ערעור על החלטת משרד הביטחון בדבר אי-הכרה בפסוריאזיס כמחלה הקשורה לשירות

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 35421-04-13 י.א. נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: בפני ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] יו"ר הועדה - כב' השופט אורי גולדקורן חברת הועדה - ד"ר נעמי אפטר חבר הועדה - ד"ר מיכאל דויטש המערערת י. א. ע"י ב"כ עו"ד אלחאן עראבי המשיב קצין התגמולים ע"י ב"כ עו"ד נופר גורן פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי פסק דין

ערעור על החלטת המשיב מיום 12.3.2013, שדחה את תביעת המערערת להכרה בנכות, וקבע כי אין קשר סיבתי בין מחלת הפסוריאזיס לבין תנאי שרותה במישטרה.

לאור תאור דברי המערערת בגוף חוות הדעת ("טרם הופעת מחלתה הייתה צריכה להגיש דו"ח למפקדה אותו נדרשה להכין לבדה משימה שהייתה כרוכה בלחץ רב לדבריה"), לא ברור אם האמור בכתב העירעור המתוקן, על אודות עזיבת שני שוטרים מצוות המעריכים בחודש דצמבר 2012, היה בידיעתו.

לפיכך, אין להכיר בקשר סיבתי-משפטי בין תנאי שרותה של המערערת לבין מחלתה שפרצה בתקופת השרות.

...

לאור זאת, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור, ומותירים על כנה את החלטת המשיב מיום 12.3.2013.

כמו כן, אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום בפועל.

הנשיא ברק (אליו הצטרפו שאר חברי ההרכב) קבע (ההדגשות הוספו - א"ג): "לפיכך השאלה העיקרית היא, באשר לרכיב האובייקטיבי שבקשר הסיבתי, היא שאלת הייחוד שבארוע והקשר שלו לשירות הצבאי ככזה. אכן, מקובלת עליי עמדת המערער כי אין מקום לקביעה קטגורית שלפיה כל החלטה על שיבוץ בתפקיד צבאי (כמו גם החלטות על מסלול שירות, יציאה לקורס וכיוצא בזה) היא אופיינית לשירות הצבאי ככזה ולייחודיות ולמיוחדות שבו (ראו עוד רע"א 7737/01 ורובל נ' משרד הבטחון [3]). בה בעת סבור אני כי נסיבות המקרה שבפניי שונות הן. מדובר בהחלטה על השיבוץ הראשוני בצבא תוך קביעה כי המשיב לא יוכל לשרת כחייל קרבי. אין חולק כי להחלטה מעין זו - לגבי חייל בתחילת שרותו הסדיר - יש משמעות רבה. משמעות זו נגזרת לא רק ממשמעותה האישית למשיב (ששאף להיות חייל קרבי) אלא אף מהשילוב בין התפקיד ששובץ אליו והיות השרות ממושך ושרות חובה. אורך השרות והיותו שירות חובה הם מאפיינים ייחודיים לשירות הצבאי. לא כל החלטה המתקבלת באשר אליהם מבססת קשר סיבתי משפטי (אובייקטיבי) לפגיעה הנגרמת, אולם החלטה בעת הגיוס, שמשמעותה שיבוץ בתפקיד מסוג מסוים (עורפי ולא קרבי, לדוגמה) היא ייחודית ומיוחדת לשירות הצבאי, ויש בה הממשות הנדרשת לשם הכרה בארוע הנגרם (או מוחמר) עקב השרות הצבאי". בע"א (מחוזי חי') 348-08 משרד הבטחון נ' ז. ב. (ניתן ביום 1.11.2009) דובר בחיילת, אשר השתחררה כ-11 חודשים לאחר גיוסה, לאחר שאובחנה כחולת סכיזופרניה.

האזהרות החמורות מאובדן חומר לימוד מסווג גרמו לה למתח ולחרדה, עד להחמרת מצבה הנפשי, להתפשטות הפסוריאזיס ממנה סבלה, לסיוטים ולירידה במשקל, עד לאיבחונה כסובלת מהפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder).

ללא רכיב זה, לא הוכח קיומו של קשר זה. התוצאה מסקנתנו בדבר אי התקיימותו של קשר סיבתי-משפטי בין תנאי השרות של המערער לבין התפרצות מחלתו עולה בקנה אחד עם החלטת המשיב מושא ערעור זה. אשר על כן, הננו דוחים את העירעור.

...

הנשיא ברק (אליו הצטרפו שאר חברי ההרכב) קבע (ההדגשות הוספו - א"ג): "לפיכך השאלה העיקרית היא, באשר לרכיב האובייקטיבי שבקשר הסיבתי, היא שאלת הייחוד שבאירוע והקשר שלו לשירות הצבאי ככזה. אכן, מקובלת עליי עמדת המערער כי אין מקום לקביעה קטגורית שלפיה כל החלטה על שיבוץ בתפקיד צבאי (כמו גם החלטות על מסלול שירות, יציאה לקורס וכיוצא בזה) היא אופיינית לשירות הצבאי ככזה ולייחודיות ולמיוחדות שבו (ראו עוד רע"א 7737/01 ורובל נ' משרד הביטחון [3]). בה בעת סבור אני כי נסיבות המקרה שבפניי שונות הן. מדובר בהחלטה על השיבוץ הראשוני בצבא תוך קביעה כי המשיב לא יוכל לשרת כחייל קרבי. אין חולק כי להחלטה מעין זו - לגבי חייל בתחילת שירותו הסדיר - יש משמעות רבה. משמעות זו נגזרת לא רק ממשמעותה האישית למשיב (ששאף להיות חייל קרבי) אלא אף מהשילוב בין התפקיד ששובץ אליו והיות השירות ממושך ושירות חובה. אורך השירות והיותו שירות חובה הם מאפיינים ייחודיים לשירות הצבאי. לא כל החלטה המתקבלת באשר אליהם מבססת קשר סיבתי משפטי (אובייקטיבי) לפגיעה הנגרמת, אולם החלטה בעת הגיוס, שמשמעותה שיבוץ בתפקיד מסוג מסוים (עורפי ולא קרבי, לדוגמה) היא ייחודית ומיוחדת לשירות הצבאי, ויש בה הממשות הנדרשת לשם הכרה באירוע הנגרם (או מוחמר) עקב השירות הצבאי". בע"א (מחוזי חי') 348-08 משרד הביטחון נ' ז. ב. (ניתן ביום 1.11.2009) דובר בחיילת, אשר השתחררה כ-11 חודשים לאחר גיוסה, לאחר שאובחנה כחולת סכיזופרניה.

משקיבלנו את עדות המפקד פ' על אודות תנאי השירות של המערער, הגענו למסקנה כי אין בתנאים אלו הייחודיות והמיוחדות של השירות הצבאי "ברמת הממשות הנדרשת על מנת להכיר בהם כמקימים סיבתיות משפטית אובייקטיבית". בשונה מעניין בירתי, למערער כאן לא הובטח כי ישרת כחייל קרבי, ושירותו כקמב"צ תקשוב לא בהכרח היה אמור להיות התחנה הסופית בשירותו הסדיר, אלא עשוי היה להיות שלב ביניים, בדרך להמשך הכשרתו לשלב פיתוח מקצועי לסמב"צ תקשוב או לקורס 08 מת"ם (ראו דברי המפקד פ', בעמ' 6).

ללא רכיב זה, לא הוכח קיומו של קשר זה. התוצאה מסקנתנו בדבר אי התקיימותו של קשר סיבתי-משפטי בין תנאי השירות של המערער לבין התפרצות מחלתו עולה בקנה אחד עם החלטת המשיב מושא ערעור זה. אשר על כן, הננו דוחים את הערעור.

כן אנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 11690-09-14 תיק חצוני: לפני ועדת הערר על החלטות קצין התגמולים של משרד הבטחון חברי הוועדה: השופטת (דימ.) יעל אחימן יו"ר, פרופ' יואל דונחין, חבר, גב' ברוריה דדון, נציגת ציבור בעיניין: המערער פלוני -נגד- המשיב קצין התגמולים פסק דין

המערער משיג על החלטת קצין התגמולים, הדוחה את תביעתו להכרה במחלת הפסוריאזיס שבה הינו חולה מאז שנת 2004 , ככזו שנגרמה בשל שרותו הצבאי.

במקרה שבפנינו, לא נמצא הקשר העובדתי המשפטי ונבהיר את הדברים.

אשר על כן, מכל הטעמים שצוינו, לעיל היינו הן מן הסיבה שהמתנה לתשובה של הצבא אינה יכולה להחשב לגורם סטרס וגני, הן מן הסיבה שהמחלה פרצה טרם גיוסו של המערער, הן מן הסיבה ששיבוץ לא רצוי, בזמן שמציעים לך למלא מנילה נוספת, אינו יכול להחשב לגורם לחץ לפרוץ מחלה, הן מין הסיבה שחייל שמחליט שהוא רוצה להיות קרבי אבל לא להיות קרבי ומנסה לאלץ את כל המערכת לפעול על פי דרישותיו, אינו יכול להיבנות מסירובה של המערכת לציית לדרישותיו, והן מן הסיבה הכי פחות חשובה לענייננו לפיה עצם קיומו של קשר הסיבתי בין לחץ נפשי לבין מחלת הפסוריאזיס מוטל כיום בספק, סבורים חברי הוועדה כי יש לדחות את העירעור.

...

מעבר לנדרש, מוצאים חברי הוועדה לנכון לציין כי גם לו הייתה המחלה מתפרצת, או מוחמרת, במהלך השירות הצבאי, עדיין לא נחה דעתנו לקיומו של קשר סיבתי.

אשר על כן, מכל הטעמים שצוינו, לעיל היינו הן מן הסיבה שהמתנה לתשובה של הצבא אינה יכולה להיחשב לגורם סטרס וגני, הן מן הסיבה שהמחלה פרצה טרם גיוסו של המערער, הן מן הסיבה ששיבוץ לא רצוי, בזמן שמציעים לך למלא מנילה נוספת, אינו יכול להיחשב לגורם לחץ לפרוץ מחלה, הן מין הסיבה שחייל שמחליט שהוא רוצה להיות קרבי אבל לא להיות קרבי ומנסה לאלץ את כל המערכת לפעול על פי דרישותיו, אינו יכול להיבנות מסירובה של המערכת לציית לדרישותיו, והן מן הסיבה הכי פחות חשובה לענייננו לפיה עצם קיומו של קשר הסיבתי בין לחץ נפשי לבין מחלת הפסוריאזיס מוטל כיום בספק, סבורים חברי הועדה כי יש לדחות את הערעור.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בתל אביב - יפו ועדות העירעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 ע"נ 7313-10-19 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום בפני כב' השופטת (בדימוס) זהבה אגי – יו"ר ד"ר חנינא קכל – חבר עו"ד חנה גלאי - חברה המערער: פלוני ע"י ב"כ עוה"ד מאירי המשיב: קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום פסק דין

זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 1.9.2019 לפיה נדחתה תביעת המערער להכרה בו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט-1959 בגין גרימה ו/או החמרה בשיעור 100% של מחלת הפסוריאזיס בה לקה בעת שרותו בנימוק כי "לא הוכח קשר סיבתי בין שרותו הצבאי של המערער לבין מחלת הפסוריאזיס". רקע המערער שירת בשירות חובה בצה"ל ולאחר מכן בשירות קבע החל מיום 19.8.2009 ועד ליום 19.2.2013.

לאחר חודשים נוספים בהם גבר הלחץ בו היה המערער נתון, הופיעו נגעים גם באיזור המפשעה, דבר שהביא את המערער לבירור רפואי ולאבחנה כי לקה בפסוריאזיס.

...

אך בכך לא די. באשר ליסוד האובייקטיבי, לטעמנו יסוד זה לא מתקיים בענייננו.

סוף דבר המומחים מטעם הצדדים למעשה אינם חלוקים על כך, שמתח נפשי חריג קשור בקשר סיבתי לפרוץ פסוריאזיס.

הערעור נדחה.

רקע עובדתי המערער, יליד 1978, התגייס לשירות חובה בשנת 1997, וסיים אותו ביום 27.6.2000, עקב מחלת פסוריאזיס.

בשנת 2000 הוא הוכר כנכה על-פי חוק הנכים (תגמולים ושקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים), ונקבעה לו נכות בשיעור 20% בגין מחלה זו, ולאחר מכן בשיעור 28%, לאור דלקת פרקים על רקע של מחלה זו. ביום 25.6.2006 קבעה ועדה רפואית כי תגובה דיכאונית של המערער קשורה לנכותו המוכרת, ודרגת נכותו הכוללת נקבעה ל-64%.

ממועד מתן ההחלטה של הרופא המחוזי ועד ליום 12.11.08 לא יצר המערער קשר עם עו"ס שקומי במחוז ולא הגיע למשרדי המחוז.

ברע"א 3310/13 פלונית נ' משרד הבטחון, פסקה י' לפסק דינו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 25.6.2013), עמד בית המשפט על הרציונל שבהגבלה לתשלום רטרואקטיבי לגבי תגמול נצרך, לאור תכליתו של תגמול זה, עליה עמד בית המשפט בעיניין דמיר (ההדגשות הוספו - א"ג): "תכלית זו מצריכה, על פני הדברים, בחינה עתית של עמידתו של הנכה בתנאים המקנים את הזכאות לגימלת הנצרך, ועל כן - ככלל - קיים קושי לטעון לזכאות לתגמול זה באופן רטרואקטיבי; עסקינן בחוק סוצאלי, שהחלתו הרטרואקטיבית מוגבלת על פי רוב". בע"נ (מחוזי חי') 8406-07-12 סאלחה נ' קצין התגמולים (ניתן ביום 17.12.2012) הודגש כי תגמול נצרך אינו מאופיין כפצוי ניזקי ואינו בא לפיכך להשלמת הנזקים שנגרמו באופן רטרואקטיבי.

ברע"א 3310/13 פלונית נ' משרד הבטחון (פורסם בנבו, 25.6.2013) נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, ונקבע כי אי החלה רטרואקטיבית של חוק סוצאלי אינה בגדר חוסר צדק או עוות דין המצדיק היתערבות.

...

בעניין פלוני 1 נקבע כי מניעת תשלום רטרואקטיבי, הן בסעיף 18(א) והן בסעיף 35(ב) לחוק שכותרתו "החלטות חדשות", מהווה "עקרון בסיסי שבחוק הנכים". בעניין עזאם - בו טען המערער לתשלום רטרואקטיבי של תגמול נצרך החל ממועד הכרתו כנכה או ממועד שחרורו, ולא ממועד הגשת הבקשה - קבע בית המשפט העליון כי דין בקשתו להידחות, מאחר ולא עלה בידיו להוכיח כי במועד כלשהו טרם הגשת בקשתו הוא עמד בכל ארבעת התנאים הנדרשים לשם קבלת הגמלה, ובפרט בתקופות מסוימות בהן לא היה ברור שמצבו אינו בר שיקום.

במקרה הנוכחי, כבר יום 7.2.2007 - כשנה וחצי לפני שהמערער הגיש בקשה לתגמול נצרך - הגיע צוות רב מקצועי בנושא כושר עבודה נפשי למסקנה כי המערער אינו מסוגל לעבוד לצמיתות.

ראינו לעיל, בניתוח התנאי הראשון בהגדרת נצרך, כי הקביעה בדבר אבדן כושר תעסוקתי לצמיתות טומנת בחובה מסקנה אודות היעדר סיכוי לשיקום.

יוער כי בעקבות הערעור הראשון, הגיעה ביום 21.2.2012 ועדת כושר עליונה למסקנה זהה לקביעת צר"מ, לפיה המערער אינו כשיר לעבודה.