בפסק דין מיום 28/10/15 קיבל בית הדין הארצי לעבודה את ערעור המערער בחלקו, וקבע כי על החברה ויתר המשיבים בעירעור, ביחד ולחוד, לשלם למבקש את הרכיבים הבאים:
שכר עבודה עבור חודשים מרץ 2010 – נובמבר 2010 בסך כולל של 32,062 ₪ נטו בצרוף פצויי הלנת שכר מלאים, עד למועד התשלום בפועל; וכן שכר עבודה עבור חודש דצמבר 2010 בסך של 4,731 ₪ ברוטו, בצרוף פצויי הלנת שכר על סך של 4,565 ₪, מיום 10/01/11 עד למועד התשלום בפועל.
תביעת החוב של המערער עמדה על סכום כולל של 1,370,576.46 ₪, שעיקרו פצויי הלנת שכר, בנוסף לרכיבים הבאים:
שכר עבודה בסך של 36,793 ₪ מתוכם סך של 32,062 ₪ נתבעו כסכומים נטו בתוספת פצויי ההלנה שנפסקו;
ב. תוספת ותק בסך של 1,937.88 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 01/01/07;
פדיון חופשה בסך של 4,603 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 01/01/11 ועד למועד מתן צו הפרוק;
ד. דמי הבראה בסך של 4,178 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 01/01/11;
חוסר בהפרשות לקופת גמל בסך של 2,740 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 01/01/07;
ו. פצויי פיטורים בסך של 28,814 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום 10/01/11.
הגימלה לה יהיה זכאי העובד מוגבלת בהגבלה כפולה, ולפיה סכום הגימלה הכולל לא יעלה על הסכום הבסיסי כפול עשר, וחוב שכר העבודה לא ישולם בעד תקופה שלפני 12 חודשים עובר לניתוק יחסי עובד-מעביד או למתן צו הפרוק (סעיפים 180 ו-183 לחוק הביטוח הלאומי).
בעניינינו, בעל התפקיד הכיר במסגרת הכרעתו בתביעת החוב של המערער ברכיבי השכר השונים שנפסקו לזכות המערער על ידי בית הדין הארצי לעבודה ושעל בסיסם הוגשה תביעת החוב, ואולם, בעל התפקיד לא צירף לסכומים הנ"ל רכיב פצויי הלנת שכר ורכיב הפרישי הצמדה וריבית.
וכך קובע בעיניין זה סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר:
"(א) ניתן לגבי מעסיק צו כאמור בסעיף 127נה לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, לא יהיה המפרק כמשמעותו בסעיף 127סא(א) לחוק האמור חייב בתשלום פיצוי הלנת שכר; אולם בהחלטתו בדבר אישור החוב רשאי הוא לקבוע כי על השכר שהולן יתוספו הפרישי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלום השכר עד יום תשלומו; הפרשים אלה יהיו לכל דבר, פרט לענין סעיף זה, חלק משכר העבודה."
בפש"ר (ת"א) 1066/02 ויקטור קרמר נ' עו"ד מיכה צמיר בתפקידו כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדים של חברת מערכות אקוודוקט - נהול ופיקוח בע"מ (25/10/04), קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי אמנם לשון סעיף 19(א) לחוק הגנת השכר פוטרת את המפרק מתשלום פצויי הלנה, אולם בחינה תכליתית של פטור זה, מביאה למסקנה כי אין המדובר בפטור אישי של בעל התפקיד, אלא בפטור מהותי של קופת חידלות הפרעון, ובאופן שפוטר גם את המוסד לביטוח לאומי מתשלום פצויי הלנה.
...
על רקע האמור, טען המערער כי בעל התפקיד לא היה רשאי להסתמך על חוק הביטוח הלאומי בשלילת רכיבי הפרשי ההצמדה והריבית ו/או פיצויי ההלנה, ולכל הפחות, היה על בעל התפקיד לאשר למערער הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לסעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל") – הפרשי הצמדה וריבית לא צמודה בגובה 3%.
עמדתו של המוסד לביטוח לאומי לעניין זכאות המערער בקבלת הפרשי הצמדה וריבית מקובלת עלי בחלקה ככל שהיא מתייחסת לרכיב הריבית, ובעניין זה מקובלת עלי עמדת הכנ"ר לפיה המערער זכאי להפרשי הצמדה בלבד.
מסקנה זו מתבקשת לנוכח הוראות סעיף 297א(ג) לחוק הביטוח הלאומי השולל תחולתו של חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961, על גמלה המשולמת לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי, בשילוב עם הוראת סעיף 19 לחוק הגנת השכר, שהוא כאמור הדין הספציפי שחל במקרה של חדלות פירעון, ואשר מגביל את יכולתו של בעל התפקיד לשערך את חוב שכר העבודה ופיצויי הפיטורים, של החברה כלפי המערער, ולהוסיף עליהם ריבית, תוך שזה מתיר לבעל התפקיד הוספת הפרשי הצמדה.
סוף דבר
סיכומו של דבר ולאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור בחלקו, ומורה לבעל התפקיד לתקן את הכרעתו בתביעת החוב, באופן שיגיש למוסד לביטוח לאומי דיווח מתוקן אשר יכלול את פיצויי הפיטורים שנשמטו בטעות מהכרעתו, וכן הפרשי הצמדה שהמערער זכאי להם בהתאם לחוק.
