ערעור על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה בעניין אשרת שהייה

בבית המשפט העליון בר"ם 7890/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקשות: 1. מרים (מריה ) קרפובסקי 2. Lidia Karpovskaya נ ג ד המשיב: משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 1.10.2020 בעמ"ן 43938-01-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת ת' בזק רפפורט בשם המבקשות: עו"ד מריה שוורץ ][]החלטה

היא שוהה בישראל מאז נכנסה אליה באשרת תייר בשנת 2013.

בשנת 2014 המבקשות הגישו בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת 2 בישראל מכוח נוהל מס' 5.2.0033 של רשות האוכלוסין וההגירה שעניינו "הטיפול בבקשות למעמד בישראל להורה קשיש ובודד של אזרח ישראלי". בקשה זו נדחתה מן הטעם שלמבקשת 2 יש בת נוספת המתגוררת בארצות הברית.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתגובה.

אשר על כן: בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט א' דראל, סגן נשיא 27 נובמבר 2022 עמ"נ 52619-05-22 עזר ואח' נ' משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה בעיניין: 1. מרסל עזר 1. ינקה וסילייבה עזר ע"י עו"ד אלכסנדר פרנקל המערערות משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה ע"י עו"ד נדב ביננבאום המשיב פסק דין

בפסק הדין (שניתן על ידי כב' הדיין ח' גוגנהיים) נדחה ערר שהגישו המערערות על ההחלטה לתת למערערת 1 (להלן: המערערת) היתר שהייה בישראל (אשרה מסוג ב/1) ולא רישיון לישיבת אירעי (א/5).

...

במסגרת ההחלטה ציין המנהל הכללי כי בתום השנתיים ייבחן מעמדה של המערערת בישראל, בהתאם לנסיבות הרלוונטיות לאותה עת. בהחלטה בעניינה של המערערת נקבע כדלקמן – "בהתייחס לתקופת שהותה של המבקשת [המערערת] בישראל – יצוין ויודגש כי את מרבית שנותיה, הצעירות והבגירות, העבירה המבקשת [המערערת] במקום מושבה בחו"ל. למעלה מן הצורך יצוין כי אף שהייה ממושכת בישראל אין בה כשלעצמה כל טעם להצדיק מתן מעמד כמבוקש. בהתחייס לבני משפחתה של המבקשת [המערערת] – כאמור, למבקשת [המערערת] בת [המערערת 2] אזרחית ישראל בת 17 ונטען כי הם הגיעו לישראל ע"מ שהבת [המערערת 2] תוכל להתגייס לצה"ל. מנגד, במדינת מוצאה של המבקשת [המערערת] שוהים יתר בני משפחתה המורחבת של המבקשת [המערערעת] ובכלל זה אמה ואחותה. יצוין כי למבקשת [המערערת] יש במדינת נתינותה נכס מגורים בבעלותה ואף הצהירה בראיון שנערך לה טרם הדיון בוועדה כי היו בבעלותה ובבעלות המנוח [בן הזוג] מספר עסקים. לאחר שבחנתי את הנסיבות הספציפיות המועלות בעניינה של המבקשת [המערערת] ואת מכלול החומר המצוי בתיק, החלטתי לפנים משורת הדין ולאור טובת בתה [המערערת 2] לקבל את המלצת חברי הוועדה, ולאשר למבקשת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לשנתיים – שנה בכל פעם. בתום תקופה זו, יבחן המשך מעמדה של המבקשת [המערערת] בישראל בהתאם לנסיבות העדכניות והרלוונטיות". פסק הדין של בית הדין לעררים ערר שהגישו המערערות לבית הדין לעררים נדחה.

במסגרת הפעלת שיקול הדעת נדרש המשיב לשיקול "טובת הילד", הנוגע לבת, שהיא כבר בגירה, לרצונן של המערערת והבת לשהות בישראל, ומצא את הדרך לאפשר את שהותה של המערערת בישראל, לצד הבת, בתקופת השירות הצבאי, כל זאת על רקע המסקנה המתבקשת מהתשתית שהונחה לפני הוועדה הבין- משרדית, המנהל הכללי של הרשות, ובית הדין לעררים, בדבר זיקת המערערת לבולגריה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיב את הוצאות הערעור בסכום של 2,000 ₪.

בפסק הדין זה נדחה הערר של המערערות על החלטת מנהלת תחום סיעוד ברשות האוכלוסין וההגירה (המשיב) מיום 25.8.2022, אשר על-פיה נדחה ערר פנימי על החלטת הממונה באגף הסיעוד במנהל עובדים זרים במשיבה מיום 26.4.2022.

בעיניין קביעת בית הדין כי על העובדת לצאת מישראל עד יום 15.2.2023, נטען בעירעור כי ביום 12.2.2023 האריך המשיב את תקופת ההתארגנות ליציאת עובדי הסיעוד הזרים מישראל עד יום 15.4.2023, כך שבכל מקרה, העובדת אינה צריכה לצאת מהארץ קודם למועד זה. מנגד טען המשיב לפני בית הדין לעררים, כי לנוכח שיקול דעתו הרחב של שר הפנים בכל הנוגע למתן אשרות כניסה ושהייה בישראל, בשל מדיניות המדינה למניעת השתקעות עובדים זרים בארץ ועל יסוד תכליתו של סעיף ד3 בנוהל, אין מקום להארכת תוקף אשרת העבודה של העובדת.

...

לאחר עיון בכתב הערעור, בהחלטת המשיב, בהחלטה בערר הפנימי ובפסק דינו המקיף והמנומק היטב של בית הדין לעררים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור אף ללא צורך בתשובת המשיב.

משנדחה הערר, נקבע כי על העובדת לצאת מישראל עד יום 15.2.2023.

לנוכח כל האמור, הערעור נדחה.

העירעור שלפניי הוגש על פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 23.8.20 (כב' הדיין דותן ברגמן, ערר 3086-19), שדחה את הערר שהגישה המערערת על החלטת רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות) לדחות את בקשתה לקבלת מעמד בישראל מכח הנוהל.

המערערת שהתה בישראל כתיירת באשרה שהוארכה מעת לעת, עד שהתקבלה החלטת הרשות לדחות את הבקשה, בנימוק שהיא אינה עומדת בשניים מהתנאים המצטברים לצורך קבלת מעמד בישראל מכח הנוהל (יש אי התאמה בין גרסאות הצדדים לגבי מועד קבלת ההחלטה והמצאתה למערערת, אך עניין זה אינו מהותי לצורך פסק הדין).

...

בנסיבות אלה, אני סבורה כי הפעלת שיקול דעתה של הרשות ושל בית הדין לעררים, בהגינות, ביושר, בשוויון ובאופן ענייני, אינם יכולים להיתלות באי הכללת שמה של המערערת בטופס ובאי הגשת בקשה במקרה זה. אף אילו היה אביה ממלא את הטופס כנדרש, לא היה בכך כדי לשנות את תוצאת העניין ובתו לא היתה רשאית לעלות יחד עמו ולא היתה יכולה להתאזרח יחד עמו, לאור התנגדות אמה שהיתה ההורה המשמורן.

בנסיבות אלה אני סבורה כי התלות בנימוק טכני של מילוי טופס, ובמיוחד לאור ההחלטה שקיבלה המערערת עת בגרה לקשור את חייה עם מדינת ישראל מרגע שהוסר האילוץ שמנע זאת ממנה קודם לכן, אינה מצדיקה את דחיית הבקשה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט א' דראל, סגן נשיא 03 ינואר 2024 עמ"נ 75919-05-23 רבינאלה נ' רשות האוכלוסין וההגירה בעיניין: מריה רבינאלה ע"י עוה"ד זרי חזן, דפנה פודו המערערת רשות האוכלוסין וההגירה ע"י עו"ד רונית שנצר-יעקובי המשיבה פסק דין

נציג נתיב – כתב שניתן לתת מענה לטפול הרפואי הנידרש בחו"ל, וכי למבקשת מישפחה בחו"ל שיכולה לתמוך בה. בהחלטתו (נספח ב' לערעור, נספח כ"ו לכתב התשובה), קיבל מנכ"ל המשיבה את ההמלצה תוך שפרט את הנימוקים להחלטתו: "מבחינת הבקשה עולה כי המבקשת נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2005 ובהיותה כבת 40, דהיינו המבקשת שהתה את מרבית שנותיה הצעירות והבגירות במדינת מוצאה, שם נולדה, גדלה ואף הביאה לעולם שתי בנות אשר מתגוררות בחו"ל. ויובהר, המבקשת נכנסה לישראל באמצעות אשרת עבודה בתחום הסיעוד, אשרה אשר מעצם טבעה הנה אשרה זמנית ובתום תוקף האשרה וסיום העסקה על העובד לצאת מישראל. למעלה מן הצורך יצוין, כי שהות ארוכה בישראל אינה כשלעצמה טעם הומניטרי המצדיק הענקת מעמד בישראל.

עניינה של המערערת נבחן פעמיים על ידי הועדה הבין-משרדית, ועל ידי בית הדין, והערעור "ממחזר טענות שנטענו לעומקן והוכרעו". המשיבה חולקת על הטענה, שלפיה המערערת זכאית למעמד קבע מכוח ההליך המדורג בשל שהוי נטען בקבלת החלטה על סיום ההליך המדורג בטרם פטירת המנוח.

...

הוסף לכך את ההפסקה שנבעה מדברי בן הזוג באשר לטיב הקשר, את הספקות שהתעוררו באשר לכנותו, והמסקנה כי ההליך לא הבשיל שלא באשמת המשיבה מתבקשת מאליה.

משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה בהתאם.

סיכום על יסוד האמור, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שעניינה של המערערת יוחזר לוועדה הבין-משרדית כדי שתדון בו מחדש, תגבש המלצות הנותנות ביטוי למכלול השיקולים ולאחר מכן תתקבל החלטה חדשה.