ערעור על החלטת רופא תעופה בדבר כשירות רפואית לטיס

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מטעם המשיבה מיום 15/11/18 (להלן: "הועדה") אשר קבעה כי אין לשנות מהחלטתה הקודמת מיום 12/3/18, כך שהמערער כשיר לעבודה מתאימה בהקף משרה של 50% מיום 1/10/17 ועד ליום 31/3/19 .

עיקר טענות המשיבה – בשונה מהועדה הקודמת, בה נבדק המערער על ידי רופאה תעסוקתית, בועדה הנוכחית נבדק המערער על ידי פסיכיאטרית ולכן מדובר בהערכה מקצועית שאינה מתבססת רק על תעוד רפואי מטעם המערער, אלא על ממצאים אובייקטיבים.

בהתאם לסעיף 114(א( לתקנון הקרן (מחודש 7/13): "על החלטות הקרן שאינן בעניינים רפואיים זכאי התובע לערער בפני ערכאה שיפוטית מוסכמת; למען הסר ספק, החלטות הוועדה הרפואית העליונה בעיניין רפואי לא יהיו ניתנות לערעור כאמור". בהתאם להלכה הפסוקה, וועדות רפואיות הפועלות מכוח תקנוני קרנות הפנסיה הנן גופים מעין שפוטיים והקף הבקורת השיפוטית שמפעיל בית הדין לעבודה, עת הוא בוחן את פועלן, מצומצם הוא ונוגע, בעקרו של דבר, לעילת החריגה מסמכות ופגיעה בעקרי הצדק הטבעי (ראו: ע"ע (ארצי) 218/03 נתיב – קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ – מרים שינדלר, פד"ע לט, 470).

כמו כן הועדה הפניתה לפער בין הדיווח כי המערער לא יוצא מהבית, אולי פעם בשבוע, לעומת העובדה כי הצליח לטוס לברצלונה, על אף שלא נהנה.

...

לאחר דיון שהתקיים בערעור ביום 16/9/18, הגיעו הצדדים להסכמה כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול את עמדתה בשנית בשים לב לשאלות הבאות: "א. על בסיס אילו נתונים הגיעה הוועדה למסקנה כי נפגע כושר עבודתו של התובע חלקית בלבד, זאת בשים לב לקביעות וועדות קודמות, לדוגמה וועדה רפואית מיום 08/09/2016.

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בחינת ההחלטות הוועדות הרפואיות על ידי בית הדין, תיערך בהתאם לפסיקה, באופן הבא: "בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול באמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה. לצורך הפיקוח הנאות שלבית הדין יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הוועדות, המסמכים שהוגשו לוועדות על ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, שכן אין בית הדין בודק את ההחלטות הרפואיות של הוועדות... בסופו של דבר, על בית הדין להכריע אם החלטות הוועדות חורגות ממתחם הסבירות" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418)).

לאור כל המפורט לעיל, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה, ומכאן דין הערעור להידחות.

השאלות שבמחלוקת הן כדלקמן: האם ההחלטה על הורדתם של התובעים מהמטוס התבססה על מידע רפואי מספק המעיד על קיומו של חשש שהתובעים סבלו ממחלה והם עשויים להדביק אחרים במחלה.

מעבר לכך, גרסת התובעים מהימנה בעיני לפיה לא נימצאו ליקויים באף אחת מהבדיקות הנ"ל, היינו במעמד ביצוע הבדיקות התובעים לא סבלו מחום, ייתר לחץ דם וכיוצ"ב. אומנם ההחלטה על הורדת התובעים התלוותה גם בייעוץ טלפוני מרופא שהיה בישראל, אולם אין מחלוקת שהרופא מישראל לא בדק את התובעים וגם לא העיד במשפט.

הקברניט לא הסתיר את העובדה שההחלטה על הורדת התובעים מהמטוס התקבלה בתקופה בה חלו אחרים במחלת חצבת, וייתכן והדבר השפיע על מקבל ההחלטה שכן, היתה באותה תקופה בהלה ולחץ ממחלת החצבת.

ביהמ"ש חזר ושאל את נציגי הנתבעת, אם נכונה הטענה כי התובעים לא היו כשירים מבחינה רפואית לטוס בטיסה המקורית, כיצד הנתבעת יזמה את הטסתם בטיסה החלופית, בחלוף 16 שעות, מבלי שבדקה את כשירותם רפואית.

ניתן להגיש בקשת ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל אביב בתוך 15 ימים.

...

סבורני שאין כל סיבה שלא להציג בפני בית המשפט תרשומת לגבי הבדיקות שנערכו ותוצאותיהם.

התובעת מס' 2 העידה כי "נפגעתי בעיקר מהיחס מהורדה מהמטוס, גם אם התקבלה החלטה רפואית שגויה אפשר היה להתייחס אלינו בצורה מכובדת יותר. נאמר לנו 'תרדו ומייד אני לא רוצה אתכם בטיסה שלי'. מי שאמר זה הקברניט". אומנם, גם התובעים התבטאו כלפי נציגי הנתבעת באמירות פוגעניות, ואולם לאחר שביהמ"ש בחן את השיח שהתקיים בזמן אמת בין הצדדים, ביהמ"ש הגיע למסקנה שראוי היה להתייחס לתובעים, שהם אנשים מבוגרים בני 75 ו – 78 שנים, באופן מכובד יותר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי שהמקרה מצדיק מתן פיצוי לדוגמה.

לפיכך, ומכל המקובץ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום כולל של 6,490 ₪.

זהו ערעור על החלטת מנהל המשיבה מיום 5.4.17 שמצא להטיל על המערער עיצום כספי בסכום כולל של 54,855 ₪ בגין הפרות נטענות של הוראות בחוק הטיס, תשע"א-2011 (להלן -"חוק הטיס") ותקנותיו.

המשיבה טוענת כי תקנה 66(ב)(4) הקובעת כי "תוקפה של תעודה רפואית יפקע...עם פחיתת כושר בריאות מכל סיבה שהיא שיש בה כדי למנוע מעובד הטיס את השמוש בזכויות שמעניק לו רשיונו או הגדרו או בחלק מהן". כמו כן, קובעת תקנה 66(ג) כי "עובד טיס שנתקיים לגביו ארוע מן המפורטים בתקנת משנה (ב), ידווח על כך לרופא הרשות בהקדם האפשרי, ולא יעשה שימוש בתעודה הרפואית שבידו אלא לאחר שעבר בדיקת ביקורת ועל פי תוצאות הבדיקה". לשיטת המשיבה, במכתב המערער (מיום 21.12.15) הודה בפניה על כך שארע מקרה בגינו פחת כושר בריאותו, מסיבה שיש בה כדי למנוע ממנו את השמוש בזכויות שמעניק לו רישיונו, ולכן לדידה, פקע תוקף התעודה הרפואית של המערער.

המערער טוען כי לא נעדר עקב מחלה לחודש ימים, אלא נוכח תקופת חגים ומצב מזג האויר, שכן כאבי הגב מהם סבל היו "רגילים" בלבד, ולא כאלו שיש בהם כדי לשלול את כשירותו הרפואית, כפי שקבע אף המומחה בתחום האורתופדיה, ד"ר ליברטי, שבדק את המערער וחיווה דעתו אשר לכשירותו - לפיה אין מניעה מהמשך השמוש בתעודה הרפואית שלו.

בנסיבות שתוארו לעיל, לא ברור מדוע במסגרת מה שכינה ב"כ המשיבה "ההודעה המתוקנת" מיום 26.12.16 (בדבר כוונה לנקוט פעילות אכיפה כלפי המערער מצד המשיבה), דבק מנהל המשיבה בעמדה כי המערער הפר, בין היתר, גם את תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות, בכך שלכאורה השתמש בזכויות רישיון הטיס שלו ב- 21 טיסות, על אף שפקע לכאורה תוקפה של התעודה הרפואית.

...

אני סבורה כי הוראה זו מחייבת את מנהל המשיבה להתייחס לשאלת הפחתת העיצום על פי הנסיבות שבפניו וכל עוד לא עשה כן אין להסיק כי לא היה יסוד לכך.

לפיכך, אני מורה על ביטול העיצום הכספי שהוטל על המערער בגין ההפרות הנטענות של תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות.

סיכומו של דבר לאור האמור ,אני מורה כדלקמן: הערעור מתקבל חלקית, במובן זה שאני מקבלת את עמדת המערער ביחס להפרות הנטענות של תקנה 67(א) בתקנות הרישיונות ומורה על ביטול העיצום הכספי שהוטל בגינן.

לפנינו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 15.12.2019 (להלן -הועדה) אשר קבעה לתובע נכות חלקית בשיעור 50% החל מיום 4.2.2018 ועד ליום 30.6.2020.

החלטת הועדה - "תולדות המחלה": "הגיע בלווי עו"ד פאדי שופאני. מוסר שסובל מקוליטיס המתבטא מעל 15 יציאות ביום, חלקן יציאות דמיות, הטיפול באומרה (הטיפול האחרון שהוצע לו) הופסק בשל תופעות לוואי. כיום משתמש בקנביס רפואי באידוי כחצי גרם ביום, המנה מחולקת למשך היום. מוסר שירד במשקל, שוקל 72 ק"ג, סובל מכאבי בטן כל היום והלילה כאבי פרקים בעיקר בקרסול וכפות הידיים ותחושה של דלקות בעניים. אינו עובד מאז 2018". "הבעיה הרפואית": "אובחן כסובל מקוליטיס כיבית החל מנובמבר 2017, מאז מטופל בטיפולים שונים. בביקור אצל גסטרואנטרולוג המטפל ד"ר זהבי מתאריך 09.08.2019 מצויין כי סובל מכאבי בטן, שלשולים, ירידה במשקל ודימום רקטאלי. בדיקתו הגופנית תקינה והמליץ בשימוש בקנביס לאור מיצוי אפשרויות האחרות כולל טפול ביולוגי". היסטוריה תעסוקתית: "עובד בתור טכנאי מבנה מטוס עד שאובן בנובמבר 2017, שוחרר משירות קבע בפברואר 2018". "מימצאי הבדיקה": "מעט חיוור, רזון ניכר, בטן רכה לא רגישה, ללא הגדלת כבד או טחול, ללא סימנים של ארטיריטיס, ללא ממצאים באיזור פי הטבעת". "דיון ומסקנות": "לפי המסמכים שעמדו בפני הועדה, השיחה עם העמית ובדיקתו ישנה החמרה במצבו על פי ירידה במשקל. לציין שלפני הועדה לא עמדו מסמכים המעידים על פגיעה מפרקית או פגיעה בעניים. חוו"ד של ד"ר יעקובוביץ' מתאריך 24.07.2018 קובעת כי אינו כשיר לעבודה עד 24.07.2019 ד"ר יעקובוביץ' מתאר כאבי בטן, יציאות דמיות, כאבי שרירים וגב על סמך זה קובע אי כושר מלא לתקופה זו. לדעת הועדה ממצאים אלו מאפיינים את המחלה, תסמינים אינם מצדים אובדן כושר עבודה של 100%, להדגיש שגם ד"ר יעקובוביץ' אינו מנמק בחוות דעתו מדוע תסמינים אלה למעשה מונעים ממנו עבודה ולו עבודה חלקית ולכן הועדה דוחה את חוות דעתו של ד"ר יעקובוביץ' והועדה קובעת שהעמית נמצא באובדן כושר עבודה של 50% מיום 04.02.2018 ועד 30.06.2020, עבודה בישיבה ובתנאים בהם מתאפשרת גישה נוחה להתפנות כאשר חש צורך. בתום תקופה זו במידה ומצבו הקליני ישתנה ויבקש לידון מחדש לנכותו יביא מכתבים עדכניים מרופא ראומוטולוג, עיניים וגסטרו, ולנוכח העדר שיפור במצבו הועדה קובעת אי כושר 50%". דיון והכרעה – לאחר שבחנו את טענות הצדדים, ואת כלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה לפיה דין התביעה להדחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בחינת החלטות הועדות הרפואיות על ידי בית הדין, תערך בהתאם לפסיקה, באופן הבא: "בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול באמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הנו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעקרי הצדק, וכן הלאה. לצורך הפיקוח הנאות שלבית הדין יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הועדות, המסמכים שהוגשו לועדות על ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, שכן אין בית הדין בודק את ההחלטות הרפואיות של הועדות... בסופו של דבר, על בית הדין להכריע אם החלטות הועדות חורגות ממתחם הסבירות" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי פד"ע לב, 418)).

...

בחינת החלטות הוועדות הרפואיות על ידי בית הדין, תיערך בהתאם לפסיקה, באופן הבא: "בית הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול באמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה. לצורך הפיקוח הנאות שלבית הדין יש להקפיד על הגשת כל ההחלטות של הוועדות, המסמכים שהוגשו לוועדות על ידי הצדדים ועדויות הנוגעות לפגמים משפטיים אפשריים. על מנת לבצע את תפקידו אין חובה שבית הדין ימנה מומחה יועץ רפואי, שכן אין בית הדין בודק את ההחלטות הרפואיות של הוועדות... בסופו של דבר, על בית הדין להכריע אם החלטות הוועדות חורגות ממיתחם הסבירות" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418)).

לסיכום, מהטעמים שפורטו לעיל, לא נמצא כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה או בעבודתה.

לפיכך - התביעה נדחית.

בית הדין פירט כי המערער לא הגיש במסגרת ההליך אישור רפואי כלשהוא שהוצג למשיבה בזמן אמת ומלמד כי הוא מוגבל מטיסות או מביצוען של שעות נוספות, וגם לא אסמכתא לכך שאמר את הדברים בזמן אמת.

לשיטת בית הדין גם אישור הרופא התעסוקתי אינו קובע מיגבלה כאמור, שכן כל שנקבע בו הוא כי המערער "כשיר לחזור לעבודתו בהקף של 50% משרה". המערער אף לא הניח תשתית ראייתית לכך שהוא ניכנס להגדרה שבסעיף 8(ד) לחוק עקב הצורך לטפל ברעייתו או באביו, שכן גם לגביהם לא הוצגו אישורים רפואיים המעידים על מיגבלה תפקודית.

גם לא הוכח כי התפוקות אותן הזכיר מר רודיטי בחקירתו או דירוגו של המערער על ידי מנהליו קשורים לאי ביצוען של שעות עבודה נוספות על ידי המערער או לכל היבט אחר הקשור במישרין או בעקיפין למצבו הרפואי, כך שאין מדובר במצב בו הוחלט לצמצם דוקא את משרתו בשל מצב בריאותו או בין היתר בשל מצב בריאותו.

...

אף לא מצאנו ממש בטענות הנוגעות להיכרות אישית בין האב"ד לגב' דשא, וזאת כבר מן הטעם שלא נתקפה בזמן אמת החלטת בית הדין האזורי שלא לפסול עצמו כתוצאה מכך.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו כמפורט לעיל.

המשיבה תשלם למערער פיצוי בסך של 50,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום.