ערעור על החלטת מעצר של בית הדין לביקורת משמורת

כללי פסק דין בעירעור על פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 20.6.23 שדחה ערר שהוגש על ידי המערערים כלפי החלטת המשיבה לקבלת מעמד בישראל (ערר 1879-23).

המערער הסתנן לישראל, על פי הצהרתו, ביום 1.4.08; ביום 8.7.08 נעצר המערער על ידי יחידת האכיפה והוצאו נגדו צוי משמורת והרחקה.

ביום 14.7.16, עם סיום מאסרו, הובא המערער בפני בית הדין לבקורת משמורת, אשר קבע כי נשקפת סכנה ברורה ומוחשית לשלום הציבור והוצאו נגד המערער 2 צוי משמורת והרחקה.

...

ביום 15.2.17 ניתנה החלטת כבוד השופטת נאוה בן אור, בה נפסק כדלקמן:- "לאחר ששקלתי את הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים שלא ליתן צו ביניים בעניינו של המבקש ואת תשובת המשיבה לבקשה זו, החלטתי כי דין הבקשה להידחות.

הדיון בערר כבר התקיים ממילא, ובכך מיצה המבקש את זכותו להיות נוכח בו. נוכח האמור מסקנתי היא כי אין הבקשה מעוררת עניין המצדיק מתן רשות ערעור ודיון בה לגופה.

על יסוד כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 43740-09-23 טספברהן ט 9144822(עציר) נ' רשות האוכלוסין וההגירה-משרד הפנים תיק חצוני: 9144822 בפני כבוד השופט עבאס עאסי מערער דקלו טספברהן ט 9144822 (עציר) ע"י ב"כ עו"ד תמי אריך משיבה רשות האוכלוסין וההגירה-משרד הפנים ע"י פרקליטות מחוז מרכז פסק דין

ערעור על החלטת בית הדין לבקורת משמורת 14.9.2023, בגדרה החליט בית הדין לאשר את צו המשמורת שניתן נגד העותר לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

...

בנסיבות אלה, סבורני כי די באמור לעיל כדי להביא לדחיית הערעור.

כאמור, במקרה שלנו משלא התקיים אחד התנאים הקבועים בסעיף 13ו(א), הרי סבורני אין מקום להידרש לחריג לתחולת הסעיף האמור.

כאמור, סבורני כי כל עוד המשיבה בוחנת אפשרות הרחקתו של שוהה בלתי חוקי בפרק הזמן הקבוע בחוק, ובהעדר חלופה אחרת רלוונטית מהחלופות הקבועות בסעיף 13ו(א), לא ניתן לשחררו ממשמורת; למצער, הנטל המוטל על המשיבה בפרק זמן זה – 60 יום, להמשך אחזקתו של שוהה בלתי חוקי במשמורת, הוא נמוך ביותר; די בהצהרת כוונה לבחינת אפשרות הרחקה או שחרור בתנאים הולמים שמגשימים את מטרת החוק, כדי לתת למשיבה הזדמנות לבחון אפשרויות אלה, כשהשוהה הבלתי חוקי מוחזק במשמורת.

ערעור על החלטת בית הדין לבקורת משמורת גבעון מיום 19.9.2023 (להלן: "בית הדין"), בגדרה החליט בית הדין לאשר את צו המשמורת שניתן נגד המערער בהתאם לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ביום 3.1.2023 הגישה בת זוגו הקודמת של המערער תלונה נגדו בגין איומים ברצח; המערער נחקר בנושא והוגש נגדו כתב אישום בגין איומים כלפי בת זוגו; בית המשפט החליט להאריך את מעצרו של המערער עד ליום 8.1.2023; בהתאם להחלטת המישטרה הועבר המערער למשיבה על מנת לפעול להרחקתו מישראל; לאחר העברתו למיתקן משמורת נערך למערער שימוע בפני ממונה ביקורת הגבולות (להלן : הממונה"); לאחר השימוע הוצא כנגד המערער צו הרחקה וצו משמורת ביום 9.1.2023; ביום 10.1.2023 היתקיים דיון בעיניינו של המערער בבית הדין, שבתומו אושר צו המשמורת; ביום 5.2.2023 היתקיים דיון נוסף בעיניינו של המערער, שבתומו אושר שוב צו המשמורת.

...

בסופו של דבר החליט בית הדין לאשר את צו המשמורת, תוך שקבע כי על הממונה לפעול לקדם את הרחקת המערער מישראל בהקדם האפשרי, וקבע דיון ביקורת שיפוטית ביום 17.10.2023, כאשר על הממונה להגיש תגובת עדכון עד ליום 16.10.2023 בנוגע לתיאום טיסה נוספת בליווי להרחקת המערער.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית הדין ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

ואולם, סבורני כי צדק בית הדין כאשר קבע כי מתקיים החריג להוראת ס"ק א' הנ"ל, בדבר היעדר שיתוף הפעולה כאמור בסעיף 13ו(ב)(1).

ערעור על החלטת בית הדין לבקורת משמורת מיום 9.11.2023 (כב' הדיין איתיאל גבעון) (להלן: "בית הדין"), בגדרה החליט בית הדין לאשר את צו המשמורת שניתן נגד העותר לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ביום 4.11.2023 נעצר המערער בחשד למעורבות בארועי אלימות והתפרעות בתל אביב; לאחר חקירתו על ידי המישטרה הועבר המערער ביום 5.11.2023 לידי המשיבה; בו ביום נערך למערער שימוע שבסיומו הוחלט על ביטול רישיונו לישיבת ביקור, וכן הוצאו כנגדו צו הרחקה וצו משמורת.

...

בענייננו, סבורני כי חומר הראיות שהוצג על ידי המשיבה מקים חשד סביר הן ברמה הפלילית והן ברמה המנהלית, לביצוע העבירות המיוחסות למערער.

יחד עם זאת, סבורני כי יש לאפשר למשיבה פרק זמן סביר על מנת למצות את הליכי החקירה הפלילית, ולנקוט בהליך המתאים במסגרת אותו מסלול, במידת הצורך והאפשר.

נוכח כל האמור, אני מחליט כי צו המשמורת נגד המערער יעמוד בתוקפו עד ליום 30.11.23.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עמ"נ 1391-06-24 מאילובה ט' 9228131(עציר) נ' הפנים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת יעל טויסטר ישראלי מערערים אולגה מאילובה ט' 9228131 (עצירה) ע"י ב"כ עוה"ד יוסי כרמלי משיבים 1. מדינת ישראל- רשות האוכלוסין וההגירה ע"י ב"כ עוה"ד יהונתן שטראוס פסק דין

לפניי ערעור על החלטתו של בית הדין לבקורת משמורת של שוהים שלא כדין (כב' הדיין איתיאל גבעון) מיום 30.5.2024 אשר דחה את בקשת המערערת לשיחרור ממשמורת.

...

התוצאה היא, שבשלב זה עדיין לא תלויה ועומדת בפני המשיבה בקשה של המערערת ו/או של מר לוברסקי על פי הנוהל.

בית הדין התייחס לכך שטענות המערערת מכוונות למעשה כנגד עצם הכוונה להרחיקה, שהרי אין טענה שאם המערערת תשוחרר, היא תצא מישראל עצמאית במועד שבית הדין יקבע לה. בעניין זה ציין בית הדין כי צו ההרחקה לא נתקף בערכאה המתאימה, ואין בידי בית הדין להיעתר לבקשת השחרור הנעוצה בזוגיות הנטענת.

סוף דבר לא מצאתי בהחלטתו של בית הדין הנכבד פגם המצדיק את התערבותי, ולכן הערעור נדחה.