ערעור על החלטת משרד הביטחון בעניין הכרה בנכות נפשית

עוד נטען בכתב התשובה כי יש לדחות את העירעור, מאחר ופניית המערער למשיב להכרה בנכות נפשית לפי חוק הנכים נעשתה לאחר שחלפו למעלה משלוש שנים ממועד הגשת תביעתו לביטוח הלאומי ולמעלה מששה חודשים לאחר קביעת דרגת נכותו על-ידי הביטוח הלאומי.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

בית משפט זה אף קבע במספר פסקי דין כי ייתכן וראוי שהמחוקק ישקול עמדתו בנידון פעם נוספת (ראו למשל את דבריו של השופט ריבלין בעיניין זקן, פסקה 11, ואת עמדתם של השופטים רובינשטיין, פוגלמן ופרוקצ'יה ברע"א 4239/08 פלוני נ' משרד הבטחון (07.04.2010); ואף ראו בהקשר הכולל הוראות סעיפים 36(א) ו-36ב לחוק הנכים).

בפסק הדין בע"ו (מחוזי חי') 17628-02-20 קצין התגמולים נ' לחמי (ניתן ביום 26.9.2020) (להלן: עניין לחמי) היתקבל ערעור של קצין תגמולים על פסק דינה של ועדת ערעור אשר קיבלה את העירעור על החלטתו לדחות בקשה להכרה בנכות עקב בחירה בקבלת זכויות על-פי חוק הביטוח הלאומי.

...

בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי יש לדחות את הערעור מאחר וזכותו של המערער לקבלת תגמול לפי חוק הנכים נשללה היות ובשנות התשעים הוא פנה לקבלת זכויות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

אף אם יש מקום לפתוח את השער במידת מה, מקרה זה, על נסיבותיו, אינו עומד בקצה, אלא מאפיין מקרים דומים שנדונו על ידי בית משפט זה. לכן, עם כל ההבנה למצבו של המבקש, דין הבקשה להידחות".

הוא הפנה לסיכום דברי המערער באוזני פסיכיאטר של הביטוח הלאומי ביום 8.8.2013: "עברתי בצבא הרבה בלגן ... נזכר באירועים שהיו בצבא", וציין כי קביעת שיעור הנכות בביטוח הלאומי נובעת מהתמכרותו לסמים.

אשר על כן, הננו דוחים את הערעור.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק ע"נ 48896-05-20 תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 יו"ר הוועדה – כב' השופט אמיר סלאמה חבר הוועדה – דר' אלכס קורת חבר הוועדה – מר דוד לוקוב מערערת פלונית ע"י ב"כ עו"ד ארז יער משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

על בסיס עמדתו של ד"ר אדם החליט קצין התגמולים, בתאריך 2.1.14, לדחות את בקשת המערערת לגימלת נצרך, תוך שהוא מנמק את החלטתו בכך ש- "אובדן כושר העבודה אינו עקב נכותך המוכרת ממשרד הביטחון". על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לפי חוק הנכים, שנידון במסגרת ע"נ 51505-01-14 (להלן – "ההליך הקודם").

הנימוק העקרי לדחייה מופיע בסעיף 6 להחלטה, בו ציין המשיב כי "מאחר ולא מיתקיים תנאי מהתנאים המחייבים על פי החוק – אובדן כושר עבודה לצמיתות עקב נכות מוכרת – לא ניתן לאשר את בקשתך לתגמול נצרך". עוד צויין בהחלטה כי נוכח דחיית הבקשה מהטעם הנ"ל, לא בדק המשיב את קיום התנאי בנוגע ליכולת כלכלית של המערערת להיתפרנס (סעיף 7 להחלטה).

העירעור שבפנינו המערערת סבורה שהמשיב טעה בהחלטה הנ"ל, שכן מקום בו הכיר מומחה מטעם המשיב בקשר בין התאונה והנכות המוכרת לבין הנכות הנפשית ממנה היא סובלת כיום, אין עוד בסיס לדחיית בקשתה, וזאת בהמשך להליך הקודם ולתוצאותיו, ובשים לב לקביעות וועדת כושר עבודה.

...

איננו מקבלים את טענת המשיב בנדון.

ברם, אנו סבורים שמן הראוי לאפשר למשיב לערוך חקירה בנדון, בכדי לבחון את התקיימות התנאי הכלכלי האמור, כאשר ברי שעליו לעשות כן במהירות האפשרות, בשים לב להתנהלות עד כה. בהקשר זה לא נעלם מעינינו האמור בסעיף 56 לפסק הדין בהליך הקודם, ולפיו עניין העדר הכנסה מספקת לא היה כביכול שנוי במחלוקת, ואולם מכיוון שממילא מדובר בעניין שהמשיב יכול לבחון מעת לעת, גם כאשר הוא מכיר ביתר התנאים המזכים, ומשחלפו כשלוש שנים ממועד מתן אותו פסק דין, אנו מאפשרים למשיב לעשות כן. פועל יוצא מהאמור הוא שככל שהמשיב ימצא שמתקיים היסוד של "אין לו הכנסה מספקת למחייתו" ביחס למערערת, היא תהיה זכאית לגמלת נצרך.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מורים על קבלת הערעור באופן חלקי, כמפורט לעיל.

אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, אחרת ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 59934-12-15 מ.ש. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: 203564006 מספר בקשה:34 בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערער מ. ש. ע"י ב"כ עו"ד ערן בקר המשיב קצין תגמולים ע"י ב"כ עוד עדי וקסלר מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

בתגובה, כתב ביום 12.1.2020 בא-כוח המערער כי אין מדובר ב"ראיה חדשה", אולם "המערער אינו מיתנגד לעצם הבקשה לאפשר למשיב לשקול עמדתו מחדש, וליתן החלטה חדשה בעיניינו של המערער". המשיב החליט לבחון מחדש את עמדתו, וביום 17.2.2020 הוא שיגר אל המערער הזמנה להתייצב לבדיקת הפסיכיאטר ד"ר חיים שם דוד "עבור הכנת חוות דעת רפואית". באת-כוח המשיב הודיעה לועדה כי המערער הוזמן לבדיקת הפסיכיאטר מאחר והמשיב החליט לבחון את ראיות חדשות, על מנת לקבל החלטה חדשה.

ביום 24.8.2020 ניתנה על-ידי המשיב החלטה חדשה, ששבה ודחתה את הבקשה להכרה בנכות נפשית, והתבססה אף על המסמך מיום 1.3.2015 של ד"ר הידש (שהוגדר כ"ראיה חדשה") ועל חוות דעת חדשה מיום 9.8.2020 של ד"ר חיים שם דוד, שקבע כי אין קשר בין מצבו הנפשי של המערער לבין עבודתו במישטרה וכי הוא אינו סובל מהפרעה נפשית אלא מ"הפרעת אישיות בעלת מאפיינים נרקיסיסטיים".

בין השאר קבענו: "המערער טוען כנגד ההחלטה השנייה בה נקבע שאין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין שרותו במישטרה. מדובר בטענה רפואית, אשר על הטוען אותה להסתמך, בין השאר, על חוות דעת של מומחה רפואי. המערער בחר שלא להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. הוא הגדיל עשות, וסרב להבדק על ידי מומחה רפואי מטעם המשיב". המערער הגיש ערעור על פסק דיננו.

...

לסיכום: דחיית בקשת המשיב לראות במסמך מיום 1.3.2015 כ"ראיה חדשה" לפי סעיף 35 לחוק לא מנעה הגשת מסמך זה לעיונו של ד"ר שם דוד, שכתב חוות דעת עליה הסתמך המשיב בהחלטתו מושא ערעור זה. בהיעדר חוות דעת רפואית מטעם המערער, דין ערעורו על החלטת המשיב מיום 24.8.2020 להידחות.

הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

הליך זה עניינו ערעור על החלטת המשיב לדחות את בקשתו של המערער להכרה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"), מבלי שנבחנה לגופה.

טענתו של המערער היא כי מחמת נכותו הנפשית לא היה כשיר בנפשו לבחור בזכויותיו ולכן זכאי לחסות בגדרי החריג הקבוע בסעיף 18(ו) לחוק הנכים: 18.

וראו לעניין זה את הקביעה בפסיקה: "מהותית לא ניתן להפריד בין הכושר או היכולת הנפשית להגיש תביעה ראשונית, לבין הכושר הנפשי הנידרש לצורך בחירה לעבור למסלול לפי חוק הנכים, אחרי שזמן מה קיבל הנכה קיצבה מהמל"ל. התביעה והבחירה כרוכות ושלובות זו בזו. בהיעדר יכולת בסיסית לתבוע, דבר שהחוק מכיר בו, גם לא מתקיימת היכולת לבחור מאוחר יותר מעבר למסלול לפי חוק הנכים. סעיף 18(ו) הוא חריג שבחריג, ומבוסס על מצב ייחודי של אדם, שיש לגביו הכרה שמחמת מחלת נפש או ליקוי בשכלו, אינו יכול לדאוג לעניינו אפילו במובן הבסיסי ביותר של הגשת תביעה. אותו מחלת נפש, כאשר היא ממשיכה להתקיים חלה על פי אותו היגיון גם על מי שקבל שנים תגמולים מהמל"ל, ומחמת מחלתו היה משולל כושר לבחור לעבור למסלול חוק הנכים. לפיכך נכה כזה ייכנס בשערי סעיף 18(ו) ולא בשערי סעיף 36א, ויהיה זכאי לתגמולים רטרואקטיביים."[footnoteRef:2] [2: עת"מ (מנהליים ת"א) 1368-04-14 עזרי חסיד נ' מדינת ישראל משרד הבטחון, אגף השקום (04.11.2014).

...

ודוק, גם בתביעות בגין מחלות נפש קשות כסכיזופרניה נדחות לא אחת תביעות להכרה בחריג מכוח סעיף 18(ו) לחוק הנכים.

כפי שנפסק לאחרונה בע"ו 17628-02-20 קצין התגמולים נ' פלוני (26.9.2022) קבלת תגמולים כספיים היא ראיה מכריעה לכשירות המבקש: "גם מצבו הנפשי של המשיב אינו שולל את המסקנה כי "בחר" במסלול הביטוח הלאומי.

לסיכום, אנו מוצאים כי יש לדחות את הערעור על החלטת המשיב, מן הטעם כי המערער בחר את זכויותיו, בין אם בעצמו או בין אם באמצעות הוריו.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 59934-12-15 מ. ש. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: 203564006 לפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר אבי היינריך המערער מ. ש. ע"י ב"כ עו"ד מורן כהן-יונתן המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד עדי וקסלר מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

בעקבת הגשת הבקשה הפנה המשיב את המערער לפסיכיאטרית ד"ר פסטרנק, אשר בחוות דעתה מיום 3.11.2015 כתבה בפרק "דיון" כי בעקבות האירועים בעת שרותו במישטרה נגרמה למערער הפרעה מסוג mild depression, אך טענה כי מדובר באירועים בהם היתנהלות המישטרה "הייתה על פי המקובל במשטרת ישראל". על בסיס חוות דעת זו החליט המשיב ביום 25.11.2015 לדחות את בקשת המערער להכרה בנכותו, בקבעו כי לא הוכח קשר סיבתי בין ארוע מחודש יוני 2013 ותנאי שרותו לבין מצבו הנפשי.

ביום 24.8.2020 ניתנה על-ידי המשיב החלטה חדשה, ששבה ודחתה את הבקשה להכרה בנכות נפשית, והתבססה אף על המסמך מיום 1.3.2015 של ד"ר הידש (שהוגדר כ"ראיה חדשה") ועל חוות הדעת של ד"ר שם דוד.

בפסק דיננו הראשון מיום 23.12.2021 דחינו את העירעור המתוקן השני, וקבענו, בין השאר: "המערער טוען כנגד ההחלטה השנייה בה נקבע שאין קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין שרותו במישטרה. מדובר בטענה רפואית, אשר על הטוען אותה להסתמך, בין השאר, על חוות דעת של מומחה רפואי. המערער בחר שלא להגיש חוות דעת של מומחה מטעמו. הוא הגדיל עשות, וסרב להבדק על ידי מומחה רפואי מטעם המשיב". המערער הגיש ערעור על פסק דיננו הראשון.

תמצית טענות באת-כוח המערער הנוגעות לחוות הדעת של ד"ר פסטרנק הנה: (1) האמירה בחוות הדעת, לפיה המערער סובל מ-MILD DEPRESSION בעקבות חיכוך עם מפקדו במישטרה מהוה למעשה הכרה מפורשת בקשר הסיבתי העובדתי בין הפגימה הנפשית לבין השרות במישטרה; (2) בקביעה בחוות הדעת לפיה מדובר ב"חוויה סובייקטיבית" בלבד אותה חווה המערער יש משום חריגה מסמכותה של המומחית הרפואית; (3) בחקירתה בישיבה בפני הועדה אישרה המומחית כי בספרות המקצועית מוכרת התופעה של גרימת פגיעה נפשית עקב חוויה סובייקטיבית חריגה (ארוע חריג).

...

לאור אי-הוכחת הקשר הסיבתי העובדתי, דין הערעור להידחות.

התוצאה משלא הוכח קשר סיבתי עובדתי, הערעור נדחה.

לאור דחיית הערעור, אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 10,000 ₪.