מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ערעור על החלטת קצין התגמולים בעניין קשר בין אפילפסיה לשירות צבאי

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שרותו הצבאי לבין התקף אפילפטי בודד בו לקה ומחלת האפילפסיה ממנה הוא סובל.
המשיב - שהִפנה אף ל"חוות דעת רפואית בדבר קשר אפשרי בין תנאי השרות הצבאי לבין אפילפסיה" מיום 10.8.2006 של פרופ' מ. שדה, ד"ר א. בלט, פרופ' א. מלמד, ד"ר י. שילר וד"ר פ. וייס, שנערכה כחוות דעת כללית לבקשת קצין תגמולים - הדגיש כי יש להבחין בין התקף אפילפטי לבין מחלת אפילפסיה, וכי אין הוכחה שהתקף אפילפטי גורם להתקפים נוספים או להופעת המחלה.
תעוד רפואי להלן תמצית המסמכים הרפואיים העקריים הנוגעים לענייננו: (1) 26.12.2011 - 28.12.2011 - מכתב שיחרור ממחלקה נוירולוגית בבית החולים סורוקה, לאחר ההתקף הראשון (נ/1): "במסגרת אימון מיתקדם כעת. ביום קבלתו - ארוע של איבוד הכרה פיתאומי, מלווה לדברי עדי ראייה בתנועות בלתי רצוניות בגפיים, יציאת קצף מהפה, ללא נשיכת לשון וללא איבוד שליטה על סוגרים. הארוע נמשך כ-1-2 דקות, בהמשך חזר לעצמו תוך מספר דקות לאחר שהובא למרפאת הבסיס (היה מבולבל וישנוני בזמן הנסיעה למרפאה - מרחק של מספר דקות בלבד). מדובר בארוע ראשון בחייו. אינו זוכר את הארוע. בדיקה נוירולוגית תקינה. CT מח עם ח"נ – תקין. אושפז להשגחה ולהמשך בירור. שולל היסטוריה משפחתית של אפילפסיה או מחלות נוירולוגיות אחרות. ... בוצע EEG (פעמיים בהפרש של יממה) – תרשים חורג מגדר התקין בשל פעילות דלתא 3 לשניה, תנודה גבוהה, שנמשכה 5 שניות, חזרה 3 פעמים. לסיכום: תרשים פרוקסיזמאלי. בעקבות תמונה קלינית המתאימה לפירכוס ראשון בחיים בשילוב עם תרשים EEG פרוקסיזמאלי הוחלט כי יש מקום לתחילת טפול אנטיקונבולסנטי - הותחל טפול בדפלפט. מצבו של החולה מאפשר שיחרור. יזדקק להמשך מעקב נורולוגי, מעקב רמת תרופה ותיפקודי כבד, MRI מח אמבולטורי בפרוטוקול אפילפסיה". (2) 9.1.2012 - מתוך מכתב הפנייה לייעוץ של רופא נורולוג (נ/2): "לי' מוטיבציה רבה ורצון לשוב לבא"ח להשלמת מסלול לוחם בסיירת. טוען כי ההתכווצויות ארעו בשל מאמץ פיזי רב .. הסברתי לי' כי במידה ואכן סובל מאפילפסיה, הרי שאין מנוס מהתאמת פרופיל ההולם את מצבו, כנראה 45, ואז לא יוכל להמשיך במסלול לוחם". (3) 25.6.2012 - גיליון שיחרור מחדר מיון בבית החולים הדסה הר הצופים לאחר התקף נוסף (נ/4): "הוחל טפול ב-depalept אך אינו לוקח באופן קבוע. היום ספק התקף. מתואר על ידי חברו לחדר כנחירות. לא הצליח להעיר אותו. ... בייעוץ עם ד"ר לנסוס, תמונה כעת אינה מתאימה לפרכוס". (4) 25.7.2012 - בדיקת EEG: "פעילות אפילפטית כללית אינטריקטלית בעירנות ושינה, תכופה יותר בשינה". (5) 15.8.2012 - גיליון שיחרור מחדר מיון בבית החולים הדסה הר הצופים לאחר התקפים נוספים: "פנה עקב התקף אפילפטי ... בן 20. ברקע אפלפסיה ידועה. מטופל בדפלפט. היום שני ארועי פירכוס. מציין שלא נטל את תרופותיו באופן סדיר בימים האחרונים. כמו כן, תחושת חום והרגשה כללית רעה היום, ללא תלונה מכוונת ... ייתכן שמקור הלויקוציטוזיס בפרכוס עצמו. בשלב זה ללא עדות לזיהום". (6) 24.8.2012 - גיליון "שיחרור על תנאי" שיחרור מחדר מיון בבית החולים הדסה הר הצופים לאחר התקפים נוספים: "היום בבוקר כאבי ראש בהמשך ארוע של פירכוס כללי עם נשיכת לשון, תקופה פוסטאקטלית של כ-15 דקות ואז מספר הקאות ללא חום. מציין שלא נטל את תרופותיו באופן סדיר מזה מספר שבועות". (7) 6.10.2012 - גיליון סיכום של מחלקת מיון פנימית בבית החולים הדסה הר הצופים: "ברקע מחלת פרכוסים ידועה מזה מספר חודשים אשר הופיע במהלך שרותו הצבאי. פירכוס ראשון הופיע לפני מספר חודשים לאחר עומס פיסי וכן המנעות משינה. הפרכוס כנראה התבטא בתנועות טוניות קלוניות עם נשיכת לשון ואיבוד שליטה על סוגרים. הופנה למעקב נורולוגי ביצע בדיקת EEG שלוש פעמים אשר הייתה פתולוגית בכל אחת מן המקרים. הוחל בטיפול בדפלפט 500 מ"ג x2. לדבריו בתחילה לא נטל את התרופה באופן מסודר בעקבות כך חווה 5 פרכוסים נוספים. כעת נוטל את התרופה באופן קבוע. פירכוס אחרון היה שבועיים טרם קבלתו ... אז במקרה זה חש כאב בכתף ימין אשר הופיע במשך השבועיים האחרונים לסירוגין בא והולך בצורה התקפית. ביום פנייתו החמרה קשה של הכאבים, עד כדי שזעק מכאב וע"כ הופנה למיון". (8) 11.11.2012 - סיכום חדר מיון בבית חולים כרמל בחיפה: "הבוקר סבל מארוע נוסף של פירכוס GRAND MAL עם איבוד הכרה, נפילה וחבלת ראש אוקסיפיטלית, יציאת קצף מהפה וקולות, ללא תנועות טוניות-קלוניות וללא אבדן שליטה על סוגרים, נמשך כ-2 דק', לאחר מכן התלונן על בחילות, חולשה, לא זוכר את הארוע". (9) 27.11.2012 - 2.12.2012 - סיכום אישפוז במחלקה נוירולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה: "כעת החולה היתקבל בגלל התקפים אפילפטיים שהופיעו יום טרם קבלתו ובבוקר ביום קבלתו. מדובר התקפים טוניים קלוניים תחת טפול זה (דיפלפט - א"ג), כל התקף נמשך כמה דקות עם איבוד הכרה, יציאת קצף מהפה, תנועות פרכוסים בידיים, ללא בריחת שתן ותקופה פוסט אקטלית שנמשכת כעשרים עד שלושים דקות. לציין שהחולה סבל מהתקף אפילפטי במיון, ועקב כך פגע בעין ימנית עם מזלג ומאז עין ימנית אדומה". (10) 10.12.2012 - סיכום חדר מיון בבית החולים רמב"ם: "מטופל בשילוב של דפלפט .. וקפרה .. ולמרות כך היום שוב סבל מהתקף כללי". (11) 25.6.2014 - סיכום ביקור במחלקה נוירולוגית בבית החולים רמב"ם: "מדובר בגבר צעיר הסובל מאפילפסיה. מחלתו מתבטאת בהתקפים טונים קלונים כלליים וניתוקים. מטופל לאחרונה רק בטגרטול 600 מ"ג ליום. לציין EEG שהדגים התפרצויות כלליות. לאחר כך ניסה טפול בכוון לאפילפסיה כללית. לפני כחודש סבל מהתקף טוני קלוני כללי. תדירות הניתוקים כעת הנה על בסיס יום יומי. לאור העובדה כי ניסה מיגוון רחב מאוד של התרופות נראה כי קיימת אינדיקאציה לטפול לא תרופתי כדוגמת הכנסת קוצב ווגאלי ..". (12) 20.7.2014 - 24.7.2014 - סיכום אישפוז במחלקה נוירולוגית בבית החולים רמב"ם: "היתקבל לצורך ביצוע וידאו EEG ... במהלך הניטור ניצפו מספר התקפים אופיינים". חוות דעת המומחים הרפואיים * חוות דעת קוריצקי (מטעם המערער) ד"ר קוריצקי, המומחה מטעם המערער, קבע בחוות דעתו כי המערער סובל ככל הנראה מאפילפסיה אודיופתית, שכן הבירורים שכללו בדיקת CT ו-MRI שללו גורם ראשוני, כגון שאת (גידול - א"ג), מלפורמציה וסקולארית או תהליך דלקתי מוחי שהיה עלול לגרום להופעת התקף אפילפטי.
...
"האסכולה הזאת שאומרת seizures do beget seizures , אומרים: צריך להתחיל מיד לטפל, כי אם אתה מתחיל מיד לטפל, אתה תמנע את העובדה שההתקפים יחזרו. ויש אסכולה שאומרת: לא נורא, תן לזה, נראה איך קורה, נראה מה קורה, כי התקפים לא גורמים להתקפים חדשים". המומחה אף הסביר מדוע עקב ההתקף האפילפטי שנגרם בעקבות חסך השינה, נגרמו למערער אף התקפים נוספים: "אין לי ספק שהאיש הזה הוא איש עם סף נמוך, הוא איש עם נטייה לפתח אפילפסיה". "באנשים שהם אינהרנטית צפויים לפתח אפילפסיה, זאת אומרת מחלה, ההתקף הראשון הזה הוא בא על קרקע פורייה. זאת אומרת, הוא, השינוי שהוא גורם הוא יכול להיות מין מצב שבו הוא גורם לכך שיבואו התקפים נוספים. באנשים שהם לא צפויים לזה, כנראה לא יקרה כלום". "עובדה שיש שם פלוגה שלמה שכולם עברו את אותם הדברים ורק אדון ח' (המערער - א"ג) הוא היחיד שהיה לו התקפים אפילפטיים. זאת אומרת, אני מקבל את הדבר הזה שהיה לו סף נמוך, אבל אני אומר שיכול להיות שהיה עובר את חייו ללא התקפים במידה ולא היה נקלע לתנאים הקיצוניים שבהם הוא נקלע קודם בתוך שירותו". "... בגלל שהאיש הזה היה כבר בעל פוטנציאל להפוך להיות אפילפטי, הוא הפך להיות אפילפטי". "חסך שינה ... במקרה הזה גרם להתקף אפילפטי, אבל הוא נפל על אדם שהתקף אפילפטי הפך אצלו לאפילפסיה". המומחה הסביר את תופעת kindling הקושרת בין התקף אחד להתקפים שאחריו: "יש תופעה .. שקוראים לה kindling , זאת אומרת משהו נוצר במוח, או מין משהו מדבק כזה, שהופך את ההתקף הזה, שהוא מדליק את ההתקפים שיבואו אחריו". * חוות דעת שלזינגר (מטעם המשיב) ד"ר שלזינגר, המומחית מטעם המשיב, הסבירה בחוות דעתה כי האטיולוגיה של אפילפסיה אודיופתית אינה ידועה, והליקוי הינו פגם מולד אשר גורם לסף אפילפטי נמוך.
ברע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 20.3.2016) הדגישה השופטת ברק-ארז את רוחב השיקולים של ועדת ערעור בבואה להכריע בין חוות דעת של מומחים רפואיים, והתייחסה למשקלם של נתונים שהופיעו במאמרים רפואיים: "בסופו של דבר, הערכאה המבררת נדרשת להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות, ואף סותרות, של המומחים שמציגים הצדדים, וזאת על סמך מגוון רחב של שיקולים שאינו מתמצה בנתונים כלליים הנלמדים מן הספרות הרלוונטית בתחום (ראו והשוו: ע"פ 8277/14 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות 32-24 (23.2.2016))". והשופט רובינשטיין הוסיף: "לדעתי אכן ניתן לחלץ מתיק זה גם תובנה כללית, ברוח דברי חברתי: שיקולים סטטיסטיים כבודם במקומם, ויש מקום להביאם בחשבון, אך גדולתה של הרפואה היא ביחס האינדיבידואלי לכל מטופל וחולה. דעת לכל נקל, כי הגוף האנושי אינו מגיב בהכרח באופן זהה בכל מקרה, גם כשהנתונים הבסיסיים דומים, ודבר זה אינו טעון ראיות הרבה.
כמו-כן, הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ וכן את הוצאותיו בגין התשלום למומחה מטעמו.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2005 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א (כב' השופטת ש' דותן), לפיו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה, בדבר שיעור הנכות בה לוקה המבקש בגין שרותו הצבאי.
במהלך שרותו, שכלל תקופות של לחץ עבודה יוצא דופן ומתח נפשי ניכר, נתקף בהתקף אפילפטי, בעטיו אושפז בבית חולים, שם ארעו לו שני התקפים נוספים.
לטעמו של המבקש, צריכה הייתה הועדה הרפואית העליונה להדרש אף לשאלת הקשר הסיבתי בין הנכות והשירות, שכן בהחלטת המשיב בעיניינו הוא ציין כי "לפנים משורת הדין ובאם הנך מעוניין בכך, הנך רשאי לערער על קביעה זו 45 יום מתאריך קבלת הודעה זו בפני הוועדה הרפואית העליונה שבסמכותה לאשר את ההחלטה לבטל או לשנות". לפיכך, משנמנעה הועדה הרפואית העליונה להתערב בקביעת קצין התגמולים בענין זה, ערער לבית המשפט המחוזי.
...
ערעורו נדחה.
נקבע כי דין ערעורו של המבקש על הועדה הרפואית להידחות בשאלת הקשר הסיבתי מחוסר סמכותה לדון בענין זה. אין בכוחו של קצין התגמולים להקנות סמכויות לוועדה הרפואית בניגוד לקבוע בדין, אף אם מדובר ברצון לנהוג במבקש לפנים משורת הדין.
מכאן הבקשה שלפנינו, בגדרה שב המבקש וטוען כי לוועדה הרפואית העליונה קמה בנסיבות העניין סמכות מקבילה לסמכות וועדת הערעורים, מכח הפנייתו שלקצין התגמולים אליה בהחלטתו, והדרך פתוחה היתה מלפניו לשטוח את טענותיו בפני כל ערכאה שיחפוץ בה. דין הבקשה להידחות.
הבקשה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2006 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ערעור על החלטת ועדת הערעורים (בראשות כבוד השופטת עינת רביד) מיום 11.12.03 בע"נ 501/99 אשר קיבלה את ערעורו של המשיב על החלטת המערער וקבעה כי מחלת האפילפסיה של המשיב נגרמה תוך ועקב שירותו הצבאי.
דיון והכרעה (א) שאלת הקשר הסיבתי בין מחלת האפילפסיה ובין שרותו הצבאי של המשיב היא שעומדת במרכזו של ערעור זה. שאלה זו היא שאלה שבמשפט ועל כן מסורה להכרעתו הסופית של בית המשפט (רע"א 1521/95 שטיין נ' קצין התגמולים, תק-על 96(4) 80 (1996)).
אכן, גם בהעדרה של אסכולה היה המשיב רשאי להוכיח כי במקרה שלו המחלה נגרמה או הוחמרה עקב תנאי השרות (רע"א 2985/97 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931, 950 (2003)) נטל השכנוע בענין זה רבץ על המשיב אשר היה חייב להוכיח כי "מתקבל מאוד על הדעת" כי קיים קשר סיבתי בין השרות הצבאי לפרוץ המחלה (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203, 215 (1991)).
...
בנסיבות המקרה שלפנינו, כאשר אין חולק כי לאחר ההתקף האפילפטי הראשון לא לקה המשיב בהתקף נוסף אלא בחלוף כ-9 חודשים, ולנוכח חוות דעת המומחים אשר עמדו לבפני הוועדה, לא מצאנו כי הוכח קשר סיבתי בין מחלתו של המשיב ובין השירות הצבאי.
לנוכח כל האמור, אין אנו נדרשים לבקשה להגשת ראייה נוספת בערעור, שממילא אין בראייה זו כדי להוסיף על חוות דעתו של פרופ' שדה אשר עמדו בפני הוועדה.
סוף דבר אשר על כן, הערעור מתקבל והחלטתה של הוועדה מתבטלת.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2007 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ערעור על החלטת ועדת הערעורים (בראשות כבוד השופטת עינת רביד) מיום 12.6.03 בע"נ 500/99, אשר קיבלה את ערעור המשיב על החלטת קצין התגמולים, וקבעה כי קיים קשר בין מחלת האפילפסיה ממנה הוא סובל ובין שירותו הצבאי.
עם זאת, הועדה קיבלה את עדות המשיב לגבי כאבי הראש, הסחרחורות וקפיצות הידיים שמהם סבל באופן רציף מאז חבלת הראש ועד להתקף האפילפטי, וקבעה כי תכריע בערעור על בסיס הקשר בין חבלת הראש למחלה.
...
לא מצאנו להתערב בקביעה זו ואף אנו סבורים כי על פי אמות המידה המשפטיות, השונות מאלו הרפואיות, נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי מחלתו של המשיב פרצה עקב השירות.
סוף דבר אשר על כן, אנחנו דוחים את העירעור.
המערער ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ ומע"מ. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

בהליך ועדת ערר (ו"ע) שהוגש בשנת 2009 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 11.9.06, לפיה אין קשר בין מחלת האפילפסיה האידיופתית ממנה סובל המערער לתנאי שירותו הצבאי.
פרופ' שדה מתייחס לעיקר טענתו של פרופ' רייכנטל באשר לקשר בין ההתקפים לדחק נפשי, ובהתייחסות לדבריו של פרופ' לוינשטיין, בספרו של הריסון כאמור לעיל, הוא מציין כי אותו פרופ' לוינשטיין מבדיל היטב בין מחלת האפילפסיה להתקפים אפילפטיים, כשבמאמרו הוא מונה את הגורמים המעוררים התקפים ולא את אלה המעוררים את המחלה גופה, וכך הוא מציין-אין פרופ' רייכנטל מבדיל בין התקפים אפילפטיים לבין מחלת האפילפסיה, ומכאן הוא שקובע, כי גם בהנחה שהמערער היה נתון בלחץ נפשי עקב תנאי השרות – הינה אין לקשור זאת להתקפים האפילפטיים, ודאי לא למחלתו, וכך אין קשר בין המחלה ובין תנאי השרות הצבאי.
...
וכאן יפים, לסיכום, הדברים שנאמרו בע"א 1865/03 הנ"ל:-"..
.הואיל ואין מחלוקת שהאטיולוגיה של מחלת האפילפסיה אינה ידועה, שוכנענו כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי-קונקריטי בעניינו של המשיב שכן, גם אם המחלה היתה רדומה בגופו ופרצה לראשונה בעת השירות הצבאי, הרי שלא הוכח במידת ההוכחה הראויה, שהיה לכך קשר כלשהו עם תנאי השירות".
ומתוך אלה וכל אחד מאלה, אנו מחליטים לדחות הערעור ולאשר את החלטת קצין התגמולים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו