ערעור על החלטת משרד החינוך שלא לחדש רישיון גן ילדים

המשיבה 1 פנתה אל המשיבה 2 והודיעה כי בהתאם להוראות הדין עומדת למבקשת/למשיבה 1 הזכות לערער על ההחלטה בפני מנכ"ל המשרד ולאחר מכן בפני ועדת ערר וממילא אין זה חוקי לפטר עובדת בטרם מוצו כל ההליכים בענינה.

לאחר שהמשיבה 2 טענה שלאור מקרה היתעללות בגן ילדים אחר היא עומדת על כך שהמבקשת תפוטר, הסכימה המשיבה 1 להסיר את שמה של המבקשת מרשימת המועסקות והבהירה למשיבה 2 כי פיטורי המבקשת יעשו בהתאם לדיני העבודה וכי מטעמי בטיחות נוכחותה של המבקשת בגן הכרחית על מנת שתערוך חפיפה עם מטפלת אחרת שתחליף את המבקשת.

(הדגשה שלי – י.ז.ג) בהצעת החוק נכתב ביחס לסעיף 8 לחוק: "מוצע לקבוע את סמכותו של הממונה לסרב לתת רישיון הפעלה או לחדשו וכן את סמכותו לעכב את החלטתו בדבר מתן רישיון הפעלה, מנימוקים שימסור למבקש, אף אם מתקיימים התנאים למתן רישיון לפי סעיף 6 אם מצא כי מתקיימות אחת מן הנסיבות המפורטות בסעיף המוצע שבשלהן לא ראוי לתת למבקש רישיון הפעלה או לחדשו, ובכלל זה הליכים פלילים תלויים ועומדים שטרם הוגש בהם כתב אישום, בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה מי שביצעה אינו ראוי להיות בעלים או מנהל מעון יום לפעוטות. או שתלויים ועומדים הליכים כאמור נגד מי שמתגורר בבית המגורים שבו פועל מעון היום לפעוטות. בהתקיים האמור, מוצע להסמיך את הממונה לעכב את החלטתו לעניין מתן רישיון הפעלה או חידושו עד סיום ההליכים הפלילים כאמור. עוד מוצע לקבוע את סמכותו של הממונה לסרב לתת רישיון בשל מצבים שבהם לא ראוי לתת רישיון הפעלה, ובכלל זה, הכרזה על מבקש הרישיון או חידושו כפסול דין או מינוי אפוטרופוס, או הכרזה על מבקש הרישיון או חידושו כפושט רגל וטרם ניתן לו הפטר כאמור בסעיף62 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, או אם יש בהתנהגותו של מבקש הרישיון או של מי שהוא מבקש להעסיקו כמנהל המעון או כמחנך-מטפל בו משום השפעה מזיקה על פעוטות או שהוא פוטר ממעון יום מטעמים חנוכיים-טפוליים". (הדגשה שלי – י.ז.ג) ובסעיף 15 לחוק נקבע: "(ד) על אף האמור בכל דין, הסכם קבוצי או הסכם אחר, הממונה רשאי להורות לבעל רישיון הפעלה שלא להעסיק אדם במעון היום לפעוטות שלגביו ניתן הרישיון או שלא להיתקשר עם אדם לשם מתן שירותים במעון כאמור או לסיים את ההעסקה או ההיתקשרות כאמור, בהתקיים אחד מאלה:

...

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים לאלתר, טלפונית.

ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר מכוח סעיף 13 לחוק פקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 (להלן בהתאמה: ועדת הערר, חוק הפיקוח) מיום 30.8.2017, בגדרה נדחה ערר המערערת על ההחלטה שלא לתת לה רישיונות להפעלת גני ילדים בשנת תשע"ח. הרקע העובדתי המערערת הפעילה מאז שנת 2010 שני גני ילדים בישוב ג'סר א-זרקא.

ביום 21.2.2017 החליטה המנהלת הכללית של המשיב, גב' מיכל כהן, שלא לאשר את פתיחת גני הילדים לשנת תשע"ח, וכתבה למערערת את הדברים הבאים: "לאחר שבדקתי את מיסמכי הבקשה לקבלת הרישיון למוסד חינוכי שבנידון ולאחר שנועצתי בגורמים המקצועיים במשרדי, החלטתי לדחות את בקשתכם למתן רישיון בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 מהטעמים הבאים:

הטענה היא כי היה על המנהלת הכללית לאפשר למערערת להשמיע את טענותיה טרם החלטה על אי חידוש הרישיון, שדומה לשלילת רישיון, וזאת בכלל ומקום בו ניתנה למערערת במקביל האפשרות להשלים מסמכים.

...

ביום 21.2.2017 החליטה המנהלת הכללית של המשיב, גב' מיכל כהן, שלא לאשר את פתיחת גני הילדים לשנת תשע"ח, וכתבה למערערת את הדברים הבאים: "לאחר שבדקתי את מסמכי הבקשה לקבלת הרישיון למוסד חינוכי שבנדון ולאחר שנועצתי בגורמים המקצועיים במשרדי, החלטתי לדחות את בקשתכם למתן רישיון בהתאם לסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח על בתי ספר, התשכ"ט-1969 מהטעמים הבאים:

בנוסף, קשה שלא להגיע למסקנה, נוכח התנהלות המערערת לאורך כל הדרך, כי החשש בדבר איתנותה הפיננסית הוא אכן חשש מבוסס.

סיכום על יסוד כל האמור הערעור נדחה.

בהתחשב בכך שהיה בסיס מסוים לטענות המערערת לעניין זכות הטיעון אך מנגד בסגנון שננקט במסגרת טענות המערערת, המערערת תשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסכום של 5,000 ₪.

על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

לטענת המבקשים, לאחר החלטת הועדה קיימו המבקשים שורה של תנאים לרבות הפקדת ערבות בנקאית; אישור הסדרת חובות על המקרקעין; הצגת אישור מאת ממונה בטיחות למוסדות חינוך מיום 3.2.18 לפיו הגנים ראויים לאכלוס; מכתב התחייבות מטעם מהנדס המועצה המקומית עילבון בנוגע לסלילת כבישים בסמוך למקרקעין וכן התחייבות לקידום תוכנית לשינוי ייעוד המקרקעין; תוכנית להסדרת חנייה במיתחם.

מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה עסקינן בבקשה אשר מטרתה לאשר הפעלה מחודשת של שימוש בלתי חוקי שנעשה במקרקעין לצורך הפעלת גן ילדים (אף בלא רישיון מטעם משרד החינוך), שימוש שנאסר והופסק על ידי בית המשפט לפני למעלה משנה.

...

לנוכח האמור, על אף התקדמות שחלה לאחרונה בטיפול בבקשה לקבלת היתר לשימוש חורג, משלא הסתיים הטיפול בבקשה על ידי הוועדה עצמה, ובעיקר מאחר וטרם הושלמו דרישות מהותיות, לרבות מילוי תנאי בטיחות, סבורני כי יש לדחות בקשה זו. המשיבה הבהירה במהלך הדיון כי הטיפול בבקשה ממילא מצוי בישורת האחרונה ולכן ראוי כי המבקשים ישקיעו את מירב מרצם וזמנם להשלמת התנאים לשם קבלת ההיתר ולאחריו יפעלו לקבלת אישור משרד החינוך להפעלת הגן.

סבורני כי בעשותם כאמור מסכנים המבקשים כבר עתה את שלומם של הילדים.

לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאתי כל טעם המצדיק ביטולו של הצו השיפוטי, אני מורה על דחיית הבקשה והותרת הצו השיפוטי על כנו.

בתביעתה דורשת התובעת כי ישולם לה תקציב 2014 עבור שני גני ילדים שהפעילה בשנה"ל תשע"ד, ואשר נשלל ממנה בהחלטה מינהלית של הרשות המוסמכת – משרד החינוך.

קיצור טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי הסמכות העניינית מסורה לבית־המשפט לעניינים מנהליים ולא לבית־‏משפט השלום, שכן מדובר למעשה בהשגה על החלטה מינהלית של משרד החינוך להכריע בבקשות למתן תקציב לגופים חצוניים העוסקים בחינוך כמו התובעת.

הרלוואנטיים מביניהם הוא נוהל חידוש רישיון לגן ילדים לשנה"ל תשע"ד ונוהל הגשת בקשה לתקצוב רטרואקטיבי ודרכי בחינתה – מוסדות חינוך שאינם רישמיים.

עמדת המדינה נדחתה הן בבית־משפט השלום והן בעירעור בבית־המשפט המחוזי מן הטעם של מבחן הסעד.

...

כך נאמר בפרשת צ'רני (ע"א 9379/03 צ'רני נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(3) 822, פסקה 23 לפסק הדין (2006): "כיצד יש לסווג תובענה שיש בה יסודות מינהליים ואזרחיים מזה ומזה, ונדרש להכריע האם עניינה הוא, ביסודו אזרחי, או שמא מינהלי. סיווגו הענייני של נושא התובענה אינו תמיד קל. הוא מצריך בחינה החורגת מניסוחן הטכני של עילות התביעה והסעדים המבוקשים בתובענה, ומחייב לא אחת ירידה למהות הסכסוך בין הצדדים, ועמידה על התכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה השיפוטית. מלאכת הסיווג עשויה להצריך, לעיתים, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד [...] במצב כזה נדרש להכריע מה מבין היסודות המשולבים בתובענה הוא הדומיננטי, ובהתאם לכך לאתר את הערכאה המוסמכת". גם בעניין חזון ישעיה הדגיש בית המשפט העליון את מורכבות ההכרעה ואת הצורך לאתר מהי באמת השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים (פסקה 6 להחלטה): "שלא בשולי הדברים אציין כי אין לכחד כי קיימים שיקולים כבדי משקל המצדדים בגישת המבקשת לפיה יש לרכז הליכים שבמהותם עוסקים הם, אף על דרך התקיפה העקיפה, בהשגות על החלטות מנהליות לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וכי ההפרדה על פי מבחן הסעד יכולה לעורר קשיים [...] על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות.

גם בעניין זה קבע בית־המשפט העליון כי סיווג התביעה מהווה מעשה בית־דין רק מקום שיש פלוגתא פסוקה והכרעה חלוטה במחלוקת של סמכות עניינית של בית־משפט בהליך קודם בשאלת הסיווג, וכך נאמר שם (עניין צ'רני לעיל, פסקה 24 לפסק־הדין): "מקום שההליך השני דומה במהותו להליך הראשון ונוגע, ביסודו, לאותה מחלוקת, ההכרעה בהליך הראשון בשאלת הסמכות העניינית מחייבת כמעשה בית דין גם לצורך ההליך השני, ככל שהדבר נוגע לשאלת הסמכות [....] יוצא, אפוא, כי בנסיבות של זהות מהותית בין שתי תובענות, ומקום שבאחת מהן נפסקה שאלת הסמכות העניינית בקביעה חלוטה, מנוע בעל דין מלהגיש לאותה ערכאה תובענה נוספת דומה מטעמי "מעשה בית דין" בשאלת הסמכות.

תוצאות והוצאות התובענה נדחית מחמת חוסר סמכות עניינית.

ברקע לבקשה, החלטה של המשיב, בראשית חודש אוגוסט 2021, על ביטול רישיונותיה של העותרת להפעלת גני הילדים שהיא מפעילה במשך כעשור וחצי.

ההחלטה על הביטול הייתה בשל כך שהעותרת "אינה עומדת בדרישות הבקורת לצורך עריכת ביקורת שכר לבדיקת תשלום שכר כדין לעובדיה. בכך עולה חשש מהותי באשר לאיתנות הפינאנסית של הבעלות (העותרת – א.ס.), העדר עמידה בהתחייבות הבעלות כלפי עובדיה וכלפי משרד החינוך, ולא ניתן להבטיח את הרמה הנאותה של הבסיס הכספי לקיום מוסד חינוכי". העותרת הגישה ערר על ההחלטה (ערר 63/21, להלן: "הערר הראשון"), אך הוא לא נדון בשל אי קיומה של וועדת ערר.

וועדת הערר הורתה על החזרת העניין למשיב לשם מתן החלטה מחודשת לאחר בחינת טענות העותרת לעומקן.

אין צורך להכביר מילים על ההשפעות הקשות שיכולות להווצר כתוצאה מהעברת ילדים, בודאי צעירים כאלו שבגני העותרת, ממוסד חינוכי אחד למישנהו במהלך שנת הלימודים (ראו: עת"מ (י-ם) 70776-12-20 ועד מקומי כפר יחזקאל נ' מדינת ישראל (24.01.21), בפרט מקום בו אין טענה כי נשקפת לתלמידי בית הספר סכנה מידית כתוצאה מהמשך הלימודים בו (בר"מ 8172/14 חברת מפעלי אנקורי נ' ארז (18.12.14); בר"ם 5989/14 מנכ"ל משרד החינוך נ' הבית העגול – חינוך בדרך הטבע (8.09.14)).

עם זאת, מאחר וההחלטה בערר ניתנה רק בערב הדיון, אכיפת ביטול הרישיונות תתאפשר בחלוף המועד להגשת ערעור על החלטת וועדת הערר.

...

בהחלטה נדחה הערר שהגישה העותרת.

דין העתירה אפוא להתקבל, ודינם של צווי הסגירה שהוצאו להתבטל נוכח הסכמות המשיב עצמו, כאמור.