ערעור על החלטת משרד הביטחון שלא להכיר באסטמה כקשורה לשירות

השופט א. ואגו: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים שלפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט -1959, (להלן:"החוק") בראשות כב' השופטת בדימ' ר. בהט, אשר ניתן ביום 24.3.15, בתיק ע"נ 55684-12-11, ולפיו נדחה עירעורו של המערער על החלטת המשיב, שלא להכיר בתביעתו להכרת זכות כנכה על פי החוק.

בחוו"ד מבהירה, נוספת, מיום 19.1.11, ציין המומחה, שהאנמנזה המשפחתית כגורם גנטי, והעישון כגורם מחמיר, תרמו להתפתחות האסטמה בעת השרות, אולם, הוא שב ואישר, שהוא סבור שיש להכיר בהחמרת מצב, במשך השרות הצבאי, בהתבסס על כך שלפי חוות דעת של מפקדו של המערער, שירת המערער "בתנאי שטח ואקלים קשים, עם חשיפה לאבק רב". בהחלטת קצין התגמולים, שדחתה את תביעת ההכרה (מיום 1.12.11), נומקה הדחייה בכך, ש"הגעתי למסקנה כי ההחמרה שחלה במהלך שירותך בגין מחלת האסטמה חלפה, מבלי להותיר נכות הקשורה בשירותך הצבאי.

המערער, בהשיגו על החלטת המשיב דנן, בפני ועדת הערעורים קמא, גרס, שמחלת האסטמה נגרמה, ולכל הפחות הוחמרה, בשל תנאי השרות, ובנוסף טען, שנימוק הדחייה של המשיב, כפי שצוטט לעיל, אינו יכול לעמוד, כיוון, שהמאטריה של גמר נכות, מוסדרת בסעיף 35 ג' של החוק, ומנגנון זה ישים רק מקום שבו הוכרה נכות והייתה כזו בנמצא.

...

השופט א. ואגו: לפנינו ערעור על פסק דינה של ועדת הערעורים שלפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט -1959, (להלן:"החוק") בראשות כב' השופטת בדימ' ר. בהט, אשר ניתן ביום 24.3.15, בתיק ע"נ 55684-12-11, ולפיו נדחה ערעורו של המערער על החלטת המשיב, שלא להכיר בתביעתו להכרת זכות כנכה על פי החוק.

בהקשר זה אנו מקבלים את טענות ב"כ המערער.

מטעם זה – נדחה ערעורו.

דעתי היא, לאחר עיון בכל החומר שנשטח לפנינו ובטענות הצדדים, וכך אציע לחברותיי הנכבדות להרכב לקבוע, שדין הערעור להתקבל, הגם שלא בהכרח מתוך אימוץ טענות ב"כ המערער בפנינו כפשוטן, וכי יש להכיר במחלת האסטמה, שהתפרצה במערער במהלך שירותו, כמי שנגרמה עקב השירות.

אפתח בכך, שאני סבור, שאין לייחס רלוונטיות רבה ל"טענת העוגן" של עו"ד אלמגור, ב"כ המערער, בפנינו, ביחס להכרה כביכול של המשיב עצמו בקיומה של החמרת נכות עקב השירות, כזו המטילה עליו הנטל להוכיח אחרת, לפי מנגנון סעיף 35 ג' של החוק.

דעתי היא, שמסקנה זו של הועדה אינה יכולה לעמוד.

רקע כללי ערעור זה נסוב סביב החלטת המשיב שלא להכיר במחלת האסטמה ממנה סובל המערער כקשורה לשירות הצבאי.

ענייננו הוא, אפוא, ערעור על החלטת המשיב מיום 9.6.13.

אלא שמאז חוות דעת זו ניתנה חוות דעתם של שני המומחים והתקיימו הוכחות והינה בסיכומים מצא לנכון ב"כ המשיב לציין [ראו הסיפא של סעיף 14 לסיכומי המשיב] כך: "חילוקי הדיעות הן לגבי שיעור ההחמרה. המשיב קבע 50% ואילו ד"ר רוקח המליץ על החמרה של 80%".; ואם היה ספק באשר לדברים אלה בא סעיף 23 לסיכומי ב"כ המשיב ומציין "יודגש כי ד"ר רוקח המומחה מטעם המשיב קבע כי מחלת האסטמה של המערער החמירה עקב תנאי השרות הצבאי בשיעור של 80%, בעוד שפרופ' טופילסקי קבע החמרה של 50%, כך שבכל מקרה גם לטענת מומחה המערער לא מדובר בגרימה עקב השרות הצבאי". משיש הסכמה לכך שיש החמרה, קביעת שיעור ההחמרה היה צריך להיות מובא אל שולחנה של הועדה הרפואית של משרד הבטחון ולא בפני וועדה זו. עם זאת, ובכל זאת נתייחס לשאלה האם מחלתו של המערער הוחמרה בעקבות תנאי שרותו בצבא- תשובתנו על שאלה זו היא בחיוב.

...

"... הופעת האסטמה קשורה ישירות לשירות הצבאי ולכן יש לקבוע לו נכות על פי ההנחיות של משרד הביטחון. ...ברור לכל שאסטמה אחרי גיל הילדות היא מחלה המתפתחת לאורך תקופה, לרוב 2-5 שנים...אין לי ספק שהשירות הצבאי הקרבי (שכלל בתוכו חשיפה לתנאי שטח, אבק רב, אדי שמנים, אדי אבק שריפה ומתח נפשי רב), הוא הגורם המרכזי המכריע בהתפתחות מחלת האסטמה....יש להדגיש כי תנאי הדירות הצבאי הובילו להתפתחות מחלתו אך אינני יכול להתעלם מהעובדה שאסטמה היא מחלה עם גורמים נוספים, חלקם גנטיים וחלקם סביבתיים, לכן, יש לייחס לשירות הצבאי 80% ממחלתו ו-20% לגורמים אחרים". בחוו"ד (מטעם המשיב) של פרופ' מרסל טופילסקי מיום 9.2.15 נכתב, בין היתר כדלהלן: בפרק "דיון ומסקנות" כתב, בין היתר כדלהלן: "יש לציין שהבסיס למחלתו הינה ברורה למדי, תסמונת אלרגית המבוססת על מחלות אלרגיות נוספות (נזלת אלרגית) רמת IGE גבוהה ורגישות למספר רב של אלרגנים סביבתיים וביתיים. אי לכך, .... השירות הסדיר הוא לא זה שגרם להתפתחות המחלה, אלא היא הופיעה בעת לימודיו בישיבת ההסדר". ובפרק "סיכום" כתב כדלהלן: "הנ"ל סובל מאסטמה אלרגית קלאסית אשר החלה כבר בגיל הילדות, והתפתחה כנראה בחודש אפריל 1984. כלומר שנה וחודשיים לאחר שחרורו משירות סדיר בצה"ל, כאשר קדמו למחלה מספר אירועים של דלקת סימפונות בחודש פברואר 83, יוני 83, ו-24.4.84, אובחן כ- ASTMATOID BRONCHITIS ואז לראשונה בוצעו תפקודי ריאה וטופל כחולה אסטמה קל, ועל כן מחלתו החלה בזמן לימודיו בישיבת ההסדר ולא בעת השירות או בשל השירות, ויש לדחות את התביעה , כי האסטמה לא התפתחה בעת השירות ועל כן אין קשר לשירות". המערער הגיש תצהיר עדות ראשית, ואף נחקר בחקירה נגדית על תצהיר זה. בסעיף 16 לתצהיר, לאחר שציין את המקומות בהם שירת כתב כדלהלן: "כל השירות הפעיל שלי היה בטנק מג"ח, שהוא טנק קטן יחסית למרכבה, והתנאים יותר גרועים מהשירות במרכבה. הישיבה מצומצמת ובמשך הנסיעה סובלים מטלטולי דרך. הטנק ללא מזגן והאוויר דחוס. אני רוצה להדגיש שהנסיעה רוב הזמן בשטח ובדרכי עפר, והטנק מלא אבק בפנים וכן בגזים מירי הפגזים. במלחמת לבנון ירינו ללא הפסקה. דבר שהגביר את תנאי המחנק בתוך הטנק". ולאחר תיאור טיפולים שקיבל בגין בעייתו הרפואית כתב בסעיף 24 לתצהירו כדלהלן: "אני מאמין שהאסטמה ממנה אני סובל נגרמה לי בעת השירות הצבאי הפעיל בטנק ובייחוד בפעילות המואצת במלחמת לבנון ואחריה". דיון ראשית, נציין שאנו דוחים את טענת המערער שיש קשר של גרימה בין תנאי השירות הצבאי לבין מחלת האסטמה ממנה הוא סובל כיום.

אנו קובעים שגם אם המערער לא קיבל, בתחילת התקופה בה סבל משיעול, טיפול נגד אסטמה , הרי שלפי החומר שלפנינו סבל המערער מאסטמה אלרגית.

לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את הערעור וקובעים שמחלתו של המערער הוחמרה עקב תנאי שירותו בצבא.

בנסיבות העניין הננו מחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות ששילם המערער למומחה מטעמו בסך כולל של 4,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ע"נ 30195-04-20 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום לפני כבוד חברי הועדה: השופטת הבכירה (עמיתה) אושרי פרוסט פרנקל ד"ר יואב יוסילביץ עו"ד שמואל וולפמן המערער: פלוני המשיבים: קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

ערעור זה נסב על החלטת קצין התגמולים (להלן: "המשיב") מיום 23.3.20 לפיה נדחתה בקשת המערער להכרה זכות נכה מהסיבה שלא הוכח קשר סיבתי בין שירות המערער בצה"ל לבין הפגיעה הנטענת בקרסוליים וכאבים בבירכיים ועמוד השידרה.

המערער העיד בחקירתו, שבתצהירו שהגיש בשנת 2019 לתמיכה בבקשת ההכרה בזכות נכה, כתב שבעקבות תנאי השרות, חלה באסטמה והתפרצה אצלו פיברומיאלגיה, אך לטענתו כבר אז היה מדובר גם על כאבים בעמוד שדרה.

שירת עם המערער משנת 2009 ועד היום, כאשר המערער שירת כמדריך נהיגה ולאחר מכן כקצין רכב עד 2015 וביצע חלק מההכשרות, טענות המשיב, המערער עבר טרונות קלה ומשרת כמש"ק תנועה והובלה ולאורך כל שרותו לא נחשף לאירועים חריגים הקשורים במצבו או בתלונותיו, כאשר משנת 2008 שירת בתפקיד בעל אופי משרדי.

בנגוד לעמדת מומחה המערער שהעיד שהוא לא מכיר עמדה רפואית שהרמת משא לא גורמת לתחלואת עמוד שדרה, נקבע בע"א 50132-06-16, ע"נ 47145-087-18, רע"א 8752-12, ע"נ 34172-04-17 כי אין ולא קיימת ספרות המוכיחה קיומה של אסכולה מדעית התומכת בקיום קשר בין הרמת משאות או מאמץ חד פעמי לפריצת דיסק.

...

מסקנה זו של מומחה המשיב מתבססת על ספרות רפואית, בדיקה קלינית שביצע, בדיקות הדמייתיות שבוצעו למערער ופוענחו ע" מומחים ועל העובדה שכאבי גב מתפתחים בעשור הרביעי לחיים ללא קשר לפגיעה ספציפית גם בעניינינו עולה שלא ניתן להצביע על קשר סיבתי בין תנאי השירות לבדם לנכות של המערער יש לציין לעניין הפיברומיאלגיה, כי הצהיר ב"כ המערער :" עו"ד המאירי: אין מחלוקת שהוא חולה בפיברומיאלגיה, והוא הגיש תביעה לקצין התגמולים על פיברומיאלגיה. (ע' 9 ש' 29-30 לפרוטוקול מיום 23.11.21).

"לסיכום, הרושם שלי שקיים רכיב, מרכיב משמעותי של פיברומיאלגיה, מכלול תלונותיו אינו מוסבר על ידי בעיה ספינאלית". והמערער השיב שקיבל פיברומיאלגיה קשה (ע' 9-10) .

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה אנו מוצאים שיש לדחות את הערער המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

העירעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 29.10.2020 בה קבע המשיב כדלהלן: "בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה כי ההחמרה הקלה במחלת האסטמה סמוך לגיוסך חלפה מבלי להותיר נכות הקשורה בתנאי השרות. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 1.9.20 ד"ר פרופ' קיוויתי. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". יצוין כי קדמה להחלטה הנ"ל החלטת המשיב מיום 17.3.20 בה קבע המשיב כדלהלן: "הנני להודיעך כי בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך לבין מחלת האסטמה. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 21.1.20 של פרופ' קיויתי, שקבע כי לא נראה שמצבך החמיר עקב תנאי השרות אם כי לא ניתן לשלול זאת. יובהר כי עפ"י הפסיקה ניתן להכיר בקשר סיבתי רק אם הקשר הסיבתי מוכח ברמה של 'מתקבל מאד על הדעת' ולכן לא ניתן להכיר בבקשתך על בסיס חוות הדעת הרפואית האמורה. יחד עם זאת ולמען הסר ספק, בדעתי לבקש מהמומחה הבהרות לחוות דעתו, וככל שיחול שינוי במסקנתו, נודיעך דבר. יובהר כי אין באמור בהחלטה זו כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך באשר לתנאי שירותך" .

לבסוף סיכם פרופ' פרוכטר כך: "על בסיס הנכתב לעיל, ועל יסוד תקנות משרד הבטחון (חוק הנכים וקובץ התקנות עידכון 2000) אני קובע את נכות החולה מבחינה ריאתית כמפורט להלן: אסטמה פעילה הדורשת טפול קבוע במשאפים משולבים הכוללים סטירואידים נשאפים במינון בינוני גבוה עם התקפים בתדירות של מעל 1 לשבוע -30% לפי 5(ח) 3-4 מותאם. מכלל נכות זו 2/3 (20%) הנם על רקע החמרה בגין תנאי השרות שפורטו לעיל". דיון לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות, בחקירת המומחים, בחקירת המערער ובתיק הרפואי של המערער, בטענות הצדדים ובסיכומיהם הננו מחליטים לקבל את העירעור.

...

הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 29.10.2020 בה קבע המשיב כדלהלן: "בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה כי ההחמרה הקלה במחלת האסטמה סמוך לגיוסך חלפה מבלי להותיר נכות הקשורה בתנאי השירות. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 1.9.20 ד"ר פרופ' קיוויתי. אין בכך כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך". יצוין כי קדמה להחלטה הנ"ל החלטת המשיב מיום 17.3.20 בה קבע המשיב כדלהלן: "הנני להודיעך כי בקשתך נדחית, לאחר שהגעתי למסקנה, כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותך לבין מחלת האסטמה. החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 21.1.20 של פרופ' קיויתי, שקבע כי לא נראה שמצבך החמיר עקב תנאי השירות אם כי לא ניתן לשלול זאת. יובהר כי עפ"י הפסיקה ניתן להכיר בקשר סיבתי רק אם הקשר הסיבתי מוכח ברמה של 'מתקבל מאד על הדעת' ולכן לא ניתן להכיר בבקשתך על בסיס חוות הדעת הרפואית האמורה. יחד עם זאת ולמען הסר ספק, בדעתי לבקש מהמומחה הבהרות לחוות דעתו, וככל שיחול שינוי במסקנתו, נודיעך דבר. יובהר כי אין באמור בהחלטה זו כדי לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידך באשר לתנאי שירותך" .

להלן כמה פרטים עובדתיים אודות המערער המערער יליד שנת 1971 (הוא כיום כבן 52 כיום); המערער התגייס בתאריך 4.10.89 ; המערער עבר טירונות בבה"ד 4 וכן עבר קורס הכשרה בתכנות מחשבים ושובץ ב-5/1990 כמתכנת מחשבים ביחידת מודיעין בגלילות; המערער גויס בפרופיל 65 בשל אסטמה; הפרופיל הרפואי שלו הורד ל-45 ובהמשך ל-31; המערער סיים שירות סדיר והתגייס לשירות קבע עד 1.10.1995; המערער סבל מאסטמה מגיל 10 וטופל בונטולין ויש דיווח שמגיל 18 עישן בין 1/2 חפיסה לחפיסה שלמה של סיגריות בכל יום; ההליך בתיק ע"נ 40376-04-16 והקשר שלו לערעור שלפנינו במהלך שירותו הצבאי המערער חלה במחלת כליות והגיש בגין מחלה זו תביעה להכרה כנכה לפי חוק הנכים בשל מחלת הכליות וזאת במסגרת הליך שהיה בתיק ע"נ 40376-04-16; באותו תיק קבעה הוועדה, בין היתר, כדלהלן: "אין מקום לקפנדרייה ולדילוג על הליכים רלוונטיים. יש לדון קודם כל בשאלה האם הייתה החמרה של מחלת האסטמה של המערער כתוצאה מתנאי השירות הצבאי ורק לאחר מכן לדון בשאלה האם החמרה זו גרמה להתלקחות המחלה הכלייתית" וועדת הערעורים הבהירה מדוע יש לדון קודם כל בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה וכך כתבה: "...ייאמר שיש חשיבות רבה לכך שיוחלט בשאלת ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השירות בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה כתוצאה מתנאי השירות הצבאי, בטרם הדיון בשאלה אם ההחמרה במחלת האסטמה גרמה למחלה הכלייתית, מפני שלדאבון הלב, מאז המחלה הכלייתית ...המערער עבר השתלת כליה והתפתחו אחרי ההשתלה סיבוכים שונים שכוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת, השמנה פתולוגית. כך שיש לפנינו מצב פוטנציאלי בו תופיע טענה שהסיבוכים השונים זוהי נכות מוסבת מהשתלת הכליה שנבעה מהמחלה הכלייתית שגרמה לה ההחמרה במחלת האסטמה ולאחר מכן להיזקק לערעור דנן שהמחלה הכלייתית מקורה בהחמרה במחלת האסטמה". בהליך הנ"ל קבעה הוועדה את הנושאים שעל המשיב לברר לעניין ההחמרה במחלת האסטמה (ולמעשה אלו הנושאים שיובהרו במסגרת הערעור דנן): "במסגרת הדיון בטענת ההחמרה במחלת האסטמה, יהיה על המשיב לברר את טענות המערער לפיהן שירת במקום בו היה אוורור לקוי ומועט, חשיפה לאסבסט, שירות בסביבה מקוררת בטמפרטורות נמוכות ולחץ נפשי, והאם אלו הובילו להחמרת מחלת האסטמה ממנה סבל בטרם השירות; או שמא החמרת מחלת האסטמה ככל שהייתה החמרה כזו לא נגרמה כחלק מהתפתחות המחלה. לאחר מכן יקוים הדיון בערעור זה שאמור לברר האם מחלת הכליות שבה לקה המערער נבעה מההחמרה במחלת האסטמה". חוות הדעת של המומחים מטעם כ"א מהצדדים במסגרת ההליך דנן נכתבו ע"י פרופ' קיויתי, המומחה מטעם המשיב 3 חוות דעת רפואיות כדלהלן: בחוות הדעת הראשונה מיום 21.1.20 כתב כך: "לא ניתן לשלול החמרה קלה שאירעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. אך בהסתמך על מצב ריאתו כיום לא נראה כי מצבו המשיך להחמיר, ואף לא נזקק לטיפול יום יומי במשאפים שיכלו להצביע על מצב אסטמה קשה ולא יציב. אי לכך ממליץ על החמרה קלה באסטמה עם 20% ממה שייקבע יהיה על חשבון השירות". בחוות דעתו השנייה מיום 1.9.20 לאחר שפירט את מחלותיו של המערער שפרט למחלת הכליות כוללים אי ספיקת לב, APLA, סוכרת הוא כתב כך: "איני קושר בין מחלות אלו מלבד העובדה שייתכן וקיים רקע גנטי שייתכן והיה אחראי לכל. בל נשכח כי מר ט' גם עישן. מה שיכול להחמיר מחלות דרכי הנשימה, מחלות כלי דם ועוד. אין לנו דרך להעריך מה הייתה מידת התרומה של העישון למחלות אלו, אך בהחלט תרומתה מוכרת ואין עליה עוררין......". בהמשך הוא שוב מצטט חלק מקביעתו המופיעה בהחלטתו הראשונה שהוזכרת בס"ק א' דלעיל, והוא מסיים בהמלצה אחרת במילים "אי לכך איני ממליץ לתת לו אחוזי נכות על החמרה או שינוי במצב הנשימתי". בהמשך, כתב המומחה מטעם המשיב מסמך שכותרתו "מענה לשאלה על שינוי בחוות דעתי מיום 1.9.20" וכך כתב באותו מסמך: "אציין כי בשתי חוות הדעת הדגשתי והבהרתי כי ייתכן והייתה החמרה קלה בפעילות מחלת האסטמה שאירעה בתחילה לאחר שהחל עבודתו. יחד עם זאת, בהסתמך על מצב ריאתו כיום, לא מדובר היה בהתדרדרות שהשאירה עקבות. כלומר לא היה שינוי או ירידה בתפקוד הנשימתי וכן המשיכה האסטמה להיות קלה בלבד. על כן הגעתי למסקנה כי מחלת הריאה הינה קלה, וגם אם הייתה החמרה קלה וחולפת, לא נראה לי כי מומלצת במקרה שלו אחוז נכות שכן האסטמה לא הוסיפה או החמירה את הנכות. לגבי התייחסות לאוורור, סביבה מקוררת ולחץ נפשי-ייתכן וכל אלה היו אחראים להחמרה הקלה ששוב לא השאירה בהמשך סימנים כלשהם. כלומר מצבים אלו לא היו כה חזקים ומשמעותיים בכדי להשפיע על מהלך מחלתו, כך שמחלתו נשארה קלה ומגיבה היטב לטיפול. למעשה כל חולה אסמטי חווה בשינויים, בין קלים לקשים יותר וזה מהלך מקובל כחלק מהתנודות הטבעיות של המחלה הכרונית. במקרה של מר ט' לא נמצאה כל עדות לשינוי במצב האסטמה. בסיכום: מחלת האסטמה נשארה קלה ומגיבה היטב לטיפול, כך שתנאי השטח (אוורור, תנאי שטח ומצבו הנפשי) לא גרמו להתדרדרות משמעותית". חוות הדעת מיום 20.6.21 של פרופ' אורן פרוכטר, המומחה מטעם המערער: פרופ' פרוכטר מציין בחוות דעתו מספר גורמים שידועים כגורמים להחמרה במחלת האסטמה: "זיהומים חוזרים בדרכי בדרכי הנשימה העליונות כגון זיהומים ויראליים שידועים כגורמים להחמרה של האסטמה"; "חשיפה לתנאי קור ידועה כגורמת להחמרה במחלת האסטמה. קור ובייחוד קור באוויר יבש ללא לחות מהווה טריגר ידוע לתהליך דלקתי ושחרור מדיטורים (מתווכים דלקתיים) המביאים להחמרה ידועה במחלת אסטמה קיימת. במקרה הנוכחי מדובר בחולה שנחשף בצורה אינטנסיבית יום יומית ממושכת לתנאי קור יבש"; "בנוסף, אותו חולה נחשף לחומרים מגרי דרכי אוויר שנוצרו בשל שריפה של חומרים במשרפה-עשן ותוצרי בעירה משמעותית ביותר ולולא אותן חשיפות במהלך השירות הייתה צפויה להישאר שקטה לאורך השנים"; בהמשך קשר פרופ' פרוכטר בין מחלת האסטמה למחלת הכליות (וזה אינו הנושא בערעור שלפנינו).

לבסוף סיכם פרופ' פרוכטר כך: "על בסיס הנכתב לעיל, ועל יסוד תקנות משרד הביטחון (חוק הנכים וקובץ התקנות עדכון 2000) אני קובע את נכות החולה מבחינה ריאתית כמפורט להלן: אסטמה פעילה הדורשת טיפול קבוע במשאפים משולבים הכוללים סטירואידים נשאפים במינון בינוני גבוה עם התקפים בתדירות של מעל 1 לשבוע -30% לפי 5(ח) 3-4 מותאם. מכלל נכות זו 2/3 (20%) הינם על רקע החמרה בגין תנאי השירות שפורטו לעיל". דיון לאחר עיון בחוות הדעת הרפואיות, בחקירת המומחים, בחקירת המערער ובתיק הרפואי של המערער, בטענות הצדדים ובסיכומיהם הננו מחליטים לקבל את הערעור.

לסיכום, הערעור מתקבל.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"ו 18143-07-23 קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום נ' אלמוני תיק חצוני: 360864005 בפני כבוד השופט עודד שחם כבוד השופט אברהם רובין כבוד השופט נמרוד פלקס מערער קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום על ידי י' דור, עו"ד, מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) משיב פלוני על ידי א' פרייברג, עו"ד פסק דין

ערעור של המשיב על החלטה זו (ע"נ 40376-04-16) סולק על הסף (5.12.18), בקביעה כי בהיעדר הכרה של קצין התגמולים בקשר סיבתי בין טענה להחמרה במחלת האסטמה לבין תנאי השרות, לא ניתן לידון בקשר הסיבתי שבין מחלת הכליות לבין ההחמרה הנטענת במצב האסטמה.

...

לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, על רקע כלל החומר שבפנינו, החלטנו לקבל את הערעור, מן הטעמים שיפורטו להלן.

לסיכום, תפקידו של קצין התגמולים הוא "לקבוע את כל העובדות המזכות את התובע לתגמול" (שם).

בכפוף להערה אחרונה זו, דין הערעור להתקבל.