ערעור על החלטת רשם בית המשפט העליון בעניין סמכות שיפוט

סמכות עניינית מהי הערכאה לה נתונה כיום הסמכות העניינית לידון בתובענה בגין הפרתו של מידגם אשר נרשם בפנקס המדגמים על פי פקודת הפטנטים והמדגמים (להלן: "הפקודה"), וזאת לאור ההלכה שקבע בית המשפט העליון ברע"א 6500/19, 70512/19 ד"ר שרון גבריאל ואח' נגד ורד אשד ואח' (7/5/20, פורסם בנבו) (להלן: "הילכת גבריאל" או "פס"ד גבריאל") והוראות חוק העיצובים, התשע"ז-2017 (להלן: "חוק העיצובים") – בית המשפט השלום או בית המשפט המחוזי? את שאלת הסמכות עוררתי אנכי בהחלטה מיום 11/5/20.

באותו פסק דין שם בית המשפט עליון קץ למחלוקת פוסקים באשר לסמכות העניינית בתביעות שעניינן קניין רוחני (זכויות יוצרים באותו המקרה) וכוללות סעדים שאינם כספיים.

התובעת טענה כי פסד דין גבריאל אינו מייחס לתביעות הפרה בגין זכויות קניין רוחני המוגדות בחוקים ספציפיים ולזכויות רשומות; היא הפניתה לסעיף 51 (1) לפקודה הקובע כי "משפט על הפרת פטנטים וזכות מידגם למדגמים יהיה בגדר שיפוטו של בית המשפט המחוזי". טענה זו מעוררת, לכאורה, קושי, שכן חוק העיצובים ביטל את פקודת הפטנטים והמדגמים, מבלי לקבוע סעיף דומה לסעיף 51(1) הנ"ל, דהיינו, תוך השמטת הסעיף המעניק הסמכות הייחודית לבית המשפט המחוזי בתביעות הפרה.

עוד נטען שחוק העיצובים קובע כי זכות העירעור על החלטה של רשם העיצובים מוקנית לבית המשפט המחוזי וכי לכן הגיוני שגם תביעת הפרה תדון בבית המשפט המחוזי.

...

לאור הלכה זו, סברתי שאין לקבל כמובן מאליו שהסמכות הנה לבית משפט זה, ומצאתי כי נכון יהיה ללבן סוגיה זו. טענות הצדדים טענות הצדדים תובאנה על ידי בתמצית שכן, בישיבת קדם המשפט בה לובנה שאלת הסמכות, העלתה התובעת טענה חדשה שלא הועלתה על ידה עד לאותו השלב והיא, בסופו של יום, הובילה אותי מסקנה כי במקרה הזה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי.

לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי התיק ימשיך להידון בבית המשפט המחוזי, לו הוקנתה הסמכות במקרה הזה.

החלטה זו עמדה לבקורת שיפוטית בבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי, שאף היא נדחתה והמכר אושר.

כך, למשל, נתן בית המשפט המחוזי בבאר שבע את דעתו באחד ההליכים בו נקטו המבקשים בת"א (מחוזי באר-שבע) 6311-11-09 סימון נ' עו"ד יונתן סונדרס, פסקה 19 (החלטה מיום 29.1.12) – "סימון מצאו, כביכול, דרך לעקוף את תורת מעשה-בית-דין: לאחר שמיצו את הליכי העיון-מחדש והערעור על החלטות שלא ישרו בעיניהם – הם מגישים בקשות לביטול ההחלטות הקודמות מחמת תרמית. משבקשות אלה נדחות, הם חוזרים ומגישים בקשות חדשות לביטול ההחלטות הקודמות מחמת תרמית; וחוזר-חלילה. לעתים סימון מגוונים את שיטותיהם: הם מגישים תביעות נזיקין לפצוי בגין מעשי התרמית, שגרמו לקבלתן של ההחלטות הקודמות". גם כאן, הגישו המבקשים בקשה לביטול המכר מחמת תרמית ובאמתלה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, עקב הודאה לכאורה של כב' הרשם רומי, הודאה שאין בה ולא כלום לעניין מכירת הנכס, כאמור לעיל.

בהחלטתו מיום 4.3.07 נאמר: "בעקבות החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט כ' סעב) מיום 18.5.06 עבר הדיון בעיניין נשוא הבקשה לראש ההוצאה לפועל. ואכן בפני ראש ההוצאה לפועל בחדרה מיתנהל הליך. אם המבקשים לא יצליחו בטענותיהם בפני ראש ההוצאה לפועל יוכלו להשיג על החלטת בפני ערכאת העירעור, שהיא בית המשפט המחוזי בחיפה" (הדגש שלי – יא.ב).

בהחלטה שנתן כב' הרשם רומי ביום 10.6.08 אוזכרו החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה ובית המשפט העליון הנ"ל. מההחלטה עולה כי נערך דיון מקיף בטענות אלה, הובאו ראיות על ידי הצדדים וניתן צו לסיכומים.

...

הדבר היחיד שנאמר בהחלטה, ויכול היה להביא את המבקשים למסקנה האמורה הוא: "אזכיר כי בקשה (בר"ע) קודמת שהוגשה לבית משפט זה ושנדונה בפני כבוד השופט יצחק כהן נתקבלה, וזאת כדי לאפשר למבקשים לטעון את טענותיהם בפני ראש ההוצל"פ, בטרם מימוש הנכס, אך הוא לא ביטל את הליך מימוש הנכס". כלומר, לא רק שאותה החלטה לא ביטלה את הליך המימוש, אלא אין ממש בטענות המבקשים כי לא ניתן להם יומם בפני בית המשפט, לעניין טענת התרמית, או לכל עניין אחר שהעלו.

טענת התרמית נידונה לגופה, כאשר רשם ההוצל"פ דחה טענה זו: "אני דוחה את בקשת החייבים הואיל ולא רק שלא הוכיחו מאומה לעניין התרמית הנטענת, אלא נמנעו מהבאת ראיה כלשהי ועדות כלשהי להוכחתה". החלטה זו שומטת את הקרקע תחת תלונתם של סימון כי טענתם לעניין תרמית לא נבחנה ולא נידונה לגופה.

כנובע מתוצאה זו, נדחות כל בקשות הביניים שהגישו המבקשים במסגרת הבר"ע שבפני, שחלק לא מבוטל מהן כלל לא היו קשורות לבקשת רשות הערעור (כגון הבקשות מיום 4.7.21, 6.7.21 ו-11.7.21), לא נבעו ממנה ולא נדרשו לצורך ההכרעה בה. בין היתר, לאחר העיון בתגובת המשיבים 1-2 לבקשה להורות על המצאת צו ביטול המכר משנת 2003, ולאחר שעיינתי שוב בבקשת המבקשים בסוגיה זו, אני מוצאת לדחות הבקשה.

תקנות הסד"א מסדירות תניית שיפוט ב"תובענה" ולא בעניינינו פרק ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן – "תקנות הסד"א"), מתייחס ל"תובענה", ואינו חל על הליכי ערעור.

מעבר לכך: נניח וניתנה, או תנתן, בתיק זה, בבית המשפט בחיפה החלטה, אשר תגיע לערעור בערכאות הגבוהות, ספק אם את ההשגה עליה חובה יהיה להגיש בהליך ערעורי לבית המשפט המחוזי בחיפה, וברור שהשגה על בית המשפט המחוזי בחיפה כבר לא תוכל להתנהל "בעיר חיפה בלבד". זאת, מהסיבה הפשוטה שכידוע לכול מקום מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

האנטרס של ייעול הדיון, אשר כיום הוא חלק מעקרונות היסוד המוצהרים של ניהול ההליך השפוטי (בהתאם לתקנה 2 לתקנות הסד"א), תומך אף הוא איפוא בהותרת הדיון בבית משפט זה. ובכך מצאתי טעם נוסף לכך שבמקרה כמקרה זה, שבו תניית השיפוט אינה מובהקת לטובת בית משפט השלום בחיפה, לשון המעטה, טוב יהיה שלא לדקדק דיקדוק עניות בסמכות המקומית, ונכון יהיה, פראקטית, להמשיך ולדון בתיק לגופו.

תקנה 119(ד) ו-120 (ב1) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, מקנות לבית משפט זה, ביושבו במחוז חיפה, את הסמכות לידון בהליכי ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל בחיפה, והדיון ייוותר כאן.

...

הבקשה להעברת מקום הדיון נדחית אפוא.

כאמור לעיל – גם החלטת הרשמת כי השלב הראשון יהיה שחרור כספים לידי המשיבה, ולאחר חלוקת יתרתה של התמורה, בשים לב להוצאות הכינוס ושכר טרחת הכונס, יהיה מקום לבחון גם שחרור כספים לידי המערערים מקובלת עליי.

הערעור, שנדון כבקשת רשות לערער, נדחה אפוא.

בבית המשפט העליון בע"ם 7455/20 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני 6. פלונית 7. פלונית 8. פלונית 9. פלונית 10. פלוני 11. פלוני 12. פלונית 13. פלונית 14. פלונית 15. פלוני 16. פלוני 17. פלוני 18. פלונית 19. פלוני 20. פלונית 21. פלונית 22. פלונית בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין) ברמ"ש 42431-10-20 מיום 22.10.2020 בשם המבקש: בעצמו ][]החלטה

צוין כי נקודת המוצא של תקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות הירושה) היא כי הסמכות המקומית לידון בעירעור על החלטת הרשם לעינייני ירושה נתונה לבית המשפט שבתחום שיפוטו היה מקום מושבו של המוריש במותו (תקנה 10).

לא מצאתי כי טענות המבקש בבקשה דנן, המשיגות על קביעות בית המשפט המחוזי בנוגע לסכויי ההליך ולמאזן הנוחות, מגלות עילה למתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות (בע"ם 705/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (5.3.2020)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

על פני הדברים, אין בקביעה זו של בית המשפט העליון קביעה כלשהי בדבר סמכותו של בית המשפט בפשיטת רגל לפי סעיף 178 (ג) אלא קביעה שאיחוד ההליכים לא גרם עוות דין ולא פגע בזכויות המערערת ולכן ערכאת העירעור לא תתערב בו. אזכיר בענין זה, שלרשם ההוצאה לפועל אין שום סמכויות שיפוטיות בקשר למימוש מישכון, אלא רק סמכות לקבוע כיצד לבצע מישכון, שדינו כפסק דין.

התקנות מאפשרות עיון חוזר רק בהחלטות בצוים זמניים, אך בית המשפט העליון קבע סמכות לעיון חוזר במקרים שונים של שינוי בנסיבות, ואף בנסיבות נדירות שבהן לא חל שינוי בנסיבות (ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי ; ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף) אך עיון בבקשה לעיון חוזר שהגישה המערערת מעלה שהיא לא טענה לכל שינוי בנסיבות, אלא טענה טענות ערעור על החלטת הרשמת.

...

על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור על החלטת הרשמת מיום 10.7.22.

לפיכך, אני דוחה את הערעור.

לפיכך אני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪.