ערעור על החלטת קצין התגמולים בעניין נכות עקב שירות בשב"ס

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 66902-12-14 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער ע. ע. ע"י ב"כ עו"ד מיכאל פסקל המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד נביל נח'לה מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו הנפשית וקבע כי אין עדות להיותו לוקה בהפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) וכי לא הוכח קשר סיבתי בין ארוע מיום 18.1.1999 ובין הפרעה נפשית ממנה הוא סובל.

(6) 3.3.2013 - סיכום של א' ביין, פסיכותרפיסט ומטפל זוגי בת.ל.מ. – רשת ארצית לטפול פסיכולוגי, ייעוץ איבחון והכשרה: "במפגשים עמו התרשמתי מכנותו והאותנטיות של דבריו לגבי הסבל שחוה". (7) 13.3.2013 - סיכום של הפסיכיאטר ד"ר בוניאק: "במשך שנים רבות היתמודד עם תסמיני חרדה קשים האופייניים לתיסמונת Chronic PTSD. כעת חווה העמקת המשבר עם סימני דכאון ושחיקה וזאת בנוסף לתחלואה גופנית: Tinnitus, Chronic Paine Syndrome – LBP עם כבדות שמיעה. הנו חסר כל מוטיבציה להמשיך בשירות". (8) 19.3.2013 - החלטת ועדה רפואית בשב"ס: "הסוהר אינו כשיר לתפקד בשב"ס". בפרוטוקול ישיבת הועדה נכתב: "מאז שלפני 14 שנים הותקף ונחטף על ידי אסיר סובל ע' מסימנים מובהקים של PTSD שהתבטאו בחרדות פחדים חזרות ושחזורים של אותו ארוע טראומטי שעבר בעבודה, הוא סובל מהפרעות שינה ונמנע מאירועים עם משתתפים מרובים ורעש. כל השנים האלה הוא במעקב על ידי פסיכיאטרים ומקבל טפול תרופתי ופסיכולוגי תומך מתמיד. בנוסף לכך סובל הסוהר ב-8-7 שנים אחרונות מכאבי גב תחתון ... כמו כן התחיל לפני כשנתיים לסבול מכאבים בברך ימין ... בתקופה האחרונה חלה הדרדרות במצבו הנפשי והכללי ". (9) 15.7.2014 - סיכום איבחון נוירו-פסיכולוגי - פסיכו-דיאגנוסטי של היחידה הנוירופסיכולוגית לטפול ושקום (ההדגשות הוספו - א"ג): "בבדיקת התקפות של הממצאים בתחום הנפשי, נמצאה באופן עיקבי בכל השאלונים מגמה של העצמה בתאור הסימפטומים הרגשיים ... עם זאת, נראה כי התוצאות משקפות במידה מסוימת את היותו של ע' נתון בסבל ובמצוקה רגשית מתמשכת וחמורה (אשר האטיולוגיה שלה אינה בהכרח רק ארועי התקיפה, ואפשר שמדובר גם בתרומתם של מרכיבי אישיות מוקדמים), והנה חלק ממאפייני הפתולוגיה, שנותרה ללא מענה טפולי מיטיב דיו. ... ההתרשמות הקלינית במהלך האיבחון והמידע האנמנסטי שנאסף בשיחה ומהמסמכים מעלות שבעקבות הארוע חל שינוי במאפייני תיפקודו של ע' ובמצבו הנפשי. להערכתנו, ייתכן שניתן להסביר את עוצמת הפגיעה והתגובה הנפשית לארוע על רקע קווים אישיותיים לא בשלים (שלא באו לידי ביטוי שלילי תיפקודי קודם לארוע). ייתכן שארוע התקיפה על כל מרכיביו הגופניים והרגשיים גרם ל'שבר' שבא לידי ביטוי בחוסר היסתגלות, בתחושת נבגדות קשה, הסתגרות פאסיבית ונסיגה חברתית ותפקודית. לאור העובדה שמבחן ה-2-MMPI אינו תקף ומעלה שאלה אפשרית של התחלות, לא ניתן לבסס עליו השערה כלשהיא או לגבש איבחנה העשויה להתאים לתמונה הקלינית שהציג הנבדק. יחד עם זאת, ההתרשמות הקלינית שעולה מצביעה על תגובה פוסט-טראומתית וכוללת את כל הקריטריונים הנדרשים לאבחנה. אבחנות עפ"י ה-ICD-10: לא ניתן לקבוע איבחנה בשל תקפות נמוכה של הממצאים (כמפורט לעיל). יחד עם זאת, ניתן להתרשם בהסתייגות (אך ללא תמיכה ברת תוקף מתוך הטסטים) כי הנבדק סובל מהפרעה פוסט טראומתית שלא מניתן להעריך את חומרתה". חוות דעת קריינין (מטעם המערער) פרופ' קריינין, המומחה מטעם המערער, כתב בחוות דעתו כי עד לארוע ביום 18.1.1999 המערער ניהל אורח חיים רגיל ולא פנה לעזרה פסיכיאטרית.

...

העובדה שבמשך למעלה מעשור לאחר שהתרחש האירוע מיום 18.1.1999 (שקיומו הוכח, ושמתקיים לגביו קריטריון A שב-DSM-5) לא נרשמה פנייה לטיפול רפואי נפשי, והיעדרן של ראיות חיצוניות ואובייקטיביות בנוגע לתסמיני מחלת PTSD, אשר, לטענת המערער, התקיימו מאז האירוע ועד היום, מובילים למסקנה כי לא עלה בידי המערער להוכיח שהוא לוקה במחלה זו. אנו מעדיפים, איפוא, את מסקנתו של מומחה המשיב, הסבור כי המערער אינו לוקה ב-PTSD כי אם בהפרעה נפשית אחרת שאינה קשורה לשירות, על פני מסקנתו של מומחה המערער.

התוצאה לאור מסקנתנו בפסקה הקודמת, אנו סבורים כי לא נפל דופי בהחלטת המשיב מושא ערעור זה, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו הנפשית וקבע כי לא הוכח שהוא סובל מ-PTSD.

לפיכך, אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪.

במסגרת התביעה נבדק המערער על ידי רופא מטעם המשיב, וביום 16-03-2021 דחתה קצינת התגמולים את תביעתו של המערער משקבעה: "על פי תיקון מספר 29 לחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959, חוק הנכים לא יחול על מחלה או החמרת מחלה של משרת קבע, למעט מקרה של "מחלת שירות" כהגדרתה בחוק, ואין זה המקרה בעניינך.

לדרישה זו השיבה קצינת התגמולים ביום 19-05-2021 כי: "בהחלטתי מיום 16.3.2021 לא התייחסתי לשאלת הקשר הסיבתי ולא נשענתי על מסקנות חוו"ד הרפואית. הבקשה נדחתה על הסף בהתאם לתיקון מס' 29 לחוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959, מאחר וע"פ המסמכים שצרף לבקשה, לא הוכח כי מרשך נחשף לרעש מאמצעי לחמה בהתאם לתיקון האמור". כנגד החלטות אלו הגיש המערער ערעור זה. עוד יצוין כי במסגרת ההליך, נאות המשיב להעביר למערער את חוות הדעת הרפואית שניתנה בעיניינו.

לטענת המערער, חוות הדעת הרפואית שהועברה לו במסגרת ההליך קובעת ללא עוררין קשר סיבתי בין הנכות לבין שרותו בשב"ס. לטענתו, אין לייחס את חבלתו לשנת 2018 אלא לשנת 2006, אז החל להתלונן על החשיפה לרעש.

בכל הנוגע לארוע חבלתי או מחלה, לא כל חבלה ומחלה שארעה בתקופת השרות ועקב השרות של משרת הקבע תוכר ככזו, אלא רק "חבלת שירות" ו"מחלת שירות", המוגדרות כחבלה שנגרמה בפעילות מבצעית או באימון לפעילות כאמור, ולחילופין, בארוע "שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי", או כמחלה אשר נגרמה עקב אירועים או תנאי שירות ייחודיים לשירות הצבאי באחת מארבעת החלופות המפורטות בסעיף.

...

הערכת המשאבים אשר נדרשו לניהולו של ההליך ומורכבותו – לעניין זה בית המשפט מצא, כי ההליך נוהל בקצירת האומר.

התנהלות בעלי הדין לרבות הארכת ההליך שלא לצורך – לעניין זה מצא בית המשפט, כי הצדדים לא האריכו את ההליך שלא לצורך.

הבטחת זכות הגישה לערכאות - לעניין זה מצא בית הדין כי אין בסכום ההוצאות הנפסק כדי להרתיע תובעים בפוטנציה מלהיזקק לערכאות שיפוטיות.

ערעור זה נסוב על החלטת קצין התגמולים לפיה נדחתה על הסף בקשתו של המערער להכרת זכות נכות מאחר שהחבלה בגינה תבע הכרה בזכות נכות איננה עונה על הגדרת חבלת שירות בהתאם לתיקון 29 לחוק הנכים (תגמולים ושקום) התשכ"ט- 1959 (להלן - חוק הנכים).

ההוראות בדבר ייחוד העילה בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב – 1952, ובכלל זה הסייג לאחריות, צומצם רק למקרים בהם לנפגע יש מענה בגדרי חוק הנכים, ובהתאם תוקנו הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 והוסף סעיף 295 א' שעניינו תגמולים לנפגעי כוחות הבטחון, נקבע כי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי המדבר בנכות מעבודה יחולו בשינויים המחויבים על שוטר, סוהר, וחייל בשירות קבע "אם הפגיעה שאירעה להם, תוך כדי השרות ועקב השרות, אינה פגיעה מזכה לפי חוקי השקום ואינה החמרה של פגיעה כאמור שהוכרה..." ולענייננו – האם ארוע הנפילה, החבלה, נגרם בפעילות מבצעית או באימון לפעילות מבצעית או בארוע אחר שאופיו, מהותו ונסיבותיו ייחודיים לשירות הצבאי.

...

המשיב מסכם כי המסקנה העולה היא כי המערער הגיע לבית המשפט כטוען מעצרים, סיים את תפקידו והלך ביציאה לניידת לצד שוטרי הליווי שתפקידם הוא ללוות עצורים.

לסיכום כל האמור: מסקנות הועדה הן כי לא הוכח שהיה זה מתפקידו של המערער כטוען מעצרים ללוות עצורים.

הכרעה: נוכח כל האמור לעיל, נדחית גרסת המערער בהתייחס לעובדות הנוגעות לאירוע, כן נדחית עמדתו באשר לתחולת הגדרות סעיף 1 לחוק הנכים (תיקון 29 לחוק) על האירוע, נדחית טענתו לפיה אירוע הנפילה והפגיעה ביום 19/08/2018, הינה בגדר "חבלת שירות" כמובא בחוק, ומשכך, נדחה הערעור.

ההליך מדובר בעירעור על החלטת המשיב מיום 4.3.20 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה בגין מצבו הנפשי בנימוק שאין עדות להפרעה פסיכיאטרית כלשהיא או לנכות הקשורות לתנאי שרותו בבית הסוהר, וזאת – על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניו, לרבות חוות הדעת של ד"ר אברט טניה מיום 2.2.20.

המערער בן 47, מעולם לא עבר טפול נפשי, לאחר 12 שנות שירות כסוהר בטחון, עבר ליחידה שהתעסקה עם אסירים בעייתיים, בשנת 2010 נעצר אדם פוליטי שרצח מספר אנשים ונשלח להיסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים שער מנשה, שלגביו הוחלט שישהה בהשגחה צמודה של שני זקיפים 24 שעות ביממה, כשעציר אזוק בידיים ורגליים והמערער היה מתיר לו את האזיקים כשהלך לשירותים.

כמו כן שקלנו וחזנו ושקלנו את טענות ב"כ המשיב העובדתיות והמשפטיות, כפי שהן עולות מחקירותיה הנגדיות ומסיכומיה הך בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, והגענו למסקנה שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבל על הדעת שמדובר בפוסט טראומה עם קשר סיבתי עובדתי רפואי לאירועים שחוה המערער בבית חולים "שער מנשה". הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר במקרה מיוחד בו קיימת הדיקות ועצימות מובהקת של הקשר לפעילות המבצעית שירות נתי הסוהר, שניגרם כאמור לעיל בשל הפעילות המבצעית המובהקת של המערער בתפקידו הבטיחותי כסוהר המשגיח על מאושפז בהסתכלות במחלקה סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה". בנסיבות אלה יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בתיק רע"א 4949/18, פלוני נ. משרד הבטחון קצין התגמולים ניתן ביום , וברע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הבטחון, שניתן ביום 25.4.22 ופסק הדין האמור לעיל בע"נ 57189-11-14, פלוני נ' קת"ג. הכרעה לאור האמור אנו קובעים שיש להכיר בנכות המערערת בשל הפרעתPTSD , ואנו מחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

...

בעניין זה הסברו של המערער נראה לנו סביר, שבעת השהייה בשער מנשה ולאחריה היה עסוק בשמירה על עיסוקו כסוהר, ורק בשנת 2017 בעת שנודע לו על ההכשרה של סוהרים להשגחה על עבריינים , כפי שסברו גם ד"ר כמין, והקב"נית, התפרצו תסמיני הפוסט טראומה שהיו מושהים, ואף מנהל מכון רום סבר כך ביחס למצוקה בה היה נתון, בניגוד לדעתה של ד"ר אברט, אף שלדעתו לא היה מדובר ב- PTSD, אלא במצוקה אחרת.

באשר לטענתה של ד"ר אברט שאין מדובר בפוסט טראומה על פי ה5 DSM – או ה- ICD 10, הואיל המערער לא נחשף לאירועי דחק של סכנה ממשית לחייו או לבריאותו ולכן לא ניתן לאבחן אותו כ-PTSD, נראה לנו שיש להעדיף את מסקנתו של ד"ר כמין אשר ניתח את הוראות ה- 5 DSM, המתייחס ל - "threated or actual physical assault (e.g. physical attack)", שהתקיים במקרה זה כאמור בחוות דעתו של ד"ר כמין ולאור קבלת גרסתו העובדתית של המערער.

כמו כן שקלנו וחזנו ושקלנו את טענות ב"כ המשיב העובדתיות והמשפטיות, כפי שהן עולות מחקירותיה הנגדיות ומסיכומיה הך בהיבט העובדתי והן בהיבט המשפטי, והגענו למסקנה שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבל על הדעת שמדובר בפוסט טראומה עם קשר סיבתי עובדתי רפואי לאירועים שחווה המערער בבית חולים "שער מנשה". הקשר הסיבתי המשפטי ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר במקרה מיוחד בו קיימת הדיקות ועצימות מובהקת של הקשר לפעילות המבצעית שירות נתי הסוהר, שנגרם כאמור לעיל בשל הפעילות המבצעית המובהקת של המערער בתפקידו הבטיחותי כסוהר המשגיח על מאושפז בהסתכלות במחלקה סגורה בבית החולים הפסיכיאטרי "שער מנשה". בנסיבות אלה יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בתיק רע"א 4949/18, פלוני נ. משרד הביטחון קצין התגמולים ניתן ביום , וברע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הביטחון, שניתן ביום 25.4.22 ופסק הדין האמור לעיל בע"נ 57189-11-14, פלוני נ' קת"ג. הכרעה לאור האמור אנו קובעים שיש להכיר בנכות המערערת בשל הפרעתPTSD , ואנו מחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

בחודש אוקטובר 2013 הוא הגיש תביעה לקצין התגמולים, מכוח חוק הנכים (תגמולים ושקום) (להלן – "חוק נכים"), בה ביקש להכיר בקשר סיבתי בין בעיה נפשית ממנה הוא סובל לבין השרות בשב"ס. תביעתו זו התקבלה, וביום 10.11.19 הודיע לו קצין התגמולים כי ועדה רפואית העמידה את שיעור נכותו הנפשית על 30%, בגין תיסמונת בתר חבלתית (PTSD) הנובעת מהשרות.

המערער אכן הגיש את הנוהל, ובעקבות הוגשה הודעה מטעם המשיב ביחס לאמור בנוהל, בה שב המשיב וטען כי הוא אינו מוסמך "לבחון ולאשר ימי מחלה בגין תקופות טרם מועד ההכרה על פי חוק הנכים בתוך כך אף אינו מוסמך לשלם תגמולים אלא במסגרת שמתווה סעיף 18 לחוק הנכים..". בכל הנוגע לרצון המערער לפדיון ימי מחלה במערכת יחסיו עם המעסיק לשעבר, צוין כי אין המדובר בתגמולים מכוח חוק הנכים או ולפיו, ולכן המשיב (כמו גם וועדה זו) נעדר סמכות לידון בכך, ומכאן שדין העירעור להמחק.

הרופא המחוזי, והרופא המרחבי בעקבותיו, דחו את פניית המערער על הסף, וסירבו לבחון לגוף הדברים את הקשר בין ימי המחלה לבין הנכות המוכרת, והכל מהטעם שהם סברו שהמערער מבקש גמול כספי "רטרואקטיבי". בכך טעה הרופא המחוזי, והרופא המרחבי בעקבותיו, שכן המערער כלל לא ביקש לידון בתביעה שלו לתגמול כספי כזה או אחר מכוח חוק הנכים, אלא ביקש אישור לצורך היתנהלות מול מעסיקו לשעבר.

אשר לסמכות וועדה זו להתערב בחלטה מושא העירעור, הרי שסעיף 33(א) לחוק הנכים קובע כי "תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור...". הסעיף מתייחס באופן כלכלי לכל החלטה שהיא מצד המשיב, אשר בעקבותיה רואה עצמו תובע הזכות כמי שניפגע ממנה.

...

אין במסקנה הנ"ל כדי לקבוע מסמרות בשאלה מהי ההחלטה שעל המשיב (באמצעות הרופא המחוזי) לקבל לגופה.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל אנו מורים למשיב לבחון לגופה את טענת המערער לקיום קשר בין ימי המחלה בגינם צורפו אישורי מחלה ומסמכים רפואיים למכתבי הדרישה של המערער לרופא המחוזי ולרופא המרחבי, לבין הנכות המוכרת, וזאת לרבות ימי מחלה המתייחסים לתקופה שקדמה למועד ההכרה בנכות.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בגין ההליך שבפנינו, בסכום כולל של 5,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 ימים אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום בפועל.