עתה, ההליך המונח בפתחנו עניינו, ערעור על החלטת כבוד המפקחת על רישום מקרקעין, הגב' יעל ליבוביץ' מיום 07/05/2019 (תיק מפקח 270/17), החלטה אשר לפיה, קיבלה כב' המפקחת את בקשת המשיבה לנקיטת הליכים נגד המערער לפי פקודת בזיון בית המשפט והורתה למערער לבצע פעולות שונות, כמפורט באותה החלטה, שאם לא כן, יחויב בקנס לטובת אוצר המדינה בסך של 200 ₪ לכל יום.
מלבד זאת, המערער הוסיף אלמנט של בטון, לא הסיר את השערים, המעקים והגדרות, לא הסיג את גבול דירתו מן החלל, לא סגר אותו ולא אטם את החלון שפרץ בו, והכל בנגוד להוראות פסק הדין שניתן בעיניין.
_______________
גדי צפריר , שופט
הוחלט איפוא, פה אחד לקבל את העירעור ולבטל את החלטת כב' המפקחת, ולהחזיר את התיק אליה על מנת שתכריע מחדש בגורל הבקשה לביזיון, שתכליתה לאכוף את פסק הדין המקורי, (שאכף למעשה את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בעבר), וזאת כל עוד לא הוכח שקיים מצב של חוסר יכולת לבצעו ו/או שאינו בר ביצוע ו/או כל עוד לא בחרו הצדדים לפסוע במתוה אחר ו/או להגיע להסכמות ו/או לנטוש את ההליך לפי הפקודה לביזיון.
...
השאלה היא, האם תכליתו ואופיו של סעיף 6 לפקודת הביזיון, מובילים למסקנה, כי ההליך שננקט הוא ההליך הנכון שמתאים לעריכת בירור שכזה והאם במסגרת אותו הליך כלום מוסמכת הייתה המפקחת להורות על קיום חלקי של פסק הדין ו/או ליתן הוראות נוספות עליו?
כאמור, מטרת סעיף 6 לפקודת הביזיון הינה אכיפתית.
כן, אין די באכיפת חלק מהוראות פסק הדין תוך התעלמות מחלק אופרטיבי אחר הקיים בו.
אמנם, סבורני, כי הצדדים יכולים להגיע להסכמות ביניהם, אף במסגרת הליך לביזיון, אולם, אין להצדיק תוצאה (של הליך בזיון) שיש בה כדי לכרסם/לשנות/לגרוע/להוסיף ו/או לבטל פסק דין שניתן כדין, אף אם הדבר נוגע רק לחלק מרכיביו המהותיים.
ברם, אין בעובדה זו לבדה כדי לנווט לקראת מסקנה שונה.
