בקשת רשות הערעור נדחית, איפוא, והמבקשת תשא בשכ"ט ב"כ המשיבים בסך 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מבוא לפני בקשת חב' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (להלן - "עמיגור") להאריך לה בדיעבד את המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ א' כהן מיום 29.2.2020, במסגרתה קיבלה כב' הרשמת את טענתם של בני הזוג נונה ומיכאל בן-דוד (להלן - "בן-דוד"), כי פרעו את חובם לעמיגור, שבגינו ניפתח תיק ההוצאה לפועל שמספרו 504046-06-19.

בנוסף נטען, כי ההחלטה ניתנה בתקופה שבה משבר הקורונה היה בשיאו, ושעה שעמיגור, המנהלת מספר בתי אבות ברחבי המדינה, היתה עסוקה בניהול משבר זה. עוד נטען, כי החלטות כב' הרשמת כהן, במסגרתן ביקשה את תגובת עמיגור לטענת ה"פרעתי" של בן-דוד, ניתנו שעה שמתנהל הליך בין הצדדים בבית משפט זה (ת"א 8141-10-18), ועל אף האמור בן-דוד לא הפנו את תשומת לב ב"כ עמיגור, לכן שנדרשת תגובת עמיגור להחלטות כב' הרשמת כהן, ואף לא נימסרה לה הבקשה במעמד זה. לבסוף נטען בבקשה, כי סכויי הבקשה למתן רשות ערעור גבוהים, שכן טענת בן-דוד בדבר פירעון החוב, היתה מטעה, היות שעמיגור לא קיבלה בפועל ולו שקל אחד על חשבון החוב שבגינו ניפתח תיק ההוצל"פ. בן-דוד מתנגדים לבקשה, ומנמקים זאת בטענה שלא תנתן הארכת מועד בגין החלטה חלוטה, כהחלטת כב' הרשמת כהן, וזאת בשים לב לעובדה לפיה ההחלטה ניתנה ביום 29.2.2020 ובקשת עמיגור לביטול ההחלטה נדחתה ביום 20.7.2020, ואילו הבקשה דנן הוגשה ביום 24.9.2020, דהיינו בחלוף 49 יום מן המועד האחרון שבו לגישתם היה על עמיגור להגיש את הבקשה שלפני.

...

אינני מקבל טענה זו. לא נטען שמשבר הקורונה הוא שגרם לכך שההחלטה מיום 29.2.2020 לא התקבלה בידי עמיגור, אלא נטען שמצב החירום במשק עקב משבר הקורונה הוא נימוק נוסף לנימוק המתבסס על התקלה במערכת העו"דכנית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות ערעור.

אני קובע דיון בבקשה למתן רשות לערער ליום 6.10.2022 מהשעה 08:30 ועד 10:30.

במסגרת פסק הדין קמא נדחה ערעור המבקש על החלטות רשמת ההוצל"פ מיום 9.11.20 ומיום 7.1.21 אשר קבעה כי הנה מחוסרת סמכות לידון בטענת "פרעתי" שהגיש החייב (הוא המבקש שבפני) בתיק הוצאה לפועל שניפתח ע"י המשיבה "לבצוע שעבוד מכח פקודת המיסים (גבייה)", והמבקש חוייב בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪.

סמכות רשם ההוצל"פ הנה מנהלית ותפקידו לממש פס"ד או מיסמך שווה ערך לפס"ד כגון מיסמך ע"פ סע' 8(1) לפקודה, והסמכות לידון בטענת "פרעתי" מתייחסת לטענות בדבר פרעון החוב לאחר מועד מתן פסק הדין, ובעניינינו- תשלומים ששולמו לאחר מועד הנפקת כתב ההרשאה.

כך, ברע"א (חי') 205-09-19 עריית חיפה נ בדור נאה מפעלי בתי קולנוע בע"מ, מיום 5.1.20: "... אי לכך המסמך (כתב ההרשאה למכירת נכסים ו.פ) שניתן לאכוף בלישכת ההוצאה לפועל ודינו כדין פסק דין לצורך אכיפתו על פי חוק ההוצאה לפועל, הנו כתב הרשאה מכח סעיף 8(1) לפקודה... שתי ההוראות יוצרות את הבסיס עליו נשענת לישכת ההוצאה לפועל והעומד בראשה לאכיפת שיעבוד לפי פקודת המיסים ודינו כדין פסק דין המורה על מכירת הנכס". לעניין סמכותו של רשם ההוצאה לפועל לידון בטענות לפירעון החוב רק לאחר מועד מתן פסק הדין ר' ד' בר אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות, 2021, חלק ראשון עמ' 272(5): "כלומר: לאחר שפסק הדין כבר ניתן, אי אפשר לעורר טענה שגובשה לפני מתן פסק הדין נגד חבותו העקרונית של החייב, ואף לא נגד הקף החוב. טענת פרעון שגובשה לפני מתן פסק הדין, יש לטעון בבית המשפט שדן בתביעה. ואם לא נטענה שם כי אז עבר זמנה ולא ניתן להעלות אותה בפני הרשם, מכיון שאין הוא משמש דרגת ערעור על פסק דין של בית המשפט. ובמילים אחרות: טענת פרעון שכבר היתה קיימת לפני מתן פסק הדין, לא תשמע בלישכת ההוצאה לפועל.." ; ובהמשך: "חייב הטוען "פרעתי" לא יכול לסמוך על סכומים אשר שולמו לזוכה לפני שניתן פסק הדין, מכיון שאיננו יכול לעורר מחדש פלוגתא שכבר נידונה ונבלעה בפסק הדין .

...

לא נעלם מעיני כי המשיבה ציינה במסגרת מסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי מדובר כביכול ב"פסק דין" (נספח א' לבר"ע), ואולם נראה כי מסמך זה אינו מגדיר את מהות החוב (כגון "פסק דין" או "שטר משכנתא") אלא כל שנאמר הוא ש"מהות החוב" הוא על פי "פסק דין". ואכן, כזכור, הבסיס לחישוב מכוחו הונפק כתב ההרשאה הינו פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, ואולם פסק הדין אינו המסמך המבוצע בתיק ההוצל"פ. מכל מקום, גם אם שגתה המשיבה בהגדרת המסמך הממומש בתיק ההוצל"פ, אין בטעות זו כדי לשנות את המציאות לפיה תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע כתב הרשאה, וזהו הנתון המכריע והקובע עת בוחנים אנו את גבולות סמכות ר' ההוצל"פ לדון בטענת "פרעתי". כן נדחית הטענה כי רשמת ההוצל"פ מוסמכת לדון בטענה לפיה כתב ההרשאה לוקה בחסר, ומשכך תיק ההוצאה לפועל נפתח בחוסר תום לב. שוב, הטענה מתייחסת למועד הקודם להנפקת כתב ההרשאה ומשכך רשמת ההוצאה לפועל אינה מוסמכת לדון בטענה זו, אף שהיא כמובן מוסמכת לדון בטענות לחוסר תום לב בעילות המתייחסות לפעולות שנערכו לאחר מועד הנפקת כתב ההרשאה, כמצויין בהחלטתה (שם, בעמ' 2) לפיה "באשר לתום לב- אין חולק כי לרשם סמכויות לבחינת תום ליבם של הצדדים, הליך מימוש כתב הרשאה מטעם רשות ציבורית, כפוף אף הוא לעיקרון תום הלב". הנה כי כן, כל יתר טענות המבקש באשר לחוסר הצדק המובנה בעצם סמכותה של המשיבה "ליצור" בעצמה את פסק הדין לזכותה, אין מקומם במסגרת טענת "פרעתי" בלשכת ההוצאה לפועל, משאין רשם ההוצל"פ מוסמך לדון בהן.

הנה כי כן, לא נמצאה כל טעות בהחלטות הערכאות קמא, על כן הבקשה נדחית.

בסעיף 5 להסדר מיום 28.4.2002 (נספח ו'2 לתשובה לערעור) המערערת 1 ובעלה דאז הסכימו כי במידה שהם לא יעמדו בפרעון החוב המוסכם, יחדש המשיב את הליכי מימוש המישכון והם יחויבו ב"מלוא החוב בצרוף ריבית הפיגורים שתצטבר ביחס אליו ממועד פתיחת תיק ההוצל"פ ואילך.

ראיה לכך שהדבר התחייב בנסיבות, היא כי רשם ההוצל"פ לא הורה על סגירת התיק הנוסף והמערערות לא השיגו על ההחלטה.

...

סבורני כי צדקה הרשמת עת קבעה כי לא ניתן להחיל הלכות שנקבעו בעניין זה בהתייחס לחיובים בדבר ביצוע פסקי דין על החיוב דנן לביצוע משכון.

בנסיבות אלו, אין בידי להיעתר לעתירת המערערת כי בכל פסק דין שיינתן היא מבקשת שתינתן אורכה למימוש המשכון.

סיכום מכל הטעמים האמורים, הערעור נדחה.

ההליכים והעובדות הרלוואנטיות לפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשמת הוצל"פ יעל קינן מרקוביץ מיום 6.8.23 ומיום 8.8.23 בתיק הוצל"פ 539262-06-23 אשר דחתה את עתירת המבקשים לקביעת צו תשלומים שיעמוד ע"ס של 5,350 ₪ לחודש לכל אחד מהם (ההחלטות צורפו כנספח 2 ו-3 לבר"ע).

בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל, ה"ח 1027, עמ' 793-792 צוין כדלקמן: "סעיף 7א(א) לחוק ההוצאה לפועל עוסק בבקשת חייב לצוו תשלומים... לפי הדין הקיים, עשויה הגשת בקשה כזו להוביל לכך שרשם ההוצאה לפועל ייתן לחייב צו תשלומים או יכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים. כאמור, החוק המוצע משנה מצב זה, בקובעו כי יראו בהודעת חייב על כך שהוא שאינו יכול לפרוע את חובו בתקופות ובשיעורים שנקבעו בחוק ההוצאה לפועל, כבקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי החוק המוצע, וזאת בתנאי שחובו אינו עולה על 150,000 שקלים חדשים...אם סך חובותיו של החייב שהגיש הודעה כאמור עולה על 150,000 שקלים חדשים, מוצע שלשכת ההוצאה לפועל תימסור לו מידע בדבר האפשרות להגיש בקשה לצוו לפתיחת הליכים לפי פרק ב' לחלק ג' לחוק המוצע". בדברי ההסבר להצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 58) (חייב המשלם לפי הוראה לתשלום בשיעורים), התשע"ח-2018, ה"ח 1208, בעמ' 728 הוסבר על מנגנון פריסת התשלומים בחוק בזו הלשון: "במערכת ההוצאה לפועל קיימים חייבים אשר אינם יכולים לשלם את מלוא חובם באופן מיידי. בעבור חייבים אלה נקבע בחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן – החוק), אפיק תשלום בשיעורים, המאפשר לחייבים העומדים בתנאי החוק לשלם את חובם בתשלומים. פריסת החוב לתשלומים מאפשרת לזוכה להפרע מהכנסותיו העתידיות של החייב, ולחייב, לפרוע את חובו בהתאם ליכולתו הכלכלית. מכיוון שחייבים רבים אינם מסוגלים לפרוע את מלוא חובם באופן מיידי, ואין בבעלותם נכסים אשר יכולים לשמש לפרעון החוב, פריסת החוב לתשלומים מהוה כלי מרכזי להחזר החובות בהוצאה לפועל." (ההדגשה שלי – א.ש) בדברי ההסבר לתיקון 68 לחוק במסגרתו תוקן סעיף 7א1 והורחבו סמכויות הרשם (הצעת חוק ההוצאה לפועל (נגיף הקורונה החדש - תיקון מס 67 והוראת שעה) התש"ף-2020, ה"ח 1348, עמ' 605) נאמר: "עם חקיקת חוק חידלות פרעון הושלם הליך הביטול של מוסד 'חייב מוגבל באמצעים', וזאת כדי שמי שאינו יכול לשלם את חובו בתקופות הקבועות בחוק ההוצאה לפועל, לא יימצא במשך שנים רבות בהליכי הוצאה לפועל שלא יביאו לגביית החוב, אלא ימצה את יכולת התשלום שלו בהליך חידלות פרעון שבסופו יקבל הפטר מחובותיו. סעיף 69י1 לחוק קבע כי ממועד כניסת חוק חידלות פרעון לתוקף לא יהיה ניתן להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים .במסגרת חקיקת חוק חידלות פרעון נוספו לחוק סעיפים 7א1 ו- 7א2 אשר קובעים את התקופות לתשלום חוב בהוצאה לפועל וכן את התוצאה במקרה שחייב מודיע שאינו יכול לשלם את חובו לפי תקופות אלה." אם כן, תכליתם של התיקונים הנ"ל היתה לבטל את מוסד "חייב מוגבל באמצעים" שנהג שנים רבות קודם לכן, ולא קידם בהכרח פירעון חובות ולהפנות חייבים שאינם יכולים לפרוע את חובם בתקופות סבירות כפי המנוי בחוק, להליכי חידלות פרעון.

...

בנסיבות האמורות לפיהן, בהינתן הסכום הנוסף מידי חודש לחוב (דמי השכירות הפסוקים), החוב בתיק ההוצל"פ אינו צפוי להפרע בתקופה של 7 שנים ובהינתן קיומו של נכס מקרקעין, נחזה לכאורה כי יש לדחות את עתירת המבקשים.

במקרה שלפני, סבורני שיש לבחון את אופן מימוש הנכס במקביל לקביעת צו התשלומים הסופי, ועל כן, אני מורה לזמן את המבקשים לחקירת יכולת פרונטלית, אז תיבחן הצעתם לתשלום חודשי של 6,000 ₪ לכל אחד (כפי שהוסכם על ידם בדיון לפני), תוך בחינת מועד הפרעון הכולל של החוב שנוספים לו חיובי שכירות חודשיים.

סיכום מכל הטעמים האמורים, הערעור מתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לרשמת לשם זימון החייבים לחקירת יכולת.