ערעור על החלטת רשם בדבר פטור מאגרת בית משפט

[כך, בע"א 8880/13]וינשל נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (30.8.2016) (להלן: עניין וינשל), נדונה למעשה, בין היתר, שאלה זהה לזו המתעוררת בעניינינו, ונפסק כי בכגון דא ניתן לערער בזכות על נושא האגרה במסגרת העירעור על פסק-הדין הסופי בהליך, אף אם מדובר בזכות ערעור "כפולה". מפאת חשיבות הדברים ראוי להביא את הדברים שנפסקו שם כלשונם, מפי כב' השופט דנציגר: "רשם בית המשפט המחוזי א' זמיר קבע כי יש לסווג את תביעתם של המערערים ככזו הנכנסת בגדר תקנה 3(8) לתקנות האגרות. המדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי והשופטת ע' סלומון-צ'רניאק דחתה את העירעור. המדינה טוענת, כי היא רשאית לערער על פסק הדין של השופטת סלומון-צ'רניאק בסוגיית האגרה, שכן הוא בגדר החלטת ביניים שניתן לערער עליה בהליך הנוכחי [...

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת העירעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעיניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בעירעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

...

בסופו של דבר ולאחר התערבות בא כוחו, שוחרר סכום הקצבה לידי המערער אך בגין העיכוב בשחרור הכספים הוגשה בקשת האישור אשר בגדרה עתר המערער לחייב למעשה את הבנקים המשיבים בתשלום פיצוי בסך כולל של מאות מיליוני שקלים חדשים.

לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים כי המערער מיצה את זכות הערעור בנושא האגרה עת ערער על החלטת הרשמת בזכות בפני בית המשפט המחוזי, ומשכך אין לאפשר לו לערער פעם נוספת בזכות על אותה החלטה, במסגרת ערעור על פסק-הדין הסופי שמחק את בקשת האישור בשל אי-תשלום האגרה.

עוד מצאתי לציין, במאמר מוסגר, כי חרף הקושי העיוני האמור בדבר מתן זכות ערעור "כפולה", יש לזכור כי מסקנה אחרת, שלפיה לא הייתה נתונה למערער אפשרות להשיג במסגרת הערעור על פסק-הדין הסופי על ההחלטות שניתנו בעניין האגרה, הייתה מובילה לכך שערעור זה היה מתרוקן למעשה מתוכן, שכן מדובר בערעור המופנה כנגד פסק-הדין אשר מחק (ב"פתקית") את בקשת האישור מחמת אי תשלום האגרה, הא ותו לא, תוך יישום דרישותיו הטכניות של הדין שלפיהן לא יזקק בית המשפט להליך שלא שולמה בו האגרה הנדרשת או אם לא ניתן פטור מתשלום האגרה (ראו, תקנות 2(ג), 2(ד) ו-2(ו) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי המערער רשאי להשיג במסגרת ע"א 8325/20 גם על ההכרעה בנושא הפטור מאגרה.

בנסיבות אלה, בהתחשב בכך שהערעור מתמקד למעשה בסוגיית אי-תשלום האגרה בבית המשפט המחוזי ובהינתן הגישה המקלה הנוהגת ככלל ביחס לחיובו של תובע ייצוגי בהוצאות משפט (למשל, ע"א 7928/12 אי.אר.אמ. טכנולוגיות בע"מ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 32 (22.1.2015); ע"א 2053/18 ואכים נ' שופרסל בע"מ (29.7.2018)), סבורני כי האיזון הראוי מצוי במתן פטור מתשלום האגרה ובהעמדת שיעור העירבון על סכום מתון יחסית של 10,000 ש"ח. סוף דבר (א) המערער רשאי להגיש עד ליום 5.9.2021 כתב ערעור מתוקן בגדר ע"א 8325/20, כמפורט לעיל.

עם הגשת התביעה הוגשה בקשה למתן פטור חלקי מאגרת בית משפט.

באשר להפניה לדברי כב' השופט טפרברג במסגרת ערעור על החלטת הרשם, בדבר הקושי להעריך סיכוי התביעה, יצוין כי באותה עת אף טרם הוגשו ההגנות.

כך, עוד בתיק פשיטת הרגל נקבע בתחילה כי יש להותיר סך של 100,000 ₪ לאגרת בית משפט וסכום זהה להבטחת הוצאות משפט, הכול בכפוף להחלטות אשר תנתנה על ידי מי שידון בתביעה עצמה.

...

ספק אם היה הבנק בוחר לפעול באופן המוביל לכניסת הקבוצה לפירוק, לולא סבר כי אין מנוס מכך.

אף אם יש ממש בטענת התובע כי דין הבקשה להבחן מהבחינה הפורמאלית כבקשה לפי תקנה 519 לתקנות סד"א, הרי שקיימים שיקולים משמעותיים לסטות מהאופן הרגיל בו נבחנות בקשות בהתאם לתקנה זו. נמצא כי מתקיימים במקרה דנן שיקולים דומים לאלה הקיימים בתביעה של חברה.

אין לאפשר מעקף כאמור, גם ביחס לרכיב הערובה להוצאות וזאת למעט באשר לגובה ההפקדה, שיהא מתון יותר.

להשלמת התמונה יצוין כי בצד בקשת רשות העירעור, המבקש הגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה אף בבית משפט זה. בקשה זו התקבלה בחלקה ביום 10.4.2022 בהחלטה שבה צוין כי הדבר נעשה כדי למנוע "מעגל שוטה" דיוני.

אמת מידה זו חלה אף בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעירעור על החלטת הרשם באותה ערכאה (ראו: רע"א 4857/19 Saskin נ' עו"ד גיסין – בעל התפקיד לחברת אורבנקופ אינק, פסקה 7 (22.12.2019); רע"א 933/20 ‏פלונית נ' פלונית, פסקה 7 (1.4.2020)) בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה דנן עומדת באמת המידה האמורה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ביום 3.5.2022 ניתנה החלטת רשמת בית המשפט המחוזי אשר דחתה את בקשת המבקש לפטור מאגרת בית משפט ומהפקדת ערובה (רע"א 7715-05-22; השופטת ס' רסלר-זכאי), וביום 17.7.2022 נדחה ערעור המבקש על החלטת הרשמת הנ"ל (ע"ר 25220-07-22; השופטת נ' גרוסמן).

תקנה 174(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), קובעת כי: "ערעור על החלטה בדבר פסלות שופט יוגש בכתב לבית המשפט העליון בתוך ארבעה עשר ימים ממועד המצאת ההחלטה; העירעור יפרט את עקרי נימוקי היתנגדותו של בעל הדין להחלטה, ויצורפו לו תצהיר המאמת את העובדות שביסוד הבקשה, עותק מבקשת הפסלות, פרוטוקול הדיון בבקשה, וההחלטה נושא העירעור". בהתאם לכך, ככל שהמבקש מעוניין להשיג על החלטת מותב בית משפט השלום מיום 17.1.2022, עליו להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה. עוד יוער, כי נוכח העובדה שהחלטת מותב בית משפט השלום ניתנה לפני יותר מעשרה חודשים, ובשים לב לכך שערעור על החלטה בדבר פסלות שופט יש להגיש בתוך ארבעה עשר ימים ממועד המצאת ההחלטה, ככל שיבקש המבקש להשיג אחר החלטת מותב בית משפט השלום, יהיה עליו להגיש בצידה גם בקשה להארכת מועד להגשת העירעור.

...

דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בקשתם נסמכה על תקנה 18(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), הקובעת כי "בעירעור על כל פסק דין נוסף שניתן בתובענה לאחר החזרת הדיון בנושא העירעור מאת בית משפט שלערעור אל הערכאה הראשונה... אין המערער חייב בתשלום אגרה...". בהחלטה מושא הבקשה שלפניי, שניתנה כאמור ביום 7.2.23, דחתה הרשמת את הבקשה.

עיקר טיעוני המערערים המבקשים חוזרים על הטענה, לפיה תקנה 18(ב) חלה גם בהליכי בקשת רשות ערעור וטוענים, כי תקנה 18(א) לתקנות האגרות, לפיה "בעירעור על פסק דין שניתן נגד יותר מאדם אחד יחד ולחוד תשולם האגרה פעם אחת בלבד, בידי הראשון מבין מגישי העירעור שאינו פטור מתשלום אגרה", נוקטת את אותה לשון כתקנה 18(ב) ומוחלת בפועל על בקשות רשות ערעור "ומעולם לא נתבקשו כמה מבקשי רשות ערעור לשלם כל אחד בנפרד". נטען שהדבר אושר בידי נציגי הפרקליטות, וצורפה התכתבות עימם ועם הנהלת בתי המשפט.

...

סיכום: משנמצא כי בקשת רשות הערעור הנדונה לא הוגשה בעניין ההחלטה החוזרת ומאחר שבכל מקרה, תקנה 18(ב) בתקנות האגרות אינה חלה במקרה של בקשת רשות ערעור חוזרת על החלטת ביניים, הבקשה נדחית".

מסקנה זו אינה משתנה, גם נוכח טיעון המשיבים בנוגע לתקנה 18(א).

הכרעה הערעור נדחה.