ערעור על החלטת רשם בדבר הפקדת עירבון בערעור

לפנַי ערעור על החלטת הרשמת ש' עבדיאן ברע"א 525/206 מיום 27.2.2020 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת הערבון, וכן ערעור על ההחלטות מיום 26.4.2020 ומיום 6.5.2020 בגדרן נדחו בקשות לעיון חוזר בהחלטה האמורה.

למעלה מן הצורך, יצוין כי החלטה בדבר מחיקת ההליך בשל אי הפקדת הערבון ניתנה כאמור ביום 20.5.2020 עובר להגשת ערעור זה. משום כך, בשלב דיוני זה היה על המערער להשיג תחילה על החלטת המחיקה לגופה ורק לאחר מכן, אם המחיקה תבוטל, להשיג על ההחלטות האחרות.

...

דין הערעור להידחות.

ברם, את זאת הוא לא עשה ולו בשל כך, דין הערעור להידחות.

ערעור על החלטת רשמת בית משפט זה, השופטת מ' בן-ארי, מיום 15.1.2020 (בתיק ע"א 33617-12-19) אשר דחתה את בקשת המערערים לפטור אותם מהפקדת ערבון בעירעור שהגישו על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות מיום 30.10.2019.

לא למותר לציין כי בעירעור שהגישה המערערת לפני כחמש שנים, בעיניין חיובה להפקיד ערבון בעירעור מינהלי, כבר הובהר למערערת כי אין ממש בטענותיה נגד חוקיות תקנה 427: "בפתח הדברים, אני מבקשת להבהיר כי אין מקום לטענותיה הגורפות של המבקשת בכל הנוגע לחוקיותה ולחוקתיותה של הדרישה להפקדת ערבון בהליכי ערעור. בית משפט זה כבר דחה בעבר טענות כנגד תוקפה החוקי והחוקתי של תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת חובה של הפקדת ערבון להבטחת הוצאות המשיב בהליכי ערעור" (בר"מ 2498/14 המרכז לאקונומיה בישראל בע''מ נ' עריית רחובות (מנהל הארנונה וועדת ערר לארנונה), פסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז (10.6.2014)).

...

המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור.

לפיכך טענות המערערים כנגד חוקיות הדרישה להפקדת עירבון נדחות.

בדרך זו נפתח למערערים הפתח להגיש בקשה מתוקנת, אך הם בחרו שלא לעשות כן.ס"ח תשע"א מס' 2299 מיום 6.6.2011 עמ' 929 (ה"ח 540) לאור האמור, הערעור נדחה.

בטבלאות בדבר גובה הערבון בערעורים, הן בבית משפט העליון, הן בבית המשפט המחוזי והן בבית משפט השלום, מופיע כי ערעור על החלטה אחרת של רשם פטורה מהפקדת ערבון.

...

בפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הנסיבות הצריכות לעניין הן בתמצית אלה: המבקש, המרצה עונש מאסר בפועל, הגיש ביום 24.5.2020 לבית משפט קמא תביעה בסדר דין מהיר כנגד המשיב מס' 1 (תא"מ (שלום חדרה) 52275-05-20).

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש את הבקשה המונחת עתה בפניי, במסגרתה עותר הוא לביטול החלטתי מיום 3.5.2021, או לחלופין לעיון מחדש בהחלטה הנ"ל. הטעמים שמונה המבקש הם בתמצית אלה: דרך ההשגה על החלטה בעניין פטור מאגרה הוא באמצעות ערעור בזכות, ולא בדרך של בקשת רשות ערעור.

לאחר שעיינתי בבקשה, מסקנתי היא שאין בידי להיעתר לה. ראשית, דרך סיווג הליך השגה על החלטה בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, נדון בהרחבה ב-רע"א 8813-05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 795 (2006), שם נקבע, כי (שם, בעמ' 815-814): "ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע, יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כ"החלטה אחרת". כפי שפרטנו, פתרון זה מתיישב היטב עם שיקולי יעילות, והוא אף עולה בקנה אחד, ולוּ באופן חלקי, עם השאיפה ליצירת כללים בהירים ופשוטים.

באשר לטענות המבקש כנגד החלטת כב' השופט א' באומגרט מיום 18.2.2021, אציין, כי מותב זה אינו מהווה ערכאת ערעור על ההחלטה הנ"ל. נוכח כל המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

בענייננו, קבוע אחרת בתקנה 120(ז) בתקנות ההוצל"פ, המתייחסת ספציפית לערעורים על החלטות רשם הוצל"פ, ומסמיכה את בימ"ש הדן בעירעור על החלטות רשם הוצל"פ לחייב את המערער להפקיד ערובה, ולשונה (הדגשה שלי – ע'ב'ג'): בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם העירעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין.

יש לאבחן את תוצאת פסק דינו המנחה של כב' השופט נ. שילה אשר צורף לבקשה מעניינינו בשניים: האחד - פסק דינו של כב' השופט נ. שילה דן בעירעור על החלטת בימ"ש לעינייני מישפחה בה חויב מערער בהפקדת ערבון בהליך ערעור על החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה ולא על החלטת רשם הוצל"פ, כך שלא חלה תקנה 120(ז) לתקנות ההוצל"פ בנסיבות שם. השני – החלטת רשמת בימ"ש לעינייני מישפחה נשוא העירעור שם ניתנה בבקשה לפטור מתשלום אגרה.

...

לאחר שנדרשתי לבקשה והמצורף לה, ולהוראות התקנות הרלוונטיות, דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה לביטול חיוב המבקשות בהפקדת ערבון מטעמי הבקשה - נדחית.

הדבר פוגע בזכות הגישה שלו לערכאות ואף הופך את זכות העירעור "לאות מתה". המבקש עומד בשני המבחנים שקבעה הפסיקה למתן פטור מהפקדת ערבון בעירעור והם: קיומו של סיכוי ולו בדוחק לזכות בעירעור והוכחת חוסר יכולתו של המערער.

" תקנה 135(א) לתקנות דנה בהבטחת הוצאות המשיב בעירעור וקובעת את הכלל לפיו: "עם הגשת העירעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב". תקנה 135(ב) מעניקה לביהמ"ש שיקול דעת לסטות מהכלל הקבוע בסעיף קטן (א) וקובעת כי: "על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה". פריט 79 לתוספת השלישית לתקנות עניינו קביעת סכום הערובה בעירעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר ונקבע בו שערעור על החלטה כזו "פטור" מהפקדת עירבון.

...

מקל וחומר, יש לקבל את הבקשה במקרה זה שבו מדובר בערעור על החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה (להבדיל מפסק דין) המוגש לאותה ערכאה שנתנה את ההחלטה (להבדיל מערכאה גבוהה יותר).

בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי (תיקון) תשפ"ב – 2022 מוצע בין היתר לתקן את תקנה 135(ב) כך שייקבע שבית המשפט מוסמך להורות על הפקדת ערובה "גם אם לא נקבעה ערובה כאמור בנוגע לאותו הליך בתוספת השלישית". המבקש "מציף" את בתי המשפט בבקשות לרוב והכל "בניסיון כפייתי להימלט מהצורך לשלם אגרות מחד או להפקיד ערבון סמלי להבטחת הוצאות המשיבים מאידך". לכן, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה והתשובה, אני סבור שיש לתת רשות ערעור, היות שמדובר בשאלה משפטית עקרונית והיא האם היה מוסמך בית המשפט לחייב את המבקש בהפקדת ערובה, למרות שעל פי התוספת השלישית לתקנות, ערעור על החלטת רשם שאינו רשם בכיר פטור מהפקדת ערובה? ברע"א 1875/21 יוסף שחם נ' אגף מס הכנסה (23.05.2021)‏ קבע ביהמ"ש כי:‏ "הלכה היא כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות-ניהוליות באופיין, המצויות בגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת. משכך תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן, אלא במקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או שהיא גורמת לעיוות דין... בבסיס סמכותו של בית המשפט לחייב צד להליך בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד, שתי תכליות מרכזיות: הראשונה, הנלמדת מלשונה, היא הבטחת תשלום הוצאותיו של הצד הפסיבי ("הנתבע"), ככל שבסופו של יום יידחה ההליך בו מדובר וייפסקו הוצאות לטובתו; השנייה, היא מניעת ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות והרתעה מפני הגשת הליכי סרק – תביעות, בקשות, או ערעורים, לפי העניין.

ברם, אני סבור כי משמתקין התקנות קבע שערעור על החלטת רשם פטור מהפקדת ערובה, לא מוסמך בית המשפט לקבוע שתופקד ערובה.

סיכומו של דבר: הערעור מתקבל.

המשיבים ישלמו למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.