ערעור על החלטת רשם האגודות השיתופיות בדבר הארכת כהונת ועד ההנהלה

העירעור לפניי ערעור מנהלי שהגיש המערער, אורי שגיא (להלן – המערער), חבר משיבה 1, כפר ביאליק – אגודה שיתופית, כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן – המשיבה או האגודה), על החלטת רשם האגודות השיתופיות (להלן – הרשם) מיום 26.8.15, בבקשתו לפסול את משיב 2, ידיד יחזקאל כהן (להלן – המשיב), מלכהן כחבר ועד האגודה וכיו"ר הועד (להלן – ההחלטה).

העירעור נקבע לדיון מקדמי, אך מספר ימים טרם מועד הדיון הגיש הרשם בקשה לדחיית הדיון, על-מנת שתנתן לו שהות לידון בבקשתו של המערער לגופה, ולהכריע בה. הרשם נימק בקשתו בכך שמחסור בכֹּח-אדם מנע אִיוש התקנים במשרדו באופן מלא, דבר שהביא לעומס עבודה חריג ומנע ממנו לידון בבקשת המערער.

בהחלטה נדחו טענות המערער, הן לעניין תחולת תקנה 26(א)(1) לתקנות בעיניינו של המשיב – משנקבע כי העבירות שבהן הורשע המשיב אינן נושאות עִמן קלון; והן בדבר תחולת תקנה 26(א)(2) לתקנות – משקבע הרשם כי אין לראות את העבירות נושא ההרשעה, כעבירות הפוגעות ברכוש האגודה.

טרם קיום דיון בבקשה, הגיש המערער בקשה דחופה לסעד זמני, לאסור על האגודה לקיים בחירות לועד האגודה; ולחלופין – לאסור על המשיב להציג מועמדותו לכהן כחבר בועד הנהלת האגודה.

...

לפיכך, לא מצאתי ממש בטענתו זו של המערער, ודינה להידחות.

אף כאן, סבורני כי בנסיבות העניין, כאשר להגשת הערעור המינהלי דנן קדמו פניות רבות של המערער לרשם, באמצעות ב"כ המערער, שבהן ביקש לפעול להפסקת כהונתו של המשיב כיו"ר ועד האגודה על-יסוד העילות שבתקנות 26(א) (1) ו-(2) לתקנות, נשמט הבסיס מטענתו לפיה לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו; ודין הטענה, אפוא, להידחות.

אשר-על-כן, הערעור נדחה; והמערער ישלם למשיבים שכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ש"ח. גזברות בית-המשפט תעביר לב"כ המשיבים את סכום הפיקדון שהפקיד המערער בקופת בית-המשפט, על חשבון ההוצאות שנפסקו.

כב' רשם האגודות השיתופיות, עו"ד מירון הכהן (להלן – הרשם), בהחלטתו מיום 19.8.13, קבע כי החלטה זו התקבלה בחוסר סמכות, והורה על השלמת הבחירות לועד ההנהלה ועל כנוס אסיפה כללית חדשה כשעל סדר יומה בחירות לועד ההנהלה של האגודה.

על החלטה זו של הרשם (להלן – החלטת הרשם או ההחלטה) הוגש ערעור מנהלי זה. לאחר הגשת העירעור ובמהלך שמיעתו, החליטה האספה הכללית על ביטול החלטתה האמורה, בגדרה הוארכה גם כהונתה שלה עצמה, נבחרה אסיפה כללית חדשה ונבחר ועד הנהלה חדש על ידה.

לאחר דיון והשמעת טענות הצדדים באותו הליך, הוחלט כי הרשם יאריך את מועד כהונת ועד ההנהלה בשלושה חודשים נוספים (בהתאם לסמכותו על פי סעיף 28(ב) לתקנות רשויות האגודה), לצורך עריכת שימוע בפני הרשם לכל המעוניין בכך, ובסופו ייתן החלטתו וכן יכריע בסוגיית סעיף 122 לתקנון האגודה.

עוד טענו המשיבות, כי בהנתן שהאספה הכללית לא הייתה מוסמכת להאריך את כהונתה שלה עצמה, כפי שהדבר הוסכם על הצדדים בגדרי ערעור זה ונקבע בהחלטה בדיון המקדמי מיום 13.11.13, הפועל היוצא הוא שבוטלה גם ההחלטה על הארכת כהונת ועד ההנהלה.

...

זאת, לאחר שמצאתי כי מתקיימים במקרה זה התנאים הקבועים בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984: אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהחלטת הרשם; הממצאים תומכים במסקנה המשפטית; ואין לגלות בה טעות שבחוק.

דעת לנבון נקל, כי קביעתי שם אינה עוסקת כלל בשאלה העולה לדיון בפנינו, ועל כן גם אינה משליכה על ההכרעה בה. כאמור, מקבל אני את עמדת הרשם לפיה סעיף 122 אינו מאפשר הארכה מראש של כהונת הוועד, דבר אשר גם אינו מתיישב עם תקנות רשויות האגודה ופוגע בהליך הדמוקרטי של האגודה.

לאור האמור לעיל, הערעור נדחה.

כן טען, כי במהלך הפגישה הנ"ל, לא רק ניתנה להם ארכה לתשלום, אלא הובהר למבקשים שהתנהלותם בתקופת מועמדותם היתה בעייתית הן בהיבט הכספי והן בהיבט החברתי, וכי ההחלטה האם לקבלם לחברות תיתקבל על ידי הועד הממונה, וככל שלא יתקבלו לחברות יהיה עליהם לעזוב את היישוב.

לגופה של הטענה טענו המבקשים, כי זכות העירעור על החלטת הועד הממונה בפני האספה הכללית נשללה מהם וזאת לאור החלטת רשם האגודות השיתופיות להעניק את הסמכות הבלעדית לקבל חברים לועד הממונה, כשבמקביל נאסר על כינוסן של אספות כלליות.

מסקנה זו מתקבלת אף נוכח הצהרתו של בא כוח המושב במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 15.10.18 (שורות 9-17) בו הצהיר כדלקמן - "עו"ד מ. מירום..היתה לנו מחשבה להציע עכשיו, להביא את נושא קבלה לחברות של בני הזוג בפני אספת החברים של המושב. בעוד חודשים מספר, תיפקע או תסתיים כהונתו של הוועד הממונה והמושב למעשה יעבור לייעול עצמי של חבריו בשעה טובה... ההצעה היא להכניס את זה עכשיו, הועד הממונה יקבל החלטה חד פעמית שהוא מוכן לאפשר לקלפי של החברים, חברי האגודה להצביע בעיניין קבלתם לחברות של המבקשים". מהצהרתו של בא כוח המושב עולה, כי האפשרות של פנייה לאספת החברים על מנת לקבל מועמד הנה אפשרות שנשללה, ובאם נעשית פנייה שכזו הרי שמדובר בעיניין חריג ("חד פעמי").

לו סבר המושב, כי קיימת אופציה להבאת עניינם של המבקשים להצבעה באספה הכללית, הרי שהחובה לעשות כן היתה מוטלת על שכמו שלו הן "ברגיל" - לפי תקנון האגודה (ראו לעיל כי וועד ההנהלה הוא זה שמעביר את החלטתו לאסיפה המחליטה באם לקבל מועמד כחבר), והן שלא ברגיל עת מונה וועד ממונה על ידי הרשם, שקבע בהחלטתו, כי אסיפה שכזו תתקיים רק אם החליט על כך הועד הממונה.

כמו כן הובאה בספרות הדיעה, כי יש הבדל בין אסיפה כללית שמסרבת לקבל חבר ללא הנמקה לבין החלטת ועדת הנהלה שמקבלת אותו ללא הנמקה, באשר זה האחרון (בשונה מהאסיפה) הנו גוף מצומצם שניתן להגיע בו לקונצנזוס, כך שאין לפטור אותו מחובת הנמקה (וראו ספרו של חיים נועם, עו"ד "אגודות שיתופיות הילכות ופסיקה" - 2010 בעמ' 61), עמדה זו מקובלת עליי משום שגם בעניינינו אין המדובר בהחלטה של האספה אלא בהחלטה של הועד הממונה (גוף מצומצם של אנשים), ומכאן שאיני מסכים עם עמדתו העקרונית של המושב בדבר העידר חובת הנמקה.

...

לפיכך אני דוחה את טענת המבקשים בעניין הפרת זכות הטיעון וחובת ההנמקה.

לסיכום : לאור האמור לעיל אני קובע כי דין התובענה להידחות.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות התובענה בסך כולל של 10,000 ₪.

מטעם המשיב העידו עומר נוביץ, מי שכיהן כחבר ועד הנהלת האגודה ויושב הראש שלה בין השנים 2000 ל- 2013, וכן שחר קדשאי, המשמש כיו"ר ועד ההנהלה של האגודה מאז שנת 2013.

במסגרת פרוטוקול האספה הכללית בעיניין ערעור המבקשים על החלטת ועד המושב צוין תחת הכותרת "תמצית הדיון" כדלקמן: "עו"ד אייקו פרי הציג את הנושא. ועד ההנהלה החליט לא לקבל את מש' רחמני כחברים באגודה. המשפחה הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת. ביהמ"ש החליט שהאסיפה תחליט אחרי הצגת העירעור ע"י מישפחת רחמני להצביע אם לקבלם כחברים באגודה. עו"ד של מש' רחמני הציג את עמדתם. עומר נוביץ השיב לו על הענין. דודו רחמני הציג את עמדת המשפחה בפני האסיפה, ולאחר סיום דבריו עזבה המשפחה ועורך דינה את המקום. נבחרה ועדת קלפי מתוך הנוכחים". ובהמשך הוצגו תוצאות ההצבעה כדלקמן: "בהצבעה חשאית בקלפי בעד קבלת העירעור 13 פתקים. נגד קבלת העירעור נספרו 61 פתקים". במסגרת מכתב ששיגר ב"כ המושב לב"כ המבקשים ואשר נושא תאריך 6.3.17 צוין: "בהמשך לאסיפה הכללית של חברי אגודת מרחביה – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ שנתקיימה ביום 5/3/17 בפניה הופעת יחד עם מרשיך, ה"ה רחמני, ובה נדון ערעורם על החלטת ועד המושב מיום 21/8/16 – הנני להודיעך כי האספה הכללית של חברי האגודה החליטה לדחות את ערעורם של ה"ה רחמני.

בפסיקה מאוחרת יותר הובעה דיעה לפיה יש להחיל חובת הנמקה על אגודה שיתופית, שהיא גוף העומד לפיקוח רגולטורי של רשם האגודות השיתופיות ואינה גוף פרטי במובנו ה"רגיל" (ע"א 434/07 אריק פרינץ נ' אמירים מושב עובדים של צמחונים וטבעונים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 14.06.2009) הנזכר לעיל); וכן ת"א (מחוזי מרכז) 5021-10-14 יעקב כהן נ' קדרון-מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ (פורסם בנבו, 20.06.2017)).

בין כה ובין כה, כפי שציינתי קודם, במקרה שלפנינו, גם מבלי להכריע בשאלה אם יש להחיל חובת הנמקה על מוסדות המושב, אם לאו, הרי שדי בהסברים שניתנו למבקשים במסגרת התשובה להמרצת הפתיחה הראשונה שהוגשה, ואשר בה פורט והוסבר השיקול העקרי שעמד לנגד עיני המושב עת החליט על דחיית בקשתם, כדי ליטול את העוקץ מטענתם בדבר העידר הנמקה, הגם שהסבר זה ניתן בדיעבד, לאחר החלטת ועד ההנהלה (ובטרם החלטת האספה הכללית, העומדת במרכזו של ההליך הנוכחי).

בין אם אכן ניתנה היזדמנות למבקשים כי אותם נימוקי ערעור יועמדו, מבעוד מועד, לנגד עיני המשתתפים באספת הכללית, ובין אם לאו (ומבלי להתייחס לשאלה על מי הייתה מוטלת החובה לדאוג כי נימוקים אלה יועברו מבעוד מועד לחברי האספה), הרי ששעה שניתנה שהות לבא כוח המבקשים למסור את הדברים בשמם, במעמד קיום האספה, ולאחר מכן אף ניתנה היזדמנות למבקש עצמו להציג את עמדת המשפחה, הרי שמשמעות הדברים היא כי עמדת המבקשים וטיעוניהם הובאו בפני הנוכחים באספה, בטרם נתקבלה החלטה.

...

סיכום: אשר על כל האמור לעיל, אני דוחה את המרצת הפתיחה, על כל ראשיה ונימוקיה.

אני קובע כי החלטת המושב שלא לקבל את המבקשים כחברי מושב מן כמניין היא החלטה סבירה שהתקבלה בסמכות וכדין, לאחר שניתנה למבקשים שהות להציג את עמדתם לפני האסיפה הכללית, בין באמצעות עורך דינם ובין באופן ישיר, בעצמם, כשעיקרי הטענות כלפי המבקשים כבר היו ברורות להם באותה שעה.

כמו כן ומהטעמים שמניתי לעיל, אני דוחה את הסעד החלופי לו עתרו המבקשים, להורות לרמ"י להעביר את הזכויות בנחלה על שמם, גם ללא הסכמת האגודה השיתופית.

ביום 21.9.2015 הבהיר מזכיר הקבוץ למבקשת ולבן זוגה כי תקופת העצמאות הכלכלית הסתיימה ומשלא הוארכה עליהם לשוב לקבוץ, ונתן להם 14 ימים נוספים לעשות כן. משלא עשו כן, נשלחה להם ביום 8.10.2015 הזמנה לישיבת ועד ההנהלה של הקבוץ בנושא פקיעת חברותם.

בהחלטה מפורטת ומנומקת, קבעה הרשמת כי היתקיים האמור בסעיף 35 לתקנון הקבוץ בדבר פקיעת כהונת חבר קבוץ.

רשות לערער על פסק דין שניתן בעירעור על החלטת רשמת האגודות השיתופיות תנתן במשורה, מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים (בר"ם 8341/19 ביטון נ' מושב שדות מיכה מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ, פסקה 4 (20.2.2020); בר"ם 2451/13 אלקיים נ' תאשור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פסקה 6 (12.6.2013)).

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.