בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעינייני מישפחה מיום 28.9.23 (כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר בע"ר 66426-06-23) במסגרתו היתקבל ערעור המשיב על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל שדחתה את טענת הפרעתי שהמשיב הגיש בקשר לחוב מזונות.
...
לדברי המשיב, במקרה דנן החוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ מקורו בחוב שנוצר יותר משבע שנים לפני שהמבקשת פתחה את תיק ההוצל"פ.
ביום 29.9.22 דחתה כב' רשמת ההוצאה לפועל את הבקשה וקבעה בהחלטתה כי: "ההליכים בתיק זה היו מעוכבים לאור פניית החייב להליך חדלות פירעון ולאחר הודעה על מתן הפטר ניתנה החלטת הרשם אשר טיפל בתיק כבוד הרשם קייב, וקבע כי ההליכים בתיק ישופעלו. לא ראיתי כי החייב ערער על החלטה זו. כידוע רשם הוצאה לפועל אחד אינו מהווה ערכאת ערעור על החלטת רשם אחר... לכן הבקשה שהוגשה נדחית".
ביום 4.4.23 הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" בתיק ההוצל"פ וטען בין היתר שתיק ההוצל"פ נפתח ללא אישור ביהמ"ש בניגוד לסעיף 11 ולכן יש לסגור את התיק.
בהחלטה נקבע בין היתר כי:
"החייב לא ערער על החלטת המותב הקודמת בתיק וכך גם לא ערער על החלטתו של הנאמן במסגרת הכרעת תביעת החוב. החייב מודע לקיומו של התיק מהמועד בו נפתח. החייב ידע כי בהמשך ובמסגרת קיומו של תיק הפש"ר, הייתה לו הזדמנות לטעון טענותיו אלה בגין החוב בתיק. תמוה בעיני היום, בחלוף מספר שנים ממועד צו ההפטר הואיל החייב לעתור לראשונה בתיק... מבלי שזה עתר בבקשת ערעור בדרך המקובלת... החייב בעצמו מציין כי מסיבותיו בחר שלא להעלות טענותיו אצל הנאמן בתיק הפש"ר בקשר לאופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא טען בפניו לגבי התקופות בגינן נפתח תיק ההוצאה לפועל ואף לא הגיש ערעור על ההכרעה – מכאן ניכר כי החייב וויתר על זכות הטיעון שכן זו ניתנה לו לאורך הליך ניהול תיק הפש"ר ועוד קודם פנייתו להליך פש"ר".
בהמשך נקבע בהחלטה כי:
"גם חייב שאינו עומד על טענתו שאינו חייב במשך שנים רבות, מרים דגל לבן המודה באשמה ומוותר על זכותו להתנגד לחוב. בכך משלים עם כך שמסרב לשלם, שאינו יכול לשלם או שצפוי לפרוע את חובו בעתיד, והזוכה אשר לא שוקטת על שמריה בעצם מסתמכת על כך שיום אחד תצליח להיפרע ולקבל את זכויותיה...נראה בעיניי כי לא סביר שחייב לא ישלם וימתין לשעת כושר להגיש בקשה בחלוף שנים רבות שהזוכה תתקשה להתמודד עמה".
לבסוף נקבע בהחלטה כי:
"1. בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי.
תמצית טענות המשיב
יש לדחות את הבקשה.
בכל מקרה, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשת בהוצאות.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור שדין בקשת רשות הערעור להתקבל, יש לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור מהנימוקים שיפורטו להלן.
אני סבור שלא היה מקום לקבל את טענת המשיב לפיה אין לגבות את חוב המזונות היות שלא ניתן למבקשת אישור בית המשפט לפי סעיף 11 וזאת מכמה נימוקים:
ראשית, כמפורט לעיל, המשיב טען טענה זו בדיוק כבר כשהגיש בקשה לעיכוב הליכים ביום 18.9.22 ובקשתו נדחתה בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל ביום 29.9.22.
לצורך הכרעה בבקשה דנן אין צורך להכריע במחלוקת הנ"ל, על אף שאני נוטה להסכים לעמדה לפיה לאור הפסיקה המפורשת של בית המשפט העליון ולשון החוק, סעיף 11 לא חל על מי שיש לו דין אישי ולפיכך גם מסיבה זו יש לקבל את הערעור.
אני סבור שעמדה זו לא נקייה מספקות במיוחד שעה שהמחוקק התייחס רק לזוכה ולא לחייב ורק ביחס לזוכה נדרש אישור בית המשפט.
להשלמת הדיון אוסיף שכוונת כב' הרשמת בהחלטה לפיה "בקשת החייב בטענת פרעתי מתקבלת באופן חלקי" הייתה שבנושא הפחתת הריביות הבקשה מתקבלת ואולם בכל הנוגע לטענת הפרעתי לאור סעיף 11 הבקשה נדחתה.
סיכומו של דבר: ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל לגופו כך שפסק דינו של ביהמ"ש קמא יבוטל ותעמוד בעינה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל.
