העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים
התובע נרשם ללימודי תואר ראשון בתחום מדעי המחשב אצל הנתבעת בחודש יוני 2010.
לטענת התובע, בתקופת הבחינות של סמסטר א' בשנת 2011 לא התייצב לבחינה בקורס אלגברה לינארית (להלן: "הקורס"), מאחר שהיה חולה ואילו במועד ב' של הבחינה ניכשל בבחינה ובשל כך ביקש מן המרצה בקורס, שהנה גם האחראית לאישור מועדי בחינה מיוחדים הידועים כמועדי ג' (להלן: "המרצה"), לאשר לו לגשת לבחינה במועד ג', מאחר שנבצר ממנו לגשת למועד א' ומאחר שניכשל בבחינה במועד ב'.
לאחר מכן, טוען התובע כי ביקש לקבל החזר על שכר הלימוד החלקי, מאחר שלמד רק סמסטר א', מתוך שנת הלימודים בת שני סמסטרים, אולם הנתבעת סרבה בטענה שלא הפסיק את לימודיו על פי הפרוצידורה של הנתבעת, ולכן אינו זכאי להחזר.
הנתבעת מכחישה את טענתו של התובע, לפיה לא התייצב לבחינת מועד א' של הקורס, וטוענת כי התובע לא החסיר שום בחינה בסמסטר א' אלא מדובר בבחינה בה הוא ניכשל במועד א', ניגש למועד ב' ושוב ניכשל בה. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי על פי תקנון הנתבעת סטודנט אינו זכאי למועד נוסף, מעבר לשני מועדים (א' ו-ב'), וכי מועד ג' ניתן במקרים חריגים במיוחד וממי שנבצר ממנו לגשת לבחינה באחד המועדים הרגילים (א' ו-ב') מסיבות של מילואים, לידה, אסון משפחתי, סמיכות מבחנים או באישור של הממונה על עינייני סטודנטים, במקרים נוספים חריגים ביותר, כאשר נבצר מן הסטודנט לגשת לבחינה באחד משני המועדים הרגילים, מסיבות אישיות מיוחדות.
חרף זאת, לא הגיש התובע בקשה חוזרת או ערעור על החלטת הנתבעת שלא לאשר לו התאמת תנאי בחינה.
מה גם, שלא מן הנמנע כי מי שישמע את טרונייתו של התובע על היתנהלותה של הנתבעת שאינה לשביעות רצון התובע, יבין כי האמירה כי הוא אינו מתכוון להמשיך בלימודיו וכי הוא עוזב את המכללה, היא ביטוי לכעס של התובע הא ותו לא, וכי אם בכוונתו של התובע אכן לממש את אמירתו, הרי שבכל מקרה עליו להודיע על סיום לימודיו בהתאם להוראות התקנון.
...
אדגיש כי איני מקבל כלל ועיקר את טענתו של התובע כי מעולם לא קיבל לידיו את התקנון וכי מוצג נ/1 עליו הוא חתום לא היה בידיעתו, וככל הנראה מעולם לא הוצג לו, תוך שהוא מדגים לבית המשפט כי לא ניתן ללחוץ עם האצבע על הלינק המופיע על הדף שלטענת הנתבעת נמסר לו.
מדובר בטענה מיתממת, מגוחכת וקלושה ביותר של התובע.
ייתכן גם ייתכן כי התובע לא פינה לעצמו זמן לקרוא את התקנון אולם שוכנעתי כי ניתנה לו האפשרות לקרוא את התקנון ודי בכך כדי לקיים את החזקה שהוא ידע על תוכנו של התקנון.
אשר על כן, על פי כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
