ערעור על החלטת פקיד תביעות בדבר אי-קביעת נכות מעבר למועד שנקבע

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 12.2.20 אשר קבעה כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר הישתכרותה (להלן – הועדה).

החלטה זו היא מושא הליך זה. טענות הצדדים בתמצית טענות המערערת היה מקום לזמן את המערערת לריאומטולוג במסגרת הערכת הנכות הרפואית, שכן לאחר הדיון בועדה הרפואית לעררים נקבעה איבחנה של פיברומיאלגיה; הועדה היתעלמה מהילכת מוהרה; הועדה לא הסבירה מדוע היא סוטה מנקודת המוצא, לפיה הנכות הרפואית משקפת דרגת אי כושר אובייקטיבית; הועדה היתעלמה מדוח פקידת השקום שהמליצה על דרגת אי כושר חלקית בשיעור 65%; הועדה ציינה כי המערערת יכולה לעבוד כפקידה אך היתעלמה מדברי המערערת שלא הייתה יכולה להמשיך לעבוד כפקידה בבנק.

מעבר לכך, הליך זה עניינו החלטת הועדה לעררים לעניין דרגת אי הכושר ולא תביעה כנגד החלטת פקיד תביעות שלא לזמן את המערערת לבדיקה רפואית נוספת.

הועדה המליצה למערערת לעבוד בעבודה פקידותית שעה שהמערערת פרשה מעבודה מסוג זה, דבר שלכאורה מלמד על אי יכולתה לעבוד בה. היה על הועדה להסביר את הסתירה לכאורה בין טענת המערערת, לפיה אינה יכולה לעבוד כפקידה לבין קביעת הועדה שמדובר בעבודה אפשרית.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך 2,500 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין אצלו.

...

אשר להחלטת הוועדה, מקובלת עליי הטענה, כי הנמקת הוועדה אינה מלאה.

החלטת הוועדה היא בעיקרה מסקנה ולא החלטה מנומקת המאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה.

סוף דבר - העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לעובדה כי המערערת לא הייתה יכולה להמשיך לעבוד כפקידה בבנק וכן להמלצת פקידת השיקום ונימוקיה.

בפניי ערעור על החלטת הועדה לעררים (אי כושר) מיום 17.12.19 אשר קבעה כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר הישתכרותה (להלן – הועדה).

המערערת הגישה תביעה לקיצבת נכות כללית ונקבע כי נכותה הרפואית המשוקללת היא בשיעור 74%.

בסופו של דבר, פקיד התביעות אימץ את עמדת הרופא המוסמך וקבע, כי המערערת איבדה פחות מ-50% מכושר הישתכרותה.

דברים אלה יפים מכוח קל וחומר למקרה זה שעה שקיים פער בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית ועל כן הועדה מחויבת בהסבר מנומק לפער זה. לא די בכך שהועדה ציינה, כי המערערת מוגבלת במאמצים ובפעולות נוספות, אלא נידרשת הנמקה ממשית בנוגע לטענת המערערת, כי היא אינה יכולה לעבוד מעבר להקף משרה חלקי וכן לנתוניה האישיים, אשר לפי הנטען בפני הועדה יש בהם לצמצם את אפשרויות התעסוקה.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין לצד המבקש לעשות כן. ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, (27 אוקטובר 2020), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענת הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

מקובלת עליי הטענה, כי הנמקת הוועדה חסרה.

סוף דבר - העניין יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות מנומקת לנתוניה האישיים של המערערת וכן להמלצת פקידת השיקום.

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.05.20 (הועדה), אשר קבעה למערער נכות בשיעור 15% בגין הגבלת תנועה בכתף לפי סעיף 41(4)(ב), עם הפעלת תקנה 15 ברבע ובסה"כ- 18.75% החל מ- 01.11.18.

הועדה לא נימקה את החלטתה בדבר אי מתן נכות נוירולוגית.

שלילת קשר סיבתי- פקיד התביעות הכיר מפורשות בפגיעה בגבו של המערער אך הועדה נטלה לעצמה סמכות שאינה בסמכותה, וקבעה בפרוטוקול כי היא "...סבורה שתלונותיו לגב תחתון ללא קשר לארוע תאונתי הנידון". לאור ההכרה של פקיד התביעות הועדה מוסמכת לידון ולקבוע אחוזי נכותו בגין הפגימות המוכרות ואינה רשאית לשלול קשר סיבתי במקום בו פקיד התביעות קובעה הכרה.

ב"כ המערער הוסיף וטען כי לאחר הניתוח שעבר המערער בשנת 2015 הוא תפקד ללא כל הגבלה עד לתאונה הנדונה שכתוצאה ממנה נפגע קשות ומצבו הוחמר.

המשיב ישא בהוצאות המערער ושכר טירחת עו"ד בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים, ממועד המצאת פסק הדין.

...

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

סוף דבר- הערעור מתקבל.

פקיד התביעות קבע כי דרגת אי הכושר של המערער היא בשיעור 65% ועל החלטה זו הגיש המערער ערר.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה כאמור נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן -התקנות).

תקנה 1 לתקנות קובעת כי: " 'החלטה' - כל אחת מאלה: החלטה של ועדה רפואית לעררים כאמור בסעיף 123 לחוק, החלטה של ועדה רפואית לעררים או של ועדה לעררים כאמור בסעיף 213 לחוק, או קביעת דרגת נכות כאמור בסעיף 10 לחוק". תקנה 2 לתקנות קובעת כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האיזורי לעבודה תוך שישים ימים מהיום שבו נימסרה ההחלטה למערער...". לכתב העירעור צורף מכתב נושא תאריך 15.12.19 ובו מפורטת החלטת הועדה.

בכל הנוגע למועד קבלת החלטה זו, סעיף 57 ג' לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א – 1971 (להלן – פקודת הראיות) קובע חזקה כי מכתב הגיע לתעודתו בדרך הרגילה, אם לא הוכח הפוכו של דבר.

בעיניין דולאני נדחתה הבקשה להארכת מועד, שכן היה מדובר באיחור של כתשעה חודשים מעבר למועד האחרון להגשת העירעור, ונפסק כי מדובר באיחור משמעותי.

...

נטען על ידי המשיב, כי יש לדחות את הערעור על הסף מחמת התיישנות.

טענות המשיב יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות שכן מצב החירום החל לאחר חלוף 60 ימים ממכתב הדחייה.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין, מצאתי כי יש לקבל את הערעור, מנימוקים שיפורטו להלן.

בהתחשב במועד הפנייה לסיוע המשפטי ולעובדה, כי הערעור הוגש כחודש לאחר הפנייה לסיוע המשפטי אני סבורה, כי בכל הנוגע לתקופה בה טופל העניין בלשכת הסיוע המשפטי עד להגשת הערעור קיים טעם מיוחד להארכת מועד.

סוף דבר עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש את דרגת אי הכושר המתאימה למצבו, וזאת תוך מתן הסבר כיצד כל ליקוי משפיע על כושר העבודה, לרבות השפעת מכלול הליקויים, וכן השפעת הנתונים האישיים.

רקע נידרש: התובע, לוקה בסרטן שלפוחית השתן, הוכר כנפגע עבודה מיום 31.3.2016 ונכויותיו נדונו בועדות רפואיות (דרג ראשון וועדות ערר), כלהלן: ביום 11.01.2019 קבעה וועדה רפואית למבקש, נכות זמנית בשיעור 80% לתקופה שמיום 01.12.2018 ועד 31.12.2019 בגין סרטן ברמיסיה והפרעה קשה בהשתנה; הועדה קבעה כי אין לקבוע אחוזי נכות בגין אי אונות ללא בדיקת NPT ממעבדת שינה מוכרת.

דברי בא כוח התובע נרשמו בפרוטוקול הועדה כדלקמן: "מסכים עם זה שהנכות היא זמנית עד סוף השנה ולא מבקש לקבוע נכות צמיתה, אך אבקש לתקן את הטעות הטכנית שנפלה בדרג ראשון בכך שבהיסח הדעת השמיטו את הנכות בגין הפרעה קשה במתן שתן, נוסף לשאר הפריטים שנקבעו, כאשר ההפרעה במתן שתן, ניתנה בגינה נכויות בועדות הקודמות אשר קבעו נכות זמנית של 100%, ולכן אבקש להוסיף את ההפרעה בהטלת שתן ולהעלות את הנכות הזמנית מ-80% ל- 100% כפי שקבעה הועדה בדרג ראשון". הועדה קיבלה את הערר והגדילה את הנכות הזמנית של התובע החל מיום 01.01.2020 ועד יום 31.12.2020 ל- 100%.

בפרק המסקנות נרשם בפרוטוקול – "מדובר מצב לאחר ניתוח וטיפולים תוך שלפוחתיים תחזוקתיים BCG וכן הפרעה בהטלת שתן ואין אונות. לעניין המצב לאחר סרטן פלוס טיפולים והפרעה בהטלת שתן הועדה דוחה את הערר, קיבל נכות מתאימה בדרג ראשון. לעניין אין אונות, נכותו 30% לפי סעיף 24(8)ג', מ-24.2.2019 ולצמיתות." [ההדגשה שלי ס.א.] החלטת הועדה ושיעורי הנכות סוכמו באופן הבא (להלן: "ההחלטה") – הועדה הרפואית החליטה לקבל את העירעור על דרגת הנכות קביעת אחוזים רפואיים תקופה איבחנה סעיף ליקוי אחוז הנכות הנובע מהפגיעה הערות מ: 24/02/2019 סרטן שלפוחית השתן 24(8)(ג) אין אונות חמורה אין זקפה כלל (עד גיל 70) 30% 30% צמית מ: 01/01/2020 עד: 31/12/2020 סרטן שלפוחית השתן 50% 50% זמני מ: 01/01/2020 עד: 31/12/2020 סרטן שלפוחית השתן 30% 30% זמני שיקלול הנכות הרפואית מתאריך עד תאריך מידת הנכות אחוז נכות משוקלל שיקלול למס הכנסה 24/02/2019 31/12/2019 צמית 30% 01/01/2020 31/12/2020 זמני 100% היינו, אגב מתן ההחלטה, 'נשמטה' לכאורה, הנכות הזמנית שנקבעה למבקש לשנת 2019, עת נקבעה נכות צמיתה בשיעור 30% בגין סעיף ליקוי 24(8)(ג), החל מיום 24.02.2019.

מנגד מפנה הנתבע להוראות ערעור על החלטת פקיד התביעות לעניין אי כושר או החלטת הועדה (סע' 210-208 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ד-1996 (להלן: "החוק"), סע' 123-122 לחוק) וכן למועדי הגשת ערעור על החלטות ועדות רפואיות.

היות והתובע עותר נגד החלטת הועדה, ההליך לעשות כן הוא בעירעור לבית הדין במועד הקבוע בדין, מועד שעבר זה מכבר ומכאן כי יש היתיישנות המונעת דיון בטענות התובע.

...

יוצא אפוא, כי עומדת לתובע תקופה של 12 חודשים להגשת תביעה והוא אכן עמד בזמנים.

אשר על כן נדחית טענת ההתיישנות.

מעיון בפרוטוקול הוועדה כמכלול שוכנענו כי קיבלה הוועדה את ערר התובע לגבי הוספת אחוזי נכות בגין הליקוי הפרעה קשה בהטלת שתן אותו השמיטה הוועדה מדרג ראשון, וזאת נוסף לנכויות הזמניות בשיעור 80% שקבע דרג ראשון בגין מחלת הסרטן והפרעה בזקפה.