ראשית, בעקבות הליכי גילוי מסמכים בין הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 1.10.2020, בין היתר, כדלקמן:
"...על פניו נראה כי בקשה זו בנוסף לכתב התביעה, מלמדת על מורכבות התביעה כפי שעולה מכתבי הטענות וביתר שאת אף מהבקשה לגילוי מסמכים, מדובר בתובענה לפסק-דין הצהרתי, המורה לרמ"י לתקן את הרישום בפנקסי המקרקעין באופן שיוחזר לפנקסים רישום הבעלות במקרקעין על שם אביה המנוח של המבקשת וכן להורות על ביטול כל רישום אחר בקשר למקרקעין.
אמנם, אין הכרח להורות על הגשת כתבי טענות חדשים, ברם, נפסק כי: "מכל מקום, שיקול דעת זה שעניינו בהגשת כתבי טענות נוספים, נוגע בעקרו לאופן ניהול ההליך, וכפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בעניינים שכאלה, וערכאת העירעור שלא להתערב אלא במקרים חריגים" (ראו: רע"א 3329/16 נחלת יהודה בע"מ נ' רוני בודסקי (10.5.2016), בפיסקה 5).
המשיבים 5-10 כבר העלו בעבר, במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הצדדים, טענה ולפיה קמה להם הגנה של תקנת השוק וכי הם רכשו את המקרקעין מהמשיבים 2 ו-3 בתום לב ובתמורה, וכן בהסתמך על הרישומים במירשם המקרקעין (ראו החלטת סגנית הממונה על המירשם מיום 13.12.2018, (נספח 1 לתגובת המשיבים 5-10 מיום 13.10.2020 – סעיף 7).
אף אם נתעלם ממחדליה הדיוניים של המבקשת, הרי שבהתחשב בטענות הצדדים, יש מקום כי יוכרעו שאלות עובדתיות ומורכבות כגון: נסיבות רכישת המקרקעין על-ידי המשיבים (או מי מהם); בחינת שאלת תום לבם של כל אחד מהמשיבים 2-10 ויסוד התמורה במסגרת הטענה בדבר הגנת תקנת השוק; הכרעה בנוגע לאותנטיות של צו קיום הצוואה ועוד, ולא מצאתי כי ניתן להכריע באלו על בסיס כתבי טענות הקיימים.
...
לאחר עיון בבקשה ובתגובות, ובהמשך להחלטתי מיום 1.10.2020 וכן לתגובת המבקשת מיום 13.10.2020, אני סבורה כי יש להורות על מחיקת התובענה בהתאם לתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.
בנסיבות אלה, אני סבורה כי על המבקשת להבהיר האם התובענה ראויה להתברר על דרך של המרצת פתיחה, זאת שעה שכידוע, הליך של המרצת פתיחה נועד לפתרון מחלוקות שעיקרן משפטיות כאשר אין מחלוקת בין הצדדים על מסכת העובדות או שההכרעה בעובדות פשוטה ומהירה, וכי על בית המשפט להכריע בדבר הפרשנות הנכונה של העובדות, או לקבוע מהי המסקנה הנכונה אשר יש להסיק מהן (ראו והשוו: ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים, פ"ד מה(2) 811 (1991(.
מכאן שהיה על המבקשת להניח תשתית עובדתית ומשפטית מינימלית לבחינת טענה זו ושעה שלא עשתה כן די בכך כדי לדחות טענה זו.
לפיכך, ונוכח משקלן המצטבר של הטעמים לעיל, ואף שבית-המשפט לא יורה בנקל על סילוק תובענה על הסף, אני סבורה כי יש להורות כאמור על מחיקת התובענה מכוח תקנה 100 לתקנות.
בנוסף, וכפי שהוסכם על-ידי הצדדים, יש להעביר את התובענה לפסים של תביעה בסדר דין רגיל, אלא שכאמור אני סבורה כי התביעה בנוסחה הנוכחי אינה מתאימה להתברר כתביעה רגילה, ושעה שהתובעת סבורה כי אין צורך בתיקון כתב התביעה על מנת להתאימו למסלול זה, הרי שאין מנוס אלא להורות על מחיקתה.
אשר על כן, אני מורה על מחיקת התובענה.
