על כל פנים – אם לשוב להתנהלות בתיק זה – ביום 11.9.22 ניתנה שוב החלטה על ידי, ושוב ציינתי כי המבקש מתנסח באופן קשה ביותר, כשלכאורה הסמכות לידון בהליך העירעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בנצרת כלל אינה מבורה למותב זה.
ולו מתוך ניסיון לייתר המשך "התכתבות" חוזרת עם המבקש, הוריתי למשיבה להגיב לבקשה, תוך המלצה לנסות ולסיים את ההליך בהסכמה.
המבקש טוען כי תיק ההוצאה לפועל נפל עליו "כרעם ביום בהיר", והוא לא ידע כיצד להגיב, היתקשר לעורכי דין אולם מפאת ערכו הנמוך של התיק, נדחה והמבקש נאלץ לעבור "קורס עצמי מקוצר במשפטים" ולהכין לעצמו את ההגנה.
עם זאת אם יפתח המבקש בהליך נוסף בעיניין ביטול חובו בהוצאה לפועל, השגה על החלטה בבקשתו לסגירת תיק או השגה על כל הליך שננקט נגדו עד עתה בהוצאה לפועל, תנאי לפתיחתו של אותו הליך בבית משפט יהיה תשלום הוצאות בסך 2,500 ₪ למשיבה.
...
במסגרת החלטתי גם הבהרתי (סעיף 2 להחלטה) כי "אם טוען המבקש כי שילם חובו בזמן – עליו להגיש לתיק ההוצאה לפועל עצמו בקשה בטענת פרעתי והחלטה לידי רשם ההוצאה לפועל". עוד הבהרתי בסעיף 3 להחלטה כי אם בקשתו של המבקש היא למתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות ערעור "הנכון הוא כי יגיש בקשת רשות ערעור יחד עם בקשה לארכה ועם תצהירים כנדרש".
ביום 8.9.2022 הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור.
בסופו של דבר, לאחר מהמורות וארכות, הוגשה תגובת המשיבה (ולמעשה תגובה מקדמית), ביום 31.10.22.
יוצא אפוא שחלק משמעותי מהאיחור בהגשת הבקשה, הוא התעקשותו של המבקש, שוב ושוב, מלפעול בהליך מסודר, הן בתיק ההוצל"פ הן בתיק זה. יש לכך מחיר, והמחיר הוא סילוק ההליך באופן של מחיקת הבקשה.
האופן שבו נפתח תיק זה שאין בו אפילו בקשה אחת ערוכה על פי התקנות מסודרת וברורה מצד המבקש, די בו כדי שלא אאפשר המשך ההתנהלות באופן זה לפני מותב אחר במחוז "הנכון".
סוף דבר, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל נמחקת.
