ערעור על החלטת משרד הביטחון בעניין קשר סיבתי בין שירות צבאי ללימפומה

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 50360-01-15 ה. א. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער ה. א. ע"י ב"כ עו"ד ארז יער המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד תום עופר פסק דין

ערעור על החלטת קצין תגמולים שקבע כי מצב כתף ימין של המערער החמיר בשיעור של רבע מדרגת נכותו הכוללת לאחר טפול רפואי בתקופת השרות הצבאי ועקב השרות.

בכתב העירעור המתוקן צוין כי הכאבים ופריקות הכתף שנגרמו למערער במהלך שרותו לפני ביצוע בדיקת MRI Arthro נובעים ממצבו ערב הגיוס, ונטען כי בדיקה זו בוצעה ללא אירועים מיוחדים, "למעט שהמערער שם לב כי ההזרקה לכתף בוצעה ללא כפפות". עוד הובהר כי זיקת הסיבתיות שנקבעה בעיניין צ.ד. והנדרשת להוכחת קשר סיבתי של גרימה, מתקיימת בעניינינו, מאחר והזיהום בכתף, אשר גרם להגבלת התנועה והצלקות הניתוחיות, הנו תוצאה רפואית החורגת מהתוצאה המקובלת והסבירה של הטיפול הרפואי.

בשלב השלישי נבחן את המסגרת הנורמאטיבית בנוגע לקשר סיבתי בין טפול רפואי במהלך השרות הצבאי לבין מחלת חייל, ובשלב האחרון נעשה שימוש בהילכות הקשר הסיבתי על מנת להכריע במחלוקת שבפנינו.

ברע"א 6336/12 עיזבון שליו נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 16.1.2013) דובר בחיילת אשר במהלך שרותה הצבאי לקתה במחלה מסוג למפומה, ותוצאות ספירת הדם, בה נמצא כי היא סובלת מאנמיה משמעותית, לא זכו להתייחסות במשך שלושה שבועות.

לפיכך, משקבענו כי מבחינה פיזית-רפואית עסקינן במקרה הנוכחי בהחמרה, ומשהסכים המשיב - במסגרת החלטתו מושא ערעור זה - להתקיימותו של קשר סיבתי של החמרה, אין לנו צורך לידון בשאלת קיומה של רשלנות, סטייה מכללי האומנות הרפואית, אי-חבישת כפפות (טענה עובדתית שלא נטענה על-ידי המערער בתצהירו ובתרשומותיו) וכיוצא באלה.

...

בתרשומת מיום 4.12.2012 כתב המערער: "לאחר ביצוע בדיקת CT כתף ימין בחר"פ ... וקבלת הדיסק הגעתי להמשך טיפול אצל ד"ר אברהם שזר. בביקור זה ד"ר שזר החליט שיש לבצע ניתוח הוצאת פיסת עצם מהאגן והשתלתה בכתף לשם ייצוב ... לאור עובדה זו החלטנו אני והורי להיוועץ ברופא נוסף - ד"ר ממן הידוע כמומחה כתף בכלל וניתוחי ארטרוסקופיה בכתף בפרט. הוא המליץ לנו שאעשה בדיקת MRI-ARTHRO על מנת לאבחן את סוג הניתוח הדרוש". ביצוע בדיקת MRI Arthro בבדיקה במרפאת בסיס האם ביום 26.7.2012 נתן הרופא הפניה לביצוע הזרקת גדוליניום ל- MRI-Arthro, ורשם כאנמנזה: "מחזיר הפניה מאורטופד מעפולה ד"ר שזר אברהם אשר המליץ ניתוח בכתף ימין. נבדק עם תוצאות של CT. אחרי זה חייל לצורך קבלת חוות דעת נוספת פנה באופן פרטי לד"ר ערן ממן אשר המליץ ביצוע MRI-ARTHRO של כתף ימין להערכת קרע לברום אחורי ולצורך הערכה לגבי ניתוח וסוגו והוסבר על אופציות הטיפוליות". ביום 24.9.2012 (ח' תשרי) בוצעה למערער בדיקת MRI-ARTHRO בבית החולים "איכילוב". על שהתרחש לאחר ביצוע הבדיקה תיאר המערער בתרשומת מיום 20.12.2012: "כבר לאחר הבדיקה הרגשתי כאבים בכתף וד"ר פלוסנר, שביצע את הזרקת הגלנדיום למפרק, הסביר שהחומר צריך להיספג והכתף תכאב לכמה ימים. למחרת ה-25.9.12 ערב יום כיפור התעוררתי לכאב חזק בתזוזה ובשלב זה כל עוד לא הזזתי את הכתף הכאבים פחתו בנוסף לאחר דבריו של ד"ר פלוסנר הנחתי שזה זמני ויחלוף". ובתרשומת מיום 4.12.2012 הוא כתב: "כבר באותו לילה סבלתי מכאבים חזקים מאוד שגרמו לי לנסות ולשמור את הכתף מקובעת ובלי יכולת להזיז את היד והכתף. בצאת יום הכיפורים (26.9.2012 - א"ג) נסענו אני ואבי למרפאת 'ביקורופא' בעפולה לקבלת טיפול. קיבלתי 3 גימלים. יום למחרת 27.9 כשהכאבים מתעצמים הגעתי שוב לאותו הרופא בביקור רופא אשר הפנה אותי למיון בעפולה". אשפוז עקב זיהום וביצוע שני ניתוחים ביום 27.9.2012 (י"א תשרי) הפנה רופא צבאי מהמרפאה האזורית את המערער לחדר מיון עקב תלונותיו על כאבים בכתפו הימנית.

לא הייתה מחלוקת כי האיחור באבחון המחלה היה גורם מחמיר, אולם בית המשפט - אשר ציין כי "הבעיה שלא מצאנו לה פתרון היא מה שיעור ההחמרה שיש להכיר" וכי "עוד איננו מסוגלים לקבוע שום דעה מה יש לזקוף לחובת הגידול המקורי נוכח הקביעה שלאחר מתן הטיפול השתפר מצבו של התובע" - החזיר את התיק לוועדת הערעורים לקביעת שיעור ההחמרה.

למרות זאת, הוא טען בכתב הערעור המתוקן כי "אין מחלוקת שכל הנזק שנגרם למערער הוא תוצאת הזיהום". לא ניתן להלום אמירה כזו עם המסקנה הרפואית בחוות דעת ביקלס, עם התיעוד הרפואי שהוצג בפנינו, עם האמור בכתב התשובה ועם עצם תוכנה של החלטת המשיב - שהכיר בקשר סיבתי של החמרה בלבד.

לפיכך, הננו מורים על ביטול החלטת המשיב בנוגע לשיעור ההחמרה, ומחזירים אליו אל התיק למתן החלטה על שיעורה.

כל תביעתו של התובע מתמצת בטענה אחת ולפיה : "הנתבע בהיותו יו"ר ועדת נכות ממשרד הבטחון, עקב סיכסוך בינינו, היתנכל לי באופן אישי, חרג מסמכותו ביודעין ובכוונת תחילה, כדי לפגוע בי, בחר בסעיף לא רלבאנטי למחלת הסרטן שלי מסוג למפומה ובחר סעיף אחר. בכך פגע בי באופן מהותי". התובע לא צירף לכתב תביעתו שום אסמכתא ו/או ראייה כלשהיא לנטען על ידו, ולמעשה כל תביעתו מתבססת על הטענה האמורה שפורטה לעיל.

בתחילה בקשתו נדחתה בהעדר הוכחה של קשר סיבתי בין מחלת התובע לשירות הצבאי, ואולם לאחר שהוגש ערעור על החלטה זו, היתקבל פסק דין המכיר בנכות התובע.

טענות התובע בתגובתו: התובע הנו חולה בסרטן, ולאחר מאבק משפטי ממושך הוכר לפני כשנתיים כנכה צה"ל. התובע נקרא לועדה רפואית לאחר העירעור שהוגש על ידי משרד הבטחון , ואולם במסגרת הועדה טען הנתבע שהחומר הרפואי אינו מצוי בפניו ולכן נקבעה וועדה נוספת.

מובהר כי אין בפסק דין זה כדי להאריך מועדים הקבועים בדין להגשת השגה על החלטת הועדה הרפואית שדנה בעיניינו של התובע.

...

דין התביעה להימחק על הסף בשל היעדר עילה שכן הועדה הרפואית פעלה בעניינו של התובע כמתחייב על פי דין וקבעה את שיעור נכותו.

דיון והכרעה: לאחר ששקלתי טענות הצדדים ולאחר עיון בכלל המסמכים שהוגשו לתיק, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

לאור האמור, ובהיעדר כל עילת תביעה ממשית ובהיעדר סמכות עניינית לקבוע כי שיעור הנכות שנקבע על ידי הועדה הרפואית הינו שגוי ו/או שיש לאשר לתובע נכות בשיעור גבוה יותר, הנני מורה על מחיקת התביעה.

בית משפט השלום בראשון לציון ע"נ 11465-01-18 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום לפני כבוד השופטת רבקה ארד – יושבת ראש הוועדה דר' אילנה נירנברג – חברה עו"ד אלי לוינזון סלע - חבר מערער פלוני ע"י ב"כ עוה"ד אבינו ביבר משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד ניסן טוביאנה, פרקליטות מחוז מרכז - אזרחי פסק דין

ערעור על החלטת המשיב מיום 30.7.2017 לפיה לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השרות לבין מחלת הלמפומה.

"המכון הפתולוגי שדיווח על תוצאת הביופסיה מהקיבה וממח עצם, היה אותו מכון שפענח גם את שתי הביופסיות מהאגן (מרץ ומאי 2015) וגם את הביופסיה מהקיבה. מקובל, ואני מניח שכך גם היה, שהפתולוג עיין בדגימות הפתולוגיה, עיין בשנית גם בדגימת האגן שנלקחה במרץ 2015 וגם בדגימות מהקיבה ומהאגן (שנלקחו באפריל-מאי 2015) ולא שינה את קביעתו שהביופסיות מהאגן לא היו אבחנתיות ללימפומה". כאמור, המומחה פרופ' בן יוסף אינו מסכים לקביעה שחל בעיניינו של המערער איחור באבחנה.

החומר הרפואי שהוצג וחוות הדעת הרפואיות, הן של המומחים מטעם הצדדים והן של המומחה מטעם הוועדה, מלמדים כי תלונות המערער נבדקו ביסודיות על ידי רופאים מומחים שונים במסגרת הצבאית ובוצעו למערער בדיקות רפואיות רבות, התואמות את תלונותיו הרפואיות, אשר לא כללו את התלונות האופייניות למחלה (סימני B), דבר אשר המומחה מטעם הוועדה הסביר כי הקשה אף הוא על שיוך התלונות למחלת הלמפומה ומלמד על כך שהמחלה לא היתה אגרסיבית.

...

המומחה חזר בעדותו על האמור בחוות דעתו, הסביר באופן ברור ועקבי את ממצאיו, המבוססים על בחינתו את החומר הרפואי בעניינו של המערער ועל הידע והמומחיות שלו, אשר אינה מוטלת בספק (נדמה כי לא בכדי ב"כ המערער לא ניצל את האפשרות שניתנה לו להשלים טיעון בכתב ביחס לחקירת המומחה), ולא מצאנו טעם המצדיק סטיה מקביעתו של המומחה מטעם הועדה.

מכל הנימוקים שהובאו לעיל, אנו דוחים את הערעור.

הגם שמצאנו לדחות את הערעור, בשים לב לשירותו הצבאי הארוך והמשמעותי של המערער, נמנע מחיובו בהוצאות ההליך.

בית המשפט המחוזי ב תל אביב - יפו עא 3176/03 משרד הבטחון אגף השיקום קצין התגמולים ד"פ פסק דין

לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט – 1959, [נוסח משולב] (להלן:-"ועדת הערעורים" או "הוועדה") מיום 20.7.03 שקבעה שיש קשר סיבתי של גרימה בין שירותו הצבאי של המשיב לבין מחלת הזאבת (לופוס) שבה לקה בעת שרותו.

בסיכום אמרה הועדה: "מכאן כאשר בוחנים את הריסון, המאמרים, הפסיקה הקיימת, וגישתו של פרופ' פרס גם הוא מומחה הייעץ לקצין התגמולים, לגורמי התפרצות המחלה, וכן בהתחשב בכך שמחלה זו שכיחה באופן משמעותי פחות בגברים, ובכך ששירותו של המערער עד פרוץ המחלה היה שירות קצר (שלוש שנים) במהלכו פרצה המחלה, לגבי שירות שכזה נקבע "כי אם לוקה החייל במחלה בעלת אופי קונסטיטוציונאלי-בין אם היא הייתה ידועה ובין אם הייתה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע בו פרצה-הרי פרוץ המחלה עקב ארוע הקשור בשירות יוצר את הקשר הסיבתי המשפטי בין השרות לבין המחלה." (הנשיא שמגר בע"א 472/89 רוט נ קצין התגמולים פ"ד מה(5) 203, 213-214)-הרי שניתן לקבוע כי מחלת המערער פרצה עקב תנאי שרותו" (עמ' 13 סעיף 24 להחלטה).

וכך סיכמה כב' השופטת ביניש את הדברים בהחלטתה שבה דחתה עתירה לדיון נוסף: "… בעניינו של קרישוב נפסק ברוב-דיעות כי על-אף שאין בנמצא מחקר מדעי-רפואי מקובל התומך באופן חד-משמעי בגרסתו, הוכח קשר סיבתי בין חשיפתו הממושכת של קרישוב לאסבסט לבין מחלת הלימפומה בה לקה. מסקנה זו נשענה על חוות-דעתו של פרופ' רביד שהעיד מטעם התובע ועל מכלול הראיות הנסיבתיות שעמדו בפני בית-המשפט כפי שפורטו בפסק-דינה של השופטת דורנר." לפני הועדה דנן היה מכלול של ראיות לרבות חוות הדעת של המומחים מטעם המשיב כמפורט לעיל, ודי היה בהן כדי להגיע למסקנה שאליה הגיעה.

...

גם לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת ביניש בדיון הנוסף בפרשת קרישוב שבהם סיכמה את הדין החל במלים אלו: "המדינה הוסיפה וטענה כי דעת-הרוב בעניינו של קרישוב סותרת הילכות קודמות של בית-משפט זה-רע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 529 וכן רע"א 8373/96, 2985/97 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931. טענה זו אין בידי לקבל. בפסקי-הדין האמורים נקבע, בין היתר, כי על התובע תגמולים לפי חוק להצביע על קיומה של "אסכולה רפואית מבוססת" על-מנת להוכיח קשר סיבתי עובדתי בין המוות או המחלה בה לקה לבין שירותו בצבא או במישטרה.

סוף דבר לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיה של הוועדה שהתקיים קשר סיבתי בין תנאי השירות של המשיב – קרינת הפלואורוסצנט – לבין התפרצות מחלת הזאבת אצל המשיב.

הערעור נדחה.

בית משפט השלום חיפה ענ 448/06 אביעד צור משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים פסק דין

קצין התגמולים השיב בהחלטה, נשוא הערעור בפני בית דין מנהלי זה, שניתנה ביום 28.11.06 בה נקבע כי מחלת ההודג'קין החמירה חלקית בתקופת שרותו של העורר ועקב שירותו, וזה כאמור בשיעור 5% מתוך 100%.

ד"ר מאיר להב מנהל מחלקה פנימית בקמפוס בלינסון אשר בדק את המערער מטעם המשיב וחיווה דעתו בעניין הלימפומה הממאירה, תומך בעמדת המשיב לאורך כל הדרך כי אין קשר בין תנאי השירות של המערער, וכי האיחור שהיה באיבחון הלמפומה הממאירה לא היה משמעותי והצדיק רק קביעה של החמרה בשיעור 5% (ראה חוות דעתו מיום 1.7.06) וכך הוא קובע: "אביעד צור התגייס לצה"ל עם פרופיל רפואי 82 (עקב בעיות עמוד שדרה) ושרת כנהג. אין לו מחלות עבר משמעותיות כמו כן אין מחלות משמעותיות אצל בני המשפחה.

בקשר לחובות המוטלות על רופא, יש להביא דברים שנאמרו בביהמ"ש העליון והמתאימים למקרה שבפנינו, הכווונה לע"פ 116/89 נתן אנדל נ. מדינת ישראל, פ"ד מה (5) 276 בע' 289, להלן: "פס"ד אנדל", שמתיחס לאירועים שהיו לפני התקופה בה התרחש האירוע, קבע בית המשפט העליון: "במסגרת תפקידיו של רופא המטפל בחוליו מוטלת עליו החובה לאבחן, במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל; עליו להחליט על הטיפול הנדרש; ועליו להשגיח כי טפול כזה אכן ינתן לחולה. במסגרת חובת האיבחון של המחלה, אין רופא יוצא ידי חובתו רק על ידי כך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות המובאות בפניו. מוטלת עליו גם החובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן. חלק מכישוריו של רופא סביר הוא לדעת לשאול לחקור ולברר בדבר קיומן או אי-קיומן של תופעות מסוימות. לא אחת, כדי לאבחן כראוי את מצבו של חולה, נידרש הרופא שלא להסתפק במה שרואות עיניו, אלא מוטלת עליו חובה נוספת לחקור, לברר ולעקוב אחרי החולה הנזקק לטיפולו וקורותיו, על מנת לאמת או לשלול מימצאים מסוימים, מימצאים שיש בהם לסייע לאיבחון נכון.

הגידול לא נגרם ולא נוצר על ידי השרות הצבאי, ועל כך מסכימים שני המומחים, אבל גילוי המחלה היה באיחור וכמובן שהחמיר את המצב, ולכן נוצרה זיקה סיבתית בין השרות ובין התפתחות הגידול והצורך להסירו.

...

מסקנה: 15.

בסיכום, אנו קובעים כי הטיפול הרפואי שניתן למערער, מבחינת התרופות עצמן, היה טיפול נכון שמתאים לעצירתו הגידול הממאיר, הנקרא הודג'קין והיה אמנם היה על פי הגישה המקובלת בעולם הרפואה וכך היה צריך לפעול.

כמובן שק. התגמולים ייבדוק את המערער מידי פעם כדי לברר את מצב בריאותו העדכני, ולכן הערעור מתקבל במובן זה שההחמרה תהיה בשיעור של 1/3 (33%).