ערעור על החלטת מפרק עמותה לדחות תביעת חוב

לפנינו ערעור על החלטה של כב' הרשמת מרב חבקין מיום 1.1.18 בה היא הורתה על הטלת עיקול זמני על כספים וזכויות של המשיב (המערער במקרה דנן) המוחזקים אצל בנק הבנלאומי הראשון בסניף גבעת שמואל (רק על כספי פקדונות, ניירות ערך ומטבע חוץ, ולא על חשבונות עו"ש), וכן עיקול ברשום על זכויות המערער בנכס מקרקעין – חלקה 749/2 גוש 6123, להבטחת סכום התביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער על סך של 1,767,563 ₪.

הנימוק לדחיית תביעת החוב היה, כי הסכום לו זכאי המשיב במסגרת תביעת החוב (כ-70,000 ₪) נמוך בהרבה מהסכומים, אשר לכאורה נטל מהעמותה שלא כדין לאורך השנים".

עוד יצוין, כי בשלב מאוחר יותר, המשיב השיג על החלטת המנהל המיוחד לדחות את תביעת החוב שלו בהליך נפרד בבית המשפט המחוזי (עש"א 1958-10-16).

למעלה משנה מאז שסיים המערער את תפקידו בעמותה, הוגשה בקשה לפרוקה על ידי רשם העמותות ומונה עו"ד אהד ביתרון כמפרק זמני, ולאחר כמה ימים גם מונה עו"ד ליאור סטופל כמפרק זמני נוסף.

...

במצב דברים זה לא שוכנעתי, כי מצבת הנכסים של המשיב עשויה להספיק לתשלום החוב הנטען.

לסיכום נקודה זו, ובהתחשב בסכום התביעה, הונח יסוד ההכבדה וסביר להניח, כי אם בסופו של יום יחויב המשיב בסכום התביעה, ולו בהתייחס לרכיב שכר ששולם על פי הנטען שלא כדין, יקשה על המבקשת לממש את פסק הדין כנגדו".

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו סבורות שיש לקבל את הערעור שהוגש על החלטת כב' הרשמת מרב חבקין מיום 1.1.18.

לטענת הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר (להלן: "הממונה על השכר"), הבקשה הנה למעשה ערעור על החלטת המפרקת מיום 8.7.19 ובהתאם לסעיף 105(ב) לחוק השידור הצבורי, עובד רשאי להגיש תביעת חוב ולערער על החלטת המפרקת, הדוחה את תביעת החוב.

לצורך הדיון בשאלה הראשונה, אפנה לדבריו של כב' השופט נ' סולברג ברע"א 7033/20 עמותת תושבים למען מבוא בית"ר נ' אור מבואות ירושלים בע"מ (11.11.20): "11. לענייננו, רלבאנטיות שתי הוראות חוק המשפיעות על דרך ניהול הליך הפרוק ועל מסגרת הדיון בבקשה שלפני: הראשונה, הוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), הקובעת תקופת זמן ברורה ומוגדרת של ששה חודשים מיום מתן צו הפרוק, שבה רשאים נושי החברה להגיש תביעות חוב למפרק; והשניה, הוראת סעיף 267 לפקודת החברות, הקובעת סעד של עיכוב הליכים משניתן צו הפרוק ויוצרת מניעה מלנקוט בהליכים משפטיים נגד החברה, אלא ברשות בית המשפט.

...

להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו. ראשית, איני סבור כי נחתם עם המבקשת הסכם פרישה אישי.

" ביחס לסימולציה ומעמדה, ראוי להפנות לפרוטוקול הדיון בבג"צ 6640/17 ארגון העיתונאים בישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח' נ' הממונה על השכר במשרד האוצר ואח' מיום 20.11.17 (עמ' 18): "כבוד השופט א' שהם: אנחנו, כמו שאתם יכולים להבין, השקענו המון זמן בהכנת התיק, אנחנו כבר שעתיים וחצי מתדיינים. על דעת כל חבריי, נמליץ לכל העובדים לחזור בהם מכל העתירות בכפוף להבהרות פרטניות... העתירה האחרונה, אנו ממליצים לעותרים לחזור בהם מן העתירה. לא שוכנענו שהיתה כאן התחייבות שניתן להסתמך עליה, לא בהסכם מ-2015, לא בנספח 4 ובוודאי לא בסימולציות לאור שהמדינה הבהירה וכנראה זה היה ברור שזה חל לגבי מי שלא עובר לתאגיד, ובמסמך עצמו כתוב שלא מהווה שום התחייבות ולכן זה לא מבסס טענת הסתמכות. לכן, אנו ממליצים שגם העותרים כאן יחזרו בהם מן העתירה. בגדול, זו תהא עמדתנו אם נצטרך לכתוב ואנו ממליצים כן לחזור מהעתירה ואז נבקש שלא לעמוד על הוצאות, כי אם יינתן פסק דין הדבר יהא כרוך בהוצאות". המשמעות היא כי הסימולציה אינה מהווה הסכם משפטי, אלא הדמיית תנאי פרישה, שנמסרה לעובדי הרשות במהלך המגעים עמם לקראת סיום עבודתם.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

התובע גם לא נתן כל הסבר - אף שמחיקה, כאמור, איננה דחיה - מדוע בתביעה הראשונה מחק את הנתבעת הנוכחית כ"מעסיקה במשותף" (בטרם ידע על מצבה הכלכלי של חברת זרוע הזהב), ואילו כאן – בחר לשוב ולתבוע אותה רק לאחר פירוקה של חברת זרוע הזהב (כשפירוק החברה כשלעצמו אין בו די כדי להצדיק את התביעה כנגד הנתבעת).

ר' לעניין זה בע"ע (ארצי) 167/07 שלומית סרי – עמותת בית מדרש לתורה והוראה אלון מורה שכם (4.5.2008).

יתרה מכך, לו בית הדין היה מקבל את התביעה והיה מאפשר לתובע לקבל את ההפרשים אותם לא קבע המפרק, בדרך של הגשת תביעה חדשה כנגד "מעסיקים במשותף" הרי שבכך בית הדין היה נותן יד למעין "ערעור" על החלטות המפקח – כשזו כלל אינה בסמכות בית הדין (גם אם התובע קיזז את הסכומים שקבל בעקבות תביעת החוב).

...

המפרק בחן את הנתונים והגיע למסקנה שלתובע מגיעים סכומים שונים, אם כי אלו נמוכים בהרבה מאלו שתבע, בגין כלל הרכיבים שתבע כזכויות סוציאליות מזרוע הזהב.

לאור כל האמור לעיל – התובע לא היה רשאי לתבוע את הנתבעת על יתרת הכספים שלא קיבל מהמפרק, כפי שעשה.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – דין התביעה להידחות.

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 51832-05-17 משרד המשפטים/ רשם ההקדשות נ' כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט אביגדור דורות המבקשים: עבד אל קאדר עבדללה מוחמד אעג'אק ו- 30 אחרים ע"י ב"כ עו"ד חליל ג'רייס ג'דעון המשיבים: 1. עו"ד מוחמד סייד אחמד ועו"ד נמרוד טפר, מפרקים של מדרסת דאר אל מערפה בע"מ (בפרוק) 2. רשם העמותות 3. כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים החלטה

ביום 11.6.19 ניתנה החלטת בית משפט זה בחמישה ערעורים שהוגשו על ידי עובדים (פר"ק 51832-05-17; פר"ק 53809-03-19; פר"ק 28465-04-19; פר"ק 33651-04-19; פר"ק 72222-03-19), בגדרה נקבעה חובת תשלום אגרת בדיקת תביעות חוב וכן נקבעה חובת הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות, ככל שהערעורים ידחו.

וכל כך למה? הטענה היא כי בהחלטת המפרקים נכתב כי המוסד לביטוח לאומי טרם הודיע (באותה עת) על עמדתו בדבר תחולת הגימלה מכח פרק ח' לחוק המוסד לביטוח לאומי על עובדים, שאינם אזרחי ישראל ואינם תושביה ועל כן, לא היה טעם והגיון כלכלי להגיש ערעור על החלטת המפרקים ולא ברור היה מה התוחלת בדבר כניסה להליך משפטי מורכב ויקר.

נטען כי ארבעה מן המבקשים ( 10, 20, 22 ו-30) כלל לא הגישו תביעת חוב, כך שאין הם זכאים לערער על החלטה שאינה מתייחסת אליהם.

...

סוף דבר לאור כל האמור, הבקשה להארכת מועד מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל בפסקה 12.

בעיניין השגה על החלטת המל"ל בדבר דחיית תביעותיהם של עובדי החברה מיום 25.7.22 מבוא האם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מוסמך שלא להכיר בהכרעת חוב של בעל תפקיד מטעם בית המשפט (מפרק, נאמן או מנהל מיוחד) בקשר לתביעת חוב של עובד שמעבידו מצוי בהליכי פירוק או פשיטת רגל, מבלי לבקש קודם לכן הוראות מתאימות מבית המשפט? על שאלה זו נשיב במסגרת ההחלטה דנן.

במרוצת השנים שחלפו מאז, שבו בתי המשפט המחוזיים וקבעו, פעם אחר פעם, כי המל"ל חורג מסמכותו כאשר הוא דוחה על דעת עצמו את תביעות החוב שאושרו על ידי בעלי התפקיד, וכי דרך המלך של המל"ל הנה פנייה לבית המשפט (ראו בין היתר: פר"ק (מחוזי י-ם) 24455-03-14 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד אורן הראל המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב עובדים של שחק אבטחה בפסקות 27-28 (נבו 11.2.2019); בש"א (מחוזי י-ם) 4264/04 מי צורים השבחת מים 1999 בע"מ בפרוק נ' המוסד לביטוח לאומי, בפיסקה 10 (נבו 19.4.2004) (להלן: "מי צורים"); פש"ר (מחוזי ת"א) 1428/03 מיכל אפטר נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 6.11.2006); פש"ר (מחוזי ת"א) 2144/03 גולדשטיין טל נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 30.11.2006); פש"ר (מחוזי ת"א) 2147/03 עו"ד רונן ברק נ' המוסד לביטוח לאומי (נבו 15.1.2007); בש"א (מחוזי י-ם) 685/06 המוסד לביטוח לאומי נ' לוי לאה (נבו 6.6.2007); פר"ק (מחוזי חי') 9347-10-12 ל. פ. אבטחה בע"מ נ' הכונס הרישמי (נבו 25.5.2015) (להלן: "ל.פ אבטחה"); פר"ק (מחוזי חי') 44688-09-16 עמותת זכרו רכסים נ' כונס הנכסים הרישמי, בפיסקה 25-23 (נבו 13.11.2019)).

לכאורה, תביעת חוב כזו הוגשה באיחור מבחינתו של המל"ל. היעלה על הדעת לדחות תביעת חוב כזו מחמת האיחור בהגשתה, איחור לו אחראי המפרק ולא העובד? דוגמא נוספת לאבסורד שעלול להווצר אם המל"ל יוסמך לדחות תביעת חוב מחמת איחור בהגשתה היא באותם מקרים בהם המפרק דחה את תביעת החוב, העובד ערער על כך ובית המשפט קיבל את העירעור.

...

היעלה על הדעת ששיקול הדעת של המל"ל בעניינים כאלה רחב הרבה יותר מזה של בית המשפט? מטעמים אלה אין בידי לקבל את התיזה הפרשנית אותה הציג הכנ"ר בעמדתו, לפיה המפרק מוסמך להאריך תביעות חוב עד לתקופה של 12 חודשים ממועד צו הפירוק, ואילו המל"ל מוסמך להאריך מועד להגשת תביעות חוב מעבר לתקופה של 12 חודשים.

יחד עם זאת, השאלה הנשאלת כאן היא לא האם המנהלים המיוחדים פעלו כדין כאשר האריכו את המועד באופן קולקטיבי ושלא על פי החלטה מנומקת בכתב, אלא האם המל"ל היה רשאי לעשות דין לעצמו ולקבוע שתביעות החוב נדחות על הסף מחמת האיחור בהגשתן.

סיכומו של דבר, הואיל והמל"ל לא פנה לבית המשפט בבקשה לבטל את החלטת המנהלים המיוחדים להאריך את המועד להגשת תביעות החוב של המבקשים, אלא סילק אותן על הסף תוך חריגה מסמכותו, יש לבטל את החלטת המל"ל לסילוק על הסף, ולהחזיר את תביעות החוב לשם בדיקתן לגופו של עניין בידי פקיד התביעות.