ערעור על החלטת משרד הביטחון בדבר אי-הכרה במחלת נפש כקשורה לשירות

בית משפט השלום בירושלים ועדת ערעור על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט – 1959 ע"נ 29315-01-15 09/09/19 בפני כבוד השופט אמיר דהאן, יו"ר הועדה פרופ' יואל דונחין, חבר הועדה הגב' חנה גורדון, חברת הועדה המערער פלוני המשיב קצין התגמולים – משרד הביטחון – אגף השקום פסק דין

זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים להכיר ברבע מאחוזי ההחמרה במצבו הנפשי של המערער על חשבון השרות ועקב השרות במלחמת יום הכיפורים.

טענות הצדדים והמחלוקת ביניהם קיצור טענות המערער המערער טוען לכך שהוא סובל ממחלה נפשית מסוג תיסמונת בתר־חבלתית (תב"ח =PTSD), אשר כולה נגרמה תוך ועקב השרות, ותאריך ההכרה אמור להיות מיום הפגיעה עצמה.

המערער מטעים כי קשר הגרימה הוכר על־ידי מומחה המשיב באומרו כי מלחמת יום הכיפורים הביאה להתפתחותה של הפרעה חרדתית מסוג הפרעת פניקה, ולפיכך יש לשנות את החלטת המשיב ולקבוע כי הפרעת החרדה נגרמה תוך ועקב השרות.

המשיב טען כי קביעתו בדבר החמרה בשיעור של 25% על חשבון השרות מאזנת נכונה את מצבו של המערער, נשענת על אדנים רפואיים מוצקים ואין להתערב בה. המשיב הטעים כי המערער אף שב לשירות צבאי, מצבו הנפשי לא הוחמר בעקבות השרות ,ואף חזר למקום שבו ארע – לטענתו – הארוע הטראומטי ומשכך הוכח כי אינו סובל מתב"ח. המשיב טען כי תב"ח מאובחנת בהנתן תופעות של חודרנות, המנעות ועוררות יתר מתמשכים וקבועים (ICD-10).

באופן עיקרוני אין הדבר נדיר שאנשים מדווחים ועוסקים באירועים מהעבר, לא בשל תב"ח אלא בשל חשבון נפש ומחשבות טבעיות.

...

לסיכום עדות המערער התרשמה הוועדה כי המערער סתר עצמו מספר פעמים, ולא התרשמה כי הדבר נובע מזיכרון לקוי.

בנסיבות העניין מצאה הוועדה להקל על המערער, וקובעת כי המערער ישלם את הוצאות המשיב כמחושב על־פי כללי התעריף המינימלי, והוא 5,364 ש"ח. הסכום ישולם בתוך 3 חודשים, ולאחר מכן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ביום 12.1.2009 דחה המשיב את בקשת המערער, לאור האמור בחוות דעת שיינקמן, ולאחר שהגיע למסקנה כי אין קשר בין מחלתו הנפשית לבין תנאי שרותו הצבאי (להלן: ההחלטה הראשונה).

פרופ' קנובלר, המומחה מטעם המערער, אמר: "אני התרשמתי ממצבו של א' בזמן בדיקתי .. כולל התאור של אחיו, שהוא לא היה מסוגל לטפל בעיניין נכותו, בעיניין קצבת הנכות, בעיניין ההכרה, בשום שלב של מחלתו. התרשמתי שהוא היה בעצם במצב פסיכוטי, לפעמים על אש יותר גדולה ולפעמים על אש יותר קטנה, אבל הוא היה בעצם פסיכוטי פרנואידי מתחילת, לפחות מתחילת האישפוז הראשון, כשהוא היה חייל. לפי דעתי, הוא לא היה ואינו יכול עד היום להיות אחראי לתביעות, לא מול משרד הבטחון ולא מול ביטוח לאומי. אני התרשמתי שבכל פעם עזרו לו לעשות את התביעות האלה". "הוא הגיש את התביעה לביטוח לאומי אחרי ששנתיים הוא היה בעצם בתהליך של הגשת התביעה מול משרד הבטחון ... התביעה הזאת הוגשה כדי שיהיה לו איזושהי קצבה ומה שקרה פה זה שהוא נפל בין הכסאות בצורה שקשה לתאר אותה ... יש הנחייה .. של חיל הרפואה להפנות אותו אוטומאטית לפני שנותנים לו פרופיל 21 נפשי לקבלת הכרה לצורך טפול של משרד הבטחון. המקרה הזה נפל בדיון בין הכסאות". ד"ר פסטרנק, המומחית מטעם המשיב, אמרה בחקירתה: "מצב פסיכוטי לא באופן גורף הופך את הבן אדם לחסר שיפוט. הוא יהיה חסר שיפוט ועם בוחן מציאות פגום ולקווי כשזה ממוקד במחשבות השוא שלו. אבל שאר השטחים יכולים לתפקד סביר בהחלט". ובהתייחסה לסימונים בצורת v על גבי טופס האיבחון הרפואי של המערער מיום 29.5.2008 שנכתבו על-ידי ד"ר ס. לבנטמן, הפסיכיאטרית של הביטוח הלאומי, כתשובות חיוביות לשאלות: "הנבדק מסוגל להשתמש בקיצבה באופן יעיל ואחראי", "הנבדק מסוגל להשתמש בסכום כספי גדול יחסית באופן יעיל ואחראי", "הנבדק מיתמצא במקום ובזמן לרבות במוסדות הפועלים בקהילה", אמרה המומחית: "התשובות לגבי מצב מסוגלות לדאוג לענייניו מצוינות בסימון וי. כאן אני חוזרת ואומרת, על סמך איך שזה כתוב אני מסיקה שהוא נמצא במצב שיכול להבחין בין טוב לרע, בין מה מותר ואסור, ובין מה שטוב לו. תקראו לה ותשאלו אותה. היא זו שרשמה. לא אני". " ... בן אדם במצב פסיכוטי לא הופך אותו לבן אדם, באופן גורף, לחסר שיפוט". " ... ואם הרופאה סימנה אותן, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהיא שאלה אותן. עכשיו, זה כבר יצטרך שהיא תענה עליהן, זה לא משהו שאני יכולה לקחת עליו אחריות, על מה שהיא כתבה". ובחקירה החוזרת הוסיפה: "יש מצב שתמיד יש גרעין פסיכוטי ... שבן אדם פסיכוטי באופן כרוני תמיד יכול להיות עם החרפות והחמרות, אבל אני אמרתי את זה שגם מצב פסיכוטי חריף יכול להפוך אותו לחסר שיפוט נקודתית מתייחס למערכת הדלוזיונלית שלו ולא לכל הדברים בעולם ... זה לא אומר שבאופן גורף הוא הופך להיות פסיכוטי לכל החיים". בחירה בין זכויות - ההלכה הפסוקה סוגית הבחירה העומדת לנכה בין שני החוקים, במובן סעיף 36א(1) לחוק הנכים, נדונה בע"א 3449/90 קצין התגמולים נ' איבגאנה, פ"ד מח(2) 84 (1993).

באותה פרשה לא הוכרה זכאותו של המבקש, לאור נסיבותיה יוצאות הדופן - כאשר המבקש, שאובחן בעת שרותו בצבא בשנות ה-60 כסובל מסכיזופרניה, פנה בשנות ה-90 למוסד לביטוח לאומי והחל לקבל קצבת נכות כללית, ובשנת 2005 פנה לקצין התגמולים וטען כי בידיו ראיות חדשות המעידות על קשר בין מצבו הרפואי לשירות הצבאי ובקש להכיר בו כנכה לפי חוק הנכים.

שם נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור על החלטת ועדת ערר, אשר מצידה דחתה את עירעורו על החלטת קצין התגמולים לדחות את התביעה לפי חוק הנכים שהגיש המבקש בשנת 2006, באמצעות אפוטרופסו, לאחר שבשנת 1989 (ארבע שנים לאחר שיחרורו מהשרות הצבאי), עוד בטרם מונה לו אפוטרופוס, הוא הגיש למוסד לביטוח לאומי תביעה לקיצבת נכות כללית עקב מחלת נפש שבה לקה, והחל לקבל קצבת נכות חודשית.

...

לסיכום, לאור סעיף 36א לחוק הנכים, משלא הגיש המערער למשיב בקשה לפי חוק הנכים במשך שלוש השנים הראשונות מאז הגשת תביעתו לביטוח הלאומי, אבדה זכותו לפנות להכרה כנכה על-פי חוק הנכים.

התוצאה הגענו למסקנה היא כי במקרה הנוכחי חלה הוראת סעיף 36א(1) לחוק הנכים, ובדין דחה המשיב את בקשת המערער, לאור בחירתו למצות את זכויותיו על-פי חוק הביטוח הלאומי.

הננו דוחים את הערעור ומחייבים את המערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך-דין בסך 3,000 ₪.

בית משפט השלום בחיפה ע"נ 13793-09-19 תיק חצוני: 235396002 בפני בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק ד"ר נעמי אפטר, ד"ר אלכסנדר קורת, השופט אבישי קאופמן (יו"ר). מערער ה"ח ע"י ב"כ עוה"ד מוניר עראידה משיב קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד גב' חן גלעד פרקליטות מחוז חיפה החלטה

לאחר הליך משפטי בע"נ 24/87 הוכרה מחלתו של המערער ככזו שהוחמרה במחצית עקב האירועים במהלך שרותו במישטרה, וזאת בהחלטה שניתנה ביום 8.6.88.

" מובן כי המומחה הרפואי אינו מכיר את העובדות מידיעה אישית והוא חי מפי המערער בהקשר זה. טענתו העובדתית המהותית זו של המערער לא נטענה בשני "הגלגולים" הראשונים – התביעה הראשונה לקצין התגמולים, העירעור על החלטת קצין התגמולים ובקשה לעיון חוזר מינואר 2007.

לאותה בקשה קודמת לעיון חוזר צירף המערער כראיה חדשה חוות דעת של ד"ר קנטר, בה צויין כי: "במחצית השניה של 1979, לאחר שהועבר למקום שירות חדש, עבר התנכלויות קשות והתעמרות קשה מצד הממונים עליו. חייו הפכו בלתי נסבלים והוא פיתח מצב של דחק נפשי קשה, עם ירידה במשקל, קושי בהירדמות וחוסר שינה, תחושת מחנק, טשטושי ראיה, לחצים בחזה ועייפות קיצונית. מצב זה הלך והחמיר עד גילוי הסוכרת". בחוות הדעת של ד"ר קנטר אין כל זכר לטענות בדבר אירועים קשים הקשורים בחתימת הסכם השלום עם מצרים ותנאי שירות קשים הנובעים מכך.

...

מעבר לכל האמור לעיל, אין בידנו אלא להצטרף אף לקביעה הקודמת בדבר היעדר הצדקה להארכת תקופת ההתיישנות במקרה זה, ולא מצאנו מקום להכברת מילים בהקשר זה אשר נדון ומוצה בהליך הקודם.

סיכומו של דבר: הערעור נדחה.

כאמור אין מדובר רק בהשגה על קביעת המשיב אשר נדחית לגופה, אלא בהשגות על פסקי דין שניתנו זה מכבר, וכאשר ההליך בבית המשפט המחוזי נמחק לצורך אי פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלה מצאנו כי יש לחייב את המערער בהוצאות בסכום של 5,000 ₪ לטובת המשיב.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בתל אביב - יפו ועדות העירעור מכוח חוק ע"נ 49942-08-20 ר' א' נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: 117110003 וועדת עררים לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) התשי"ט-1959 לפני כבוד השופט שי מזרחי, עוה"ד צפורת בלאושטיין וד"ר מרדכי משיח המערער: א.ר. ע"י ב"כ עוה"ד סבן המשיבים: קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד עופר שובל פסק דין

ד"ר בקר המנוח המליץ לדחות את הבקשה להכרת זכות והמשיב עשה כן ביום 19.8.2007 תוך קביעה כי אין קשר בין המחלה הנפשית מממנה סובל המערער ובין תנאי שרותו.

ביולי 2002 אושפז בשל איבוד הכרה ללא סיבה גופנית ברורה.

ולגופו של עניין: מעיון בחוות דעתו של פרופ' קנובלר נראה כי אין באמור בה כדי להוסיף על המסכת העובדתית/ הרפואית שהייתה ידועה למשיב קודם לכן, זאת אף לשיטת המערער, שכן המערער ציין עוד בתצהירו מיום 15.9.14 כי "עוד לפני שירותי הצבאי אני הודעתי לגורמים שונים בצה"ל כי אבי סובל ממחלת הסכיזופרניה, וכי היה מקום לאפשר לי לשרת בתנאים מקלים ולא תחת לחץ, דבר אשר לא נעשה, לאמור היה מקום לאפשר לי לשרת תחת פרופיל מוגן". מטרת חוות הדעת של פרופ' קנובלר אם כן היא להסב את תשומת ליבו של המשיב לטעות שנפלה בהחלטה הקודמת לדידו של המערער מאחר שד"ר בקר לא היתייחס לטענת הטעות בשיבוץ הצבאי.

דומה כי המערער היה צריך להעלות את הטענות כלפי המשיב במסגרת ערעור על החלטת המשיב דאז- ערעור שכאמור לא הוגש, ולכן החלטת המשיב היא חלוטה.

...

הוא יכול להגיע למסקנה כי אין בה כל חידוש, ולפיכך אינה בגדר "ראיה חדשה". הגישה החדשה שבאה לביטוי בפסק דין פרג' ובפסק דין פלוני באה לידי ביטוי גם ברע"א 7454/10 בנית נ' משרד הביטחון אגף השיקום קצין התגמולים (פורסם בנבו, 17.10.2012), שם ציין השופט דנציגר כי השימוש במנגנונים, כדוגמת סעיף 35 לחוק הנכים, בהם ניתנת לרשות מינהלית סמכות לפתוח מחדש החלטות סופיות צריך להיעשות במשורה ולא כשגרה.

לא מצאנו כי המערער ציין באילו מבקשותיו בזמנו (אם כמלש"ב או אם כחייל) כי הוא מעוניין לשרת קרוב לביתו מן הסיבה כי הוא סבור שמצבו הנפשי של אביו יהווה גורם סיכון לו עצמו ככל שיוחלט לשבצו רחוק מביתו.

משכך, דין הערעור להידחות.

בבית המשפט העליון רע"א 4472/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקש: פלוני נ ג ד המשיב: משרד הבטחון – אגף השקום בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים א' קולה (ס"נ), ד' צרפתי, ו-ר' גלפז מוקדי) מיום 22.5.2023 בע"ו 38172-02-23 בשם המבקש: עו"ד מוניר עראידה ][]החלטה

בקשת רשות העירעור בבקשת רשות העירעור, טוען המבקש כי מתעוררות מספר שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור ב-"גילגול שלישי", ובהן: האם חייל ששירת בטירונות קרבית במשך שבועיים מקיים את דרישת הקשר הסיבתי המשפטי להכרה בהפרעת דחק פוסט-טראומתית; האם חלה על המבקש חובה, בנסיבות שרותו הקצר, להוכיח התרחשותו של "ארוע חריג" שגרם לפגימה הנפשית הנטענת; מה הם הקריטריונים למינוי מומחה רפואי מטעם ועדת הערעורים; מה משקל האבחנה המבדלת הנקבעת בתיק הטיפולי; מה היא רמת ההנמקה הראויה בפסק דין בהליכי ערעור על החלטות המשיב.

לטענתו, מפסקי דין אלה יש להסיק כי עניינו של המבקש עונה על היסוד האובייקטיבי הנידרש להכרה בקשר סיבתי משפטי, ונופל בגדר "סוג המקרים הראשון": "מקרים שבהם המחלה התפרצה בעקבות ארוע בודד, או רצף אירועים, שהם ייחודיים באופן מובהק לשירות הצבאי" (רע"א 7796/20, פסקה 12).

הכרעתה של ועדת הערעורים בעיניינו של המבקש דנן נסמכה על הקביעה כי לא הוכחה הפרעת דחק פוסט-טראומתית, במישור העובדתי-רפואי; וכך נקבע: "אין צורך להכנס לשאלה האם הדבר אפשרי במקרה של חייל עם 'גולגולת דקה', שכן תחילה עלינו להגיע למסקנה שקיימת פוסט טראומה ושניתן לסמוך במידה כלשהיא על המסכת העובדתית המובאת בפנינו. בהיתחשב בהתרשמותנו הברורה שלא ניתן לסמוך כלל על המסכת העובדתית לה טוען [המבקש], בהיתחשב בנוסף בהתרשמות המאבחנים המקצועיים השונים שבחנו את [המבקש] והתרשמות מהיתנהגות מניפולטיבית שלו בבדיקות, כי אז מסקנתנו הברורה הנה ש[המבקש] רחוק עד מאוד מהוכחת טענתו שהוא סובל מפוסט טראומה ובודאי שהוא רחוק מלשכנע אותנו שתנאי השרות שלו גרמו לו נזק נפשי כלשהוא." מדברים אלו, ברי כי לא עלה בידי המבקש להוכיח התקיימותו של קשר סיבתי עובדתי-רפואי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא תשובת המשיב.

הכרעתה של ועדת הערעורים בעניינו של המבקש דנן נסמכה על הקביעה כי לא הוכחה הפרעת דחק פוסט-טראומתית, במישור העובדתי-רפואי; וכך נקבע: "אין צורך להיכנס לשאלה האם הדבר אפשרי במקרה של חייל עם 'גולגולת דקה', שכן תחילה עלינו להגיע למסקנה שקיימת פוסט טראומה ושניתן לסמוך במידה כלשהי על המסכת העובדתית המובאת בפנינו. בהתחשב בהתרשמותנו הברורה שלא ניתן לסמוך כלל על המסכת העובדתית לה טוען [המבקש], בהתחשב בנוסף בהתרשמות המאבחנים המקצועיים השונים שבחנו את [המבקש] והתרשמות מהתנהגות מניפולטיבית שלו בבדיקות, כי אז מסקנתנו הברורה הינה ש[המבקש] רחוק עד מאוד מהוכחת טענתו שהוא סובל מפוסט טראומה ובוודאי שהוא רחוק מלשכנע אותנו שתנאי השירות שלו גרמו לו נזק נפשי כלשהו." מדברים אלו, ברי כי לא עלה בידי המבקש להוכיח התקיימותו של קשר סיבתי עובדתי-רפואי.

לא מצאתי ממש גם בטענות המבקש בדבר רמת ההנמקה בפסקי הדין מושא הבקשה; וכך גם יתר הטענות שבפי המבקש, כמפורט בפסקה 6 לעיל, אינן מקימות שאלת רוחב המצדיקה מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". אשר על כן – הבקשה נדחית.