ערעור על החלטת רשם בית הדין הארצי להאריך מועד להגשת ערעור שכנגד

השופטת לאה גליקסמן: לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת רשמת בית הדין, השופטת אפרת קוקה (בתיק עב"ל 34571-01-20).

עם זאת, אין מדובר ב'טעם מיוחד' מוחלט או 'אוטומאטי', ועל המבקש סיוע משפטי לפעול בתוך זמן סביר לאחר קבלת פסק הדין לשם הסדרת ייצוגו על ידי הלישכה עוד נפסק בקשר לעיכוב בהסדרת הייצוג על ידי הלישכה לסיוע משפטי, כי כל מקרה יבחן על פי מכלול נסיבותיו, ובכלל זה האנטרס של הצד שכנגד לסופיות הדיון וסכויי העירעור.

להלן יפורטו הנימוקים להחלטה זו. תקנה 79 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות) קובעת, כי המועד להגשת ערעור על החלטה אחרת של רשם בית הדין הארצי הוא בתוך שבעה ימים ממועד המצאת ההחלטה.

...

הכרעה: לאחר עיון בטענות הצדדים, כמו גם בחומר הנוגע לעניין בתיק שנוהל בפני הרשמת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות כך שהחלטת הרשמת תיוותר על כנה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

השופטת לאה גליקסמן לפנינו ערעור על החלטת רשמת בית דין זה, השופטת אפרת קוקה, מיום 22.11.2022 (ע"ע 67967-06-22).

בהחלטה מושא העירעור דחתה רשמת בית הדין את בקשת המערער למחוק את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 25.5.2022 (השופט עמיצור איתם ונציג הציבור מר יוסף חיים דרדיגר; סע"ש 47155-02-20) (להלן - פסק דינו של בית הדין האיזורי) מהטעם שהוגש באיחור.

הרשמת עמדה על כך שהמערער ביקש למחוק את העירעור לאור העדפת 'כלל הידיעה' על פני 'כלל ההמצאה', אולם, הבהירה כי אין להעדיף את 'כלל הידיעה' אלא אם 'כלל ההמצאה' משמש "מנוף להיתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי משפט [ע"ר (ארצי) 38199-05-11 נתן קרמר – שרה אורן (29.8.2011); ע"ר 54130-06-16 (ארצי) מחמד אדם מהדי מוחמד – שמש חי אחזקות בע"מ (20.2.2017)]". הרשמת שוכנעה כי המשיבה "הוכיחה, שלא מתקיימות במקרה שלפני נסיבות ממין אלה (...) הטעם המרכזי למסקנה זו, נעוץ בפרק הזמן הקצר, בן יום אחד, שחלף בין המועד האחרון להגשת העירעור בהתייחס למועד הצפייה בפסק הדין (29.6.2022) לבין המועד בו הוגש העירעור בפועל (30.6.2022). בנסיבות אלה יש לקבל את טענתה של המערערת, כי הייתה רשאית להסתמך על מועד המצאת פסק הדין לידיה". באשר לפניית בא כוח המשיבה לבא כוח המערער ביום 25.5.2022 במכתב שבו התבקש להמציא אישור על שיעור ניכוי המס, פסקה כי "בהיתחשב ביתר נסיבות העניין, אין בפנייה זו כשלעצמה כדי להצדיק את החלת 'כלל הידיעה' על המערערת. זאת כאמור, נוכח פרק הזמן הקצר ביותר, בן יום אחד, שחלף מהמועד האחרון להגשת העירעור בהתייחס למועד הידיעה ועד מועד הגשת העירעור בפועל". לנוכח האמור נדחתה הבקשה למחיקת העירעור.

טענות הצדדים בעירעור על החלטת הרשמת המערער טען כי בהחלטת הרשמת נפלו מספר טעויות: ראשית, לא ברור האם קבעה באופן אופראטיבי ש'כלל הידיעה' לא חל על המשיבה; שנית, הקביעה שהמשיבה רשאית להסתמך על מועד ההמצאה בנימוק של עיכוב בן יום אחד "יכול להתאים לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, ולא להכרעה באם העירעור הוגש במועד אם לאו". בהקשר זה ציין כי "הרשמת היתה אמורה לציין באופן אופראטיבי מהו המועד שיש למנות ממנו את המועד להגשת העירעור והיא לא עשתה כן ובכך טעתה"; שלישית, המשיבה לא העלתה כל טענה ביחס להיתר לאיחור בן יום אחד או לשביתה המצדיקה הגשה מאוחרת, והרשמת העלתה ביוזמתה טענות אלה; רביעית, המשיבה אחרה בהגשת העירעור כיוון שיש למנות את מניין הימים להגשת העירעור מיום הצפייה היזומה בפסק הדין, וזאת בייחוד לנוכח העובדה שב"כ המשיבה שלח בו ביום הצפייה את המכתב להעברת אישור רשויות המס.

...

הרשמת עמדה על כך שהמערער ביקש למחוק את הערעור לאור העדפת 'כלל הידיעה' על פני 'כלל ההמצאה', אולם, הבהירה כי אין להעדיף את 'כלל הידיעה' אלא אם 'כלל ההמצאה' משמש "מנוף להתנהגות חסרת תום לב, בלתי מוצדקת או בלתי מידתית של הצד שכנגד, או לשימוש בלתי סביר בהליכי משפט [ע"ר (ארצי) 38199-05-11 נתן קרמר – שרה אורן (29.8.2011); ע"ר 54130-06-16 (ארצי) מחמד אדם מהדי מוחמד – שמש חי אחזקות בע"מ (20.2.2017)]". הרשמת שוכנעה כי המשיבה "הוכיחה, שלא מתקיימות במקרה שלפני נסיבות ממין אלה (...) הטעם המרכזי למסקנה זו, נעוץ בפרק הזמן הקצר, בן יום אחד, שחלף בין המועד האחרון להגשת הערעור בהתייחס למועד הצפייה בפסק הדין (29.6.2022) לבין המועד בו הוגש הערעור בפועל (30.6.2022). בנסיבות אלה יש לקבל את טענתה של המערערת, כי הייתה רשאית להסתמך על מועד המצאת פסק הדין לידיה". באשר לפניית בא כוח המשיבה לבא כוח המערער ביום 25.5.2022 במכתב שבו התבקש להמציא אישור על שיעור ניכוי המס, פסקה כי "בהתחשב ביתר נסיבות העניין, אין בפנייה זו כשלעצמה כדי להצדיק את החלת 'כלל הידיעה' על המערערת. זאת כאמור, נוכח פרק הזמן הקצר ביותר, בן יום אחד, שחלף מהמועד האחרון להגשת הערעור בהתייחס למועד הידיעה ועד מועד הגשת הערעור בפועל". לנוכח האמור נדחתה הבקשה למחיקת הערעור.

בהתייחס לטענה כי יש פסול בכך שהרשמת העלתה ביוזמתה את הטענות בדבר איחור בן יום אחד והשביתה במערכת בתי המשפט: דין הטענה להידחות, שכן מדובר בחלק אינהרנטי של הבדיקה האם יש להחיל במקרה הנדון את 'כלל המצאה' או את 'כלל הידיעה'.

לאור דברים אלה, ובהיעדר אינדיקציות נוגדות, לא מצאנו מקום להתערב בקביעת הרשמת כי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה שאין להחיל עליה את 'כלל הידיעה'.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.

ביום 5.12.21 ניתנה החלטה על ידי רשמת בית הדין הארצי, אפרת קוקה לפיה: "עיון בטענותיו של המבקש (מר גיא סלע) מעלה כי מבוקשת הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי מיום 14.2.21, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים. פסק דינו של בית הדין האיזורי ניתן במעמד הצדדים ביום 14.2.21. משכך חל המועד האחרון להגשת העירעור מטעם המבקש ביום 16.3.21. הבקשה להארכת מועד בצרוף הודעת הערער הוגשה רק ביום 4.10.2021 באיחור קצוני של למעלה משישה חודשים וחצי. 2. זאת ועוד, המבקש עותר לביטול פסק הדין על יסוד טענתו לטעות בהסכמתו להסכם הפשרה. הלכה פסוקה היא כי המסגרת הדיונית הנכונה להעלאת טענה בדבר פגם בהסכם המצדיק את ביטול הסכם הפשרה, היא תביעה עצמאית לביטול הסכם פשרה, אשר תיתבסס על העילות הקבועות בדין לביטול חוזה. ... לאור האמור, ממליץ בית הדין למבקש שלא לעמוד על הבקשה להארכת מועד להגשת העירעור ולבקש את מחיקתה...". ביום 25.12.21 הודיע התובע כי הוא מבקש למחוק את בקשתו להארכת מועד העירעור.

בית הדין לא קיבל את גרסת התובע לאחוזי משרה נמוכים יותר וכן לא היתייחס כלל לתביעה שכנגד שהוגשה בגין התפטרות הנתבע וגרימת נזק לתובע.

...

ביום 5.12.21 ניתנה החלטה על ידי רשמת בית הדין הארצי, אפרת קוקה לפיה: "עיון בטענותיו של המבקש (מר גיא סלע) מעלה כי מבוקשת הארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 14.2.21, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן במעמד הצדדים ביום 14.2.21. משכך חל המועד האחרון להגשת הערעור מטעם המבקש ביום 16.3.21. הבקשה להארכת מועד בצירוף הודעת הערער הוגשה רק ביום 4.10.2021 באיחור קיצוני של למעלה משישה חודשים וחצי. 2. זאת ועוד, המבקש עותר לביטול פסק הדין על יסוד טענתו לטעות בהסכמתו להסכם הפשרה. הלכה פסוקה היא כי המסגרת הדיונית הנכונה להעלאת טענה בדבר פגם בהסכם המצדיק את ביטול הסכם הפשרה, היא תביעה עצמאית לביטול הסכם פשרה, אשר תתבסס על העילות הקבועות בדין לביטול חוזה. ... לאור האמור, ממליץ בית הדין למבקש שלא לעמוד על הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור ולבקש את מחיקתה...". ביום 25.12.21 הודיע התובע כי הוא מבקש למחוק את בקשתו להארכת מועד הערעור.

אשר על כן לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי יש לבטל את הסכם הפשרה.

לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בחומר הראיות שוכנענו כי הוכח כי כוונת הצדדים היתה לערוך הסכם פשרה, וזה אכן נכרת לאחר שיג ושיח ולאחר שהתובע יכול היה להתייעץ עובר לחתימתו, וכי שוכנענו כי התובע אף התייעץ עובר לחתימתו על הסכם הפשרה גם עם רואה החשבון שלו וגם עם אביו שהיה מחוץ לאולם, וכי לא הורם הנטל על ידי התובע להוכיח כי התקיימו העילות המצדיקות ביטול הסכם הפשרה.

משכך התביעה נדחית.

אולם, הגשת בקשת ארכה בתוך המועד אינה מקנה ארכה באופן אוטומאטי והיא עדיין נתונה לשיקול הדעת של בית הדין, אשר יבחן אותה על כלל נסיבותיה: "החלטה בבקשה להארכת מועד, גם אם הוגשה בתוך המועד להגשת הליך ערעורי, נתונה לשיקול דעתו של הרשם, וזאת בהיתחשב במכלול הנסיבות, ובכלל זאת: ההנמקה לבקשה להארכת מועד; לאיזו תקופה מבוקשת הארכה; מהות ההליך וההחלטה מושא העירעור; השלכות מתן הארכה על זכויות הצדדים. כך, אין דומה בקשה שלא ניתנה לה כל הנמקה מלבד הגשתה בתוך המועד להגשת ערעור, לבקשה שניתנה לה הנמקה ראויה, כגון מחלה; כך, אין דומה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים דיונית, שקבלתה עלולה להביא לעיכוב שמיעת ההליך בבית הדין האיזורי, או להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה שעניינה סעד זמני, שמטבע הדברים צריכה להתברר בדחיפות, לבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין. עם זאת, בכפוף לכך שהגשת הבקשה הובאה לידיעת הצד שכנגד, עצם הגשת הבקשה בתוך המועד להגשת הליך ערעורי מהוה טעם מיוחד להארכת מועד ויש לה משקל, במכלול הנסיבות. כך למשל, הנטל להוכיח סכויי ערעור טובים קטן יותר בהשוואה לבקשה להארכת מועד שהוגשה לאחר המועד להגשת ערעור. אולם, ככל שברור כי מדובר בעירעור סרק, ניתן לדחות את הבקשה להארכת מועד אף אם הוגשה בתוך המועד, בשל העידר סכויי ערעור". ע"ר (ארצי) 50482-06-16 רם פל סלולאר סטוקמרקט בע"מ – יריב קרן (7.7.2017), בפיסקה 15.

...

שכן, הנתבעת 1, חברת קניזו שיפוץ לכל 2014 בע"מ, הינה "אישיות משפטית נפרדת" וכי "אין בתביעה... מקרה חריג" לעקרון זה. המבקשת אף חזרה על טענותיה אלה במסגרת בקשה עצמאית שהגישה "לדחיית התביעה על הסף" כנגדה, בה ציינה כי טענות המשיב אינן מקימות עילה להרמת מסך בין חברת קניזו ובינה ועל כן דין התביעה נגדה להידחות.

למרות האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת.

זאת, כיוון שבחינת סיכויי הערעור, שכאמור לעיל הינם "שיקול חשוב ומהותי" (עניין יוסף עאמר, שם) מביאה למסקנה כי סיכויי הערעור על החלטת הרשמת נמוכים.

סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת נדחית.

כך, החלטת בית הדין האיזורי "חורצת גורלות" כלשונה, שכן חוות הדעת הנגועה בכשלים יסודיים ומהותיים עלולה לפגוע באופן ודאי בתביעתה, באופן המקרין על זכות הגישה שלה לערכאות; למרות הכשלים המהותיים עליהם הצביעה המערערת, נדחתה בקשתה של המערערת לפסילת חוות הדעת; הדרך היחידה שעומדת לפני המערערת לתקוף את חוות הדעת היא הגשת חוות דעת נגדית, אולם דרך זו אינה ישימה, גם בשל העלויות הכרוכות בכך.

בנוסף, הרשמת עמדה על כך שהגשת הבקשה לרשות ערעור נעשתה באיחור ניכר, בן למעלה מחודשיים; הטעות לה טענה המערערת, בכך שהמידע אודות המצאת החלטת בית הדין האיזורי לא הועבר לידיעת בא כוחה, אינה בבחינת 'טעם מיוחד' שכן מדובר בטעות שניתן היה לגלותה בבדיקה שגרתית; טענות המערערת ביחס למצב החרום רלוואנטיות אך לתקופה שלאחר חלוף המועד האחרון להגשת הבקשה לרשות ערעור, ביום 20.9.2023; נוכח הזמן הרב שחלף עד שהוגשה בקשת רשות העירעור, כבר התגבשה ציפיית המשיבה לסיום הליך פסילת/הכשרת חוות הדעת, בייחוד שעה שביום 15.10.2023 המערערת הגישה לבית הדין בקשת למתן ארכה להגשת תצהיריה בעוד שבקשה כלשהיא בעיניין חוות הדעת לא הוגשה.

ממילא לא ניתן היה להסיק מכך שבבקשת ארכה זו לא אוזכרה כוונת המערערת להשיג על החלטת בית הדין האיזורי שלא לפסול את חוות הדעת, כי אין בכוונתה לעשות כן. אדרבא, לשיטת המערערת מסקנה שכזו תביא למצב אבסורדי בו גם אם הייתה המערערת מבקשת להגיש את בקשת רשות העירעור בתוך המועד – ולאחר שהוגשה בקשתה למתן ארכה להגשת התצהירים – לא היה באפשרותה לעשות כן. זאת, מחמת אותה ציפייה של המערערת לסיום ההליך בעיניין זה, המתבססת על כך שרצון המערערת להגיש בקשת רשות ערעור כאמור לא אוזכר בבקשתה למתן ארכה להגשת תצהיריה.

כך, נפסק כי "סכויי העירעור הם 'שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור' כאשר סכויי העירעור, בהתאם לנסיבות המקרה גופו, יכולים כשלעצמם להתגבש לכדי טעם מיוחד להארכת מועד" (ע"ע (ארצי) 39365-03-20 תומר בן יוסף - מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בע"מ (8.10.2020), בפיסקה 8 והמקורות שם).

...

אכן, אותה טעות עליה משליכה המערערת יהבה פורטה בתצהירו של בא כוחה, אולם לא מצאנו בפירוט זה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור.

לנוכח האמור לא מצאנו כי סיכויי בקשת רשות הערעור על החלטת בית הדין האזורי טובים במידה כזו המצדיקה הארכת המועד.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.