ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל בעניין טענת פרעתי

שוקת הטעימה, כי גם במסגרת פסק דין שניתן בבית משפט זה, בעירעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעיניין הבקשה שהגישה בטענת פרעתי, נקבע כי אין לראות בדברים משום הכרעה או קביעה כי לגופו של עניין זכאית הערייה לסכומים ששולמו.

...

אף אין בידי לקבל את טענת שוקת, כי משבוטל הסכם החכירה בין העירייה לבין באבאי הרי שבטלה זכותה של העירייה לקבלת דמי חכירה, ומכל מקום, כמפורט לעיל, מצאתי להתבסס על שיעור דמי החכירה כעוגן לסכום המינימלי שאותו היה על שוקת לשלם עבור השימוש במקרקעין, ובהקשר זה אין משמעות לעובדה שהסכם החכירה בוטל.

מסקנה זו מתבקשת גם מקבלת טענת העירייה – בה מצאתי ממש, בכל הנוגע לדמי החכירה (להבדיל מדמי השכירות) - כי יש לראות בהסכם השכירות שנחתם בין באבאי לבין שוקת חוזה לטובת צד שלישי, טענה ששוקת לא התמודדה עימה.

לאור האמור, אני קובעת כי יש בסיס לחיובה של שוקת בתשלום דמי שימוש ראויים בגובה דמי החכירה, דהיינו בסך 4,000 ₪ לחודש, בתוספת מע"מ. סיכום ההכרעה דלעיל ממצה למעשה הן את ההכרעה בתביעה העיקרית (שבעיקרה היא תביעה להשבת סכומים ששולמו ביתר ולקביעת הסכום אותו הייתה שוקת חייבת לשלם, אם בכלל) והן בתביעה שכנגד, ולאור התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך להכריע בטענות נוספות שהעלו הצדדים, לרבות טענת הקיזוז שהעלתה שוקת ביחס לדמי השכירות; הטענה כי העירייה לא הוכיחה את גובה החוב בהתאם לכרטסות או כי היה חיוב כפול, וכיוצ"ב. ביתר טענות הצדדים לא מצאתי ממש והן נדחות.

בית משפט קמא עמד בהחלטתו על כך שהערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעיניין טענת "פרעתי", הנו ערעור בזכות, בעוד שהמבקשים הגישו בקשת רשות ערעור.

...

לאחר ששקלה כב' הרשמת את מכלול העובדות והטענות שהובאו בפניה, קבעה בפסק דין מפורט ומנומק כי דין טענת "פרעתי" מצד המבקשים להידחות, מהטעם שלא הוכחה טענת המבקשים לשיהוי או להיעדר אפשרות לבצע את פסק הדין נוכח השינויים ברכוש המשותף בחלוף הזמן מאז פסק הדין לפינוי שניתן בשנת 2001.

לאחר שבחנתי לעומק את טיעוני הצדדים וקראתי בעיון את תשובת המשיבות לטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה, כי בסופו של יום, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משנדחית הבקשה, בטל הצו בדבר עיכוב ביצוע.

בפסק הדין נדחתה בקשת רשות ערעור אשר הגישה המבקשת על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר עיסאם חאיק, מיום 27/5/2019 (להלן: "החלטת הרשם") בתיק הוצל"פ 02-25179-04-4 המתנהל בלישכת ההוצאה לפועל בחיפה (להלן: "תיק ההוצאה לפועל").

כב' הרשם קבע כי המבקשת ידעה אודות ההליכים בתיק לפני שנים רבות וכי טענותיה כעת נטענות בשיהוי ניכר ובנוסף דחה את טענות המבקשת בדבר פתיחת התיק בהוצל"פ שלא כדין וקבע כי טענות אלו נדחו זה מכבר בהחלטתו מיום 12/9/2018, בבקשה בעיניין טענת פרעתי.

...

בהתאמה, נדחית הבקשה בהתאם להוראות תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, מבלי שיהיה צורך לדון בבקשות הביניים שהוגשו בהליך זה. הבקשה שבפניי היא בקשה בגלגול שלישי שכן עניינה של המבקשת נדון בפני רשם ההוצל"פ ובית משפט קמא.

בקשת החייב המנוח לתיק ההוצל"פ משנת 1992 צורפה על ידי המבקשת עצמה כחלק מנספח ו' לתיק המוצגים שהוגש בפני בית משפט קמא ויש בכך ללמד כי המבקשת ידעה והכירה את תוכנה של ההודעה וכן את ההסכמה שגובשה בה ועל כן המבקשת מנועה מלהעלות כל טענה כנגד שימוש כאמור במסמך זה. במכלול הנסיבות ולאחר שהגעתי למסקנה כי בית משפט קמא וכן רשם ההוצל"פ התייחסו באופן פרטני לכלל טענות המבקשת ודחו טענות אלו לגופן באופן מנומק ונכון, אני דוחה את הבקשה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בתיק רער"צ 38276-08-20, מיום 28.7.20, בגדריו נדחה ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמסרו 51178-03-20.

בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי הטענות הנוגעות להפרת המשיבה את חובותיה בתחום המשפט המינהלי, אינן בסמכותה של כב' הרשמת, ולא נפלה כל שגגה בהחלטתה, בעת שקבעה כי לישכת ההוצאה לפועל אינה ערכאה מבררת, אלא בערכאה מבצעת ותפקידו של רשם ההוצאה לפועל ביצוע פסק הדין המובא בפניו והוא אינו מציץ מאחורי הפרגוד לרבות בטענות אודות היתנהלות המשיבה ו/או אופן קבלת פסק הדין המוגש לבצוע.

) ההלכה גם לאחר הפרדת ההוצאה לפועל ממערכת בתי המשפט לא השתנתה בכל הקשור לטענת פרעתי כשנקבע ברע"א 411/13 מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, מיום 20.5.13, בפיסקה 14 להחלטה "בכל הנוגע לבירור העובדתי הנידרש לשם קיום הליכי ההוצאה לפועל, יושב בית המשפט המחוזי כערכאת ערעור שניה. במסגרת זאת, אף אם אמת המידה להתערבותו של בית המשפט המחוזי תהיה מעט מקילה יותר, נוכח העובדה שאין עסקינן ב"גילגול שלישי" בפני ערכאות שיפוטיות, הרי שכלל יחול מבחן הילכת חניון חיפה, אף אם במתכונת מרוככת.

...

באשר לטענת המערער שהוא לא היה צד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, קבע בית משפט קמא כי טענה זו דינה דחיה מאחר ולפי סעיף 5 להסכם הפשרה המבקש הינו ערב לחיוב הכספי המפורט שם, ולמשיבה קיימת זכות לאכוף את פסק הדין או לאכוף את השטרות שנחתמו על ידו לצורך ביצוע תשלום החוב הגלום בפסק הדין, ובכך קבע בית משפט קמא כי לא טעתה כב' הרשמת ודין טענות המבקש להידחות.

משכך , אני סבור, כי לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט קמא; גם לא נפלה כל שגגה בהחלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל.

אני סבור כי בקשת רשות הערעור אינה מגלה כל טעות שנפלה בפסק דינו של בית משפט קמא, מדובר בפסק דין מנומק שהתייחס לכל טענה שהעלה המבקשר, ודין בקשת רשות הערעור להידחות.

משלא נדרשה תשובה, הבקשה נדחית ללא צו להוצאות.

בית המשפט קמא קבע כי למשיב נתונה זכות העירעור שכן- "החלטה שיש בה הפחתת החוב הנה למעשה החלטה בבקשה בטענת פרעתי אף אם הבקשה לא הוכתרה בכותרת כזו. הוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מדברת על החוב 'כולו או מקצתו'. כידוע הכותרת פרעתי אין משמעותה פרעון בפועל אלא כל טענה לפיה גובה החוב אינו נכון". בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי ככל שהיה איחור, הרי מכיוון שמדובר באיחור קטן מועד, יש מקום להאריך את המועד להגשת העירעור.

וזו לשון הסעיף: "צוים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל... ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 66ה(א), 66ז(ג)(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות". המבקשת סבורה כי מכיוון שהבקשה שהגישה לכב' רשם ההוצאה לפועל היא בקשה להפחתת הריבית, אזי ההחלטה בבקשה נכנסת לגדר הרישא לסעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל, ועל כן העירעור על ההחלטה הוא ברשות.

סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו "טענת פרעתי", קובע בסעיף-קטן (א) לאמור: "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין...". פסיקת בית-המשפט העליון קובעת כי לגדרו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל ניכנסות לא רק טענות "פרעתי" במובנן המילולי הפשוט, אלא כל טענה שיש בה כדי לפטור את החייב מתשלום החוב, כולו או חלקו.

...

לפיכך, כאמור, דינה של טענה זו אף הוא להידחות.

מטעמים אלו, בקשת רשות הערעור נדחית לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.